מסתבר שהפוליטיקאים אינם זכאים לדעת וגם אינם זקוקים לדעת. מערכת הבחירות הדגימה לכולנו עד כמה ההנחות הראשונות היו רק בסיס ל..אנחות. וכיצד זחיחות הדעת מאז ההחלטה על הקדמת הבחירות שינתה פנים, ועדיין עושה זאת, כמעט מדי יום. ובניגוד לכל הציפיות של הטבחים הראשיים, חברי המפלגות שהיו בקואליציה.
הליכוד
הביטחון המוחלט ששרר אצלם בצהלת הקדמת מועד הבחירות, רצוף עכשיו בסדקים עמוקים.
הם הלכו לבחירות כאילו הם השחקן היחיד בשטח. אין יריבים, אין מכות נגד, מעל החגורה ובעיקר מתחתיה. רק הם למול הבוחר. אגב, גישה שמשום מה מאפיינת מפלגות רבות נוספות. ההבדל הוא שהליכוד היה מפלגת השלטון. לאחר פרישת המערך היה בידו להרכיב ממשלה אחידה יותר שתוביל בבטחה בנתיב טוב יותר. הוא בחר להכריז על בחירות, בניגוד לכלל הידוע ש"טובה ציפור אחת ביד משתיים על העץ". ובמקום לנצל את השנה, שניתנה לו בידי הבוחר, לקדם את הנושאים החשובים לעם ישראל, באין מפריע, הוא הימר שישיג יותר בעתיד. אומנם ספק אם יש שם מי שמסוגל לחוש רגשי אשם. כפי שעוד לא שמענו דברי חרטה על ביטול חוק הבחירה הישירה. ורק נתאר לנו לו היו בחירות לראשות הממשלה בין שרון לבין מצנע. הרי הליכוד היה במצב הרבה יותר טוב. אבל פוליטיקאי אינו מסוגל לראות שום "אופק". והאופק המדיני הנייד והמשתנה הוא רק דוגמא טובה. (ולמעשה, רעה מאד)
ואולי מותר לקוות כי הליכוד, שלמד שוב לדעת את כוחם האדיר של כלי התקשורת ושל המערכת המשפטית- על הפרקליטות, בתי המשפט ו...ועדת הבחירות- יבנה מערכת טובה וישרה יותר. אם כמובן, יצליח להגיע לשלטון. (ולא כתבנו "הפעם", כי גם עד כה לא היו הם השולטים)
העבודה
משחקו של הקלפן המקצועי. להמר על כל הקופה כשאין לך אפילו קלף אחד טוב. הביטחון העצמי המופגן שלהם בהליכה לבחירות, התחלף במדד הסקרים הבלתי מחמיא. אפילו בן אליעזר לא חשב שיש במפלגתו אנשים המוכנים לאבד מנדטים ובלבד שלא הוא יעמוד בראש המפלגה. הגיחוך בחישוביו שלו, בא לידי ביטוי בפינוי הברוטאלי של מאחז גלעד ובתוכניות לגבי יתר המאחזים. פואד, שראה בהם וביחסים בין אוכלוסיות בישראל, כלי בלבד לשאיפותיו, התחיל בקול ענות גבורה והתלהמות וסיים ביללת חתול מוכה, בודד ומתלונן. (ועם הרבה נזק פנימי במדינה). ומאידך, חישוביהם של רמון ,בורג ואחרים שובשו גם הם, כשנוכחו לדעת שגם חבריהם המוצהרים אינם מוצאים בהם כישורים מתאימים. גם לגביהם הבחירות הללו, שנכנסו אליהם בקול צהלה, מוציאים אותם פגועים ואולי גם מיואשים מסיכוייהם בעתיד. דומה שאף בוחרי העבודה- כמה שכבר נותרו- התפלאו ללמוד שתנועתם הותיקה אינה מצליחה להעמיד ולו מנהיג אחד ברמה הלאומית. ובאמת קשה להבין על מה הם מיהרו לרוץ ולרצות בחירות מוקדמות. האומנם השנאה לפואד היא חזקה כל כך?
