קראתי את כל העיתונים בתשומת לב. הקשבתי גם לרדיו, ולא הצלחתי להבין מה הבעיה. היו שם כתבים, ופרשנים משפטיים, ופעילי תנועות למען. כולם כתבו בהתרגשות והסבירו בזעם. והעורכים שמו תמונות גדולות של ראש הממשלה, ושל בניו, ושל המיליונר האלמוני כפי שהוא נראה לפי שלושים שנה. ורק אני לא הבנתי .
שרון קיבל תרומה (לפני שנתיים) לצורך הפריימריז בליכוד.
כעבור כמה חודשים קבע מבקר המדינה שהתרומה לא חוקית, ושרון חייב להחזיר לתורם חמישה מיליון שקל.
כדי להחזיר חמישה מיליון שקל, שרון לקח הלוואה.
זהו. זה הסיפור. אז מה הבעיה?
הבנאדם צריך להחזיר חמישה מיליון שקל. לא מהמפלגה, לא מהמדינה, מהכיס הפרטי. ואין לו. אם אסור לו לגייס תרומה ואסור לו גם לקחת הלוואה, מה הוא יעשה? ישדוד בנק?
בשורה התחתונה, אחרי כל ים הדיבורים, נשאר דבר אחד: למה הוא לא דיווח למבקר המדינה על ההלוואה. עבירה טכנית. עשו רעש תקשורתי כאילו תפסו אותו נוהג ברכב גנוב ובלי הרשאה, ובסוף מתברר שכל החשד הוא על זה שלכאורה הוא יצא לכביש, ושכח את הרשיון בבית.
התקע והשקע, ההון והשלטון
לא נכון שהקשר בין הון לשלטון משחית. כמו שלא נכון שהשימוש בחשמל הורג. הנכון הוא שהשימוש בחשמל מסוכן, וכמו שאמר שקע לתקע, פעם בחודשיים צריך לבדוק שהמפסק תקין. הקשר בין הון לשלטון הוא קשר הכרחי, שעלול להיות גם מסוכן. זה הניסוח הנכון. בתחילת המאה ה-21, אין שום אפשרות להיבחר בפריימריז, בלי לגייס תרומות של מיליונים. פשוט אי אפשר. בוודאות של מאה אחוז אפשר לקבוע, שכל מועמד שהצליח להגיע לראש הפירמידה, קיבל תרומות מבעלי הון. (כן, גם מיצנע). וזה אומר שמצד אחד הקשר בין הון לשלטון עלול להיות מושחת, ומצד שני אם אסור לחלוטין לקבל תרומות, אין דמוקרטיה. לא אנחנו המצאנו את הגלגל, כל העולם הדמוקרטי מתלבט בשאלה הזו, וכל מדינה מעצבת לה את הכללים שלה איך להתמודד עם הקונפליקט. אף אחד לא מציע לאסור לחלוטין את השימוש בחשמל בגלל שהוא מסוכן, אבל הכללים שקבעה מדינת ישראל בעניין התרומות לפוליטיקה, די קרובים לזה. השיטה שלנו כל כך מחמירה, והפרוצדורה כל כך מסורבלת, שהפוליטיקאים משלמים עוד מיליונים גם לעורכי דין ורואי חשבון, שממציאים להם שיטות איך להסתיר העברות כסף, ואיך לרשום בספרים כל מיני כאילו, באופן שעומד לכאורה בדרישות החוק. זה לא מוסיף ליושר ולנקיון המערכת.
ובעיקר, יש לנו המון גופים מבקרים בעלי כוח רב: מבקר המדינה, הפרקליטות, העיתונות, הנציבות, המשטרה. לאף אחד מהם אין אומץ לומר מותר. רק אסור. אף אחד לא מוכן לפסוק הלכה מלכתחילה, כולם מוכנים רק לשפוט בדיעבד. וזה אולי הסבר אפשרי למה שרון שכח לדווח למבקר המדינה. הם היו עלולים לייבש אותו חודשים בלי לומר כן ובלי לומר לא. והוא צריך להחליט ולבצע.
