השיש האיטלקי במאחז חוות גלעד עשה רושם עצום על עם ישראל. המוני מובטלים בשפלת החוף הוכו הלם כאשר מצלמות הטלוויזיה חשפו, לפני שבוע, את הגילוף האומנותי של סככות הפח במקום, את השטיחים מקיר לקיר ואת שואב האבק המרכזי. גם ארוחות השחיתות של נוער הגבעות ואבותיו הדהימו את הציבור, שלא לדבר על המשרתות הפיליפיניות בחווה. הכל, כמובן, על חשבוני וחשבונך.
לכן לא פלא שמיד אחרי פינוי משכנות הפאר הללו הסתערה מפלגת העבודה כלביאה פצועה על תקציבי העתק הנוספים ששרון זומם להעביר לטפילים מעבר לקו הירוק. היא לא תסכים עוד לשבת בממשלה, אשר מסבסדת את נסיעותיו של הרב לוינגר לאתרי סקי בשוויץ, את הסנדלים המוזהבים של זמביש ואת החליפות היוקרתיות שלובש צבי הנדל.
רק עכשיו, בזכות העבודה, מתחיל הציבור העשוק לקבל מושג מה על ממדי העושר האגדי ביש"ע: ראשון לציון, עירו של מנהיג העובדים בנימין בן אליעזר, היא פרבר עוני בהשוואה לקריית-ארבע. חיפה, מקום מגוריו של דובר החלכאים עמרם מצנע, יכולה רק לחלום על השיריים התקציביים של עמנואל או פצאל. גם בהרצליה של אפרים סנה וערד של בייגה שוחט המצב נורא ביחס לגנים וכדים.
אם מבקר המדינה יחקור קצת, הוא בטח יעלה על עוד אינספור עטינים שמהם חולבים המתנחלים את הקופה הציבורית הריקה. הידעתם, אזרחים תמימים, שמאז אינתיפאדת אל-אקצה רבע מתקציב התמיכה במשפחות שכולות הולך להתנחלויות? האם יש לכם מושג כמה כסף שופכת המדינה על הפסיכולוגים של יתומי איתמר? על האמבולנס הממוגן בעפרה? על שקי החול האיכותיים בנצרים? ושימו לב: לפי חישובי הלשכה הכלכלית של מפלגת העבודה אפשר להאכיל עשרה (10!) גימלאים מהנגב בקיצבת הנכות שהביטוח הלאומי מעביר למשפחה אחת (1!) בכפר דרום.
רק לפני שבועיים קיצץ מבקר המדינה, מטעמי חיסכון, את המאבטחים של רוב שרי הממשלה. לעומתם, המתנחלים עדיין מאובטחים כרגיל. כתבנו לענייני שטחים גילה שכבר שנה וחצי מסבסדת המדינה מכוניות מרסדס משוריינות, מעודפי מלחמת לבנון, למתנחלים ששכלו יותר מבן משפחה אחד בפיגוע ירי. האם דמו של מתנחל-אלמן סמוק יותר מדמו של שר נשוי בממשלת ישראל?
וזה עוד כלום לעומת המיליונים שהושקעו, מושקעים ויושקעו בכבישים העוקפים שלהם. המתנחלים המפונקים, שאף פעם לא נתנו צ'אנס לתהליך אוסלו, שתמיד לעגו לכוונות הטובות של ערפאת, מסרבים לנסוע ברמאללה ובשכם. הם לא מאמינים בבית-לחם תחילה, ביהודה תחילה, רק בכסף תחילה.
לטענתם, תקציב ההתנחלויות הוא בקושי חצי אחוז מתקציב המדינה, אבל זאת כמובן היתממות צבועה והתעלמות בוטה מהנזק העצום שהם גורמים לכלכלת ישראל. בגללם אין תיירות, אין הייטק ואין מים. בגללם התרגשו עלינו ה-11 בספטמבר, הצלף הסדרתי, הבעיה הצ'צ'נית והאבעבועות השחורות. כמה טוב שמפלגת העבודה החליטה להכות בהם סוף סוף כדי להציל את העולם. במוקטעה ובבגדד מחזיקים לה אצבעות.
חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7 בעל טור קבוע ב"מעריב".
לכן לא פלא שמיד אחרי פינוי משכנות הפאר הללו הסתערה מפלגת העבודה כלביאה פצועה על תקציבי העתק הנוספים ששרון זומם להעביר לטפילים מעבר לקו הירוק. היא לא תסכים עוד לשבת בממשלה, אשר מסבסדת את נסיעותיו של הרב לוינגר לאתרי סקי בשוויץ, את הסנדלים המוזהבים של זמביש ואת החליפות היוקרתיות שלובש צבי הנדל.
רק עכשיו, בזכות העבודה, מתחיל הציבור העשוק לקבל מושג מה על ממדי העושר האגדי ביש"ע: ראשון לציון, עירו של מנהיג העובדים בנימין בן אליעזר, היא פרבר עוני בהשוואה לקריית-ארבע. חיפה, מקום מגוריו של דובר החלכאים עמרם מצנע, יכולה רק לחלום על השיריים התקציביים של עמנואל או פצאל. גם בהרצליה של אפרים סנה וערד של בייגה שוחט המצב נורא ביחס לגנים וכדים.
אם מבקר המדינה יחקור קצת, הוא בטח יעלה על עוד אינספור עטינים שמהם חולבים המתנחלים את הקופה הציבורית הריקה. הידעתם, אזרחים תמימים, שמאז אינתיפאדת אל-אקצה רבע מתקציב התמיכה במשפחות שכולות הולך להתנחלויות? האם יש לכם מושג כמה כסף שופכת המדינה על הפסיכולוגים של יתומי איתמר? על האמבולנס הממוגן בעפרה? על שקי החול האיכותיים בנצרים? ושימו לב: לפי חישובי הלשכה הכלכלית של מפלגת העבודה אפשר להאכיל עשרה (10!) גימלאים מהנגב בקיצבת הנכות שהביטוח הלאומי מעביר למשפחה אחת (1!) בכפר דרום.
רק לפני שבועיים קיצץ מבקר המדינה, מטעמי חיסכון, את המאבטחים של רוב שרי הממשלה. לעומתם, המתנחלים עדיין מאובטחים כרגיל. כתבנו לענייני שטחים גילה שכבר שנה וחצי מסבסדת המדינה מכוניות מרסדס משוריינות, מעודפי מלחמת לבנון, למתנחלים ששכלו יותר מבן משפחה אחד בפיגוע ירי. האם דמו של מתנחל-אלמן סמוק יותר מדמו של שר נשוי בממשלת ישראל?
וזה עוד כלום לעומת המיליונים שהושקעו, מושקעים ויושקעו בכבישים העוקפים שלהם. המתנחלים המפונקים, שאף פעם לא נתנו צ'אנס לתהליך אוסלו, שתמיד לעגו לכוונות הטובות של ערפאת, מסרבים לנסוע ברמאללה ובשכם. הם לא מאמינים בבית-לחם תחילה, ביהודה תחילה, רק בכסף תחילה.
לטענתם, תקציב ההתנחלויות הוא בקושי חצי אחוז מתקציב המדינה, אבל זאת כמובן היתממות צבועה והתעלמות בוטה מהנזק העצום שהם גורמים לכלכלת ישראל. בגללם אין תיירות, אין הייטק ואין מים. בגללם התרגשו עלינו ה-11 בספטמבר, הצלף הסדרתי, הבעיה הצ'צ'נית והאבעבועות השחורות. כמה טוב שמפלגת העבודה החליטה להכות בהם סוף סוף כדי להציל את העולם. במוקטעה ובבגדד מחזיקים לה אצבעות.
חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7 בעל טור קבוע ב"מעריב".