הערת אזהרה
לא ראיתי את אלפי המסמכים שראה ביה"מ העליון ולא את הנימוקים, שטרם פורסמו, לפסילתו של משה פייגלין מלכהן בכנסת ולהכשרתם של כל היתר. אלא, מאמר עתונאי אינו חוות דעת מקצועית ועתים, דווקא ממרחק - רואים את היער.
בתקשורת התבטאו אפילו משפטנים, שאולי ביה"מ העליון, עפ"י נטיית ליבו והשקפת עולמו, הכשיר את בשארה וטיבי כדבר המובן מאליו, ורק לשם "איזון" פסק למרזל "גם ברוך יהיה" (בראשית כה', לג') אנחנו לא נלך בדרך הזאת, שביטוייה העממי הבוטה הוא "בג"ץ של מר"צ", ונקבל כנקודת מוצא שביה"מ דן לגופו של כל מועמד בנפרד, ללא שיקולים פוליטיים.
עפ"י הנחה זו, הוכשר מרזל מפני שקיבל את כללי הדמוקרטיה והתנער מגזענות. כי הדמוקרטיה אינה דת הבוחנת כליות ולב, כי אם תורת התנהגות. ביה"מ העמיד את מרזל במבחן, ובוחריו יצפו ממנו שלא ייתן לאויבי הימין את הסיפוק שיוכלו לומר "אמרנו לכם". מעבר לכך, מזומן לו בכנסת התפקיד החשוב לחבר בין החרדים לציונות, שני יסודות היצוקים באישיותו באופן הרמוני.
מדוע באמת נפסל פייגלין
לא ברור, אם פייגלין נפסל מטעמים פרוצדורלים או משום שהשופטים סבורים ש"המרדה" לאי-ציות בלתי-אלים היא עבירה שיש עמה קלון. אם כן, זה יום שחור לדמוקרטיה. מפני שמוסד "המרי האזרחי" הבלתי אלים מטעמים פוליטיים או מצפוניים נחשב היום חלק מהותי של כל דמוקרטיה. שאם לא כן, דבק קלון גם במהטמה גנדי ובדר. מרטין לותר קינג, שהורשע עשרות פעמים וישב בכלא, ולבסוף קיבל את פרס נובל (בטרם הוכתם ע"י הענקתו לערפאת).
אצל דר. אחמד טיבי, כמו אצל מרזל, החומר שהוגש לוועדה לא הצדיק כנראה את הצעד החמור של פסילה. כך סברו היועץ המשפטי לממשלה והשופט חשין, ובגלל זה החלטת ביה"מ העליון נתקבלה כנראה פה אחד. על כן, גם עם הפסיקה הזאת הציבור היה משלים ברצון.
לא כן ההחלטה להכשיר את עזמי בשארה ורשימתו. המחוקק אוסר את ההשתתפות בבחירות על רשימה השוללת "את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי" (אלא מצדדת ב"מדינת כל אזרחיה") - באותה דרגת חומרה כמו "שלילת אופיה הדמוקרטי" וה"הסתה לגזענות". מותר לחשוב, שהחוק הזה גופו הוא אנטי-דמוקרטי, אולם, כל עוד החוק בתוקף - מה גם שביה"מ העליון כבר פסל רשימה, זו של הרב כהנא ז"ל - לא יתכן להתייחס אל סעיף הגזענות אחרת מאשר לסעיף יהדותה של המדינה. עם אי שוויון כזה ביישומם של הסעיפים באותו החוק הציבור לא יוכל להשלים.
הוא הדין לגבי הכשרתו האישית של בשארה, האיש שלכאורה תמך בטרור. היום, בהליכה ברחוב בירושלים, שמעתי אזרחים מתפרצים במרירות נגד בית המשפט העליון, בעיקר בגלל בשארה. בקרב הרוב המכריע בעם היהודי הכשרתו לא תעבור, והתסכול ילבה עוד את השנאה. אותם 70% שצידדו בסקרים בהרחקתו של בשארה מבטאים את עוצמת הריחוק בין העם לבין הערכאה השיפוטית העליונה שלו, וזה מצב מאד לא בריא. כך מקרב בית המשפט העליון במו ידיו את הרפורמה שהוא כה ירא מפניה: שינוי הרכבו, במגמת ייצוג דמוקרטי של מיגוון הדעות, לא רק זו שבעליה מכנים אותה "נאורה" וחקיקת "בית משפט לחוקה" שיקצץ את מוטות כנפיו של בג"צ. ההתפתחות הזאת לא היתה מחוייבת המציאות. השופטים לנדוי ואילון הזהירו מפניה.
סוכני הרשות הפלשטינית
לחכ"ים הערבים נתן ביה"מ העליון הזדמנות להרהור שני בדבר אופי שליחותם בכנסת כסוכנים של רשות פלסטינית אוייבת או כשלוחי בני עמם, אזרחי ישראל, למען קידום האינטרסים שלהם, כפרטים וכציבור. הם צריכים להיות עיוורים, שלא לראות את הזעם הגובר בין היהודים, המבשר בין היתר פירוש מרחיב של הסעיף המאפשר שלילת אזרחות בגלל "הפרת אמונים" למדינה, שלילה שיכולה להסתיים בגירוש. התיסכול מבית המשפט עשוי להניב גם חוקים מגבילי חסינות, שמפניהם גם בג"צ לא יצילם.
בצדק או שלא בצדק, בית המשפט נתן להם עוד צ'אנס. כותב טורים אלה, כמו הרוב המכריע בעם היהודי בא"י, ישמח לראותם חוזרים בהם מן הקו הלאומוני המיליטנטי העויין, שאינו מבשר טובות לבני עמם.