האיחוד הלאומי
גם הם לא תפסו שהשדה הפוליטי אינו בשליטתם. תופעת פייגלין, צמיחתה הנמשכת של חרות, שהייתה מוקד ללגלוג ועתה- על כתפיו הרחבות של מרזל- מאותתת על מנדט או שניים, שהיו לכאורה קניינו הבטוח של האיחוד. גם הרשימות הרוסיות והתאוששותה הברורה והצפויה לחלוטין של המפד"ל. גם חזרת העוטרים לש"ס, ואפילו השיבה לליכוד, לחזקו נגד המתקפה משמאל, נוגסים בכל הבניינים שבנו אנשי האיחוד,על מרכיביהם השונים. וגם פה קשה להבין את דרכם. הפרישה מהממשלה בעיתוי הבלתי מתאים והתמיכה בבחירות מוקדמות, נעשו ללא מחשבה תחילה. במציאות דהיום, היא עלולה לצאת קרחת יותר. בעיקר משום שה"גומחה" שלה, שאותה היא מילאה במערך הכוחות שהיה בכנסת, כבר אינה שלה. "חרות" ובעיקר ברוך המוכשר(תרתי משמע) מייצגים את הפינה הימנית טוב יותר מאשר "מולדת". אפי איתם מאותת איתות מבטיח לציבור בני הישיבות והישובים, ש"תקומה" ראתה כנכס הבטוח שלה. (ונתעלם, בהקשר זה, מהתחומים האחרים כגון, חינוך, דת, וגישה ממלכתית-יהודית למדינה) וגם ליברמן, שבנה רשימה סביב אישיותו המרתקת ללא ספק- לא נותר השחקן היחיד בציבור עולי רוסיה. אכן, הבחירות טרם נערכו, אך שם בודאי לא חלמו על המציאות השוררת היום בישראל.
ש"ס
גם כאן, נראה, שהעטרה לא תחזור ליושנה. והמחזות שם, לכשעצמם, גרמו לחילול ה' כפשוטו.
המפד"ל ואגודת ישראל
אלו, הגם שלא היו שחקניות ראשיות בהחלטה או בגורם לבחירות המוקדמות, עשויות להרוויח. ואולי אפילו להוסיף מנדט. לא משהו שישנה מהותית אלא לנבחרים עצמם. ונדמה שהם עצמם היו מעדיפים שהמערכה המיותרת הזאת לא תתקיים כלל. בעיקר משום הפחד שהתוצאות הכוללות עלולות להיות הרות אסון למדינה ולתפיסה הערכית שלה.
עוד מועד לחזון
נכון שמאז חורבן הבית ניתנה הנבואה לשוטים (אך לא נלקחה מהחכמים...) ויש עוד כשבועיים לבחירות. ובמונחים של מדינת ישראל זה הרבה מאד זמן ואפשרויות למהפכים חוזרים ונשנים בדעת הקהל. אולם העיקרון חוזר חל עצמו. הפוליטיקאים אינם מרחיקי ראות. הם נתפסים לאופנות חולפות, לאיסטרטגים חלקי לשון ולמאוויי לב. ונראה ששוב, המרוויחים היחידים ממערכת הבחרות יהיו היועצים, הפרסומאים והיח"צנים. ואולי גם דחייה קטנה בלחצים הבינלאומיים על ישראל. ויתכן, שבשביל זה באמת היה כדאי לקיים בחירות.
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.
הליכוד
הביטחון המוחלט ששרר אצלם בצהלת הקדמת מועד הבחירות, רצוף עכשיו בסדקים עמוקים.
הם הלכו לבחירות כאילו הם השחקן היחיד בשטח. אין יריבים, אין מכות נגד, מעל החגורה ובעיקר מתחתיה. רק הם למול הבוחר. אגב, גישה שמשום מה מאפיינת מפלגות רבות נוספות. ההבדל הוא שהליכוד היה מפלגת השלטון. לאחר פרישת המערך היה בידו להרכיב ממשלה אחידה יותר שתוביל בבטחה בנתיב טוב יותר. הוא בחר להכריז על בחירות, בניגוד לכלל הידוע ש"טובה ציפור אחת ביד משתיים על העץ". ובמקום לנצל את השנה, שניתנה לו בידי הבוחר, לקדם את הנושאים החשובים לעם ישראל, באין מפריע, הוא הימר שישיג יותר בעתיד. אומנם ספק אם יש שם מי שמסוגל לחוש רגשי אשם. כפי שעוד לא שמענו דברי חרטה על ביטול חוק הבחירה הישירה. ורק נתאר לנו לו היו בחירות לראשות הממשלה בין שרון לבין מצנע. הרי הליכוד היה במצב הרבה יותר טוב. אבל פוליטיקאי אינו מסוגל לראות שום "אופק". והאופק המדיני הנייד והמשתנה הוא רק דוגמא טובה. (ולמעשה, רעה מאד)
ואולי מותר לקוות כי הליכוד, שלמד שוב לדעת את כוחם האדיר של כלי התקשורת ושל המערכת המשפטית- על הפרקליטות, בתי המשפט ו...ועדת הבחירות- יבנה מערכת טובה וישרה יותר. אם כמובן, יצליח להגיע לשלטון. (ולא כתבנו "הפעם", כי גם עד כה לא היו הם השולטים)
העבודה
משחקו של הקלפן המקצועי. להמר על כל הקופה כשאין לך אפילו קלף אחד טוב. הביטחון העצמי המופגן שלהם בהליכה לבחירות, התחלף במדד הסקרים הבלתי מחמיא. אפילו בן אליעזר לא חשב שיש במפלגתו אנשים המוכנים לאבד מנדטים ובלבד שלא הוא יעמוד בראש המפלגה. הגיחוך בחישוביו שלו, בא לידי ביטוי בפינוי הברוטאלי של מאחז גלעד ובתוכניות לגבי יתר המאחזים. פואד, שראה בהם וביחסים בין אוכלוסיות בישראל, כלי בלבד לשאיפותיו, התחיל בקול ענות גבורה והתלהמות וסיים ביללת חתול מוכה, בודד ומתלונן. (ועם הרבה נזק פנימי במדינה). ומאידך, חישוביהם של רמון ,בורג ואחרים שובשו גם הם, כשנוכחו לדעת שגם חבריהם המוצהרים אינם מוצאים בהם כישורים מתאימים. גם לגביהם הבחירות הללו, שנכנסו אליהם בקול צהלה, מוציאים אותם פגועים ואולי גם מיואשים מסיכוייהם בעתיד. דומה שאף בוחרי העבודה- כמה שכבר נותרו- התפלאו ללמוד שתנועתם הותיקה אינה מצליחה להעמיד ולו מנהיג אחד ברמה הלאומית. ובאמת קשה להבין על מה הם מיהרו לרוץ ולרצות בחירות מוקדמות. האומנם השנאה לפואד היא חזקה כל כך?
