פעילותו של האדם היא במחשבה, דיבור ומעשה, ואולי לכך כיוון הכתוב (דברים ל יד): ``בפיך (דיבור) ובלבבך (מחשבה) לעשותו``, והאדם נדרש ששלושת התחומים הללו אצלו יהיו שווים. לכן הביטוי: ``פיו ולבו שווים``, איננו ממצה עדיין את הדרישה הזו, כי הוא מתייחס לתחום הדיבור והמחשבה בלבד, מה שאין כן הביטוי: ``תוכו כברו`` שהוא כולל את כל חלקי פעילות האדם, מפנימיותו (תוכו) עד התנהגותו החיצונית (ברו).
חז``ל בדרשם את הכתוב: ``מבית ומחוץ תצפנו`` השתמשו בביטוי ``תוכו כברו``, שלמדו מכאן (יומא עב ב): ``כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם``. כיצד מונעים מראש שלומד התורה לא יהיה תוכו שלא כברו? בעניין זה נחלקו חכמים ורבן גמליאל, כמו שמסופר במסכת ברכות (כח א) שבאותו היום שהדיחו את רבן גמליאל מנשיאותו ``סילקוהו לשומר הפתח וניתנה להם רשות לתלמידים להיכנס, שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש``.
לכאורה, כהוראתו של רבן גמליאל פסק הרמב``ם בהל` תלמוד תורה (פ``ד ה``א): ``אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו או לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא טובה מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו. אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זרק אבן למרקוליס``. אבל באמת גם אם הרמב``ם סובר שאין מכניסים כל תלמיד לבית המדרש, אין כוונתו למקרה של רבן גמליאל, ואת ההבדל ביניהם נברר כאן.
בעניין ``תוכו`` ו``ברו`` יש להבחין בארבע אפשרויות. שתי הראשונות הן שתוכם כברם, האחד צדיק גמור, שתוכו הפנימי חיובי ושווה להתנהגותו החיצונית החיובית, והשני הוא רשע גמור, שתוכו השלילי שווה לברו השלילי. ושתי האפשרויות הנוספות הן מורכבות, האחת שהחיצוניות שלו היא שלילית אך הפנימיות שלו חיוביות, וזה מי שברו אינו כתוכו. והשני הוא להפך, שהפנימיות שלו פגומה אך הוא הגון בהתנהגות החיצונית שלו, והוא מי שאין תוכו כברו. והנה על שלוש מתוך ארבע האפשרויות הללו אין מחלוקת לגבי כניסתם לבית המדרש. לגבי שתי האפשרויות הראשונות, שתוכם שווה לברם, הדבר פשוט - לגבי הראשון מי שהוא צדיק גמור מעולם לא היתה בעיה להכניסו לבית המדרש. כמו כן אין מחלוקת שאין להכניס לבית המדרש רשע גמור שהוא שלילי בתוכו ובברו, שעליו נאמר (תהילים נ טז): ``ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך``. זאת, מפני מה שנאמר (הושע יד י): ``ישרים דרכי ה` וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם``.
אבל במקרה המורכב שאין שוויון בין הפנימיות לחיצוניות של התלמיד, צריך להבחין בין החלק החיובי לחלק השלילי היכן הוא נמצא. על מי שההתנהגות החיצונית שלו היא שלילית, כבר פסק הרמב``ם שאין מכניסים אותו לבית המדרש, אלא רק לאחר ש``מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו``. במקרה זה לא נחלקו רבן גמליאל וחכמים שאין מכניסים אותו לבית המדרש. על מה נחלקו? על ``תלמיד הגון במעשיו``, שהתנהגותו החיצונית היא טובה, אלא ``שאין תוכו (השלילי) כברו (החיובי)``,שעולמו הפנימי הוא פגום ושלילי, שכאן החמיר רבן גמליאל ולא איפשר לתלמיד כזה להיכנס לבית המדרש, מפני החשש שעם תכונות כאלו גם אם תלמיד זה ילמד תורה וגם אם יצליח בלימודו, הוא יהפוך למה שאמרו חז``ל: ``כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם``. ואילו לפי חכמים כיוון שהתנהגותו החיצונית היא טובה יש לסמוך על ההשפעה הרוחנית של סגולת התורה שהיא תפעל לטובה על התכונות השליליות ותהפוך אותן לטובה, וכך סובר גם הרמב``ם במה שכתב ``או תם`` כמו שפירש ה``כסף משנה``: ש``הוא תלמיד שאין ברור לנו אם הוא טוב או לאו``, וקישר זאת לדעת חכמים שסילקו מפני תלמיד זה את שומר הפתח, כדי לאפשר גם לו את הסיכוי להתעלות בתורה. אבל גם אם רבן גמליאל וחכמים נחלקו בתחילת הדרך את מי להכניס לבית המדרש, הרי שניהם מסכימים לקביעה ש``כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם``.