הנקניקיות והגמדים
והנה עניין אחר לגמרי. כשרפול הכניס לכנסת שמונה ח"כים, קראו להם שלגיה ושבעת הגמדים. טומי לפיד, לפי הסקרים, סוחב על הגב שתי שביעיות של גמדים. אגב, אחד מהם, מודי זנדברג, התגלגל לכאן מהשביעיה ההיא של רפול. ועוד אגב, בסוף גונן שגב ואלכס גולדפרב עשו להם שבת לעצמם, ומודי זנדברג התגלגל לשינוי. מה שאומר שלאורך זמן אין שלגיות, וחברי הכנסת אינם גמדים. אם בודקים קצת בשביעיות של שינוי, מתברר שטומי לפיד גונב למרצ לא רק את הבוחרים, גם את הנבחרים. אברהם פורז, יהודית נאות, אילן שלגי, מלי פולישון, רשף חן, אילן לייבוביץ, כולם פעילי מרצ ידועים, וזו רשימה חלקית. ואחד, רוני בריזון, מקום 10 אם אינני טועה, שכתב: "עד אשר יוכח אחרת, יש להתייחס אל כל חובשי הכיפה המכהנים בתפקידים ציבוריים בכירים, כאל אזרחים בעלי נאמנות כפולה, למדינת ישראל ולמדינה אחרת". מודי זנדברג הנ"ל הוא יוצא מן הכלל המעיד על הכלל. הוא לא נבחר אלא שוריין, במשבצת המיועדת ל"ימני". בבחירות לא היה לימני שום סיכוי להגיע למקום ריאלי.
לפיד שריין אותו כדי שהוא יוכל לבוא השבוע ולהעמיד פנים כאילו הזאב הוא סבתא: אנחנו לא שמאל ולא ימין. אנחנו האמצע, הנה תסתכלו, אפילו מודי זנדברג אצלנו. ההצגה הזו היא שחיתות פוליטית הרבה יותר חמורה מאשר לחלק נקניקיות לחברי מרכז. תזוז קצת, טומי, אל תסתיר את כל השורה.
זנדברג לא נבחר אצלכם, וזנדברג לא ימין, ואתם לא אמצע. אתם מרצ.
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".
שרון קיבל תרומה (לפני שנתיים) לצורך הפריימריז בליכוד.
כעבור כמה חודשים קבע מבקר המדינה שהתרומה לא חוקית, ושרון חייב להחזיר לתורם חמישה מיליון שקל.
כדי להחזיר חמישה מיליון שקל, שרון לקח הלוואה.
זהו. זה הסיפור. אז מה הבעיה?
הבנאדם צריך להחזיר חמישה מיליון שקל. לא מהמפלגה, לא מהמדינה, מהכיס הפרטי. ואין לו. אם אסור לו לגייס תרומה ואסור לו גם לקחת הלוואה, מה הוא יעשה? ישדוד בנק?
בשורה התחתונה, אחרי כל ים הדיבורים, נשאר דבר אחד: למה הוא לא דיווח למבקר המדינה על ההלוואה. עבירה טכנית. עשו רעש תקשורתי כאילו תפסו אותו נוהג ברכב גנוב ובלי הרשאה, ובסוף מתברר שכל החשד הוא על זה שלכאורה הוא יצא לכביש, ושכח את הרשיון בבית.
