בגלל היהודים הפסדנו במלחמה, בגללם האינפלציה והאבטלה. הבולשביזם יהודי וגם הקפיטליזם.
כך אמרו בגרמניה, ולא רק שם. במדינת היהודים בכל הצרות אשמים המתנחלים: כוחניים, מפירי חוק, שולטים במערכות הפוליטיות, מוצצים את דם המדינה. בגללם אין שלום, וחיילינו נופלים בשטחים. "טליבאן, סדאם חוסיין, מועצת יש'ע", אומר אמנון אברמוביץ, ודן מרגלית גילה, שהפיגור בבניית טנק המרכבה החדיש והירידה במוכנותו של צה"ל למלחמה - מפני שהממשלה "מבזבזת מליונים בהגנה על כמה מתנחלים במאחז לא חוקי."
וכפי שליהודים לא הועילה ההצטדקות, כך לא יועיל למתנחלים להסביר שבמלחמה הזאת, שהיכתה את הכלכלה, פתחו הערבים בשיא נכונותו של ברק לחסל את ההתנחלויות, ושכל מה שהמדינה מוציאה עליהם לחינוך, בינוי, בריאות וכו', היא היתה משלמת גם במקום אחר. להיפך - יישובם מחדש יעלה עשרות מיליארדים ! ולא יועיל להסביר, שמרבית הכבישים ביש"ע נחוצים לצה"ל, שעלות ההקלות שהם מקבלים זניחה בהשוואה לחור בתקציב, ושאת הכסף החסר לטנק המרכבה יש לחפש בכלכלה המעוותת: בפרזיטיות של מאות אלפי אוכלי-חינם, במשכורות השמנות של האליטות, בפנסיות הכפולות והמשולשות של מיוחסים הקופצים ממשרה למשרה, במונופולין של הברונים והבריונים בכלכלה, וכל אלה מגינים על משטר של שחיתות פוליטית על ידי העברת האשם על המתנחלים.
רדיפת המתנחלים משמשת את אצולת הממון כמסחטה כלכלית לקידום האג'נדה הפוליטית שלהם. ממשלת ימין צרה, הם אומרים, לא תציל את הכלכלה, רק "תהליך שלום" ושיתוף מפלגת העבודה בממשלה. רק כך תהיה לישראל "תדמית מתונה ומכובדת בעולם" (יהודה ליטני). כדי להשיג זאת, חסר רק קרבן-חטאת סמלי קטן שמצנע תובע : חייהן של כמה "התנחלויות מבודדות".
אלא, אחרי היהודים תמיד מגיע גם תורם של האחרים. האומר שאין תקווה לכלכלה כל עוד יש טרור, מוסר את המפתח לקיומנו בידי ערפאת. אחרי מחיקת יישובי יש"ע, מזרח ירושלים והגולן, יתבע ערפאת את גבולות האו"ם של 47' וחזרת הפליטים, ובצרור יריות אחד על קבוצת תיירים שוב ירוקן לנו את בתי המלון! לפתע, ייזכרו "ראשי המשק", כיצד ניבנה המשק הזה במשך 100 שנים ללא שלום ויגלו מסתמא, שגם להם יש קו אדום אי-שם בין הקו הירוק לים, שמעבר לו יחליטו שצריך לעבור למשק מלחמה.
במדינה שאינה מנהלת "ישראבלוף" של מלחמה ("המלחמה הזאת היא על הקיום" דברי הרמטכ"ל) מגבילות תקנות חירום את תנועת מטבע החוץ, והמשק נתון בפיקוח. ירידת רמת החיים אינה נחשבת לחסרון, ואין תשלום דמי אבטלה. מי שאינו מגוייס נשלח לעבודות יזומות, גם הפשוטות ביותר. חוסכים את הדולרים שפועלים זרים שולחים החוצה ומייצרים בעצמם גם את הדברים הבסיסיים ביותר חוסכים, ומייצרים טנקי מרכבה! משק במלחמה מטיל מלוות-מלחמה, קודם כל על העשירים, ואינו מחפש מוצא קל בהשלכת כמה מתנחלים למולך-השלום, כדי להימנע מנשיאה בעולה של מלחמה ממשית. משק כזה חייב להגיע מהר ככל האפשר אל הנצחון ולתיפקוד נורמלי, רזה אך מחושל, לאחר שהשיל מעליו שומנים מיותרים. נצחון יושג, כשיעשו לערפאת ולממסדו את מה שהאמריקאים עומדים לעשות לסדאם חוסיין, כלומר כשהפלסטינים יניפו דגלים לבנים, כפי שעשו בתש"ח ובששת הימים. "ישראבלוף" של מלחמה - לא יספיק.
גם באנגליה "בשעתה היפה ביותר", אצולת הממון ואצולת-הדם-הכחול לא חשבו שמחיר הדם והדמים של המלחמה שווה את החירות מן השעבוד הגרמני. גם שם היתה השאלה, היכן עובר הקו האדום. על הפער בעם האנגלי, בין הקוראים להילחם לבין חסידי "שלום בימינו" גישרה אישיותו של צ'רצ'ל. על פער כזה בעם האמריקני מתגברת עכשיו מנהיגותו של בוש.
רק אנחנו, גם אחרי אלף "קורבנות שלום", מופקרים לדמגוגיה של השלום.
