אם ינחת כאן פתאום סוציולוג מהמאדים, הוא לא יאבחן אצלנו שום ויכוח בין שמאל לימין. אחרי האזנה קצרה לחדשות מחוות גלעד יגיע הסוציולוג החוצן למסקנה, חד משמעית, שבישראל מתנהל מאבק עז בין שוחרי חוק לאויביו. בצד אחד, הצד המפנה, ניצבים אדמו"רי חוק ומשפט, שכל מעייניהם נתונים לאבטחת אושיות הסדר במדינה ובמושבותיה. בצד שני, הצד המפונה, יש כנופיות אנרכיסטיות שעיקר חלומן הוא להתכתש עם שוטרים ולעצבן את פואד.
ראיית הדברים השטחית הזאת אינה תופעה חדשה. היא תולדה של מבצע הטעיה עתיק יומין מהמאה שעברה. עוד בשנות השבעים הצליחו אויבי ההתנחלויות להסיט את הוויכוח אודותיהן לאפיק פרוצדוראלי גרידא. ממשלת המערך לא חלקה על עצם זכותם של יהודים להתיישב בשומרון, נחלת אבותינו, כי אם טענה שאסור להתנחל בלי רשות. רבין, בעקבות בן-גוריון, התאמץ לצייר את אנשי סבסטיה כ"פורשים", הכופרים בסמכותו של השלטון המרכזי. היה לו נוח יותר להתעמת עם עבריינים לכאורה מאשר עם בני פלוגתא אידיאולוגית.
גם לתקשורת היתה העדפה דומה. כמעט כל כתב, פרשן והגיגן עטה שריון של אביר חוק בבואו לטפל ביהודי יש"ע. כשמתנחל תורן ניסה לשטוח ברדיו את מסכת אמונותיו, התנכ"ית והבטחונית, תמיד שיסע אותו המראיין התורן בטרוניות על לקיחת החוק לידיים. לפי השקפתה המסורתית של התקשורת, הצבת קרוואן רעוע על גבעה נידחת מסוכנת יותר ממסירת אלפי רובים למחבלים פלשתינים, ולו רק מפני שהעברת הרובים נעשתה בברכת הכנסת, ואילו הצבת הקרוואן מתבצעת תדיר בלי פתק מתאים מהמינהל האזרחי.
כך סוכל תמיד ויכוח רציני על מפעל ההתנחלויות בכללו ועל סוגיית המאחזים בפרט. אפי איתם ובנימין בן אליעזר לא קיימו מעולם דיון נוקב בנדון, מפני שקשה לקיים דיון כזה כשזהבה גלאון צווחת ברקע "חוק, חוק, חוק". בזכותה נחסך מבן אליעזר הצורך להסביר מדוע מגיע עכשיו לפלשתינים פרס בצורת פינוי משפחת זר השכולה מאדמתה. מלחמת הקודש שהוא מנהל בפשיעה הציונית-דתית גם חוסכת ממנו הסברים לתהייה המייסרת כיצד נמצאו כל כך הרבה חיילים כדי לפנות את חוות גלעד, אבל כל-כך מעט חיילים כדי להגן על חייו של גלעד עצמו.
הדאגה העצומה של השמאל לשלטון החוק מתחלפת בדאגות אחרות רק כאשר מדובר בעבריינות פלשתינית. כוהני המשפט השמאלנים, חסידי יקוב הדין את המאחז, מתמלאים חמלה ופיוס בכל הנוגע לבנייה הבדואית הפראית בנגב או להשתוללות הקבלנים הפלשתינים על גבעות יו"ש. ניצב אליק רון כמעט נתלה פעם בכיכר העיר לאחר שפצה פה נגד אלפי המאחזים הערביים בגליל. מבקשי נפשו הסבירו אז שאכיפת חוק צריכה להתבצע ברגישות ובשום שכל תוך התחשבות מרבית ברגשות הפושעים.
