הכותרת נכתבה ביום בו נפתחו סוף סוף סיכויים לממשה ימנית, גם אם היא נשענת על רוב קטן. (כמו שאמר שריד בזמנו: גם אחד הוא רוב.) ממשלה שיכלה לנצל הזדמנות היסטורית. אלא שקצב המאורעות היה מהיר יותר מהדפוס. וכך, חלק מהדברים כבר אינם רלבנטיים. אלא שהכותרת נותרת אקטואלית יותר מתמיד. שהרי איש לא רצה בחירות עכשיו. ומעבר למפלגות הפלגניות ברור הוא שרצון העם הוא שלא יהיו בחירות בשעה זאת. הוא השתכנע מכל הדיונים שהמשק רק יסבול. כלומר, האזרח הקטן, המהווה את רוב בניינה של מדינת ישראל, ישא בתוצאות, בכיסו שלו. אז לא רוצים בחירות.
אך, הפור נפל. נלך לבחירות אף שהסיכויים לקואליציה ימנית רחבה, מאד קטנים. בהנחה סבירה שהערבים והשמאל המובהק יגיעו לכ- 40 מנדטים, לפחות. יש עוד הרבה ב"אמצע"- שינוי, עם אחד, גשר, וחדשים מקרוב יבואו-, כך שממשלה הנשענת על 62 או 65 מנדטים, היא אופציה סבירה במפה הישראלית. רוב הוא רוב, צעק השמאל, גם כשהסתמך על בלוק חוסם ערבי בממשלה של 50+. וצריך כבר עתה להיות מוכן למציאות כזאת. הבעיה מצויה במישור אחר.
החייל הרוסי
יש לימין מנטליות בעייתית. בראיון ברדיו, נשאל השר שטרית, על העתיד. והוא פרש את חלומו להגיע לממשלה של 70-80 חברי כנסת המשותפת ל...ליכוד ולמערך. ככה אפשר לשלוט, לדעתו. וזה מזכיר את הסיפור בחייל הרוסי שהציל את הקיסר שלו מכדורי האויב. הוא כמובן, נקרא אל הניצול רם המעלה ונשאל לגמול שהוא מבקש. אדוני הקיסר- השיב החייל- מפקד הגדוד מתעמר בי. אנא העבר אותי לגדוד אחר. והקיסר התפלץ. שוטה שכמותך, אמר לו, יכולת לבקש להיות מפקד הגדוד בעצמך.
שטרית, כמו הרבה אנשים בליכוד, מפחד לשלוט. הוא מעדיף שהמערך יוביל בממשלה שהוא יהיה נספח בה, ויזרוק לו פירורים. במקום לבנות על ממשלה ימנית. ממשלה שתקבע סדר יום יהודי במדינה. ממשלה שתקצץ בהקצבות הנדיבות לקיבוצים, למרכזי פרס ורבין ולעוד גופים של מפלגות השמאל, ותייעד את הכסף לנצרכים האמיתיים במדינה. אכן, לזה צריך שכל.
בזמנו החליט בן גוריון על הקמת המדינה. נגד כל היועצים הצבאיים, כמעט. נגד רצונם של שרים רבים. והמניפולציות שעשה אז, נותנים לו מקום מוזהב בחזית ההיסטוריה היהודית. הוא דחה את המסרים שהעבירו אליו המעצמות דאז והכריז על הקמת המדינה. היום, במדינת ישראל הריבונית והחזקה- ברוח, במשאבי אדם, בחקלאות וכלכלה וגם בצבא- אנו נבהלים מכל רוח מצויה. בגין ז"ל, חש שהוא זקוק לדיין ז"ל. שרון, נשען על פרס ל"לגיטימציה", (שניהם יבדל"א). ורק המדינה עצמה סובלת.
ממשלת ימין ?
