שתי משימות הטיל הקב"ה על יצחק אבינו כשציוה אותו: "שכון בארץ". האחת, ליישב את ארץ ישראל על ידי הקמת שכונות, נטיעת עצים וכדומה, והשניה, לשכן את השכינה בארץ. משימות אלו העביר יצחק ליעקב, ואת השכנת השכינה הטיל יעקב על שלושה מבניו, על שבט יהודה, שבט לוי ושבט יששכר.
על שבט יהודה אנו מוצאים בכתוב: "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות", וכמו שדרשו (ב"ר פר' צה): להתקין בית תלמוד שיהא מורה שם תורה, שיהיו שבטים קורין בו את התורה, ללמדך שכל מקום שהיה הולך היה עוסק בתורה, כשם שאבותיו היו עושין". דאגה לקיום המסגרת הלימודית אנו פוגשים גם אצל חזקיה מלך יהודה (סנהדרין צד ב) שנעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה יידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת עד אנטיפטרס, ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה.
שבט נוסף שהוטל עליו תפקיד הרבצת התורה בישראל הוא שבט לוי ככתוב: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל", ששבט לוי כבר מילא אותו בימי יעקב, כמו שכתב הרמב"ם (הל' ע"ז פ"א ה"ג): "ויעקב אבינו למד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצוות אברהם, וציוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא ישכח הלימוד". ובספר החינוך (מצוה תנ) מסביר מדוע שבט לוי לא נחלו נחלה בקרקעות, "שיהיו פנויים ללמוד חכמות ולהבין דרכי הא-ל הישרות, והמה יורו משפטיו לאחיהם בכל מדינה ומדינה ובכל העיירות".
השבט השלישי שיועד לו העיסוק בלימוד התורה והרבצתה היה שבט יששכר, ככתוב בברכת יעקב: "יששכר חמור גרם" ופירש"י: "שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה, הוא שאמר משה: 'שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך' יששכר עוסק באהלים" ועוד פירש"י: "יששכר חמור גרם סובל עול תורה".
מדוע פיצל יעקב אבינו את לימוד התורה והפצתה לשלושה שבטים ולא הטיל אותו על שבט אחד בלבד? בחלוקה הזו מלמד אותנו יעקב אבינו שגוף אחד בלבד לא יוכל לבנות את התורה בישראל, המשימה הזאת צריכה להיות מופקדת בידי שלוש רשויות.
הקמת הכלים והמסגרות התורניות צריכה להיות מופקדת בידי גוף אחד, והוא הרשות הממלכתית, שלא תעסוק בתכנים ולימודים אלא בהכנת הכלים שיאפשרו להקנות בה את התורה, וכזה היה יהודה כשנשלח למצרים להקים בית תלמוד, אבל את התורה לימדו שם שבט לוי, או המלך חזקיה שאילץ את עם ישראל להתכנס בבתי המדרש אחרי שאביו אחז סגר אותם ואת הלימוד נתנו אחרים. גוף אחר צריך לעסוק בהקניית התכנים והידיעות של התורה להמוני בית ישראל, התפקיד הזה הוטל על שבט לוי, ככתוב בספר החינוך: "המה יורו משפטיו לאחיהם בכל מדינה ומדינה ובכל העיירות". עד כאן הקניית התורה מלמעלה על ידי גופים ממוסדים, אבל התורה לא תוכל להיבנות רק מלמעלה, וצריך להשלימה על ידי חלק שלישי שהוא הלימוד הפרטני הבא מלמטה שלא במסגרות ממוסדות אלא ביוזמה אישית, וכך עשו יששכר וזבולון, שבסידור הפנימי שביניהם הצליחו להרבות תורה בישראל.
ואכן מצינו במסכת יומא (כו א) שיש הבדל בין שבטי לוי ויששכר לשבט יהודה כמו שאמרו שם: "לא מצינו תלמיד חכם שמורה הוראה אלא שבא משבט לוי או משבט יששכר". ועל שאלת הגמרא: מדוע לא נכלול גם את שבט יהודה? משיבה הגמרא: שהמדובר הוא לגבי "אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא", ופירש"י: "להורות כדת וכהלכה", והסביר זאת המאירי בספרו בית הבחירה (שם): "אין אדם ראוי להוראה בשלמות ידיעה בלבד, שראינו כמה שידיעתם גדולה בתלמוד שאינם יודעים לכוין שמועה אחת להלכה ומה שראוי להורות, וראינו כמה שהם מוחזקים בחדרי התורה אבל כשהוראה באה לידם הם אפילו את הפתח אינם מוצאים". ומוסיף שם המאירי: "כלל הדברים שאין אדם זוכה להוראה אלא בשני דברים: האחד, ידיעת התלמוד וקבלתו, והשני לה, שלמות הכוח השכלי שבו בוחנים את הדברים והבאתם למצרף להוציא דבר מתוך דבר, ועל שניהם אמרו: גמיר וסביר, ועל שבט יהודה אמרו שאף על פי שהם חכמים אינם יודעים לכוין את השמועות כהלכה".
