בקרוב מאד תיגמר החגיגה, ובמקום העליצות של הפרשיות האקסוטיות למיניהן אי יווני, מליונר דרום-אפריקני, "כרישי נדל"ן" ועולם תחתון - תשתיק את מושב הלצים רצינות-המוות של מפת- הדרכים- המוליכה- לגיהינום ,שהקוורטט ,כלומר העולם, ינסה לכפות עלינו.
היסטוריונים יתקשו להבין את "משתה בלשצר" של הבחירות האלה. כיצד, כשהכתובת כבר היתה כתובה על קיר המדינה, היא נעדרה לחלוטין מלוחות הפרסומת של הבחירות ותשדיריהן. איך לא היה, בכל מערכת הבחירות, זכר לציוני הדרך של ה"מפה": ריבונות פלסטינית במרחק אפס מכל עיר בישראל; צוות פקחים בינלאומי, סטייל עיראק; שתי וועידות-תכתיב בינלאומיות; מעורבות צבאית של ירדן ומצרים בבנייתו ואימונו של כוח מזוין פלסטיני חדש; החזרת מוסדות אש"ף לירושלים; החנקת ההתנחלות ביש"ע עובר לעקירתה; החלפת ריבונותנו בסכסוך עם הערבים בפסיקה בינלאומית; "קץ הכיבוש" ברוח היוזמה הסעודית, נוסח וועידת ביירות (כלומר כולל "זכות השיבה").
ביודענו, שפרט ל"יוזמה הסעודית" ראש הממשלה כבר השלים עם המפולת המדינית הזאת, מעשה ידיו, עוד יותר קשה להבין את האטימות של המערכות הפוליטיות והתקשורתיות שלנו.
לו נפקחו העיניים למנתחי הסקרים, הם היו מציגים תמונת-גושים שונה מאד. שרון מכין טיהור במפלגתו, ומי שלא יסכים לריבונות פלסטינית לא יוכל לכהן בממשלתו. אך ליכוד מטוהר, הדוגל במדינה פלסטינית נקייה מיישובים יהודים בלב הארץ, לא ניתן עוד לשייכו ל"גוש הימין". כמו הקיסר קונסטנטין הגדול, שהתנצרותו חוללה באימפריה הרומית הפיכה מן הקודקוד כלפי מטה, כך מבקש שרון להעביר את "המחנה הלאומי" אל "מחנה השלום" בהנחתה מלמעלה. (אופייני, שרק בג'ינגל הליכוד ולא בזמרירי השמאל - "השלום" עוד מככב...).
הליכוד, מצויד בדיסקט אידיאולוגי חדש, ינוע ביחד עם העבודה, בגוש השמאל, על ציר "מפת הדרכים"- עם מצנע או בלעדיו. חזית של שתי המפלגות, יחד לפחות 50 ח"כים, תהפוך למשנית את השאלה מה תעשינה ש"ס, המפד"ל, ישראל בעליה ודגל התורה: האם תצטרפנה למערך החדש "ליכוד-עבודה", או שמא שינוי ומרץ הם שישלימו את מנין 12,13 הח"כים החסרים? "האיחוד הלאומי", מכל מקום, יישאר בחוץ, כי אותו פסל שרון על הסף כ"קיצוני", כמי שלא יוכל לשלוח לממשלתו שר שעבר טיהור אידיאולוגי.
לכאורה, עם רוב מוחץ כזה לתסריט המדיני הפלסטיני, הקיץ הקץ על "המחנה הלאומי" במובנה של "ציונות-ציון", הרואה בירושלים הקדומה וביש"ע את הלב הפועם של המדינה היהודית, בניגוד ל"אוגנדיסטים" החדשים, ששפלת פלשת היא מרכז הווייתם, בחומר וברוח.
אלא אם כן, כפי שקרה ב"קונגרס אוגנדה", תימצא במרכז הליכוד ובסיעתו בכנסת מסה קריטית ש"תקרע את בגדיה" ותאמר עד כאן, ובכך תציל את התנועה מ"שינוי מין" אידיאולוגי ואת המדינה מן הקטסטרופה המצפה לה בתחנה הסופית של ה"מפה". הדחתו האפשרית של שרון כתוצאה מירידת כוחו של הליכוד תחיש תהליך דו-תכליתי: היטהרות מן השחיתות והתנערות מן השמאלנות החדשה. פרשן אחד, לא מן הימין, כבר ציין שהרוח יצאה אצל פעילי הליכוד משתי סיבות: השחיתות - וההתרוקנות מן האידיאולוגיה של ארץ ישראל.
התקוממות בליכוד תעמיד את יתר המפלגות ב"גוש הימין" בפני אותה הדילמה: וולבו או ארץ ישראל?
על כן, לא חשוב כ"כ אם הליכוד ירד אל למטה מ-30 מנדטים והעבודה תעלה ל-25. הדרמה האמיתית תתחולל אחרי הבחירות, ובלב המפלגות שהרכיבו את "גוש הימין" המתפורר.
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר, חבר הנהלת מועצת יש"ע ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות".
היסטוריונים יתקשו להבין את "משתה בלשצר" של הבחירות האלה. כיצד, כשהכתובת כבר היתה כתובה על קיר המדינה, היא נעדרה לחלוטין מלוחות הפרסומת של הבחירות ותשדיריהן. איך לא היה, בכל מערכת הבחירות, זכר לציוני הדרך של ה"מפה": ריבונות פלסטינית במרחק אפס מכל עיר בישראל; צוות פקחים בינלאומי, סטייל עיראק; שתי וועידות-תכתיב בינלאומיות; מעורבות צבאית של ירדן ומצרים בבנייתו ואימונו של כוח מזוין פלסטיני חדש; החזרת מוסדות אש"ף לירושלים; החנקת ההתנחלות ביש"ע עובר לעקירתה; החלפת ריבונותנו בסכסוך עם הערבים בפסיקה בינלאומית; "קץ הכיבוש" ברוח היוזמה הסעודית, נוסח וועידת ביירות (כלומר כולל "זכות השיבה").
ביודענו, שפרט ל"יוזמה הסעודית" ראש הממשלה כבר השלים עם המפולת המדינית הזאת, מעשה ידיו, עוד יותר קשה להבין את האטימות של המערכות הפוליטיות והתקשורתיות שלנו.
לו נפקחו העיניים למנתחי הסקרים, הם היו מציגים תמונת-גושים שונה מאד. שרון מכין טיהור במפלגתו, ומי שלא יסכים לריבונות פלסטינית לא יוכל לכהן בממשלתו. אך ליכוד מטוהר, הדוגל במדינה פלסטינית נקייה מיישובים יהודים בלב הארץ, לא ניתן עוד לשייכו ל"גוש הימין". כמו הקיסר קונסטנטין הגדול, שהתנצרותו חוללה באימפריה הרומית הפיכה מן הקודקוד כלפי מטה, כך מבקש שרון להעביר את "המחנה הלאומי" אל "מחנה השלום" בהנחתה מלמעלה. (אופייני, שרק בג'ינגל הליכוד ולא בזמרירי השמאל - "השלום" עוד מככב...).
הליכוד, מצויד בדיסקט אידיאולוגי חדש, ינוע ביחד עם העבודה, בגוש השמאל, על ציר "מפת הדרכים"- עם מצנע או בלעדיו. חזית של שתי המפלגות, יחד לפחות 50 ח"כים, תהפוך למשנית את השאלה מה תעשינה ש"ס, המפד"ל, ישראל בעליה ודגל התורה: האם תצטרפנה למערך החדש "ליכוד-עבודה", או שמא שינוי ומרץ הם שישלימו את מנין 12,13 הח"כים החסרים? "האיחוד הלאומי", מכל מקום, יישאר בחוץ, כי אותו פסל שרון על הסף כ"קיצוני", כמי שלא יוכל לשלוח לממשלתו שר שעבר טיהור אידיאולוגי.
לכאורה, עם רוב מוחץ כזה לתסריט המדיני הפלסטיני, הקיץ הקץ על "המחנה הלאומי" במובנה של "ציונות-ציון", הרואה בירושלים הקדומה וביש"ע את הלב הפועם של המדינה היהודית, בניגוד ל"אוגנדיסטים" החדשים, ששפלת פלשת היא מרכז הווייתם, בחומר וברוח.
אלא אם כן, כפי שקרה ב"קונגרס אוגנדה", תימצא במרכז הליכוד ובסיעתו בכנסת מסה קריטית ש"תקרע את בגדיה" ותאמר עד כאן, ובכך תציל את התנועה מ"שינוי מין" אידיאולוגי ואת המדינה מן הקטסטרופה המצפה לה בתחנה הסופית של ה"מפה". הדחתו האפשרית של שרון כתוצאה מירידת כוחו של הליכוד תחיש תהליך דו-תכליתי: היטהרות מן השחיתות והתנערות מן השמאלנות החדשה. פרשן אחד, לא מן הימין, כבר ציין שהרוח יצאה אצל פעילי הליכוד משתי סיבות: השחיתות - וההתרוקנות מן האידיאולוגיה של ארץ ישראל.
התקוממות בליכוד תעמיד את יתר המפלגות ב"גוש הימין" בפני אותה הדילמה: וולבו או ארץ ישראל?
על כן, לא חשוב כ"כ אם הליכוד ירד אל למטה מ-30 מנדטים והעבודה תעלה ל-25. הדרמה האמיתית תתחולל אחרי הבחירות, ובלב המפלגות שהרכיבו את "גוש הימין" המתפורר.
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר, חבר הנהלת מועצת יש"ע ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות".