סליחה על ההשוואה הנואלת, אבל יש משהו משותף בין חוויית הדלקת רדיו בבתים דתיים, מדי מוצאי שבת, לבין חוויית פתיחתן של דלתות בגטו למחרת ליל הסדר. אבותינו הנרדפים חששו למצוא על סף ביתם גופה של נער נוצרי, שהונחה שם בידי מעלילי דם, ודתיי ימינו חוששים מעלילות שאולי התרגשו עליהם במהלך השבת.
מה הפעם, אנחנו שואלים את עצמנו כאשר שלושה כוכבי מוצ"ש ראשונים מפציעים מעל כיפותינו הצחורות. האם ערוץ 1 שידר תחקיר חדש על טפילותו התקציבית של עולם הישיבות? האם ערוץ 2 שוב מצא קשר ישיר בין סלילת כביש עוקף בשטחים לבין המחסור במעונות לילדים אוטיסטים? ומה סיפרו עלינו השבת בקול-ישראל?
נסיוננו העגום מלמד אותנו שעויינות התקשורת כלפינו מגיעה לשיאה בשבתות, כאשר השמים הפתוחים הופכים למועדון חילוני סגור. אורי אורבך לא משדר באותו יום, דודי זילברשלג מתפלל, בקריית-ארבע אוכלים צ'ולנט, והתקשורת החילונית מנצלת זאת כדי להציב לדתיים מארב קטלני. עד שהם יבינו מה קורה, עד שיגיבו כדבעי, רוב עמודי העיתונים של יום ראשון יודפסו כבר, והעלילה תמוחזר בהם במלוא תפארתה. לך תוכיח אחר-כך שאין לך אחות בבני-ברק.
במסגרת הריטואל המכוער הזה שודרה בליל שבת האחרון הכתבה הזדונית על השמדת תרומות ומעשרות בידי משגיחי כשרות. היא לא הכילה שום מידע חדש (מדובר במצווה עתיקת יומין), לא הועילה לעניים (כי הרבנות לא תתגמש), וכרגיל היתה מבוססת על גניבת דעת. בניגוד לרושם שעלה ממנה, אין בארץ מחסור בתוצרת חקלאית, אלא עודף תוצרת. ובכל מקרה, החקלאים לעולם לא יסכימו שהרבנות תחלק עגבניות חינם לנצרכים במקום להשמיד אותן. הם עצמם משמידים ירקות ופירות בסיטונות, הרחק מעיני התקשורת ומתחומי התעניינותה.
כמו כל מעליל תקני הצטיידו אנשי "יומן" בטענות כאילו למדניות, שנועדו לנגח ולגחך את הרבנות מתוך הטקסט התורני עצמו. הם יצרו מצג של בזבוז צרוף והתעלמו מהקושי לנהל בירור הלכתי במדיום טלוויזיוני. הרי קשה להסביר לצופים חילוניים את הטעם הסמלי של הפרשת תרומות בימינו. אין כמעט סיכוי לשכנע אותם, בשתי דקות, שעיקר תכליתה המקורית של המצווה אינו הזנת כהנים רעבים, אלא צמצום תחושת הבעלות של בני אנוש על רכושם.
הכתבה הנ"ל הבליטה את הטיפול הלא אסתטי בתרומות ובמעשרות, אך לא ציינה שכל מערכת חקיקה בתבל כוללת נהלים בלתי אסתטיים. לדוגמה: לפי חוק חילוני מובהק מושמדים מדי שנה בישראל אלפי עופות מאכל, כעונש על חריגת בעליהם ממכסות הגידול. האיש שהיה ממונה על ביצוע החוק עד לפני שבועיים, שלום שמחון, הטיף שלשום לרבנים לגלות יותר רגישות למצוקת העניים. איפה הרגישות שלו?
אפילו אויבי דתיים מודים מפעם לפעם שתופעת הצדקה נפוצה ברחוב הדתי הרבה יותר מאשר ברחובות אחרים. לא מדובר רק בהרגל וולונטרי נאה אלא במילוי חובה דתית. אותם רבנים שציוו להשחית אחוז אחד מהתוצרת החקלאית, בהיעדר מקדש וכהנים תקניים, ציוו גם על הפרשת 10 אחוזים לצדקה מהכנסותיו של כל יהודי. כשייבנה בית המקדש, במהרה בימינו, ערוץ 1 בטח יעשה על זה כתבה.
חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.
מה הפעם, אנחנו שואלים את עצמנו כאשר שלושה כוכבי מוצ"ש ראשונים מפציעים מעל כיפותינו הצחורות. האם ערוץ 1 שידר תחקיר חדש על טפילותו התקציבית של עולם הישיבות? האם ערוץ 2 שוב מצא קשר ישיר בין סלילת כביש עוקף בשטחים לבין המחסור במעונות לילדים אוטיסטים? ומה סיפרו עלינו השבת בקול-ישראל?
נסיוננו העגום מלמד אותנו שעויינות התקשורת כלפינו מגיעה לשיאה בשבתות, כאשר השמים הפתוחים הופכים למועדון חילוני סגור. אורי אורבך לא משדר באותו יום, דודי זילברשלג מתפלל, בקריית-ארבע אוכלים צ'ולנט, והתקשורת החילונית מנצלת זאת כדי להציב לדתיים מארב קטלני. עד שהם יבינו מה קורה, עד שיגיבו כדבעי, רוב עמודי העיתונים של יום ראשון יודפסו כבר, והעלילה תמוחזר בהם במלוא תפארתה. לך תוכיח אחר-כך שאין לך אחות בבני-ברק.
במסגרת הריטואל המכוער הזה שודרה בליל שבת האחרון הכתבה הזדונית על השמדת תרומות ומעשרות בידי משגיחי כשרות. היא לא הכילה שום מידע חדש (מדובר במצווה עתיקת יומין), לא הועילה לעניים (כי הרבנות לא תתגמש), וכרגיל היתה מבוססת על גניבת דעת. בניגוד לרושם שעלה ממנה, אין בארץ מחסור בתוצרת חקלאית, אלא עודף תוצרת. ובכל מקרה, החקלאים לעולם לא יסכימו שהרבנות תחלק עגבניות חינם לנצרכים במקום להשמיד אותן. הם עצמם משמידים ירקות ופירות בסיטונות, הרחק מעיני התקשורת ומתחומי התעניינותה.
כמו כל מעליל תקני הצטיידו אנשי "יומן" בטענות כאילו למדניות, שנועדו לנגח ולגחך את הרבנות מתוך הטקסט התורני עצמו. הם יצרו מצג של בזבוז צרוף והתעלמו מהקושי לנהל בירור הלכתי במדיום טלוויזיוני. הרי קשה להסביר לצופים חילוניים את הטעם הסמלי של הפרשת תרומות בימינו. אין כמעט סיכוי לשכנע אותם, בשתי דקות, שעיקר תכליתה המקורית של המצווה אינו הזנת כהנים רעבים, אלא צמצום תחושת הבעלות של בני אנוש על רכושם.
הכתבה הנ"ל הבליטה את הטיפול הלא אסתטי בתרומות ובמעשרות, אך לא ציינה שכל מערכת חקיקה בתבל כוללת נהלים בלתי אסתטיים. לדוגמה: לפי חוק חילוני מובהק מושמדים מדי שנה בישראל אלפי עופות מאכל, כעונש על חריגת בעליהם ממכסות הגידול. האיש שהיה ממונה על ביצוע החוק עד לפני שבועיים, שלום שמחון, הטיף שלשום לרבנים לגלות יותר רגישות למצוקת העניים. איפה הרגישות שלו?
אפילו אויבי דתיים מודים מפעם לפעם שתופעת הצדקה נפוצה ברחוב הדתי הרבה יותר מאשר ברחובות אחרים. לא מדובר רק בהרגל וולונטרי נאה אלא במילוי חובה דתית. אותם רבנים שציוו להשחית אחוז אחד מהתוצרת החקלאית, בהיעדר מקדש וכהנים תקניים, ציוו גם על הפרשת 10 אחוזים לצדקה מהכנסותיו של כל יהודי. כשייבנה בית המקדש, במהרה בימינו, ערוץ 1 בטח יעשה על זה כתבה.
חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.