במהלך אימון צבאי שהתקיים לאחרונה הוטל על גדוד חיילים להגיע במהירות ליעד כלשהו, בלא שהועמדו לרשותם כלי-רכב. מפקד הגדוד הורה לחיילים לעצור טרמפים ולהגיע בדרך זו אל היעד. החיילים הגיבו בתדהמה: הלוא חל איסור חמור לנסוע בטרמפים! המפקד הרגיע אותם: "זה בסדר, יש אישור מראש אכ"א".
למחרת רעשה הארץ. כלי-התקשורת דשו ללא הרף בשערורייה. הורים מזועזעים התראיינו בזה אחר זה על ההפקרות של המפקד. ראש אכ"א רתח מזעם על שהורו לחיילים להפר הוראות מפורשות וברורות, ועוד רימו אותם לחשוב כאילו הוא אישר זאת. הרמטכ"ל לא הסתפק בהדחה של כל הנוגעים בדבר אלא הורה להעמידם למשפט צבאי ולדונם בכל חומרת הדין.
לא, דבר כזה לא קרה וכנראה גם לא יכול היה לקרות, אבל השבוע אירע אירוע דומה מאוד. מפקדים פעלו בניגוד לפקודות מטכ"ל. הורו לחיילים, ובהם חיילים דתיים, לחלל את קדושת השבת. שיקרו להם כאילו הרב הצבאי הראשי אישר זאת, בשעה שלא שאלו כלל את פיו. וכיצד מגיבה המערכת הצבאית והציבורית על הפקרות זו? בקול ענות חלושה.
מניין האטימות?
שורות אלה נכתבות יומיים תמימים אחרי השערורייה המזעזעת של אילוץ חיילים לחלל את השבת כדי לפנות מאחז אזרחי. נראה שהמערכת הצבאית והפוליטית, בסיוע התקשורת, עושים הכול כדי להמעיט מחומרת המעשה ולטאטא אותו אל מתחת לשטיח.
מכל זווית שבוחנים את האירוע הזה הוא נראה רע מאוד. כיצד ייתכן שמפקדים מתירים לעצמם להפר פקודות מטכ"ל ולשקר לפיקודיהם? איך יעלה על הדעת שמפברקים היתר שלא היה ולא נברא? מניין האטימות לרגשות דתיים של חיילים, שמאלצים אותם לעלות על כלי-רכב ולנסוע בשבת, בלא שום צידוק של 'פיקוח-נפש', שרק הוא יכול להתיר חילול שבת?
מעבר לזה, האירוע ודרך הטיפול בו מעמידים באור מגוחך את הטענה שחיילים שומרי מצוות אינם צריכים להזדקק לסמכות רבנים מחוץ לצבא. אם צה"ל עצמו אינו מכבד את הרבנות הצבאית ועובר לסדר היום על זלזול מעליב כזה ברב הצבאי הראשי, כאשר משקרים לחיילים כאילו התיר חילול שבת, מתוך ידיעה שבהיותו שומר שבת אין הוא יכול להכחיש זאת מה המסר שמחלחל לחייל מן השורה?
צה"ל במבחן
האירוע הזה, אם לא יטופל במלוא הרצינות, יהרוס עמל של שנים. קשה לבנות אמון וקל מאוד לפורר אותו. אם האמון חשוב בכל תחומי החיים, הוא חיוני שבעתיים בעניינים שבדת ובאמונה. בעבור היהודי המאמין, אלה דברים הנוגעים בציפור נפשו, ואין הוא מוכן לסלוח למי שמנסה להונותו בעניינים אלה. דבר אחד הוא לרמות אדם בקניית מכונית, ודבר אחר לגמרי הוא הונאה בעניינים שבאמונה ובמצפון.
צה"ל, המעוניין מאוד בשירותם של חיילים שומרי מצוות, משקיע הרבה ביצירת התנאים שיאפשרו לחייל דתי לשמור על אמונתו ואורח-חייו. בשנים האחרונות חל שיפור ניכר בתנאי הכשרות, ובמידת הצורך מספק הצבא ארוחות בהכשרים מהודרים לחיילים המקפידים הקפדה יתרה בכשרות. גם בבעיית שירותן של בנות ביחידות לוחמות עשה צה"ל מאמץ ניכר להתחשב בצרכיו הדתיים של החייל שומר המצוות, למרות ביקורת קשה מצד חוגים רדיקליים מסויימים.
הצבא אינו יכול להרשות לעצמו להרוס מאמץ של שנים בגלל אירוע מטופש אחד (שריח פוליטי עז נודף ממנו, אבל זה עניין נפרד). אין הוא יכול לפגוע באמון שצריכים החיילים לרחוש כלפי מפקדיהם. צה"ל צריך לעשות הכול כדי שהחייל הדתי יוכל לסמוך על מפקדו, כשהוא מעביר לו מידע שיש בו משמעות דתית והלכתית בעבורו. הציבור הדתי כולו עומד ומצפה לראות כיצד יעמוד צה"ל במבחן זה.
