בשעה שמצנע הודיע ברוב דרמה ש"לעולם לא נשב בממשלה של שרון", מין חיוכון ציני קטן פירפר וחלף ברחובות ישראל. אפשר היה לראות אותו לשניה על השפתיים של סתם אנשים באוטובוס או בבית קפה ברגע ששידרו את ההודעה ברדיו, הוא פירפר על הפנים של המתחרים מכל המפלגות כשנקראו להגיב, והוא היה גם במקום ההתרחשות, מדגדג את קצה האף של העיתונאים ואפילו של כמה מהחברים של מצנע על הבמה. אנשים כאילו החליפו קריצה קטנה, ואמרו: אל תדאג, הוא חייב להגיד את זה, אבל אחרי הבחירות הוא ידבר אחרת. מאמינים בך מצנע, אבל לא לוקחים אותך לגמרי ברצינות.
כפי שמסתמן, בקווים הגדולים הכנסת הבאה לא תהיה שונה בהרבה מהכנסת היוצאת. שרון יהיה ראש הממשלה, ולימין יהיה רוב זעום בכנסת. שישים ואחד מול חמישים ותשעה, או אולי שישים ושניים מול חמישים ושמונה. והרוב הזעיר יהיה מורכב משבע או שמונה מפלגות. עם זה צריך לנהל מדינה, לנצח מלחמה, להגיע לאופק מדיני, ולהוציא את הכלכלה ממשבר עמוק. אין שום ספק ששרון יהיה זקוק למפלגת העבודה. עכשיו מצנע מודיע שהוא לא משתתף. הוא הופך שולחן. או שהבוחרים של שינוי יעברו להצביע בשבילו, או שיישרף המועדון. שנלך לבחירות כל חצי שנה, שיפסיקו לתת לנו אשראי בעולם, שלא תהיה רפורמה, שלא יהיה תקציב. מה איכפת לי? או שתצביעו בשבילי או שתלכו לעזאזל.
הימור מיואש
לפעמים אתה מגיע למקום שבו לא שווה לך להמשיך לדשדש בפשרות, ואתה מחליט להמר על כל הקופה: או שאתה מפסיד הכל או שאתה מרוויח הכל. זה לא המקרה של מצנע. ההכרזה 'לא נשב עם שרון' אומרת שמצנע כבר התייאש מלהרוויח את כל הקופה. כדי להיות ראש הממשלה, הוא צריך להעביר אליו מצביעים מהימין, וברור שהכרזה כזאת לא מביאה אותם. להיפך, היא תבריח ימינה את אלה שיושבים על הגדר בין השמאל והימין. ההצהרה הדרמטית של השבוע נועדה בסך הכל להעביר קולות בתוך מחנה השמאל. עוד שניים לעבודה פחות שניים לשינוי או למרצ. סידור עבודה לויצמן שירי, או למי שיושב שם במקום ה-23 בקצה הרשימה. בשביל הפרס הזה מצנע מציע לשים על הרולטה את עתיד המדינה בשנים הקרובות, ובמידה מסויימת את עתיד היציבות השלטונית בישראל לדור שלם. זה לא הימור על כל הקופה. זה הימור מיואש של זוכה בשני דולר תמורת קופץ מהגג.
הוא לא יקפוץ, אבל אפשר להבין מה מוציא אותו מהכלים: החזרה לשיטת הפתק האחד, שנועדה להגדיל את המפלגות הראשיות בכל גוש, עבדה לפי המתוכנן. אבל רק בצד ימין. הליכוד מתחזק ב- 13 או 15 מנדטים, ומאיפה הוא שואב אותם? בדיוק כפי שתוכנן: רק מהשותפים שלו. ש"ס תורמת לו (או מחזירה לו) בין שבעה לעשרה, ישראל בעליה שניים שלושה, ואולי גם המפד"ל (לצערי) תורמת להתחזקות הליכוד מנדט אחד משלה.
יש מישהו בבית?
זה תהליך בלתי נמנע, בדיוק בשביל זה שינו את החוק, אבל זה עובד רק בצד של הליכוד. בגוש העבודה כאילו מצביעים עדיין בשני פתקים. פתק אחד למצנע פתק אחד לטומי לפיד. מה הולך פה, הצפונים לא שמעו חדשות? אפשר להשתגע. אחרי כל הבוץ שזורקים עליו, הליכוד מתחזק כמו מניות ההיי-טק בימים הטובים, ומפלגת העבודה יורדת כמו מיפלס הכנרת בשנות בצורת. יש לזה שתי סיבות, ולשתיהן אין לך מצנע שום תרופה, כך שאין טעם לצאת מהכלים ולעשות דרמות. סיבה אחת היא אתה עצמך. שיטת פתק אחד היתה יכולה להחזיר הביתה את כל הילדים התועים שהלכו לרעות בשדות מרצ ושינוי, אבל בשביל זה צריך גם שיהיה מישהו בבית. אבא או אמא. מישהו.
הסיבה השנייה היא שלעבודה, בניגוד לליכוד, אין את מי להחזיר הביתה. מן הכנסת היוצאת נעלמה מפלגה גדולה, מזמן שכחנו אותה, מפלגת המרכז. אבל הבוחרים שלה לא נעלמו. אנחנו סופרים אותם בגוש העבודה, אבל הם לא שייכים לשם. הם מרכז, רובם באו מהליכוד. אין טבעי מזה שטומי לפיד לוקח את כולם. זה לא קסם ולא הפתעה. מרכז ושינוי יחד היו בכנסת הקודמת 13 מנדטים, וזה מה שיהיה להם גם בכנסת הבאה. בצד השני של הגוש יש ערבים. וגם הם לא מקבילים לליכודניקים לשעבר שמצביעים לש"ס רק בפתק השני. הם לא שייכים לעבודה לא בפתק הראשון ולא בשני ולא בחמישי.
