מה זה בעצם קבלן קולות. איך בכלל זה ייתכן. איך מישהו יכול למכור מאה קולות. איך אפשר למכור קול אחד. איך אפשר לעשות עיסקאות על סחורה שאף אחד לא יכול לראות. הרי בקלפי עומד כל אדם לבדו ואף אחד לא יכול לדעת מה הוא הצביע. אז אולי שילמתי על מאה קולות וקיבלתי רק שלושים? הרי לעולם לא אוכל לדעת אם הקבלן סיפק את הסחורה, וקרוב לוודאי שלא, כי הקבלן אפילו לא צריך להיות רמאי כדי להיות נוכל. ברור מראש שהוא מוכר משהו שאין לו. הרי הוא עצמו לעולם לא יידע אם הוא באמת סיפק את הסחורה או שהאנשים שלו רימו גם אותו. למה שמאה גנבים יצביעו כמו שרמאי אחד הורה להם. מי משוגע לשים כסף על עיסקה כזו? ואם אתה מזמין מישהו למסעדה מפוארת, למה אתה חושב שהוא יצביע בשבילך? הרי אתה לא יכול אפילו להציץ לתוך פתק ההצבעה שלו.
והשאלה מתגלגלת עוד אחורה. אם אתה רוצה לבנות לך כנופיה של מאה גנבי סוסים במרכז המפלגה, שכולם עושים מה שאתה אומר להם גם כשאף אחד לא רואה אותם, היית צריך קודם להביא למיפקד לפחות עשרת אלפים מבני משפחתך שיבחרו בגנבים שלך למרכז. וגם בשלב ההוא, כמובן, אלפי האחים והאחיות שלך היו צריכים לעשות מאחורי הפרגוד בדיוק מה שאתה אומר להם. אחרת הכנופיה שלך לא היתה נבחרת. עם כל הכבוד לליכוד, נראה לי שגם המאפיה הסיציליאנית לא היתה מצליחה לארגן עוקץ ענק כזה. ואל תשכחו שאף אחד לא נבחר לכנסת במאה קולות. צריך להביא שבע מאות.
יש למלך מכנסיים
יש כמובן אפשרות לעשות דילים: אני אבחר בך ואת תבחרי בי וביחד נהיה לזוג. זה כשר וישר ואפילו רצוי, ומותר גם להרחיב את זה לקבוצות: אנחנו נתמוך במועמד שאתם רוצים ובתמורה אתם תתמכו במועמד שאנחנו רוצים. ואיך נדע שאתם באמת מקיימים מה שהבטחתם? לא נדע, אבל אנחנו סומכים על המילה שלכם ואתם סומכים על שלנו, כי בסך הכל כולנו אנשים ישרים. וכאן בדיוק נמצא פרדוקס המלך הלבוש. בליכוד, בניגוד למפלגת העבודה, אין תלונות על זיופים או גניבת קלפיות, או הצבעה כפולה, או הצבעה פיקטיבית של אנשים שכבר מתו. בליכוד השיטה פעלה נכון. והשיטה סוגרת את כל הפרצות. אי אפשר לעשות הרבה מסחרה, והדילים שאפשר לעשות, יכולים להיות בנויים רק על אמון בין אנשים ישרים. אז איך הצליחו בתנאים האלה לעשות שחיתויות, לתת שוחד, לקנות קולות בכסף, להכניס לכנסת כל מיני טיפוסים מפוקפקים?
התשובה היא שכנראה לא הצליחו, ואפילו לא ניסו. כל העיתונים עושים חגיגה של עירום, אבל מי שקורא את האותיות הקטנות שבאות אחרי הכותרת הענקית, רואה שהמלך אולי שמן, ולא מגולח, וממש לא נראה טוב, אבל יש לו מכנסיים. אף אחד לא יכול לקנות את חברי המרכז. הבעיה של המתמודדים בליכוד לא היתה איך אתה קונה אותם, אלא איך אתה נפגש איתם. איך אתה מוציא אותם מהבית, איך אתה מביא את עצמך ואותם לאיזשהו מקום שבו תקבל מהם כמה דקות של הקשבה, שבהן תוכל לנסות לשכנע אותם לבחור בך. להזמין אותם למסעדה מפוארת היה אמצעי כדי לדבר איתם, ללחוץ להם יד ולהביא לידיעתם שאתה קיים ושבכיר פלוני ממליץ עליך. מבחינת המוסר ונקיון הכפיים, המסעדה והמלון כפיתוי להקשיב, לא שונים ממודעה בעיתון (וגם לא יותר יקרים), אבל נכון שהם משחיתים את חברי המרכז, שמתרגלים לדרוש גירויים יותר ויותר חריפים ומהנים, כדי שיואילו בטובם להקשיב למתמודד ולתת לו צ'אנס לשכנע אותם.
דווקא בעבודה ימצאו
על המצוקה הזאת טיפסו אנשים גסים וכמה נוכלים, שבהזדמנות זו גרפו לכיסם כסף קל בכל מיני גימיקים, מבתי מלון ומסעדות ועד חוברות פירסומיות שאם אתה לא מופיע בהן אתה לא קיים, ואם אתה מופיע זה עולה לך עשרת אלפים שקל. אני מניח שחקירת המשטרה תגלה פה העלמות מס, טריקים לא כשרים של מימון ארוחות על חשבון ארגונים ותאגידים, פעילים שקיבלו שכר במזומן בלי קבלות ובלי ביטוח לאומי, נסיונות להסתיר הוצאות מאחורי סעיפים מעורפלים, וכדומה.