נעזוב לרגע את מעמדה של המדינה ונפנה לעבודה השוטפת. הזכרנו את שטרית הפוליטיקאי. הוא גם שר המשפטים. משרד חשוב ביותר. והנה, המחלקה לתפקידים מיוחדים שקמה בממשלת שמאל, ממשיכה לתפקד. שלטון החוק הפך זהה לשלטון השמאל. אנשי חברון נרדפים גם עכשיו. חוות גלעד מייצרת האשמות, מנוגדות לתיעוד ולעדויות אנשים. דרעי איננו זוכה למשפט מחודש, אף שהעד הראשי מוקע כשקרן. אנשים מוציאים הון עתק, רק כדי לצאת חפים מפשע בעקבות האשמות ללא בסיס. הם, לצערנו, גם יוצאים נקיים מרכושם, שנבלע במאבק המשפטי. ובכל מקרה, הפרקליטות צוחקת.
המשרד לביטחון פנים מופקד בידי אחד השרים היותר ימניים. איש של ערכים. אז, למה הוא לא קובע את סדר היום של המשרד שלו? למה נגזלת אדמת הלאום, ללא תגובה הולמת? למה היס"מ מכה באכזריות בילדים ובנשים (במוסלמיות הם לא היו מעיזים לגעת כלל), ללא תגובה. הכיצד מפנים אנשים היושבים על אדמת חוות גלעד על פי חוק? איך זה שהמשטרה פוחדת להיכנס לישובים ערבים תחת הריבונות שלנו.
ומה קורה עם רשות השידור? ממשלה ימנית, שר ימני ממונה, אבל הזמירות הישנות נמשכות. ואם לא יודעים כיצד לחולל שינויים שם, צריך רק ללמוד מהמפא"יניקים ששלטו שם. דליה איציק ששינתה את כל המליאה, והחדירה את מה שרצתה. ד"ר רענן כהן, שלא התבייש להוציא מכתב- הוראה לכל שרי מפלגתו, להעדיף מינויים מפלגתיים במשרדיהם. אצלם, לו הייתה התפרצות של שדרים לאולפן, כדי לקבוע למי מותר לדבר אל האומה, הם היו עפים ללא פיצויים.
משרדי השמאל
רענן כהן, כמוזכר, ייצג את האינטרסים של מפלגתו בניהול המשרדים. פואד, הותיר לשרון להתמודד בזירה הציבורית עם פיגועים, בעוד הוא בונה מחדש את גדר הגבול של המדינה היהודית בתוואי של מלחמת השחרור, בעיקרו (כדאי לציין לטובה את וילנאי, שידע לפעול גם כשר ממלכתי, על אף הצהרותיו. כך גם שמחון). עיקרו של דבר הוא שהשמאל יודע לשלוט. יש לו ביטחון עצמי, גם במקום שהוא מפשל. הוא יודע לנצל את כוח השלטון ואת הכלים הממלכתיים. ואם הימין לא מתכונן לנצח כדי לשלוט בעצמו, אז מי זקוק בכלל לבחירות?
אך, הפור נפל. נלך לבחירות אף שהסיכויים לקואליציה ימנית רחבה, מאד קטנים. בהנחה סבירה שהערבים והשמאל המובהק יגיעו לכ- 40 מנדטים, לפחות. יש עוד הרבה ב"אמצע"- שינוי, עם אחד, גשר, וחדשים מקרוב יבואו-, כך שממשלה הנשענת על 62 או 65 מנדטים, היא אופציה סבירה במפה הישראלית. רוב הוא רוב, צעק השמאל, גם כשהסתמך על בלוק חוסם ערבי בממשלה של 50+. וצריך כבר עתה להיות מוכן למציאות כזאת. הבעיה מצויה במישור אחר.
החייל הרוסי
יש לימין מנטליות בעייתית. בראיון ברדיו, נשאל השר שטרית, על העתיד. והוא פרש את חלומו להגיע לממשלה של 70-80 חברי כנסת המשותפת ל...ליכוד ולמערך. ככה אפשר לשלוט, לדעתו. וזה מזכיר את הסיפור בחייל הרוסי שהציל את הקיסר שלו מכדורי האויב. הוא כמובן, נקרא אל הניצול רם המעלה ונשאל לגמול שהוא מבקש. אדוני הקיסר- השיב החייל- מפקד הגדוד מתעמר בי. אנא העבר אותי לגדוד אחר. והקיסר התפלץ. שוטה שכמותך, אמר לו, יכולת לבקש להיות מפקד הגדוד בעצמך.