התקע והשקע, ההון והשלטון
לא נכון שהקשר בין הון לשלטון משחית. כמו שלא נכון שהשימוש בחשמל הורג. הנכון הוא שהשימוש בחשמל מסוכן, וכמו שאמר שקע לתקע, פעם בחודשיים צריך לבדוק שהמפסק תקין. הקשר בין הון לשלטון הוא קשר הכרחי, שעלול להיות גם מסוכן. זה הניסוח הנכון. בתחילת המאה ה-21, אין שום אפשרות להיבחר בפריימריז, בלי לגייס תרומות של מיליונים. פשוט אי אפשר. בוודאות של מאה אחוז אפשר לקבוע, שכל מועמד שהצליח להגיע לראש הפירמידה, קיבל תרומות מבעלי הון. (כן, גם מיצנע). וזה אומר שמצד אחד הקשר בין הון לשלטון עלול להיות מושחת, ומצד שני אם אסור לחלוטין לקבל תרומות, אין דמוקרטיה. לא אנחנו המצאנו את הגלגל, כל העולם הדמוקרטי מתלבט בשאלה הזו, וכל מדינה מעצבת לה את הכללים שלה איך להתמודד עם הקונפליקט. אף אחד לא מציע לאסור לחלוטין את השימוש בחשמל בגלל שהוא מסוכן, אבל הכללים שקבעה מדינת ישראל בעניין התרומות לפוליטיקה, די קרובים לזה. השיטה שלנו כל כך מחמירה, והפרוצדורה כל כך מסורבלת, שהפוליטיקאים משלמים עוד מיליונים גם לעורכי דין ורואי חשבון, שממציאים להם שיטות איך להסתיר העברות כסף, ואיך לרשום בספרים כל מיני כאילו, באופן שעומד לכאורה בדרישות החוק. זה לא מוסיף ליושר ולנקיון המערכת.
ובעיקר, יש לנו המון גופים מבקרים בעלי כוח רב: מבקר המדינה, הפרקליטות, העיתונות, הנציבות, המשטרה. לאף אחד מהם אין אומץ לומר מותר. רק אסור. אף אחד לא מוכן לפסוק הלכה מלכתחילה, כולם מוכנים רק לשפוט בדיעבד. וזה אולי הסבר אפשרי למה שרון שכח לדווח למבקר המדינה. הם היו עלולים לייבש אותו חודשים בלי לומר כן ובלי לומר לא. והוא צריך להחליט ולבצע.
הנקניקיות והגמדים
והנה עניין אחר לגמרי. כשרפול הכניס לכנסת שמונה ח"כים, קראו להם שלגיה ושבעת הגמדים. טומי לפיד, לפי הסקרים, סוחב על הגב שתי שביעיות של גמדים. אגב, אחד מהם, מודי זנדברג, התגלגל לכאן מהשביעיה ההיא של רפול. ועוד אגב, בסוף גונן שגב ואלכס גולדפרב עשו להם שבת לעצמם, ומודי זנדברג התגלגל לשינוי. מה שאומר שלאורך זמן אין שלגיות, וחברי הכנסת אינם גמדים. אם בודקים קצת בשביעיות של שינוי, מתברר שטומי לפיד גונב למרצ לא רק את הבוחרים, גם את הנבחרים. אברהם פורז, יהודית נאות, אילן שלגי, מלי פולישון, רשף חן, אילן לייבוביץ, כולם פעילי מרצ ידועים, וזו רשימה חלקית. ואחד, רוני בריזון, מקום 10 אם אינני טועה, שכתב: "עד אשר יוכח אחרת, יש להתייחס אל כל חובשי הכיפה המכהנים בתפקידים ציבוריים בכירים, כאל אזרחים בעלי נאמנות כפולה, למדינת ישראל ולמדינה אחרת". מודי זנדברג הנ"ל הוא יוצא מן הכלל המעיד על הכלל. הוא לא נבחר אלא שוריין, במשבצת המיועדת ל"ימני". בבחירות לא היה לימני שום סיכוי להגיע למקום ריאלי.
לפיד שריין אותו כדי שהוא יוכל לבוא השבוע ולהעמיד פנים כאילו הזאב הוא סבתא: אנחנו לא שמאל ולא ימין. אנחנו האמצע, הנה תסתכלו, אפילו מודי זנדברג אצלנו. ההצגה הזו היא שחיתות פוליטית הרבה יותר חמורה מאשר לחלק נקניקיות לחברי מרכז. תזוז קצת, טומי, אל תסתיר את כל השורה.
זנדברג לא נבחר אצלכם, וזנדברג לא ימין, ואתם לא אמצע. אתם מרצ.
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".