נשיא המדינה מבקר בימים אלה בגרמניה, נושא שבפני עצמו מעורר רגשות מעורבים בלב כל יהודי. אבל, כמה מן האירועים וההתבטאויות הכרוכים בביקור מעלים תמיהות ומצריכים התייחסות.
הביקור אמנם נקבע מזמן, אבל קבלת הפנים לנשיא קצב לוותה בהחלטה גרמנית להימנע מאספקת נגמ"שים לישראל, שמא אלה ישמשו במלחמה נגד הפלשתינאים. כלומר: גרמניה "האחרת", עשורים מעטים אחרי השואה, מונעת מיורשי קורבנותיה נשק מגן שישראל ביקשה לרכוש לצורך מלחמת הקיום שלה מול הצורר בן ימינו. דווקא גרמניה צריכה להתבדל מן העוינות האירופית לישראל ולהבדיל בין התוקפן לבין המתגונן במלחמה זו. לא פורסם אם הנשיא מחה על צביעות גרמנית זו.
במהלך הביקור השתתף הנשיא בחנוכת בית כנסת חדש בוופרטאל, בטקס שציין את תחילת ביקורו הממלכתי של משה קצב בגרמניה. זו הפעם הראשונה שנשיא ישראלי נכח בחנוכת בית כנסת בגרמניה. השאלות המתבקשות הן: מדוע צריך נשיא מדינת ישראל לעודד התפתחות חיי קהילה יהודיים בגולה בכלל ובגרמניה בפרט? האם מקומם של יהודים 2 דורות אחרי השואה הוא על אדמת גרמניה או על אדמת ישראל? האם זה תפקידו של נשיא מדינת ישראל והעם היהודי, או שמשימתו החשובה ביותר היא עידוד עלייתם של יהודים לישראל? וכן, מתי לאחרונה חנך נשיא ישראל בית כנסת או מוסד יהודי אחר בלב ארץ ישראל?
בהקשר זה ראוי לשאול מדוע נושא העלייה - המשימה והייעוד החשובים ביותר של מדינת ישראל - אינם זוכים להתייחסות כלשהי במערכת הבחירות המתנהלת בימים אלה, אפילו מפי מועמדיהן של מפלגות ציוניות ולאומיות? ומנגד, דווקא מי שעושה את השד הדמוגרפי קרדום לחפור בו, ראוי שיציג את העלייה ולא את ההפרדה כמענה לבעיה זו. האם אין כאן עיוות חמור של סדר העדיפויות הלאומי?
בדבריו בטקס הדגיש הנשיא את המחויבות של הגרמנים להילחם באנטישמיות וציין כי "היום, כמו אז, נשמעים קולות אנטישמיים באירופה, כולל על אדמת גרמניה. קולות אלה באים רק מקבוצה שולית, אך אי-אפשר לדעת כמה אנשים מוכנים להרשות לעצמם להיסחף אחריהם". קנצלר גרמניה גרהרד שרדר שיבח את היחסים בין ישראל לבין גרמניה ואמר: "הרכיב היהודי בתרבות הגרמנית ובציביליזציה הגרמנית הוא יוצא מהכלל. את עקבותיו לא הצליחו למחוק אפילו ב-12 שנים של ברבריות ופשעים". עם זאת, אמר שרדר שדו-קיום בין ישראל לבין 'פלשתין' בגבולות בטוחים הוא הסיכוי המציאותי היחיד לפרוץ את מעגל האלימות.
תגובתו של הנשיא קצב היתה מוזרה במקצת: הוא ציין שאזרחי ישראל אינם נוטשים את תקוותם להסכם שלום, אף-על-פי שהטרור הפלשתיני "הגיע לממדים מזוויעים כמו אלה שלא ידענו מאות שנים". דווקא על אדמת גרמניה לא ניתן היה לומר "ממדים מזוויעים כמו אלה שלא ידענו מאות שנים". הוא גם לא מצא לנכון להדגיש שהארץ שבתוכה רוצה הנשיא הגרמני להקים 'פלשתין' בגבולות בטוחים היא ארצו של העם היהודי.
