אדוני ראש הממשלה, כבוד שר החוץ. הרשו לי להציג בפני כבודכם את התוכנית לשבועות הקרובים: יהיה לכם מירוץ צמוד ועצבני, תרוצו מעיר לעיר ומסניף לסניף, מערוץ לערוץ וממראיין למנחה, ושם יוציאו מכם לכלוכים והשמצות זה על זה בטונים הולכים ועולים. צוותי ההסברה של מפלגת העבודה יצלמו ויקליטו בכיף. אחר כך יהיה יום בחירות מבולגן ואלים. יהיו תורים ועצבים ואי סדרים, יהיו דחיפות וקללות, ופה ושם מכות, וכל העם רואים את הקולות.
והתוצאה תהיה תיקו.
ואז, כמו שהיה בין פואד לאברום בורג, כל צד יגיד שהוא ניצח, ויתחילו האשמות בזיופים ומכות בסניפים, ואתם תלכו להתכתש ביניכם בבתי המשפט. ובינתיים השעון מתקתק, ובמקביל, בלי יום אחד של הפסקה, שניכם יחד תצטרכו להוביל את הליכוד המעוך והחבוט לבחירות כלליות, שבתנאים האלה אני לא בטוח שהוא ינצח. זה נראה כמו ערבוב של טרגדיה יוונית עם רולטה רוסית. לכל אחד משניכם יש סיכויים של פיפט פיפטי, וכל אחד משניכם יפסיד במקרה של תבוסה, יותר ממה שהוא יכול להרוויח במקרה של נצחון. אתם הולכים להגרלה שבה מחיר הכרטיס יותר גבוה מהפרס.
זאת התוכנית, רבותיי.
אלא אם כן תעשו את הדבר הנכון ותנהגו באחריות לאומית: תסכימו ביניכם על רוטציה, ותחסכו לליכוד ולמדינה את כל המהומה הזאת. זה כל כך פשוט: שנתיים שרון ראש הממשלה ונתניהו שר החוץ, ואחר כך שנתיים להיפך. כמה פרשנים יתאכזבו, וכמה פרסומאים יבכו, ויותר משני מיליון אזרחים, מחנה הימין בישראל, ימחאו לכם כפיים בהקלה רבה. תרשו לי לגלות לכם סוד שאולי יזעזע אתכם: לשני מיליון ומעלה האזרחים האלה, המחנה הלאומי בישראל, לא כל כך משנה אם נתניהו ראש הממשלה ושרון שר החוץ או להיפך.
קאונטרי קלאב העבודה
בעבודה, למרות הסקרים, אני עדיין מהמר על פואד. מיצנע יכול להביא לעבודה קולות על חשבון מרצ, ובכך להבטיח שהוא, ולא יוסי שריד, יהיה ראש האופוזיציה. העבודה בראשותו תזכה במשחק הגביע של מחנה השמאל. רמון לא שונה בהרבה. פואד הוא היחיד שמביא לעבודה קולות מהמרכז והימין, ורק איתו מפלגת העבודה בכלל עולה למגרש של הליגה הלאומית לשחק מול הליכוד. נראה לי שבתוך הקלפי, בניגוד לסקרים, זה יהיה השיקול המכריע של הבוחרים.
אם אני טועה, והם בכל זאת יבחרו באשכנזי הקר והאריסטוקרטי מחיפה, ובידיעה שהמחיר הוא הפסד ודאי בבחירות הכלליות, המשמעות היא שהעבודה היא התארגנות סוציולוגית יותר מאשר פוליטית, היא מעדיפה להיות קאונטרי קלאב יוקרתי מאשר מפלגה.
היהודים אשמים
כך או כך, הקו האסטרטגי כבר נקבע ולא משנה מי בראש: המתנחלים אשמים בכל. אתם יודעים למה קשה להיות אם חד הורית? בגלל המתנחלים. ולמה עלה קו העוני? בגלל המתנחלים. ומדוע קשישים לא מקבלים קיצבה מספקת? נכון, בגלל המתנחלים. ומי אשם במצב הירוד של עיירות הפיתוח? המתנחלים. ולמה יש אבטלה, בגלל המתנחלים. המתנחלים על חשבון החינוך, המתנחלים על חשבון הבריאות, המתנחלים על חשבון השכונות, המתנחלים על חשבון העיירות. ואל תשכחו את תאונות הדרכים. זה נורא. אנשים נהרגים ונפצעים, רכוש רב נהרס בתאונות, והם שם מתנחלים להם כאילו כלום.
עכשיו התפרסמה התחזית העונתית של המכון המטאורולוגי, ומתברר שבגלל המתנחלים גם גשם לא יהיה השנה. אפשר להראות על חצי המירקע התנחלות, ובחצי השני אדמה יבשה וחקלאי כורע בשדה עם כל תאילנדיו ומתפלל לגשם. זה יכול להיות השוס של הבחירות.