אם עוזי לנדאו יחליט מחר לפעול נגד דחפורי הוואקף בהר הבית, פואד וחבריו יעזבו את הממשלה עוד לפני שהשופל הראשון יעבור את מפתן שער המוגרבים. שופטי בג"ץ יזכירו אז לממשלה את מאמר חז"ל, לפיו חרבה ירושלים רק מפני שלקתה באכיפת יתר של ספר החוקים. יוסי שריד בטח יכריז שהחוק הוא מפלטו האחרון של הנבל.
חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.
ראיית הדברים השטחית הזאת אינה תופעה חדשה. היא תולדה של מבצע הטעיה עתיק יומין מהמאה שעברה. עוד בשנות השבעים הצליחו אויבי ההתנחלויות להסיט את הוויכוח אודותיהן לאפיק פרוצדוראלי גרידא. ממשלת המערך לא חלקה על עצם זכותם של יהודים להתיישב בשומרון, נחלת אבותינו, כי אם טענה שאסור להתנחל בלי רשות. רבין, בעקבות בן-גוריון, התאמץ לצייר את אנשי סבסטיה כ"פורשים", הכופרים בסמכותו של השלטון המרכזי. היה לו נוח יותר להתעמת עם עבריינים לכאורה מאשר עם בני פלוגתא אידיאולוגית.
גם לתקשורת היתה העדפה דומה. כמעט כל כתב, פרשן והגיגן עטה שריון של אביר חוק בבואו לטפל ביהודי יש"ע. כשמתנחל תורן ניסה לשטוח ברדיו את מסכת אמונותיו, התנכ"ית והבטחונית, תמיד שיסע אותו המראיין התורן בטרוניות על לקיחת החוק לידיים. לפי השקפתה המסורתית של התקשורת, הצבת קרוואן רעוע על גבעה נידחת מסוכנת יותר ממסירת אלפי רובים למחבלים פלשתינים, ולו רק מפני שהעברת הרובים נעשתה בברכת הכנסת, ואילו הצבת הקרוואן מתבצעת תדיר בלי פתק מתאים מהמינהל האזרחי.
כך סוכל תמיד ויכוח רציני על מפעל ההתנחלויות בכללו ועל סוגיית המאחזים בפרט. אפי איתם ובנימין בן אליעזר לא קיימו מעולם דיון נוקב בנדון, מפני שקשה לקיים דיון כזה כשזהבה גלאון צווחת ברקע "חוק, חוק, חוק". בזכותה נחסך מבן אליעזר הצורך להסביר מדוע מגיע עכשיו לפלשתינים פרס בצורת פינוי משפחת זר השכולה מאדמתה. מלחמת הקודש שהוא מנהל בפשיעה הציונית-דתית גם חוסכת ממנו הסברים לתהייה המייסרת כיצד נמצאו כל כך הרבה חיילים כדי לפנות את חוות גלעד, אבל כל-כך מעט חיילים כדי להגן על חייו של גלעד עצמו.
הדאגה העצומה של השמאל לשלטון החוק מתחלפת בדאגות אחרות רק כאשר מדובר בעבריינות פלשתינית. כוהני המשפט השמאלנים, חסידי יקוב הדין את המאחז, מתמלאים חמלה ופיוס בכל הנוגע לבנייה הבדואית הפראית בנגב או להשתוללות הקבלנים הפלשתינים על גבעות יו"ש. ניצב אליק רון כמעט נתלה פעם בכיכר העיר לאחר שפצה פה נגד אלפי המאחזים הערביים בגליל. מבקשי נפשו הסבירו אז שאכיפת חוק צריכה להתבצע ברגישות ובשום שכל תוך התחשבות מרבית ברגשות הפושעים.
אם עוזי לנדאו יחליט מחר לפעול נגד דחפורי הוואקף בהר הבית, פואד וחבריו יעזבו את הממשלה עוד לפני שהשופל הראשון יעבור את מפתן שער המוגרבים. שופטי בג"ץ יזכירו אז לממשלה את מאמר חז"ל, לפיו חרבה ירושלים רק מפני שלקתה באכיפת יתר של ספר החוקים. יוסי שריד בטח יכריז שהחוק הוא מפלטו האחרון של הנבל.
חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.