האיחוד הלאומי
גם הם לא תפסו שהשדה הפוליטי אינו בשליטתם. תופעת פייגלין, צמיחתה הנמשכת של חרות, שהייתה מוקד ללגלוג ועתה- על כתפיו הרחבות של מרזל- מאותתת על מנדט או שניים, שהיו לכאורה קניינו הבטוח של האיחוד. גם הרשימות הרוסיות והתאוששותה הברורה והצפויה לחלוטין של המפד"ל. גם חזרת העוטרים לש"ס, ואפילו השיבה לליכוד, לחזקו נגד המתקפה משמאל, נוגסים בכל הבניינים שבנו אנשי האיחוד,על מרכיביהם השונים. וגם פה קשה להבין את דרכם. הפרישה מהממשלה בעיתוי הבלתי מתאים והתמיכה בבחירות מוקדמות, נעשו ללא מחשבה תחילה. במציאות דהיום, היא עלולה לצאת קרחת יותר. בעיקר משום שה"גומחה" שלה, שאותה היא מילאה במערך הכוחות שהיה בכנסת, כבר אינה שלה. "חרות" ובעיקר ברוך המוכשר(תרתי משמע) מייצגים את הפינה הימנית טוב יותר מאשר "מולדת". אפי איתם מאותת איתות מבטיח לציבור בני הישיבות והישובים, ש"תקומה" ראתה כנכס הבטוח שלה. (ונתעלם, בהקשר זה, מהתחומים האחרים כגון, חינוך, דת, וגישה ממלכתית-יהודית למדינה) וגם ליברמן, שבנה רשימה סביב אישיותו המרתקת ללא ספק- לא נותר השחקן היחיד בציבור עולי רוסיה. אכן, הבחירות טרם נערכו, אך שם בודאי לא חלמו על המציאות השוררת היום בישראל.
ש"ס
גם כאן, נראה, שהעטרה לא תחזור ליושנה. והמחזות שם, לכשעצמם, גרמו לחילול ה' כפשוטו.
המפד"ל ואגודת ישראל
אלו, הגם שלא היו שחקניות ראשיות בהחלטה או בגורם לבחירות המוקדמות, עשויות להרוויח. ואולי אפילו להוסיף מנדט. לא משהו שישנה מהותית אלא לנבחרים עצמם. ונדמה שהם עצמם היו מעדיפים שהמערכה המיותרת הזאת לא תתקיים כלל. בעיקר משום הפחד שהתוצאות הכוללות עלולות להיות הרות אסון למדינה ולתפיסה הערכית שלה.
עוד מועד לחזון
נכון שמאז חורבן הבית ניתנה הנבואה לשוטים (אך לא נלקחה מהחכמים...) ויש עוד כשבועיים לבחירות. ובמונחים של מדינת ישראל זה הרבה מאד זמן ואפשרויות למהפכים חוזרים ונשנים בדעת הקהל. אולם העיקרון חוזר חל עצמו. הפוליטיקאים אינם מרחיקי ראות. הם נתפסים לאופנות חולפות, לאיסטרטגים חלקי לשון ולמאוויי לב. ונראה ששוב, המרוויחים היחידים ממערכת הבחרות יהיו היועצים, הפרסומאים והיח"צנים. ואולי גם דחייה קטנה בלחצים הבינלאומיים על ישראל. ויתכן, שבשביל זה באמת היה כדאי לקיים בחירות.
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.