גם מי שעובר את המשוכה של הבחירות הפנימיות, לא מגיע אל המנוחה והנחלה. למעשה, הרעה החולה בבחירות לא מתחילה מכל סיפורי השוחד למיניהם. הצרה מתחילה במהות הבחירות. אלו לא נועדו לבדוק את הרצון האמיתי של העם. הם רק מבררים מי מצליח יותר לנצל את הכללים הבלתי נכונים. או "לעבוד" טוב יותר מאחרים על האוכלוסייה. כך, למשל, יתכן בהחלט שממשלה תורכב לא על סמך ייצוג של רוב העם. ובפועל העם יובל לדרך שאינה רצויה על רובו. ולא צריך לרוץ עד לתורכיה, או לבחירות לנשיאות בארה"ב, כדי לראות זאת.
לדוגמא, יש לברך את ח"כ נחמה רונן על שחשפה את ההצעות שהגיעו אליה לקניית קולות. אולם, מבלי משים, התגלה שוב עיוות אחר במערכת הזו. היא ניסתה להעביר את "יחידת המימון שלה" (זו ההגדרה שהופיעה בעיתונות) למפלגה מסוימת, ואז התברר כי ח"כ דוד מגן "זקוק לה" ואינו מוכן לוותר על יחידת המימון. בירור דחוף שלי באופקים שנפתחו לפני, הוכיח לי שאני, אזרח מן השורה, אינני זכאי ליחידה כזו. משמע, אין שוויון. ואפשר לתקן את המעוות. אלטרנטיבית ניתן היה לקבוע שמי שמצליח וזוכה במנדט, יקבל את יחידת המימון. וכל הרוצה- יתכבד ויסתכן. כך גם אין יתרון למי שיכול לשים ידו על הכסף.
של העם, ועל ידי העם
הכללים היסודיים בדמוקרטיה אמורים לאפשר את הזכות השווה לכולם לבחור ולהיבחר. קדושת הקול, גם היא נר לשיטה הזאת. דהיינו, הקולות של כולם שווים זה לזה. וכל קול שווה קול. דהיינו, על פי כללי הדמוקרטיה, צריך לחלק את כלל הבוחרים ל- 120. ומי שיקבץ 1 חלקי 120 מכלל המצביעים, ייצג אותם בכנסת.
אולם, בפועל, נקבע אחוז חסימה בשרירות לבן של המפלגות הגדולות. וכך נמנע ייצוג אמיתי וצודק. כי קבוצה שהיא 1 חלקי 120, אינה יכולה לקבוע את נציגה. ויש אלטרנטיבה. אפשר להחליט שאחוז חסימה יופעל לאחר הבחירות. דהיינו, רשימה שלא תזכה בשניים או בחמישה חברי כנסת, תחויב להצטרף לרשימה אחרת, על פי חוק. וכדי למנוע סחר מכר מכוער, הרי שהיא תצהיר לפני הבחירות מי תהיה השותפה שלה לאחריהן, במסמך משותף. (כעין הסכמי העודפים). כך גם ידע כל מצביע מה צפוי להצבעתו. למעשה, זו הרחבה של ההתקשרויות בין מפלגות, על עודפי הקולות שלהן.
אגב, חלוקת העודפים היום, לפי חישוב מסובך של יחסי הכוחות בין כלל המצביעים, ולא לפי מספר הקולות העודפים, כפשוטו, גם הוא הפרת העיקרון שקולו של כל אזרח שווה לזה של חברו. ומעניין שהנושא טרם נידון בבג"צ.