מאמרו של הרב מנחם ברוד מתפרסם בגיליון 'שיחת השבוע' גיליון 825, כ"ו במרחשוון תשס"ג (1.11.02)
למחרת רעשה הארץ. כלי-התקשורת דשו ללא הרף בשערורייה. הורים מזועזעים התראיינו בזה אחר זה על ההפקרות של המפקד. ראש אכ"א רתח מזעם על שהורו לחיילים להפר הוראות מפורשות וברורות, ועוד רימו אותם לחשוב כאילו הוא אישר זאת. הרמטכ"ל לא הסתפק בהדחה של כל הנוגעים בדבר אלא הורה להעמידם למשפט צבאי ולדונם בכל חומרת הדין.
לא, דבר כזה לא קרה וכנראה גם לא יכול היה לקרות, אבל השבוע אירע אירוע דומה מאוד. מפקדים פעלו בניגוד לפקודות מטכ"ל. הורו לחיילים, ובהם חיילים דתיים, לחלל את קדושת השבת. שיקרו להם כאילו הרב הצבאי הראשי אישר זאת, בשעה שלא שאלו כלל את פיו. וכיצד מגיבה המערכת הצבאית והציבורית על הפקרות זו? בקול ענות חלושה.
מניין האטימות?
שורות אלה נכתבות יומיים תמימים אחרי השערורייה המזעזעת של אילוץ חיילים לחלל את השבת כדי לפנות מאחז אזרחי. נראה שהמערכת הצבאית והפוליטית, בסיוע התקשורת, עושים הכול כדי להמעיט מחומרת המעשה ולטאטא אותו אל מתחת לשטיח.
מכל זווית שבוחנים את האירוע הזה הוא נראה רע מאוד. כיצד ייתכן שמפקדים מתירים לעצמם להפר פקודות מטכ"ל ולשקר לפיקודיהם? איך יעלה על הדעת שמפברקים היתר שלא היה ולא נברא? מניין האטימות לרגשות דתיים של חיילים, שמאלצים אותם לעלות על כלי-רכב ולנסוע בשבת, בלא שום צידוק של 'פיקוח-נפש', שרק הוא יכול להתיר חילול שבת?
מעבר לזה, האירוע ודרך הטיפול בו מעמידים באור מגוחך את הטענה שחיילים שומרי מצוות אינם צריכים להזדקק לסמכות רבנים מחוץ לצבא. אם צה"ל עצמו אינו מכבד את הרבנות הצבאית ועובר לסדר היום על זלזול מעליב כזה ברב הצבאי הראשי, כאשר משקרים לחיילים כאילו התיר חילול שבת, מתוך ידיעה שבהיותו שומר שבת אין הוא יכול להכחיש זאת מה המסר שמחלחל לחייל מן השורה?
צה"ל במבחן
האירוע הזה, אם לא יטופל במלוא הרצינות, יהרוס עמל של שנים. קשה לבנות אמון וקל מאוד לפורר אותו. אם האמון חשוב בכל תחומי החיים, הוא חיוני שבעתיים בעניינים שבדת ובאמונה. בעבור היהודי המאמין, אלה דברים הנוגעים בציפור נפשו, ואין הוא מוכן לסלוח למי שמנסה להונותו בעניינים אלה. דבר אחד הוא לרמות אדם בקניית מכונית, ודבר אחר לגמרי הוא הונאה בעניינים שבאמונה ובמצפון.
צה"ל, המעוניין מאוד בשירותם של חיילים שומרי מצוות, משקיע הרבה ביצירת התנאים שיאפשרו לחייל דתי לשמור על אמונתו ואורח-חייו. בשנים האחרונות חל שיפור ניכר בתנאי הכשרות, ובמידת הצורך מספק הצבא ארוחות בהכשרים מהודרים לחיילים המקפידים הקפדה יתרה בכשרות. גם בבעיית שירותן של בנות ביחידות לוחמות עשה צה"ל מאמץ ניכר להתחשב בצרכיו הדתיים של החייל שומר המצוות, למרות ביקורת קשה מצד חוגים רדיקליים מסויימים.
הצבא אינו יכול להרשות לעצמו להרוס מאמץ של שנים בגלל אירוע מטופש אחד (שריח פוליטי עז נודף ממנו, אבל זה עניין נפרד). אין הוא יכול לפגוע באמון שצריכים החיילים לרחוש כלפי מפקדיהם. צה"ל צריך לעשות הכול כדי שהחייל הדתי יוכל לסמוך על מפקדו, כשהוא מעביר לו מידע שיש בו משמעות דתית והלכתית בעבורו. הציבור הדתי כולו עומד ומצפה לראות כיצד יעמוד צה"ל במבחן זה.
מאמרו של הרב מנחם ברוד מתפרסם בגיליון 'שיחת השבוע' גיליון 825, כ"ו במרחשוון תשס"ג (1.11.02)