לפני כל הניתוחים המלומדים שבודאי יבואו עכשיו, תוצאה של ניתוחים מדוקדקים של כל הקלפיות, זהות התושבים בשכונות ועוד, אני מבקש לתרום כמה זוויות הנראות לעין המתבונן "הקטן". אזרח שסתם חי לו בתוך המציאות הישראלית ואינו מחויב להתבטאויות פוליטיות של מחנאות אופיינית.
המומחים
תואר נהדר שהדביקו לעצמם כמה אנשים שרצו להגדיל את חשבון הבנק של עצמם. ומעבר לאסטרטגיות ולטקטיקות בחדרי המצב והחמ"לים למיניהם, בואו ונקשיב רק לכל המנתחים את אחוזי ההצבעה. לדעת כולם- בכל הראיונות במהלך יום הבחירות- אחוזים נמוכים מועילים למפלגות הקטנות דווקא. לסיעות שהדגש אצלן הוא אידיאולוגי. או לאלו המייצגים קבוצות קטנות באוכלוסייה שיגייסו בקלות את תומכיהן.
והנה, קרה ההפך. הליכוד ושינוי בולטות בהיותן גדולות ובהצלחה יפה בקלפי, מעבר למצופה. ומי שנפל הן דווקא כל המוגדרות פה לעיל. כגון אלו שלא חצו את משוכת אחוז החסימה האנטי דמוקרטי. וגם רשימות כמר"צ, ישראל בעלייה, המפד"ל, האיחוד הלאומי ועוד. ממש ניצחון המציאות על המומחים. מסתבר שתחושות השטח ו"בתוך עמי אנכי יושבת", חזקות יותר מאלפי הדולרים של יושבי הכורסאות. והעם בישראל העדיף דווקא את הגדולות יותר. ובודאי לא תמך בקטנות. שם, אצלן, מתגבשים מצביעים קבועים ואין גידול.
הקול הרוסי
הרוסים "עשו עלייה", והפעם מהותית. כל המפלגות שבנו על הקול הרוסי והקדישו לו מאמץ, מקומות משוריינים ותקוות רבות, למדו שהחבר'ה האלה מפוכחים יותר. שרנסקי קיבל שיעור כואב. אך גם ליברמן למד שאין הצבעה "עדתית". שם, גם "מולדת" מאוכלסת ביוצאי בריה"מ, אך הם אינם ניכרים בתוצאות. שלא להזכיר רסיסים או ייצוג כזה או אחר. העולים הוכיחו שאינם רוצים להיחשב עוד כעולים והם מעדיפים השתלבות במפלגות ישראליות "רגילות". ונדמה שצריך לברך על המגמה הזאת. במפת הקליטה והחברה בישראל זה צעד גדול קדימה. אולי ההשתלבות שכל כך הרבה מדברים עליה, אבל מעדיפים, מבחינת התועלת האישית, לנצל את היעדרה.
הקול הדתי
גם כאן כדאי להתחיל לעשות שדרוג מערכות בתפיסה הכללית. הגידול של הציבור הדתי אינו בא לידי ביטוי כבר בכמה מערכות בחירות. "אגודת ישראל", מפלגה שבוחריה הם בעלי משפחות גדולות, אינה מצליחה להביא את המספרים לידי מימוש בשום מערכת בחירות. אף שהם, לכאורה, מסייעים להן ישירות. גם המפד"ל, שרישומה בחברה הישראלית ניכר יותר ויותר- במשפחות ברוכות ילדים, בישיבות ומכינות, בתפקידים בצה"ל ובממסד הישראלי- אינה מצליחה לתרגם זאת לעוצמה בקלפי. ש"ס, למשל, אינה מדברת אל הקול "הדתי". היא עוסקת בקיפוח, בהישגים סוציאליים, בהיענות לצוויו של הרה"ג עובדיה או של "גדול המקובלים".
דומה שהציבור הדתי "התבגר". הוא רוצה להשתלב בחברה הישראלית. הוא חותר לשותפות אמיתית בכל התחומים. הוא מוטרד בשאלות כלכליות, פוליטיות, חברתיות ועוד, החורגות מההגדרה הדתית המצמצמת של העסקנים. הוא רואה עצמו ישראלי החפץ להוביל את המדינה ולא להסתפק בטרמפ שנוסע במקרה למחוז חפצו. המצביעים למפלגות הדתיות הם קהל קבוע שלא יוכל להביא לידי שינוי...משמעותי בדרך הקיימת. והעובדה שיותר דתיים מצביעים למפלגות ש"אינן" דתיות, ולמועמדים ללא כיפות ושביסים, מאשר למפלגות דתיות, קיבלה אישוש נוסף.
ושיהיה ברור. אלו כיווני מחשבה שאני מציע לקברניטים להתעמק בהם. לא מסקנות אלא חומר למחשבה. ויש עכשיו זמן לבירורים מעמיקים. לכנס מפגשים וימי עיון. כי אם שוב יידחו הדברים לערב הבחירות הבאות ולא יערך חשבון נפש נוקב, יש סיכוי שאחרי הפעם הבאה, כבר לא יהיה מה לשקם.