למותר לציין שביקור הנשיא קצב בגרמניה לווה בהפגנות של ניאו-נאצים.
ד"ר רון בריימן הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.
הביקור אמנם נקבע מזמן, אבל קבלת הפנים לנשיא קצב לוותה בהחלטה גרמנית להימנע מאספקת נגמ"שים לישראל, שמא אלה ישמשו במלחמה נגד הפלשתינאים. כלומר: גרמניה "האחרת", עשורים מעטים אחרי השואה, מונעת מיורשי קורבנותיה נשק מגן שישראל ביקשה לרכוש לצורך מלחמת הקיום שלה מול הצורר בן ימינו. דווקא גרמניה צריכה להתבדל מן העוינות האירופית לישראל ולהבדיל בין התוקפן לבין המתגונן במלחמה זו. לא פורסם אם הנשיא מחה על צביעות גרמנית זו.
במהלך הביקור השתתף הנשיא בחנוכת בית כנסת חדש בוופרטאל, בטקס שציין את תחילת ביקורו הממלכתי של משה קצב בגרמניה. זו הפעם הראשונה שנשיא ישראלי נכח בחנוכת בית כנסת בגרמניה. השאלות המתבקשות הן: מדוע צריך נשיא מדינת ישראל לעודד התפתחות חיי קהילה יהודיים בגולה בכלל ובגרמניה בפרט? האם מקומם של יהודים 2 דורות אחרי השואה הוא על אדמת גרמניה או על אדמת ישראל? האם זה תפקידו של נשיא מדינת ישראל והעם היהודי, או שמשימתו החשובה ביותר היא עידוד עלייתם של יהודים לישראל? וכן, מתי לאחרונה חנך נשיא ישראל בית כנסת או מוסד יהודי אחר בלב ארץ ישראל?
בהקשר זה ראוי לשאול מדוע נושא העלייה - המשימה והייעוד החשובים ביותר של מדינת ישראל - אינם זוכים להתייחסות כלשהי במערכת הבחירות המתנהלת בימים אלה, אפילו מפי מועמדיהן של מפלגות ציוניות ולאומיות? ומנגד, דווקא מי שעושה את השד הדמוגרפי קרדום לחפור בו, ראוי שיציג את העלייה ולא את ההפרדה כמענה לבעיה זו. האם אין כאן עיוות חמור של סדר העדיפויות הלאומי?
בדבריו בטקס הדגיש הנשיא את המחויבות של הגרמנים להילחם באנטישמיות וציין כי "היום, כמו אז, נשמעים קולות אנטישמיים באירופה, כולל על אדמת גרמניה. קולות אלה באים רק מקבוצה שולית, אך אי-אפשר לדעת כמה אנשים מוכנים להרשות לעצמם להיסחף אחריהם". קנצלר גרמניה גרהרד שרדר שיבח את היחסים בין ישראל לבין גרמניה ואמר: "הרכיב היהודי בתרבות הגרמנית ובציביליזציה הגרמנית הוא יוצא מהכלל. את עקבותיו לא הצליחו למחוק אפילו ב-12 שנים של ברבריות ופשעים". עם זאת, אמר שרדר שדו-קיום בין ישראל לבין 'פלשתין' בגבולות בטוחים הוא הסיכוי המציאותי היחיד לפרוץ את מעגל האלימות.
תגובתו של הנשיא קצב היתה מוזרה במקצת: הוא ציין שאזרחי ישראל אינם נוטשים את תקוותם להסכם שלום, אף-על-פי שהטרור הפלשתיני "הגיע לממדים מזוויעים כמו אלה שלא ידענו מאות שנים". דווקא על אדמת גרמניה לא ניתן היה לומר "ממדים מזוויעים כמו אלה שלא ידענו מאות שנים". הוא גם לא מצא לנכון להדגיש שהארץ שבתוכה רוצה הנשיא הגרמני להקים 'פלשתין' בגבולות בטוחים היא ארצו של העם היהודי.
למותר לציין שביקור הנשיא קצב בגרמניה לווה בהפגנות של ניאו-נאצים.
ד"ר רון בריימן הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.