בחירת רשימת הח"כים בבחירות המקדימות במרכז הליכוד הוכיחה לשמחתי שהציבור אינו הולך אחרי המנהיג כמו עדר כבשים בחוות השקמים.
הקרנבל בגני התערוכה הוכיח שוב שנציגי המפלגה הגדולה בישראל אינם רוצים באסון. להערכתי הם בחרו את נבחריהם בין היתר על עמדתם בסוגית המדינה הפלשתינאית.
למרות הכפשות התקשורת שהתרכזה בעיקר בצבע, ברעש ובאוכל.
מרכז הליכוד דחה בשעתו ברוב מוחץ את רעיון הקמת מדינה פלשתינאית שנתמך בצורה כה מוזרה על ידי אריאל שרון. שרון יצא אז מהאולם, בצורה בוטה, והצהיר שהוא ימשיך בדרכו, הוא לא ויתר על הרעיון הנורא של מסירת לב ארץ ישראל לידי האויב. למרות שהייתה לו הזדמנות יוצאת מהכלל לומר לעולם: "אני מקבל את דין התנועה וכמנהיג דמוקרטי אני מקבל את דעת הרוב ויורד מהרעיון ,אף שהיה שלי".
אבל לא שרון הוא האיש שיוותר, למרות שנבחר על ידי מדינה שלמה לראשות ממשלה בעת מלחמה נגד המרצחים הערבים שהובאו לארץ על ידי פושעי אוסלו, נטה שרון לממש את חלום הבלהות של פרס. כך יצא שבחרנו בשרון וקיבלנו את פרס ופואד.
בפריימריס לראשות הליכוד ניצח שרון. הוא ניצח לא בגלל דעותיו להקמת מדינה ערבית ממערב לירדן, אלא ניצח כי הוא ראש ממשלה מכהן ועל כי חלק מבוחרי הליכוד לא סלחו לנתניהו על טעויות שעשה בעבר, ואולי גם בגלל מניפולציות של עומרי שרון שהחדיר מתפקדים מהשמאל לבחירות מקדימות אלה.
התקשורת השמאלנית העוינת צהלה ושמחה כאשר שרון זכה בבחירות המקדימות. הם קשרו את נצחונו בעיקר לעובדה שכאן ניצח הנושא האידיאולוגי שהם כל כך תומכים בו.
רעיון המדינה הפלשתינאית ניצח. כך זעקו הכותרות ומאמרי המערכת שניתחו את נצחונו של שרון.
הבחירות המקדימות ביום א' הוכיחו שתקשורת לחוד והמציאות לחוד ואין קשר ביניהם.
כשם שבכל שנות אוסלו התקשורת ניסתה לסמם את הצבור באשליית השלום ונכשלה גם עכשיו כשלה בהערכותיה המוקדמות.
בין עשרת הנבחרים הראשונים ברשימת הליכוד לכנסת רק אחד תומך במדינה פלסטינית והאחד שמקומו שוריין הוא ראש הממשלה המכהן אריאל שרון. כל האחרים מתנגדים למדינה ערבית ממערב לירדן. תומכיו המוצהרים של שרון נדחקו למקומות נמוכים יותר.
נשאלת השאלה האם יסיק שרון את המסקנות המתחייבות? האם יבין שהמהלך אותו התחיל בנאום לטרון היה שגוי, ושעליו לגנוז אותו. אני מסופק בכך. מקורבי שרון כך מצוטט בתקשורת מאוכזבים מתוצאות הפריימריס בליכוד: הליכוד נראה ניצי יתר על המידה. אתם מבינים לאיזה שפל הגענו?
אריק שרון עלול להקים ממשלה עם השמאל הקיצוני, עם מפלגה קורסת כמו מפלגת העבודה, שנאחזת עדיין בהסכם אוסלו הנורא ותומכת בהקמת מדינה פלסטינאית באורח חד צדדי. הליכוד יזכה בבחירות כי העם לא רוצה בשמאל הקיצוני שהמיט עלינו את אסון אוסלו, אבל אריק שרון כבר מבטיח להקים ממשלת אחדות עם מצנע, אברום בורג ויולי תמיר ממנהיגות "שלום עכשיו". איפה נשמע אבסורד כזה?
