אחרי שדאגו להריץ את הציבור לחנויות כדי להצטייד בניילונים, בגלילי דבק, בסוללות ובבקבוקי מים, מתברר שנוכח הסכנה הגדולה והעיקרית אין לציבור שום אמצעי הגנה. להפך, דווקא אמצעי ההגנה בפני הסיכונים הקלושים הגבירו פי כמה וכמה את הסכנה החמורה באמת. זו סכנת הפחד.
בימי מלחמת המפרץ נהרג אדם אחד ויחיד מהדף של טיל, אבל הפחד הרג כמאה בני-אדם. החרדה והאימה גרמו התקפי-לב, ואף היו אנשים שנפטרו בגלל מסיכות הגז. הנה כי-כן, זו הפרופורציה בין פוטנציאל הסכנה שבאיומים עצמם לבין סכנותיה של החרדה.
הסימן העתיק
יש כאן מעגל קסמים: התקשורת יוצרת פאניקה. זו גוררת את מקבלי ההחלטות לנקוט 'צעדי התגוננות'. אלה מגבירים את הפאניקה ומספקים כותרות מפחידות לתקשורת. וחוזר חלילה. ואף אחד אינו מעז לקום ולהפסיק את תעשיית החרדות הזאת.
בימים אחרים נבחנה עוצמתו של עם דווקא בתחושת הביטחון שהקרין. חומות וצעדי התגוננות שידרו חולשה והזמינו תוקפנות. כאשר משה רבנו שיגר את המרגלים לתור את הארץ, ביקשם לבדוק את העם היושב בארץ "החזק הוא (או) הרפה". מפרשים חז"ל: "סימן מסר להם אם בפרזים (ערים פתוחות) יושבים, חזקים הם, שסומכים על גבורתם; ואם בערים בצורות הם יושבים חלשים הם".
המחשה ברורה לכך ראינו בימים אלה ממש. זמן רב הטיפו לנו כי רק 'גדר הפרדה' תביא ביטחון לעם-ישראל ותפסיק את גל הטרור שהשתולל בחוצות ערינו. לא הועילו ההבהרות של אנשי מקצוע בדבר חוסר יעילותה של הגדר, ואף לא ההצבעה על העלות האדירה של פרוייקט כזה. הפכו את הגדר למעין 'משיח' שרק תבוא הגדר ויהיה שלום על ישראל.
והנה התברר, שכאשר החלטנו להפסיק להתגונן ותחת זאת לתקוף את מוקדי הטרור בביתם ובקניהם, ירדה עקומת הטרור בתלילות. אמנם האיומים עדיין קיימים ולא הגענו לשקט מוחלט, אבל החודשיים האחרונים, מאז שצה"ל פתח במתקפה נמרצת על תשתיות הטרור, מוכיחים כי ההגנה היעילה ביותר היא זו היוזמת והתוקפת ולא ההסתגרות מאחורי גדרות.
להצטייד בחיוך
ועכשיו לוקחים עם חזק, שעמד בגבורה בטרור רצחני כמעט שנתיים וחצי, ו'מגוננים' עליו ביריעות ניילון ובסרטי דבק. אין בין הקברניטים מי שיוכל לקבל החלטה אמיצה, שכל תעשיית הפחדים הזאת נזקה מרובה מתועלתה. הכול דואגים להיות 'מכוסים', שהרי איש לא יתבע מהם לתת דין וחשבון על קורבנותיה של החרדה.
חשוב להבהיר, כי לאחר שנתקבלה ההחלטה ושלטונות הביטחון מורים לציבור לנקוט צעדים כאלה ואחרים, חובה לציית להם. כוונת הדברים אינה, חלילה, לגרום לאנשים להתעלם מההוראות. מטרתנו אחת ויחידה להפסיק לפחד ולהפחיד. אומרים להצטייד בניילונים, נעשה זאת, אבל בחיוך ובמצב-רוח טוב. אין שום סיבה להיכנס לפאניקה.
לנגד עינינו עומדות המילים הברורות שאמר הרבי מליובאוויטש בימי מלחמת המפרץ: ארץ-ישראל היא המקום הבטוח ביותר. זו הארץ שעליה נאמר "עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". הקב"ה משגיח על ארץ-ישראל ומגן עליה. על-כן צריכים להתחזק בביטחון בקב"ה, להוסיף לנסוע אליה ולא להימלט ממנה חס ושלום.
יתרה מזו: הרבי קישר את האירועים במפרץ עם דברי חז"ל, הרואים בכך את סימני הגאולה. הקב"ה אומר אז לבני-ישראל: "בניי, אל תתייראו, כל מה שעשיתי, לא עשיתי אלא בשבילכם. אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם". נתחזק אפוא בביטחון ב"שומר ישראל" ש"לא ינום ולא יישן", ובקרוב ממש נזכה לראות שאכן "הגיע זמן גאולתכם".