לא ראיתי את אלפי המסמכים שראה ביה"מ העליון ולא את הנימוקים, שטרם פורסמו, לפסילתו של משה פייגלין מלכהן בכנסת ולהכשרתם של כל היתר. אלא, מאמר עתונאי אינו חוות דעת מקצועית ועתים, דווקא ממרחק - רואים את היער.
בתקשורת התבטאו אפילו משפטנים, שאולי ביה"מ העליון, עפ"י נטיית ליבו והשקפת עולמו, הכשיר את בשארה וטיבי כדבר המובן מאליו, ורק לשם "איזון" פסק למרזל "גם ברוך יהיה" (בראשית כה', לג') אנחנו לא נלך בדרך הזאת, שביטוייה העממי הבוטה הוא "בג"ץ של מר"צ", ונקבל כנקודת מוצא שביה"מ דן לגופו של כל מועמד בנפרד, ללא שיקולים פוליטיים.
עפ"י הנחה זו, הוכשר מרזל מפני שקיבל את כללי הדמוקרטיה והתנער מגזענות. כי הדמוקרטיה אינה דת הבוחנת כליות ולב, כי אם תורת התנהגות. ביה"מ העמיד את מרזל במבחן, ובוחריו יצפו ממנו שלא ייתן לאויבי הימין את הסיפוק שיוכלו לומר "אמרנו לכם". מעבר לכך, מזומן לו בכנסת התפקיד החשוב לחבר בין החרדים לציונות, שני יסודות היצוקים באישיותו באופן הרמוני.
מדוע באמת נפסל פייגלין
לא ברור, אם פייגלין נפסל מטעמים פרוצדורלים או משום שהשופטים סבורים ש"המרדה" לאי-ציות בלתי-אלים היא עבירה שיש עמה קלון. אם כן, זה יום שחור לדמוקרטיה. מפני שמוסד "המרי האזרחי" הבלתי אלים מטעמים פוליטיים או מצפוניים נחשב היום חלק מהותי של כל דמוקרטיה. שאם לא כן, דבק קלון גם במהטמה גנדי ובדר. מרטין לותר קינג, שהורשע עשרות פעמים וישב בכלא, ולבסוף קיבל את פרס נובל (בטרם הוכתם ע"י הענקתו לערפאת).
אצל דר. אחמד טיבי, כמו אצל מרזל, החומר שהוגש לוועדה לא הצדיק כנראה את הצעד החמור של פסילה. כך סברו היועץ המשפטי לממשלה והשופט חשין, ובגלל זה החלטת ביה"מ העליון נתקבלה כנראה פה אחד. על כן, גם עם הפסיקה הזאת הציבור היה משלים ברצון.
לא כן ההחלטה להכשיר את עזמי בשארה ורשימתו. המחוקק אוסר את ההשתתפות בבחירות על רשימה השוללת "את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי" (אלא מצדדת ב"מדינת כל אזרחיה") - באותה דרגת חומרה כמו "שלילת אופיה הדמוקרטי" וה"הסתה לגזענות". מותר לחשוב, שהחוק הזה גופו הוא אנטי-דמוקרטי, אולם, כל עוד החוק בתוקף - מה גם שביה"מ העליון כבר פסל רשימה, זו של הרב כהנא ז"ל - לא יתכן להתייחס אל סעיף הגזענות אחרת מאשר לסעיף יהדותה של המדינה. עם אי שוויון כזה ביישומם של הסעיפים באותו החוק הציבור לא יוכל להשלים.
הוא הדין לגבי הכשרתו האישית של בשארה, האיש שלכאורה תמך בטרור. היום, בהליכה ברחוב בירושלים, שמעתי אזרחים מתפרצים במרירות נגד בית המשפט העליון, בעיקר בגלל בשארה. בקרב הרוב המכריע בעם היהודי הכשרתו לא תעבור, והתסכול ילבה עוד את השנאה. אותם 70% שצידדו בסקרים בהרחקתו של בשארה מבטאים את עוצמת הריחוק בין העם לבין הערכאה השיפוטית העליונה שלו, וזה מצב מאד לא בריא. כך מקרב בית המשפט העליון במו ידיו את הרפורמה שהוא כה ירא מפניה: שינוי הרכבו, במגמת ייצוג דמוקרטי של מיגוון הדעות, לא רק זו שבעליה מכנים אותה "נאורה" וחקיקת "בית משפט לחוקה" שיקצץ את מוטות כנפיו של בג"צ. ההתפתחות הזאת לא היתה מחוייבת המציאות. השופטים לנדוי ואילון הזהירו מפניה.
סוכני הרשות הפלשטינית
לחכ"ים הערבים נתן ביה"מ העליון הזדמנות להרהור שני בדבר אופי שליחותם בכנסת כסוכנים של רשות פלסטינית אוייבת או כשלוחי בני עמם, אזרחי ישראל, למען קידום האינטרסים שלהם, כפרטים וכציבור. הם צריכים להיות עיוורים, שלא לראות את הזעם הגובר בין היהודים, המבשר בין היתר פירוש מרחיב של הסעיף המאפשר שלילת אזרחות בגלל "הפרת אמונים" למדינה, שלילה שיכולה להסתיים בגירוש. התיסכול מבית המשפט עשוי להניב גם חוקים מגבילי חסינות, שמפניהם גם בג"צ לא יצילם.
בצדק או שלא בצדק, בית המשפט נתן להם עוד צ'אנס. כותב טורים אלה, כמו הרוב המכריע בעם היהודי בא"י, ישמח לראותם חוזרים בהם מן הקו הלאומוני המיליטנטי העויין, שאינו מבשר טובות לבני עמם.