אבל (על פי הידיעות בעיתונים, ואין לי שום מקור אחר) המשטרה לא תגלה בליכוד שוחד וזיופים בבחירות. את זה היא תמצא דווקא במפלגת העבודה, אם יהיה לה זמן לחפש. לא מפני שהליכוד צדיקים והעבודה זייפנים, אלא מפני ששיטת הבחירות במרכז כמעט שלא מאפשרת זיופים ומכירת קולות, ואילו שיטת הפריימריס הפתוחים מלאה פרצות שקוראות לגנב. תשאלו את אברום בורג, את פואד ואת צלי רשף, וזו רשימה חלקית.
והשאלה מתגלגלת עוד אחורה. אם אתה רוצה לבנות לך כנופיה של מאה גנבי סוסים במרכז המפלגה, שכולם עושים מה שאתה אומר להם גם כשאף אחד לא רואה אותם, היית צריך קודם להביא למיפקד לפחות עשרת אלפים מבני משפחתך שיבחרו בגנבים שלך למרכז. וגם בשלב ההוא, כמובן, אלפי האחים והאחיות שלך היו צריכים לעשות מאחורי הפרגוד בדיוק מה שאתה אומר להם. אחרת הכנופיה שלך לא היתה נבחרת. עם כל הכבוד לליכוד, נראה לי שגם המאפיה הסיציליאנית לא היתה מצליחה לארגן עוקץ ענק כזה. ואל תשכחו שאף אחד לא נבחר לכנסת במאה קולות. צריך להביא שבע מאות.
יש למלך מכנסיים
יש כמובן אפשרות לעשות דילים: אני אבחר בך ואת תבחרי בי וביחד נהיה לזוג. זה כשר וישר ואפילו רצוי, ומותר גם להרחיב את זה לקבוצות: אנחנו נתמוך במועמד שאתם רוצים ובתמורה אתם תתמכו במועמד שאנחנו רוצים. ואיך נדע שאתם באמת מקיימים מה שהבטחתם? לא נדע, אבל אנחנו סומכים על המילה שלכם ואתם סומכים על שלנו, כי בסך הכל כולנו אנשים ישרים. וכאן בדיוק נמצא פרדוקס המלך הלבוש. בליכוד, בניגוד למפלגת העבודה, אין תלונות על זיופים או גניבת קלפיות, או הצבעה כפולה, או הצבעה פיקטיבית של אנשים שכבר מתו. בליכוד השיטה פעלה נכון. והשיטה סוגרת את כל הפרצות. אי אפשר לעשות הרבה מסחרה, והדילים שאפשר לעשות, יכולים להיות בנויים רק על אמון בין אנשים ישרים. אז איך הצליחו בתנאים האלה לעשות שחיתויות, לתת שוחד, לקנות קולות בכסף, להכניס לכנסת כל מיני טיפוסים מפוקפקים?
התשובה היא שכנראה לא הצליחו, ואפילו לא ניסו. כל העיתונים עושים חגיגה של עירום, אבל מי שקורא את האותיות הקטנות שבאות אחרי הכותרת הענקית, רואה שהמלך אולי שמן, ולא מגולח, וממש לא נראה טוב, אבל יש לו מכנסיים. אף אחד לא יכול לקנות את חברי המרכז. הבעיה של המתמודדים בליכוד לא היתה איך אתה קונה אותם, אלא איך אתה נפגש איתם. איך אתה מוציא אותם מהבית, איך אתה מביא את עצמך ואותם לאיזשהו מקום שבו תקבל מהם כמה דקות של הקשבה, שבהן תוכל לנסות לשכנע אותם לבחור בך. להזמין אותם למסעדה מפוארת היה אמצעי כדי לדבר איתם, ללחוץ להם יד ולהביא לידיעתם שאתה קיים ושבכיר פלוני ממליץ עליך. מבחינת המוסר ונקיון הכפיים, המסעדה והמלון כפיתוי להקשיב, לא שונים ממודעה בעיתון (וגם לא יותר יקרים), אבל נכון שהם משחיתים את חברי המרכז, שמתרגלים לדרוש גירויים יותר ויותר חריפים ומהנים, כדי שיואילו בטובם להקשיב למתמודד ולתת לו צ'אנס לשכנע אותם.
דווקא בעבודה ימצאו
על המצוקה הזאת טיפסו אנשים גסים וכמה נוכלים, שבהזדמנות זו גרפו לכיסם כסף קל בכל מיני גימיקים, מבתי מלון ומסעדות ועד חוברות פירסומיות שאם אתה לא מופיע בהן אתה לא קיים, ואם אתה מופיע זה עולה לך עשרת אלפים שקל. אני מניח שחקירת המשטרה תגלה פה העלמות מס, טריקים לא כשרים של מימון ארוחות על חשבון ארגונים ותאגידים, פעילים שקיבלו שכר במזומן בלי קבלות ובלי ביטוח לאומי, נסיונות להסתיר הוצאות מאחורי סעיפים מעורפלים, וכדומה.
אבל (על פי הידיעות בעיתונים, ואין לי שום מקור אחר) המשטרה לא תגלה בליכוד שוחד וזיופים בבחירות. את זה היא תמצא דווקא במפלגת העבודה, אם יהיה לה זמן לחפש. לא מפני שהליכוד צדיקים והעבודה זייפנים, אלא מפני ששיטת הבחירות במרכז כמעט שלא מאפשרת זיופים ומכירת קולות, ואילו שיטת הפריימריס הפתוחים מלאה פרצות שקוראות לגנב. תשאלו את אברום בורג, את פואד ואת צלי רשף, וזו רשימה חלקית.