אברהמלה מלמד ואבן החכמים
קצת הנאה וחצי נחמה היתה לי מכך שכמו אברהמלה מלמד, שהתחתן עם הבת המכוערת של הגביר יום לפני שאביה פשט הרגל, כך פרופסור עוזי אבן נכנס לכנסת בדיוק יום לפני שהיא התפזרה. אין לי שום הסבר מתקדם, נאור, או ליברלי לפשר ההרגשה הטובה שהדבר גורם לי. אולי זה משהו שאני מחביא בארון, ולא מעז להוציא החוצה.
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".
והתוצאה תהיה תיקו.
ואז, כמו שהיה בין פואד לאברום בורג, כל צד יגיד שהוא ניצח, ויתחילו האשמות בזיופים ומכות בסניפים, ואתם תלכו להתכתש ביניכם בבתי המשפט. ובינתיים השעון מתקתק, ובמקביל, בלי יום אחד של הפסקה, שניכם יחד תצטרכו להוביל את הליכוד המעוך והחבוט לבחירות כלליות, שבתנאים האלה אני לא בטוח שהוא ינצח. זה נראה כמו ערבוב של טרגדיה יוונית עם רולטה רוסית. לכל אחד משניכם יש סיכויים של פיפט פיפטי, וכל אחד משניכם יפסיד במקרה של תבוסה, יותר ממה שהוא יכול להרוויח במקרה של נצחון. אתם הולכים להגרלה שבה מחיר הכרטיס יותר גבוה מהפרס.
זאת התוכנית, רבותיי.
אלא אם כן תעשו את הדבר הנכון ותנהגו באחריות לאומית: תסכימו ביניכם על רוטציה, ותחסכו לליכוד ולמדינה את כל המהומה הזאת. זה כל כך פשוט: שנתיים שרון ראש הממשלה ונתניהו שר החוץ, ואחר כך שנתיים להיפך. כמה פרשנים יתאכזבו, וכמה פרסומאים יבכו, ויותר משני מיליון אזרחים, מחנה הימין בישראל, ימחאו לכם כפיים בהקלה רבה. תרשו לי לגלות לכם סוד שאולי יזעזע אתכם: לשני מיליון ומעלה האזרחים האלה, המחנה הלאומי בישראל, לא כל כך משנה אם נתניהו ראש הממשלה ושרון שר החוץ או להיפך.
קאונטרי קלאב העבודה
בעבודה, למרות הסקרים, אני עדיין מהמר על פואד. מיצנע יכול להביא לעבודה קולות על חשבון מרצ, ובכך להבטיח שהוא, ולא יוסי שריד, יהיה ראש האופוזיציה. העבודה בראשותו תזכה במשחק הגביע של מחנה השמאל. רמון לא שונה בהרבה. פואד הוא היחיד שמביא לעבודה קולות מהמרכז והימין, ורק איתו מפלגת העבודה בכלל עולה למגרש של הליגה הלאומית לשחק מול הליכוד. נראה לי שבתוך הקלפי, בניגוד לסקרים, זה יהיה השיקול המכריע של הבוחרים.
אם אני טועה, והם בכל זאת יבחרו באשכנזי הקר והאריסטוקרטי מחיפה, ובידיעה שהמחיר הוא הפסד ודאי בבחירות הכלליות, המשמעות היא שהעבודה היא התארגנות סוציולוגית יותר מאשר פוליטית, היא מעדיפה להיות קאונטרי קלאב יוקרתי מאשר מפלגה.
היהודים אשמים
כך או כך, הקו האסטרטגי כבר נקבע ולא משנה מי בראש: המתנחלים אשמים בכל. אתם יודעים למה קשה להיות אם חד הורית? בגלל המתנחלים. ולמה עלה קו העוני? בגלל המתנחלים. ומדוע קשישים לא מקבלים קיצבה מספקת? נכון, בגלל המתנחלים. ומי אשם במצב הירוד של עיירות הפיתוח? המתנחלים. ולמה יש אבטלה, בגלל המתנחלים. המתנחלים על חשבון החינוך, המתנחלים על חשבון הבריאות, המתנחלים על חשבון השכונות, המתנחלים על חשבון העיירות. ואל תשכחו את תאונות הדרכים. זה נורא. אנשים נהרגים ונפצעים, רכוש רב נהרס בתאונות, והם שם מתנחלים להם כאילו כלום.
עכשיו התפרסמה התחזית העונתית של המכון המטאורולוגי, ומתברר שבגלל המתנחלים גם גשם לא יהיה השנה. אפשר להראות על חצי המירקע התנחלות, ובחצי השני אדמה יבשה וחקלאי כורע בשדה עם כל תאילנדיו ומתפלל לגשם. זה יכול להיות השוס של הבחירות.
אברהמלה מלמד ואבן החכמים
קצת הנאה וחצי נחמה היתה לי מכך שכמו אברהמלה מלמד, שהתחתן עם הבת המכוערת של הגביר יום לפני שאביה פשט הרגל, כך פרופסור עוזי אבן נכנס לכנסת בדיוק יום לפני שהיא התפזרה. אין לי שום הסבר מתקדם, נאור, או ליברלי לפשר ההרגשה הטובה שהדבר גורם לי. אולי זה משהו שאני מחביא בארון, ולא מעז להוציא החוצה.
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".