גוש העבודה באמת הוא רק העבודה ומרצ, וקצת משינוי. על זה כל הקרב הגדול. בין השלוש האלה צפים איזה שני מנדטים, ועל זה משגעים את המדינה, שופכים מיליארדים, ומהמרים על העתיד.
כפי שמסתמן, בקווים הגדולים הכנסת הבאה לא תהיה שונה בהרבה מהכנסת היוצאת. שרון יהיה ראש הממשלה, ולימין יהיה רוב זעום בכנסת. שישים ואחד מול חמישים ותשעה, או אולי שישים ושניים מול חמישים ושמונה. והרוב הזעיר יהיה מורכב משבע או שמונה מפלגות. עם זה צריך לנהל מדינה, לנצח מלחמה, להגיע לאופק מדיני, ולהוציא את הכלכלה ממשבר עמוק. אין שום ספק ששרון יהיה זקוק למפלגת העבודה. עכשיו מצנע מודיע שהוא לא משתתף. הוא הופך שולחן. או שהבוחרים של שינוי יעברו להצביע בשבילו, או שיישרף המועדון. שנלך לבחירות כל חצי שנה, שיפסיקו לתת לנו אשראי בעולם, שלא תהיה רפורמה, שלא יהיה תקציב. מה איכפת לי? או שתצביעו בשבילי או שתלכו לעזאזל.
הימור מיואש
לפעמים אתה מגיע למקום שבו לא שווה לך להמשיך לדשדש בפשרות, ואתה מחליט להמר על כל הקופה: או שאתה מפסיד הכל או שאתה מרוויח הכל. זה לא המקרה של מצנע. ההכרזה 'לא נשב עם שרון' אומרת שמצנע כבר התייאש מלהרוויח את כל הקופה. כדי להיות ראש הממשלה, הוא צריך להעביר אליו מצביעים מהימין, וברור שהכרזה כזאת לא מביאה אותם. להיפך, היא תבריח ימינה את אלה שיושבים על הגדר בין השמאל והימין. ההצהרה הדרמטית של השבוע נועדה בסך הכל להעביר קולות בתוך מחנה השמאל. עוד שניים לעבודה פחות שניים לשינוי או למרצ. סידור עבודה לויצמן שירי, או למי שיושב שם במקום ה-23 בקצה הרשימה. בשביל הפרס הזה מצנע מציע לשים על הרולטה את עתיד המדינה בשנים הקרובות, ובמידה מסויימת את עתיד היציבות השלטונית בישראל לדור שלם. זה לא הימור על כל הקופה. זה הימור מיואש של זוכה בשני דולר תמורת קופץ מהגג.
הוא לא יקפוץ, אבל אפשר להבין מה מוציא אותו מהכלים: החזרה לשיטת הפתק האחד, שנועדה להגדיל את המפלגות הראשיות בכל גוש, עבדה לפי המתוכנן. אבל רק בצד ימין. הליכוד מתחזק ב- 13 או 15 מנדטים, ומאיפה הוא שואב אותם? בדיוק כפי שתוכנן: רק מהשותפים שלו. ש"ס תורמת לו (או מחזירה לו) בין שבעה לעשרה, ישראל בעליה שניים שלושה, ואולי גם המפד"ל (לצערי) תורמת להתחזקות הליכוד מנדט אחד משלה.
יש מישהו בבית?
זה תהליך בלתי נמנע, בדיוק בשביל זה שינו את החוק, אבל זה עובד רק בצד של הליכוד. בגוש העבודה כאילו מצביעים עדיין בשני פתקים. פתק אחד למצנע פתק אחד לטומי לפיד. מה הולך פה, הצפונים לא שמעו חדשות? אפשר להשתגע. אחרי כל הבוץ שזורקים עליו, הליכוד מתחזק כמו מניות ההיי-טק בימים הטובים, ומפלגת העבודה יורדת כמו מיפלס הכנרת בשנות בצורת. יש לזה שתי סיבות, ולשתיהן אין לך מצנע שום תרופה, כך שאין טעם לצאת מהכלים ולעשות דרמות. סיבה אחת היא אתה עצמך. שיטת פתק אחד היתה יכולה להחזיר הביתה את כל הילדים התועים שהלכו לרעות בשדות מרצ ושינוי, אבל בשביל זה צריך גם שיהיה מישהו בבית. אבא או אמא. מישהו.
הסיבה השנייה היא שלעבודה, בניגוד לליכוד, אין את מי להחזיר הביתה. מן הכנסת היוצאת נעלמה מפלגה גדולה, מזמן שכחנו אותה, מפלגת המרכז. אבל הבוחרים שלה לא נעלמו. אנחנו סופרים אותם בגוש העבודה, אבל הם לא שייכים לשם. הם מרכז, רובם באו מהליכוד. אין טבעי מזה שטומי לפיד לוקח את כולם. זה לא קסם ולא הפתעה. מרכז ושינוי יחד היו בכנסת הקודמת 13 מנדטים, וזה מה שיהיה להם גם בכנסת הבאה. בצד השני של הגוש יש ערבים. וגם הם לא מקבילים לליכודניקים לשעבר שמצביעים לש"ס רק בפתק השני. הם לא שייכים לעבודה לא בפתק הראשון ולא בשני ולא בחמישי.
גוש העבודה באמת הוא רק העבודה ומרצ, וקצת משינוי. על זה כל הקרב הגדול. בין השלוש האלה צפים איזה שני מנדטים, ועל זה משגעים את המדינה, שופכים מיליארדים, ומהמרים על העתיד.