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר, חבר הנהלת מועצת יש"ע ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות".
כך אמרו בגרמניה, ולא רק שם. במדינת היהודים בכל הצרות אשמים המתנחלים: כוחניים, מפירי חוק, שולטים במערכות הפוליטיות, מוצצים את דם המדינה. בגללם אין שלום, וחיילינו נופלים בשטחים. "טליבאן, סדאם חוסיין, מועצת יש'ע", אומר אמנון אברמוביץ, ודן מרגלית גילה, שהפיגור בבניית טנק המרכבה החדיש והירידה במוכנותו של צה"ל למלחמה - מפני שהממשלה "מבזבזת מליונים בהגנה על כמה מתנחלים במאחז לא חוקי."
וכפי שליהודים לא הועילה ההצטדקות, כך לא יועיל למתנחלים להסביר שבמלחמה הזאת, שהיכתה את הכלכלה, פתחו הערבים בשיא נכונותו של ברק לחסל את ההתנחלויות, ושכל מה שהמדינה מוציאה עליהם לחינוך, בינוי, בריאות וכו', היא היתה משלמת גם במקום אחר. להיפך - יישובם מחדש יעלה עשרות מיליארדים ! ולא יועיל להסביר, שמרבית הכבישים ביש"ע נחוצים לצה"ל, שעלות ההקלות שהם מקבלים זניחה בהשוואה לחור בתקציב, ושאת הכסף החסר לטנק המרכבה יש לחפש בכלכלה המעוותת: בפרזיטיות של מאות אלפי אוכלי-חינם, במשכורות השמנות של האליטות, בפנסיות הכפולות והמשולשות של מיוחסים הקופצים ממשרה למשרה, במונופולין של הברונים והבריונים בכלכלה, וכל אלה מגינים על משטר של שחיתות פוליטית על ידי העברת האשם על המתנחלים.
רדיפת המתנחלים משמשת את אצולת הממון כמסחטה כלכלית לקידום האג'נדה הפוליטית שלהם. ממשלת ימין צרה, הם אומרים, לא תציל את הכלכלה, רק "תהליך שלום" ושיתוף מפלגת העבודה בממשלה. רק כך תהיה לישראל "תדמית מתונה ומכובדת בעולם" (יהודה ליטני). כדי להשיג זאת, חסר רק קרבן-חטאת סמלי קטן שמצנע תובע : חייהן של כמה "התנחלויות מבודדות".
אלא, אחרי היהודים תמיד מגיע גם תורם של האחרים. האומר שאין תקווה לכלכלה כל עוד יש טרור, מוסר את המפתח לקיומנו בידי ערפאת. אחרי מחיקת יישובי יש"ע, מזרח ירושלים והגולן, יתבע ערפאת את גבולות האו"ם של 47' וחזרת הפליטים, ובצרור יריות אחד על קבוצת תיירים שוב ירוקן לנו את בתי המלון! לפתע, ייזכרו "ראשי המשק", כיצד ניבנה המשק הזה במשך 100 שנים ללא שלום ויגלו מסתמא, שגם להם יש קו אדום אי-שם בין הקו הירוק לים, שמעבר לו יחליטו שצריך לעבור למשק מלחמה.
במדינה שאינה מנהלת "ישראבלוף" של מלחמה ("המלחמה הזאת היא על הקיום" דברי הרמטכ"ל) מגבילות תקנות חירום את תנועת מטבע החוץ, והמשק נתון בפיקוח. ירידת רמת החיים אינה נחשבת לחסרון, ואין תשלום דמי אבטלה. מי שאינו מגוייס נשלח לעבודות יזומות, גם הפשוטות ביותר. חוסכים את הדולרים שפועלים זרים שולחים החוצה ומייצרים בעצמם גם את הדברים הבסיסיים ביותר חוסכים, ומייצרים טנקי מרכבה! משק במלחמה מטיל מלוות-מלחמה, קודם כל על העשירים, ואינו מחפש מוצא קל בהשלכת כמה מתנחלים למולך-השלום, כדי להימנע מנשיאה בעולה של מלחמה ממשית. משק כזה חייב להגיע מהר ככל האפשר אל הנצחון ולתיפקוד נורמלי, רזה אך מחושל, לאחר שהשיל מעליו שומנים מיותרים. נצחון יושג, כשיעשו לערפאת ולממסדו את מה שהאמריקאים עומדים לעשות לסדאם חוסיין, כלומר כשהפלסטינים יניפו דגלים לבנים, כפי שעשו בתש"ח ובששת הימים. "ישראבלוף" של מלחמה - לא יספיק.
גם באנגליה "בשעתה היפה ביותר", אצולת הממון ואצולת-הדם-הכחול לא חשבו שמחיר הדם והדמים של המלחמה שווה את החירות מן השעבוד הגרמני. גם שם היתה השאלה, היכן עובר הקו האדום. על הפער בעם האנגלי, בין הקוראים להילחם לבין חסידי "שלום בימינו" גישרה אישיותו של צ'רצ'ל. על פער כזה בעם האמריקני מתגברת עכשיו מנהיגותו של בוש.
רק אנחנו, גם אחרי אלף "קורבנות שלום", מופקרים לדמגוגיה של השלום.
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר, חבר הנהלת מועצת יש"ע ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות".