א.
שאלה שאינה יורדת מסדר היום הרוחני היא מדוע נענש פרעה ? הלא ה' הכביד את לבו ! הרבה תשובות בדבר, והמפורסמת שבהן תשובת הרמב"ם, ב"יד החזקה", הלכות תשובה ו. ג.:
"ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת, שיהא פרעון זה החוטא על חטאים שעשה ברצונו ומדעתו, שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה. הוא שהקב"ה אומר ע"י ישעיהו "השמן לב העם הזה ועיניו הכבד ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה עיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו" (ישעיהו ו', י). וכן הוא אומר "ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא" (דה"ב ל"ו, טז). כלומר, חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחיבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא. לפיכך כתוב בתורה "ואני חזקתי את לבפרעה" (שמות י"ד, ד) לפי שחטא מעצמו תחילה ...נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו. לפיכך חזק הקב"ה את לבו. ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה ? וכבר אמר לו הקב"ה אין אתה משלח ! ...כדי להודיע לבאי עולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא אינו יכל לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו".
ב.
ישעיהו מזדעזע מהעונש הכבד ואומר "עד מתי ה'" ? שהרי העם לא יוכל לשוב גם לאחר שיקבל סדרה של עונשים, הוא לא יפנים את הלקח ולא ישנה את דרכו למרות האסון המתקרב. שהרי כדברי הרמב"ם "מונעין ממנו תשובה", האם אין מוצא ? אולי לא נעים להודות, אבל לאותו דור אין. סופו של תהליך, כדבר ה' "עד אשר שאו ערים מאין יושב", כלומר, חורבן ! ומה בדבר בחירה חופשית ואפשרות תשובה ?
לדברי הרמב"ם לעיל, אמנם הבחירה החופשית היא יסוד מוסד ביהדות, אך לכל כלל יש יוצאים מן הכלל, וזה אחד מהם. אך מנין לקח זאת הרמב"ם ? שכן את הפסוקים אפשר לפרש גם בדרכים אחרות וכמו שכבר פירשו בעל ספר העקדה ואברבנאל.
דומה שהרמב"ם למד זאת מסברא ומדברי חז"ל. הסברה היא שלעתים, לאחר הזדמנויות חוזרות ונשנות של בחירה חופשית שאינה מנוצלת - דינו של החוטא לשלול ממנו את זכות הבחירה, סוג זה של הנהגה הוא "מידה כנגד מידה". הקב"ה מתרה ומזהיר, נותן לאדם ולעם הרבה אפשרויות לשוב. אם שב - מה טוב. אך משלא ניצל את האפשרויות, ואף בז להם, העליב את הנביאים ותעתע בהם - הוא עצמו סתם חטא בדיוק בחסימת דרכי התשובה שניתנו לו. לעתים העם עשה עצמו כאילו שב אבל לא באמת ובלב שלם, או לתקופה קצרה יחסית, כפי שהיה גם בימי השופטים וכסיכומו הנפלא של הפסוק בדברי-הימים המובא לעיל.
מקור הרמב"ם בדברי חז"ל: "האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב - אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (יומא פ"ה ע"ב). מי שניצל את התשובה כדי לשוב רק למראית עין כדי להינצל מפורענות קרובה, אבל בדעתו להמשיך לחטוא, אין עוד דרך תשובה עבורו. התשובה הפכה בידו למכשיר לחטוא.
ג.
למרות שדברי הרמב"ם מצוטטים תמיד בהקשר לפרעה - הרי שתחילת דבריו ועיקרם אודות שלילת הבחירה מעם ישראל שהרבה לחטוא. הלכות תשובה מכונות בראש ובראשונה כלפינו ולא כלפי גויים.
דומה שגם כיום אנו נתקלים במצב כזה. אמנם אין לנו נביאים, אבל יש אנשי תורה ומנהיגים ציבוריים שהזהירו ומזהירים מפני הסכנות הגדולות שבתהליכים שונים העוברים על העם בישראל מזה מלחמת ששת הימים. הקב"ה מאותת לנו שוב ושוב ומראה לנו שהוא מעוניין בגאולתנו השלמה, נותן בידינו את מלוא רוחב ארצנו ואת הר-הקדש. כשאיננו נענים לפנייתו - הוא מאותת לנו בדרכים שונות כדי להעמידנו על האמת, אבל העם ומנהיגיו אינם שומעים. תהליך ההתפרקות מערכי-הקדש במקביל להתפרקות מארץ הקדש, הולכים ומחריפים. שוב ושוב הקב"ה מאותת לנו וגם נותן לנו דרכי-מילוט מהצרות שאנו הבאנו על עצמנו, אבל כבר התרגלנו שלא לשים לב לאותותיו ומופתיו, ולהזדמנויות שהוא נותן לנו חדשים לבקרים. גויים המתבוננים מהצד, וגם רבים מאתנו הנתונים במצור ובמצוק שואלים איך העין לא רואה ? איך הלב לא מרגיש ? למה לא עושים משהו, והרי יש כל כך הרבה מה לעשות כדי לתקן את המצב !
אולי יש בתוכנו כאלה שקרובים למצב בו ניטלה מהם הבחירה, ושמא ח"ו כבר ניטלה מהם ממש. אך הרוב הבריא יכול להתעשת ולשנות את דרכו, ויפה שעה אחת קודם!
הרב אברהם וסרמן הוא ראש הגרעין התורני בגבעתיים
שאלה שאינה יורדת מסדר היום הרוחני היא מדוע נענש פרעה ? הלא ה' הכביד את לבו ! הרבה תשובות בדבר, והמפורסמת שבהן תשובת הרמב"ם, ב"יד החזקה", הלכות תשובה ו. ג.:
"ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת, שיהא פרעון זה החוטא על חטאים שעשה ברצונו ומדעתו, שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה. הוא שהקב"ה אומר ע"י ישעיהו "השמן לב העם הזה ועיניו הכבד ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה עיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו" (ישעיהו ו', י). וכן הוא אומר "ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא" (דה"ב ל"ו, טז). כלומר, חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחיבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא. לפיכך כתוב בתורה "ואני חזקתי את לבפרעה" (שמות י"ד, ד) לפי שחטא מעצמו תחילה ...נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו. לפיכך חזק הקב"ה את לבו. ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה ? וכבר אמר לו הקב"ה אין אתה משלח ! ...כדי להודיע לבאי עולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא אינו יכל לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו".
ב.
ישעיהו מזדעזע מהעונש הכבד ואומר "עד מתי ה'" ? שהרי העם לא יוכל לשוב גם לאחר שיקבל סדרה של עונשים, הוא לא יפנים את הלקח ולא ישנה את דרכו למרות האסון המתקרב. שהרי כדברי הרמב"ם "מונעין ממנו תשובה", האם אין מוצא ? אולי לא נעים להודות, אבל לאותו דור אין. סופו של תהליך, כדבר ה' "עד אשר שאו ערים מאין יושב", כלומר, חורבן ! ומה בדבר בחירה חופשית ואפשרות תשובה ?
לדברי הרמב"ם לעיל, אמנם הבחירה החופשית היא יסוד מוסד ביהדות, אך לכל כלל יש יוצאים מן הכלל, וזה אחד מהם. אך מנין לקח זאת הרמב"ם ? שכן את הפסוקים אפשר לפרש גם בדרכים אחרות וכמו שכבר פירשו בעל ספר העקדה ואברבנאל.
דומה שהרמב"ם למד זאת מסברא ומדברי חז"ל. הסברה היא שלעתים, לאחר הזדמנויות חוזרות ונשנות של בחירה חופשית שאינה מנוצלת - דינו של החוטא לשלול ממנו את זכות הבחירה, סוג זה של הנהגה הוא "מידה כנגד מידה". הקב"ה מתרה ומזהיר, נותן לאדם ולעם הרבה אפשרויות לשוב. אם שב - מה טוב. אך משלא ניצל את האפשרויות, ואף בז להם, העליב את הנביאים ותעתע בהם - הוא עצמו סתם חטא בדיוק בחסימת דרכי התשובה שניתנו לו. לעתים העם עשה עצמו כאילו שב אבל לא באמת ובלב שלם, או לתקופה קצרה יחסית, כפי שהיה גם בימי השופטים וכסיכומו הנפלא של הפסוק בדברי-הימים המובא לעיל.
מקור הרמב"ם בדברי חז"ל: "האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב - אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (יומא פ"ה ע"ב). מי שניצל את התשובה כדי לשוב רק למראית עין כדי להינצל מפורענות קרובה, אבל בדעתו להמשיך לחטוא, אין עוד דרך תשובה עבורו. התשובה הפכה בידו למכשיר לחטוא.
ג.
למרות שדברי הרמב"ם מצוטטים תמיד בהקשר לפרעה - הרי שתחילת דבריו ועיקרם אודות שלילת הבחירה מעם ישראל שהרבה לחטוא. הלכות תשובה מכונות בראש ובראשונה כלפינו ולא כלפי גויים.
דומה שגם כיום אנו נתקלים במצב כזה. אמנם אין לנו נביאים, אבל יש אנשי תורה ומנהיגים ציבוריים שהזהירו ומזהירים מפני הסכנות הגדולות שבתהליכים שונים העוברים על העם בישראל מזה מלחמת ששת הימים. הקב"ה מאותת לנו שוב ושוב ומראה לנו שהוא מעוניין בגאולתנו השלמה, נותן בידינו את מלוא רוחב ארצנו ואת הר-הקדש. כשאיננו נענים לפנייתו - הוא מאותת לנו בדרכים שונות כדי להעמידנו על האמת, אבל העם ומנהיגיו אינם שומעים. תהליך ההתפרקות מערכי-הקדש במקביל להתפרקות מארץ הקדש, הולכים ומחריפים. שוב ושוב הקב"ה מאותת לנו וגם נותן לנו דרכי-מילוט מהצרות שאנו הבאנו על עצמנו, אבל כבר התרגלנו שלא לשים לב לאותותיו ומופתיו, ולהזדמנויות שהוא נותן לנו חדשים לבקרים. גויים המתבוננים מהצד, וגם רבים מאתנו הנתונים במצור ובמצוק שואלים איך העין לא רואה ? איך הלב לא מרגיש ? למה לא עושים משהו, והרי יש כל כך הרבה מה לעשות כדי לתקן את המצב !
אולי יש בתוכנו כאלה שקרובים למצב בו ניטלה מהם הבחירה, ושמא ח"ו כבר ניטלה מהם ממש. אך הרוב הבריא יכול להתעשת ולשנות את דרכו, ויפה שעה אחת קודם!
הרב אברהם וסרמן הוא ראש הגרעין התורני בגבעתיים