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.
המומחים
תואר נהדר שהדביקו לעצמם כמה אנשים שרצו להגדיל את חשבון הבנק של עצמם. ומעבר לאסטרטגיות ולטקטיקות בחדרי המצב והחמ"לים למיניהם, בואו ונקשיב רק לכל המנתחים את אחוזי ההצבעה. לדעת כולם- בכל הראיונות במהלך יום הבחירות- אחוזים נמוכים מועילים למפלגות הקטנות דווקא. לסיעות שהדגש אצלן הוא אידיאולוגי. או לאלו המייצגים קבוצות קטנות באוכלוסייה שיגייסו בקלות את תומכיהן.
והנה, קרה ההפך. הליכוד ושינוי בולטות בהיותן גדולות ובהצלחה יפה בקלפי, מעבר למצופה. ומי שנפל הן דווקא כל המוגדרות פה לעיל. כגון אלו שלא חצו את משוכת אחוז החסימה האנטי דמוקרטי. וגם רשימות כמר"צ, ישראל בעלייה, המפד"ל, האיחוד הלאומי ועוד. ממש ניצחון המציאות על המומחים. מסתבר שתחושות השטח ו"בתוך עמי אנכי יושבת", חזקות יותר מאלפי הדולרים של יושבי הכורסאות. והעם בישראל העדיף דווקא את הגדולות יותר. ובודאי לא תמך בקטנות. שם, אצלן, מתגבשים מצביעים קבועים ואין גידול.
הקול הרוסי
הרוסים "עשו עלייה", והפעם מהותית. כל המפלגות שבנו על הקול הרוסי והקדישו לו מאמץ, מקומות משוריינים ותקוות רבות, למדו שהחבר'ה האלה מפוכחים יותר. שרנסקי קיבל שיעור כואב. אך גם ליברמן למד שאין הצבעה "עדתית". שם, גם "מולדת" מאוכלסת ביוצאי בריה"מ, אך הם אינם ניכרים בתוצאות. שלא להזכיר רסיסים או ייצוג כזה או אחר. העולים הוכיחו שאינם רוצים להיחשב עוד כעולים והם מעדיפים השתלבות במפלגות ישראליות "רגילות". ונדמה שצריך לברך על המגמה הזאת. במפת הקליטה והחברה בישראל זה צעד גדול קדימה. אולי ההשתלבות שכל כך הרבה מדברים עליה, אבל מעדיפים, מבחינת התועלת האישית, לנצל את היעדרה.
הקול הדתי
גם כאן כדאי להתחיל לעשות שדרוג מערכות בתפיסה הכללית. הגידול של הציבור הדתי אינו בא לידי ביטוי כבר בכמה מערכות בחירות. "אגודת ישראל", מפלגה שבוחריה הם בעלי משפחות גדולות, אינה מצליחה להביא את המספרים לידי מימוש בשום מערכת בחירות. אף שהם, לכאורה, מסייעים להן ישירות. גם המפד"ל, שרישומה בחברה הישראלית ניכר יותר ויותר- במשפחות ברוכות ילדים, בישיבות ומכינות, בתפקידים בצה"ל ובממסד הישראלי- אינה מצליחה לתרגם זאת לעוצמה בקלפי. ש"ס, למשל, אינה מדברת אל הקול "הדתי". היא עוסקת בקיפוח, בהישגים סוציאליים, בהיענות לצוויו של הרה"ג עובדיה או של "גדול המקובלים".
דומה שהציבור הדתי "התבגר". הוא רוצה להשתלב בחברה הישראלית. הוא חותר לשותפות אמיתית בכל התחומים. הוא מוטרד בשאלות כלכליות, פוליטיות, חברתיות ועוד, החורגות מההגדרה הדתית המצמצמת של העסקנים. הוא רואה עצמו ישראלי החפץ להוביל את המדינה ולא להסתפק בטרמפ שנוסע במקרה למחוז חפצו. המצביעים למפלגות הדתיות הם קהל קבוע שלא יוכל להביא לידי שינוי...משמעותי בדרך הקיימת. והעובדה שיותר דתיים מצביעים למפלגות ש"אינן" דתיות, ולמועמדים ללא כיפות ושביסים, מאשר למפלגות דתיות, קיבלה אישוש נוסף.
ושיהיה ברור. אלו כיווני מחשבה שאני מציע לקברניטים להתעמק בהם. לא מסקנות אלא חומר למחשבה. ויש עכשיו זמן לבירורים מעמיקים. לכנס מפגשים וימי עיון. כי אם שוב יידחו הדברים לערב הבחירות הבאות ולא יערך חשבון נפש נוקב, יש סיכוי שאחרי הפעם הבאה, כבר לא יהיה מה לשקם.
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.