באורח מפחיד יש קווי דמיון רבים בין רעיונות אריאל שרון לאלה של מצנע: מצנע דוגל בבריחה מיש"ע כמו שעשה אהוד ברק שברח מלבנון. מצנע רואה בהפרדות והקמת גדר הפרדה כחזון ציוני תחליפי למדינה יהודית על שטח ארץ ישראל. האידיאל של מצנע הוא לא מורשת העם היהודי. האידיאל של מצנע הוא התכנסות לגטו מגודר היטב שאולי ייתן הגנה מסוימת לדרים בתוכו וזאת על חשבון עקירת אחיו מאדמתם ושבר קשה בעם היהודי בארץ ובעולם . גם שרון מדבר על רעיונות דומים. הוא מדבר על מדינה ערבית, הוא מדבר על עקירת ישובים במסווה של "ויתורים כואבים". חבריו הצביעו נגדו בוועידה ובבחירות החברים לכנסת, אבל שרון נראה החלטי להמשיך במהלך הקטסטרופאלי.
בארה"ב פורסם דו"ח חצי שנתי של משרד החוץ האמריקאי לקונגרס. הדו"ח מביע ספק בכך שהפלשתינים מכבדים את עובדת קיומה של מדינת ישראל. המסמך גם מאשים את ההנהגה הפלשתינית בכישלון לנקוט צעדי מנע וקובע כי "במקרים אחדים אף סייעה לקבוצות הטרור ולאחרים לבצע פעולות אלימות". בעבר התעלם הממשל מדרישת הקונגרס לנקוט סנקציות נגד הפלשתינאים. הפעם החליט בוש לא להתעלם מהעיקרון שהפלשתינאים הפרו את התחייבויותיהם.
גם שרון מדבר כל הזמן על הפרת הסכמים ועל רשות טרור, אבל מבטיח להקים להם מדינה.
עלינו להתאחד ולעשות הכול בדרך דמוקרטית כדי למנוע את האסון.
האירועים האחרונים העלו את נושא המדינה הפלסטינאית לראש רשימת הנושאים בדיון הציבורי במדינת ישראל. עלינו להמשיך במאבק על ארץ ישראל גם בקלפי ולבחור באלה המתנגדים נחרצות להקמת מדינה ערבית בנחלת אבותינו ובלב מולדתנו.
אל"מ (מיל.) משה לשם הוא יו"ר עמותת "שנית גמלא לא תיפול".
הקרנבל בגני התערוכה הוכיח שוב שנציגי המפלגה הגדולה בישראל אינם רוצים באסון. להערכתי הם בחרו את נבחריהם בין היתר על עמדתם בסוגית המדינה הפלשתינאית.
למרות הכפשות התקשורת שהתרכזה בעיקר בצבע, ברעש ובאוכל.
מרכז הליכוד דחה בשעתו ברוב מוחץ את רעיון הקמת מדינה פלשתינאית שנתמך בצורה כה מוזרה על ידי אריאל שרון. שרון יצא אז מהאולם, בצורה בוטה, והצהיר שהוא ימשיך בדרכו, הוא לא ויתר על הרעיון הנורא של מסירת לב ארץ ישראל לידי האויב. למרות שהייתה לו הזדמנות יוצאת מהכלל לומר לעולם: "אני מקבל את דין התנועה וכמנהיג דמוקרטי אני מקבל את דעת הרוב ויורד מהרעיון ,אף שהיה שלי".
אבל לא שרון הוא האיש שיוותר, למרות שנבחר על ידי מדינה שלמה לראשות ממשלה בעת מלחמה נגד המרצחים הערבים שהובאו לארץ על ידי פושעי אוסלו, נטה שרון לממש את חלום הבלהות של פרס. כך יצא שבחרנו בשרון וקיבלנו את פרס ופואד.
בפריימריס לראשות הליכוד ניצח שרון. הוא ניצח לא בגלל דעותיו להקמת מדינה ערבית ממערב לירדן, אלא ניצח כי הוא ראש ממשלה מכהן ועל כי חלק מבוחרי הליכוד לא סלחו לנתניהו על טעויות שעשה בעבר, ואולי גם בגלל מניפולציות של עומרי שרון שהחדיר מתפקדים מהשמאל לבחירות מקדימות אלה.
התקשורת השמאלנית העוינת צהלה ושמחה כאשר שרון זכה בבחירות המקדימות. הם קשרו את נצחונו בעיקר לעובדה שכאן ניצח הנושא האידיאולוגי שהם כל כך תומכים בו.