המאמר מופיע בגיליון התורני "באהבה ובאמונה" של מכון מאיר בירושלים .
(הישיבה לחזרה בתשובה ולהתחזקות תורנית של הציונות הדתית).
על שבט יהודה אנו מוצאים בכתוב: "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות", וכמו שדרשו (ב"ר פר' צה): להתקין בית תלמוד שיהא מורה שם תורה, שיהיו שבטים קורין בו את התורה, ללמדך שכל מקום שהיה הולך היה עוסק בתורה, כשם שאבותיו היו עושין". דאגה לקיום המסגרת הלימודית אנו פוגשים גם אצל חזקיה מלך יהודה (סנהדרין צד ב) שנעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה יידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת עד אנטיפטרס, ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה.
שבט נוסף שהוטל עליו תפקיד הרבצת התורה בישראל הוא שבט לוי ככתוב: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל", ששבט לוי כבר מילא אותו בימי יעקב, כמו שכתב הרמב"ם (הל' ע"ז פ"א ה"ג): "ויעקב אבינו למד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצוות אברהם, וציוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא ישכח הלימוד". ובספר החינוך (מצוה תנ) מסביר מדוע שבט לוי לא נחלו נחלה בקרקעות, "שיהיו פנויים ללמוד חכמות ולהבין דרכי הא-ל הישרות, והמה יורו משפטיו לאחיהם בכל מדינה ומדינה ובכל העיירות".
השבט השלישי שיועד לו העיסוק בלימוד התורה והרבצתה היה שבט יששכר, ככתוב בברכת יעקב: "יששכר חמור גרם" ופירש"י: "שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה, הוא שאמר משה: 'שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך' יששכר עוסק באהלים" ועוד פירש"י: "יששכר חמור גרם סובל עול תורה".
מדוע פיצל יעקב אבינו את לימוד התורה והפצתה לשלושה שבטים ולא הטיל אותו על שבט אחד בלבד? בחלוקה הזו מלמד אותנו יעקב אבינו שגוף אחד בלבד לא יוכל לבנות את התורה בישראל, המשימה הזאת צריכה להיות מופקדת בידי שלוש רשויות.
הקמת הכלים והמסגרות התורניות צריכה להיות מופקדת בידי גוף אחד, והוא הרשות הממלכתית, שלא תעסוק בתכנים ולימודים אלא בהכנת הכלים שיאפשרו להקנות בה את התורה, וכזה היה יהודה כשנשלח למצרים להקים בית תלמוד, אבל את התורה לימדו שם שבט לוי, או המלך חזקיה שאילץ את עם ישראל להתכנס בבתי המדרש אחרי שאביו אחז סגר אותם ואת הלימוד נתנו אחרים. גוף אחר צריך לעסוק בהקניית התכנים והידיעות של התורה להמוני בית ישראל, התפקיד הזה הוטל על שבט לוי, ככתוב בספר החינוך: "המה יורו משפטיו לאחיהם בכל מדינה ומדינה ובכל העיירות". עד כאן הקניית התורה מלמעלה על ידי גופים ממוסדים, אבל התורה לא תוכל להיבנות רק מלמעלה, וצריך להשלימה על ידי חלק שלישי שהוא הלימוד הפרטני הבא מלמטה שלא במסגרות ממוסדות אלא ביוזמה אישית, וכך עשו יששכר וזבולון, שבסידור הפנימי שביניהם הצליחו להרבות תורה בישראל.
ואכן מצינו במסכת יומא (כו א) שיש הבדל בין שבטי לוי ויששכר לשבט יהודה כמו שאמרו שם: "לא מצינו תלמיד חכם שמורה הוראה אלא שבא משבט לוי או משבט יששכר". ועל שאלת הגמרא: מדוע לא נכלול גם את שבט יהודה? משיבה הגמרא: שהמדובר הוא לגבי "אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא", ופירש"י: "להורות כדת וכהלכה", והסביר זאת המאירי בספרו בית הבחירה (שם): "אין אדם ראוי להוראה בשלמות ידיעה בלבד, שראינו כמה שידיעתם גדולה בתלמוד שאינם יודעים לכוין שמועה אחת להלכה ומה שראוי להורות, וראינו כמה שהם מוחזקים בחדרי התורה אבל כשהוראה באה לידם הם אפילו את הפתח אינם מוצאים". ומוסיף שם המאירי: "כלל הדברים שאין אדם זוכה להוראה אלא בשני דברים: האחד, ידיעת התלמוד וקבלתו, והשני לה, שלמות הכוח השכלי שבו בוחנים את הדברים והבאתם למצרף להוציא דבר מתוך דבר, ועל שניהם אמרו: גמיר וסביר, ועל שבט יהודה אמרו שאף על פי שהם חכמים אינם יודעים לכוין את השמועות כהלכה".
המאמר מופיע בגיליון התורני "באהבה ובאמונה" של מכון מאיר בירושלים .
(הישיבה לחזרה בתשובה ולהתחזקות תורנית של הציונות הדתית).