הצבעה כפולה
נקודה נוספת היא העודפים עצמם. אלו יכולים לעוות את כל הבחירות. משום שרשימה שאינה מגיעה למינימום, קולותיה אובדים לריק. יש בכך גם פגיעה בדמוקרטיה. משום שיוצא שיש קולות שאינם נחשבים, וכך יוצא שקולות אחרים שווים יותר. וממילא גם אין שוויון. וכמובן, אין שותפות במוסדות למי שקולו בוזבז. והמשטר הדמוקרטי כולו נפגע. אגב, זה כבר קרה במקומותינו. רשימה מסוימת לא עברה את אחוז החסימה. הרשימה השתייכה, בבירור, לצד אחד של המפה הפוליטית בישראל. אובדן הקולות, כתוצאה מכך, הוביל למציאות שמחנה פוליטי הפוך לה, הרכיב את הממשלה. היה כאן ביטוי הפוך, באופן בולט, לרצון רובו של העם, לרצונם של רוב המצביעים.
בעקיפין פירושו גם שאדם אינו מצביע בהכרח על פי העדפותיו, אלא בהתאם לסיכויי הרשימה. שיקול זר שאינו לגופו של עניין. האלטרנטיבה היא הצבעה לשתי עדיפויות. במידה ועדיפות ראשונה לא הגיעה לכדי נציגות, יעבור הקול לעדיפות השנייה. ובקדמה הטכנולוגית, זו משימה אפשרית בהחלט. וכך, כל קול נחשב, כפי שצריך להיות על פי כללי הדמוקרטיה.
איפה הפרופסורים
אין לי ציפיות מהפוליטיקאים. הם עושים חישובים (פעמים רבות מוטעים, כפי שלמדנו בעניין הבחירה האישית) אחרים לגמרי. אבל, חכמי מדעי המדינה נקראים בזה לבחון את ההצעה.
ועדיף להתבונן במכלול, הגם שניתן לאמץ רק תיקון אחד.
אבל, חיבור כל הרעיונות הללו: ביטול אחוז החסימה, הצהרה מראש לגבי הרשימה שח"כ בודד-או יותר- יצטרף אליה, והצבעה לעדיפות ראשונה ושנייה, יביאו לדמוקרטיה צודקת יותר ולתחושת שותפות מליאה יותר של כל אזרח. דומה שגם להגיון אמיתי ונכון יותר.
במישור נוסף, שוויון בחלוקת יחידות המימון, יאפשרו לכל אזרח התמודדות בתנאים שווים. מסתבר שגם יקטינו את החששות שמתעוררות בניתוח המועמדים לכנסת הבאה. והלא זו נשמת אפה של השיטה הדמוקרטית. צדק מרבי לכל אזרח ויכולת השפעה מכסימלית ושוויונית שלו.
בחירות טובות.
לדוגמא, יש לברך את ח"כ נחמה רונן על שחשפה את ההצעות שהגיעו אליה לקניית קולות. אולם, מבלי משים, התגלה שוב עיוות אחר במערכת הזו. היא ניסתה להעביר את "יחידת המימון שלה" (זו ההגדרה שהופיעה בעיתונות) למפלגה מסוימת, ואז התברר כי ח"כ דוד מגן "זקוק לה" ואינו מוכן לוותר על יחידת המימון. בירור דחוף שלי באופקים שנפתחו לפני, הוכיח לי שאני, אזרח מן השורה, אינני זכאי ליחידה כזו. משמע, אין שוויון. ואפשר לתקן את המעוות. אלטרנטיבית ניתן היה לקבוע שמי שמצליח וזוכה במנדט, יקבל את יחידת המימון. וכל הרוצה- יתכבד ויסתכן. כך גם אין יתרון למי שיכול לשים ידו על הכסף.
של העם, ועל ידי העם
הכללים היסודיים בדמוקרטיה אמורים לאפשר את הזכות השווה לכולם לבחור ולהיבחר. קדושת הקול, גם היא נר לשיטה הזאת. דהיינו, הקולות של כולם שווים זה לזה. וכל קול שווה קול. דהיינו, על פי כללי הדמוקרטיה, צריך לחלק את כלל הבוחרים ל- 120. ומי שיקבץ 1 חלקי 120 מכלל המצביעים, ייצג אותם בכנסת.
אולם, בפועל, נקבע אחוז חסימה בשרירות לבן של המפלגות הגדולות. וכך נמנע ייצוג אמיתי וצודק. כי קבוצה שהיא 1 חלקי 120, אינה יכולה לקבוע את נציגה. ויש אלטרנטיבה. אפשר להחליט שאחוז חסימה יופעל לאחר הבחירות. דהיינו, רשימה שלא תזכה בשניים או בחמישה חברי כנסת, תחויב להצטרף לרשימה אחרת, על פי חוק. וכדי למנוע סחר מכר מכוער, הרי שהיא תצהיר לפני הבחירות מי תהיה השותפה שלה לאחריהן, במסמך משותף. (כעין הסכמי העודפים). כך גם ידע כל מצביע מה צפוי להצבעתו. למעשה, זו הרחבה של ההתקשרויות בין מפלגות, על עודפי הקולות שלהן.
אגב, חלוקת העודפים היום, לפי חישוב מסובך של יחסי הכוחות בין כלל המצביעים, ולא לפי מספר הקולות העודפים, כפשוטו, גם הוא הפרת העיקרון שקולו של כל אזרח שווה לזה של חברו. ומעניין שהנושא טרם נידון בבג"צ.
הצבעה כפולה
נקודה נוספת היא העודפים עצמם. אלו יכולים לעוות את כל הבחירות. משום שרשימה שאינה מגיעה למינימום, קולותיה אובדים לריק. יש בכך גם פגיעה בדמוקרטיה. משום שיוצא שיש קולות שאינם נחשבים, וכך יוצא שקולות אחרים שווים יותר. וממילא גם אין שוויון. וכמובן, אין שותפות במוסדות למי שקולו בוזבז. והמשטר הדמוקרטי כולו נפגע. אגב, זה כבר קרה במקומותינו. רשימה מסוימת לא עברה את אחוז החסימה. הרשימה השתייכה, בבירור, לצד אחד של המפה הפוליטית בישראל. אובדן הקולות, כתוצאה מכך, הוביל למציאות שמחנה פוליטי הפוך לה, הרכיב את הממשלה. היה כאן ביטוי הפוך, באופן בולט, לרצון רובו של העם, לרצונם של רוב המצביעים.
בעקיפין פירושו גם שאדם אינו מצביע בהכרח על פי העדפותיו, אלא בהתאם לסיכויי הרשימה. שיקול זר שאינו לגופו של עניין. האלטרנטיבה היא הצבעה לשתי עדיפויות. במידה ועדיפות ראשונה לא הגיעה לכדי נציגות, יעבור הקול לעדיפות השנייה. ובקדמה הטכנולוגית, זו משימה אפשרית בהחלט. וכך, כל קול נחשב, כפי שצריך להיות על פי כללי הדמוקרטיה.
איפה הפרופסורים
אין לי ציפיות מהפוליטיקאים. הם עושים חישובים (פעמים רבות מוטעים, כפי שלמדנו בעניין הבחירה האישית) אחרים לגמרי. אבל, חכמי מדעי המדינה נקראים בזה לבחון את ההצעה.
ועדיף להתבונן במכלול, הגם שניתן לאמץ רק תיקון אחד.
אבל, חיבור כל הרעיונות הללו: ביטול אחוז החסימה, הצהרה מראש לגבי הרשימה שח"כ בודד-או יותר- יצטרף אליה, והצבעה לעדיפות ראשונה ושנייה, יביאו לדמוקרטיה צודקת יותר ולתחושת שותפות מליאה יותר של כל אזרח. דומה שגם להגיון אמיתי ונכון יותר.
במישור נוסף, שוויון בחלוקת יחידות המימון, יאפשרו לכל אזרח התמודדות בתנאים שווים. מסתבר שגם יקטינו את החששות שמתעוררות בניתוח המועמדים לכנסת הבאה. והלא זו נשמת אפה של השיטה הדמוקרטית. צדק מרבי לכל אזרח ויכולת השפעה מכסימלית ושוויונית שלו.
בחירות טובות.