רעיון המדינה הפלשתינאית ניצח. כך זעקו הכותרות ומאמרי המערכת שניתחו את נצחונו של שרון.
הבחירות המקדימות ביום א' הוכיחו שתקשורת לחוד והמציאות לחוד ואין קשר ביניהם.
כשם שבכל שנות אוסלו התקשורת ניסתה לסמם את הצבור באשליית השלום ונכשלה גם עכשיו כשלה בהערכותיה המוקדמות.
בין עשרת הנבחרים הראשונים ברשימת הליכוד לכנסת רק אחד תומך במדינה פלסטינית והאחד שמקומו שוריין הוא ראש הממשלה המכהן אריאל שרון. כל האחרים מתנגדים למדינה ערבית ממערב לירדן. תומכיו המוצהרים של שרון נדחקו למקומות נמוכים יותר.
נשאלת השאלה האם יסיק שרון את המסקנות המתחייבות? האם יבין שהמהלך אותו התחיל בנאום לטרון היה שגוי, ושעליו לגנוז אותו. אני מסופק בכך. מקורבי שרון כך מצוטט בתקשורת מאוכזבים מתוצאות הפריימריס בליכוד: הליכוד נראה ניצי יתר על המידה. אתם מבינים לאיזה שפל הגענו?
אריק שרון עלול להקים ממשלה עם השמאל הקיצוני, עם מפלגה קורסת כמו מפלגת העבודה, שנאחזת עדיין בהסכם אוסלו הנורא ותומכת בהקמת מדינה פלסטינאית באורח חד צדדי. הליכוד יזכה בבחירות כי העם לא רוצה בשמאל הקיצוני שהמיט עלינו את אסון אוסלו, אבל אריק שרון כבר מבטיח להקים ממשלת אחדות עם מצנע, אברום בורג ויולי תמיר ממנהיגות "שלום עכשיו". איפה נשמע אבסורד כזה?
באורח מפחיד יש קווי דמיון רבים בין רעיונות אריאל שרון לאלה של מצנע: מצנע דוגל בבריחה מיש"ע כמו שעשה אהוד ברק שברח מלבנון. מצנע רואה בהפרדות והקמת גדר הפרדה כחזון ציוני תחליפי למדינה יהודית על שטח ארץ ישראל. האידיאל של מצנע הוא לא מורשת העם היהודי. האידיאל של מצנע הוא התכנסות לגטו מגודר היטב שאולי ייתן הגנה מסוימת לדרים בתוכו וזאת על חשבון עקירת אחיו מאדמתם ושבר קשה בעם היהודי בארץ ובעולם . גם שרון מדבר על רעיונות דומים. הוא מדבר על מדינה ערבית, הוא מדבר על עקירת ישובים במסווה של "ויתורים כואבים". חבריו הצביעו נגדו בוועידה ובבחירות החברים לכנסת, אבל שרון נראה החלטי להמשיך במהלך הקטסטרופאלי.
בארה"ב פורסם דו"ח חצי שנתי של משרד החוץ האמריקאי לקונגרס. הדו"ח מביע ספק בכך שהפלשתינים מכבדים את עובדת קיומה של מדינת ישראל. המסמך גם מאשים את ההנהגה הפלשתינית בכישלון לנקוט צעדי מנע וקובע כי "במקרים אחדים אף סייעה לקבוצות הטרור ולאחרים לבצע פעולות אלימות". בעבר התעלם הממשל מדרישת הקונגרס לנקוט סנקציות נגד הפלשתינאים. הפעם החליט בוש לא להתעלם מהעיקרון שהפלשתינאים הפרו את התחייבויותיהם.
גם שרון מדבר כל הזמן על הפרת הסכמים ועל רשות טרור, אבל מבטיח להקים להם מדינה.
עלינו להתאחד ולעשות הכול בדרך דמוקרטית כדי למנוע את האסון.
האירועים האחרונים העלו את נושא המדינה הפלסטינאית לראש רשימת הנושאים בדיון הציבורי במדינת ישראל. עלינו להמשיך במאבק על ארץ ישראל גם בקלפי ולבחור באלה המתנגדים נחרצות להקמת מדינה ערבית בנחלת אבותינו ובלב מולדתנו.
אל"מ (מיל.) משה לשם הוא יו"ר עמותת "שנית גמלא לא תיפול".