חז``ל בדרשם את הכתוב: ``מבית ומחוץ תצפנו`` השתמשו בביטוי ``תוכו כברו``, שלמדו מכאן (יומא עב ב): ``כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם``. כיצד מונעים מראש שלומד התורה לא יהיה תוכו שלא כברו? בעניין זה נחלקו חכמים ורבן גמליאל, כמו שמסופר במסכת ברכות (כח א) שבאותו היום שהדיחו את רבן גמליאל מנשיאותו ``סילקוהו לשומר הפתח וניתנה להם רשות לתלמידים להיכנס, שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש``.
לכאורה, כהוראתו של רבן גמליאל פסק הרמב``ם בהל` תלמוד תורה (פ``ד ה``א): ``אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו או לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא טובה מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו. אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זרק אבן למרקוליס``. אבל באמת גם אם הרמב``ם סובר שאין מכניסים כל תלמיד לבית המדרש, אין כוונתו למקרה של רבן גמליאל, ואת ההבדל ביניהם נברר כאן.
בעניין ``תוכו`` ו``ברו`` יש להבחין בארבע אפשרויות. שתי הראשונות הן שתוכם כברם, האחד צדיק גמור, שתוכו הפנימי חיובי ושווה להתנהגותו החיצונית החיובית, והשני הוא רשע גמור, שתוכו השלילי שווה לברו השלילי. ושתי האפשרויות הנוספות הן מורכבות, האחת שהחיצוניות שלו היא שלילית אך הפנימיות שלו חיוביות, וזה מי שברו אינו כתוכו. והשני הוא להפך, שהפנימיות שלו פגומה אך הוא הגון בהתנהגות החיצונית שלו, והוא מי שאין תוכו כברו. והנה על שלוש מתוך ארבע האפשרויות הללו אין מחלוקת לגבי כניסתם לבית המדרש. לגבי שתי האפשרויות הראשונות, שתוכם שווה לברם, הדבר פשוט - לגבי הראשון מי שהוא צדיק גמור מעולם לא היתה בעיה להכניסו לבית המדרש. כמו כן אין מחלוקת שאין להכניס לבית המדרש רשע גמור שהוא שלילי בתוכו ובברו, שעליו נאמר (תהילים נ טז): ``ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך``. זאת, מפני מה שנאמר (הושע יד י): ``ישרים דרכי ה` וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם``.
אבל במקרה המורכב שאין שוויון בין הפנימיות לחיצוניות של התלמיד, צריך להבחין בין החלק החיובי לחלק השלילי היכן הוא נמצא. על מי שההתנהגות החיצונית שלו היא שלילית, כבר פסק הרמב``ם שאין מכניסים אותו לבית המדרש, אלא רק לאחר ש``מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו``. במקרה זה לא נחלקו רבן גמליאל וחכמים שאין מכניסים אותו לבית המדרש. על מה נחלקו? על ``תלמיד הגון במעשיו``, שהתנהגותו החיצונית היא טובה, אלא ``שאין תוכו (השלילי) כברו (החיובי)``,שעולמו הפנימי הוא פגום ושלילי, שכאן החמיר רבן גמליאל ולא איפשר לתלמיד כזה להיכנס לבית המדרש, מפני החשש שעם תכונות כאלו גם אם תלמיד זה ילמד תורה וגם אם יצליח בלימודו, הוא יהפוך למה שאמרו חז``ל: ``כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם``. ואילו לפי חכמים כיוון שהתנהגותו החיצונית היא טובה יש לסמוך על ההשפעה הרוחנית של סגולת התורה שהיא תפעל לטובה על התכונות השליליות ותהפוך אותן לטובה, וכך סובר גם הרמב``ם במה שכתב ``או תם`` כמו שפירש ה``כסף משנה``: ש``הוא תלמיד שאין ברור לנו אם הוא טוב או לאו``, וקישר זאת לדעת חכמים שסילקו מפני תלמיד זה את שומר הפתח, כדי לאפשר גם לו את הסיכוי להתעלות בתורה. אבל גם אם רבן גמליאל וחכמים נחלקו בתחילת הדרך את מי להכניס לבית המדרש, הרי שניהם מסכימים לקביעה ש``כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם``.