שטרית, כמו הרבה אנשים בליכוד, מפחד לשלוט. הוא מעדיף שהמערך יוביל בממשלה שהוא יהיה נספח בה, ויזרוק לו פירורים. במקום לבנות על ממשלה ימנית. ממשלה שתקבע סדר יום יהודי במדינה. ממשלה שתקצץ בהקצבות הנדיבות לקיבוצים, למרכזי פרס ורבין ולעוד גופים של מפלגות השמאל, ותייעד את הכסף לנצרכים האמיתיים במדינה. אכן, לזה צריך שכל.
בזמנו החליט בן גוריון על הקמת המדינה. נגד כל היועצים הצבאיים, כמעט. נגד רצונם של שרים רבים. והמניפולציות שעשה אז, נותנים לו מקום מוזהב בחזית ההיסטוריה היהודית. הוא דחה את המסרים שהעבירו אליו המעצמות דאז והכריז על הקמת המדינה. היום, במדינת ישראל הריבונית והחזקה- ברוח, במשאבי אדם, בחקלאות וכלכלה וגם בצבא- אנו נבהלים מכל רוח מצויה. בגין ז"ל, חש שהוא זקוק לדיין ז"ל. שרון, נשען על פרס ל"לגיטימציה", (שניהם יבדל"א). ורק המדינה עצמה סובלת.
ממשלת ימין ?
נעזוב לרגע את מעמדה של המדינה ונפנה לעבודה השוטפת. הזכרנו את שטרית הפוליטיקאי. הוא גם שר המשפטים. משרד חשוב ביותר. והנה, המחלקה לתפקידים מיוחדים שקמה בממשלת שמאל, ממשיכה לתפקד. שלטון החוק הפך זהה לשלטון השמאל. אנשי חברון נרדפים גם עכשיו. חוות גלעד מייצרת האשמות, מנוגדות לתיעוד ולעדויות אנשים. דרעי איננו זוכה למשפט מחודש, אף שהעד הראשי מוקע כשקרן. אנשים מוציאים הון עתק, רק כדי לצאת חפים מפשע בעקבות האשמות ללא בסיס. הם, לצערנו, גם יוצאים נקיים מרכושם, שנבלע במאבק המשפטי. ובכל מקרה, הפרקליטות צוחקת.
המשרד לביטחון פנים מופקד בידי אחד השרים היותר ימניים. איש של ערכים. אז, למה הוא לא קובע את סדר היום של המשרד שלו? למה נגזלת אדמת הלאום, ללא תגובה הולמת? למה היס"מ מכה באכזריות בילדים ובנשים (במוסלמיות הם לא היו מעיזים לגעת כלל), ללא תגובה. הכיצד מפנים אנשים היושבים על אדמת חוות גלעד על פי חוק? איך זה שהמשטרה פוחדת להיכנס לישובים ערבים תחת הריבונות שלנו.
ומה קורה עם רשות השידור? ממשלה ימנית, שר ימני ממונה, אבל הזמירות הישנות נמשכות. ואם לא יודעים כיצד לחולל שינויים שם, צריך רק ללמוד מהמפא"יניקים ששלטו שם. דליה איציק ששינתה את כל המליאה, והחדירה את מה שרצתה. ד"ר רענן כהן, שלא התבייש להוציא מכתב- הוראה לכל שרי מפלגתו, להעדיף מינויים מפלגתיים במשרדיהם. אצלם, לו הייתה התפרצות של שדרים לאולפן, כדי לקבוע למי מותר לדבר אל האומה, הם היו עפים ללא פיצויים.
משרדי השמאל
רענן כהן, כמוזכר, ייצג את האינטרסים של מפלגתו בניהול המשרדים. פואד, הותיר לשרון להתמודד בזירה הציבורית עם פיגועים, בעוד הוא בונה מחדש את גדר הגבול של המדינה היהודית בתוואי של מלחמת השחרור, בעיקרו (כדאי לציין לטובה את וילנאי, שידע לפעול גם כשר ממלכתי, על אף הצהרותיו. כך גם שמחון). עיקרו של דבר הוא שהשמאל יודע לשלוט. יש לו ביטחון עצמי, גם במקום שהוא מפשל. הוא יודע לנצל את כוח השלטון ואת הכלים הממלכתיים. ואם הימין לא מתכונן לנצח כדי לשלוט בעצמו, אז מי זקוק בכלל לבחירות?