מאמרו של הרב מנחם ברוד מתפרסם בגיליון 'שיחת השבוע' גיליון 842, י"ט באדר-א תשס"ג (19.7.03)
בימי מלחמת המפרץ נהרג אדם אחד ויחיד מהדף של טיל, אבל הפחד הרג כמאה בני-אדם. החרדה והאימה גרמו התקפי-לב, ואף היו אנשים שנפטרו בגלל מסיכות הגז. הנה כי-כן, זו הפרופורציה בין פוטנציאל הסכנה שבאיומים עצמם לבין סכנותיה של החרדה.
הסימן העתיק
יש כאן מעגל קסמים: התקשורת יוצרת פאניקה. זו גוררת את מקבלי ההחלטות לנקוט 'צעדי התגוננות'. אלה מגבירים את הפאניקה ומספקים כותרות מפחידות לתקשורת. וחוזר חלילה. ואף אחד אינו מעז לקום ולהפסיק את תעשיית החרדות הזאת.
בימים אחרים נבחנה עוצמתו של עם דווקא בתחושת הביטחון שהקרין. חומות וצעדי התגוננות שידרו חולשה והזמינו תוקפנות. כאשר משה רבנו שיגר את המרגלים לתור את הארץ, ביקשם לבדוק את העם היושב בארץ "החזק הוא (או) הרפה". מפרשים חז"ל: "סימן מסר להם אם בפרזים (ערים פתוחות) יושבים, חזקים הם, שסומכים על גבורתם; ואם בערים בצורות הם יושבים חלשים הם".
המחשה ברורה לכך ראינו בימים אלה ממש. זמן רב הטיפו לנו כי רק 'גדר הפרדה' תביא ביטחון לעם-ישראל ותפסיק את גל הטרור שהשתולל בחוצות ערינו. לא הועילו ההבהרות של אנשי מקצוע בדבר חוסר יעילותה של הגדר, ואף לא ההצבעה על העלות האדירה של פרוייקט כזה. הפכו את הגדר למעין 'משיח' שרק תבוא הגדר ויהיה שלום על ישראל.
והנה התברר, שכאשר החלטנו להפסיק להתגונן ותחת זאת לתקוף את מוקדי הטרור בביתם ובקניהם, ירדה עקומת הטרור בתלילות. אמנם האיומים עדיין קיימים ולא הגענו לשקט מוחלט, אבל החודשיים האחרונים, מאז שצה"ל פתח במתקפה נמרצת על תשתיות הטרור, מוכיחים כי ההגנה היעילה ביותר היא זו היוזמת והתוקפת ולא ההסתגרות מאחורי גדרות.
להצטייד בחיוך
ועכשיו לוקחים עם חזק, שעמד בגבורה בטרור רצחני כמעט שנתיים וחצי, ו'מגוננים' עליו ביריעות ניילון ובסרטי דבק. אין בין הקברניטים מי שיוכל לקבל החלטה אמיצה, שכל תעשיית הפחדים הזאת נזקה מרובה מתועלתה. הכול דואגים להיות 'מכוסים', שהרי איש לא יתבע מהם לתת דין וחשבון על קורבנותיה של החרדה.
חשוב להבהיר, כי לאחר שנתקבלה ההחלטה ושלטונות הביטחון מורים לציבור לנקוט צעדים כאלה ואחרים, חובה לציית להם. כוונת הדברים אינה, חלילה, לגרום לאנשים להתעלם מההוראות. מטרתנו אחת ויחידה להפסיק לפחד ולהפחיד. אומרים להצטייד בניילונים, נעשה זאת, אבל בחיוך ובמצב-רוח טוב. אין שום סיבה להיכנס לפאניקה.
לנגד עינינו עומדות המילים הברורות שאמר הרבי מליובאוויטש בימי מלחמת המפרץ: ארץ-ישראל היא המקום הבטוח ביותר. זו הארץ שעליה נאמר "עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". הקב"ה משגיח על ארץ-ישראל ומגן עליה. על-כן צריכים להתחזק בביטחון בקב"ה, להוסיף לנסוע אליה ולא להימלט ממנה חס ושלום.
יתרה מזו: הרבי קישר את האירועים במפרץ עם דברי חז"ל, הרואים בכך את סימני הגאולה. הקב"ה אומר אז לבני-ישראל: "בניי, אל תתייראו, כל מה שעשיתי, לא עשיתי אלא בשבילכם. אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם". נתחזק אפוא בביטחון ב"שומר ישראל" ש"לא ינום ולא יישן", ובקרוב ממש נזכה לראות שאכן "הגיע זמן גאולתכם".
מאמרו של הרב מנחם ברוד מתפרסם בגיליון 'שיחת השבוע' גיליון 842, י"ט באדר-א תשס"ג (19.7.03)