בהתחלה זה נשמע כמו בדיחה של חודש אדר, לקראת פורים. ב"קול ישראל", בתוכנית הבוקר, ראיינה הגב' פאר-לי שחר, ובצידה המראיין-אורח אורי דן, את עמנואל רוזן, איש ערוץ 10 הטלוויזיוני. הוא סיפר- נוכח פני האומה ב"פריים טיים"- על סיכונם של חיילי צה"ל בגין הרבנים ומשגיחי הכשרות. התחקיר שלו העלה, לדבריו, שמרססים את הירקות בצה"ל כדי להשמיד את החיידקים(!) שנמצאים בהם. זאת מאחר ואכילתם נחשבת כ...אכילת בשר, ויש חשש שיאכלו עמם מאכלי חלב וממילא יאכלו חלב ובשר יחדיו, שהוא איסור על פי ההלכה. נדגיש, שלדברי השדרנים, התחקיר (המזעזע) הזה פורסם ערב קודם בערוץ 10.
והנה, עורך התחקיר והמראיינים שניהם, כל צוות האולפן וכמובן גם כל אנשי ערוץ 10, לא הבחינו שהם פשוט מדברים שטויות. להם ולקוראים שאינם בקיאים נסביר שני דברים. הראשון, שכולנו "אוכלים" חיידקים ברגע שאנו פותחים את פינו. ואף ש"אין טוב לגוף אלא שתיקה", לא זו הסיבה. והכוונה בריסוס היא קוטלת חרקים ותולעים. (ואגב, חז"ל כבר אומרים: סייג לחכמה- שתיקה, לידיעת מר רוזן). השני, הבעיה איננה כלל של בשר בחלב. יש איסור שונה, הלכתי, לאכול שקצים ורמשים. זאת מעבר לגועל הנפש ללעוס תולעת מתפתלת או עכבישון או כל חרק שהוא... והמדהים הוא שכל מי שכנראה צפה בתחקיר הסנסציוני הזה או הקשיב לו, לא היה מודע לבורותו. עובדה היא שהשטות ששודרה בערב, לא תוקנה עד לשידור של הבוקר.
וכאן, אני מבקש דווקא להפנות אצבע מאשימה אל הציבור הדתי. לדברי הגב' פאר-לי, הרבנות נתבקשה להגיב, אך הסתפקה בתגובה קצרה האומרת, בערך, שזה עניינו של משרד הבריאות. ואם זה אכן כך, הרי שהייתה פה החמצה כואבת להציג את האמת. שהרי יש במאזינים רבים שהם תינוקות שנשבו. וחזקה על הרבנות הצבאית או הרבנות הראשית שיכלה להזניק מישהו לאולפן שיבהיר את הנתונים האמיתיים ויחסל את דברי הבערות בטרם יצמחו ויוסיפו נזק. ואם ימשיכו בציבור החילוני לחשוב שאנחנו, הדתיים, פרימיטיביים או סתם מטומטמים, האשמה אינה דווקא בהם. כדאי שנתחיל לבדוק את עצמנו. ובמקביל, לפעול למען, ואפילו להכניס לכל הסכם קואליציוני עתידי, סעיף המחייב העסקת יועץ (ואפילו סתם ידען) לענייני יהדות. שידור כזה הוא תעודת עניות לכל תחנת שידור. קל וחומר למי שמתיימר לדבר בשם עם ישראל, ועבורו. ואני משוכנע שדיון בענייני החללית שהתרסקה, או בביולוגי של עיראק, אינו יכול להיעשות ללא השתתפות של מומחה שבאמת יודע במה מדובר. ואם יש יועצת לענייני לשון, למה שלא יהיה יועץ לענייני יהדות. במיוחד, שנראה, שאין שם מישהו שיודע משהו בתחום הזה.
הילכו שניים יחדיו?
ובמישור הרחב יותר, דומני שראוי להתכנס ולבחון שוב את ...עצמנו. המו"מ הקואליציוני, או לפחות מה שמתפרסם ממנו, צריך להדליק אצלנו, כן, אצל הציבור הדתי בתוך תוכו, נורות אזהרה מהבהבות. משום שאם נכון הוא, שיש הצעות לפתרונות שונים בענייני פסולי חיתון, חוק טל ועוד נושאים הנוגעים בהלכה, השאלה היא מדוע הפתרונות הללו לא באו לעולם קודם? למה לא ניתנו התשובות הללו בעבר, כשהבעיות התחילו לצוץ? האומנם ההלכה צריכה להצטייר בציבור החילוני ככפופה לצורכי הקואליציה? ואם אפשר לשבת יחדיו עם "שינוי", למה לא הייתה ישיבה כזאת, עם אנשים חפצי שינוי, (ללא מירכאות) בטרם נבטו זרעי קמפיין השנאה?
כל תופעת "שינוי" הייתה מצטמצמת למימדיה הטבעיים לו הפתרונות הללו היו צצים קודם לכן. אין שנאה לדת, וגם לא לדתיים, (לפחות לא בעוצמת 15 מנדטים) במדינת ישראל. חלק מן העם אינו מקבל תשובות מספקות לשאלות שהוא שואל. ואם מתברר שיש לא רק תשובות עיוניות אלא גם פתרונות הלכה(...) למעשה, הוא בהחלט יכול לחוש שהוליכו אותו שולל. ועל פי הדרך הזאת הוא עלול לחשוב שלחצים קואליציוניים יכולים להניב גם "תיקונים בדת ובהלכה". וממילא, הציבור הזה יעדיף ללחוץ ולנסות עוד ועוד.
כך, שדחוף ללוות את המשא ומתן בענייני יהדות גם במערכת מקבילה של הסברה דתית. ולא פחות דחוף, ואני כותב זאת בדחילו ורחימו, לתת פתרונות הלכתיים במקום שהם קיימים, ולקבוע מסמרות, במקום שלא ניתן. וללא כל קשר לענייני גועליציה או שלטון. יש, ברוך ה', רבנים, גדולי הלכה בעלי שיעור קומה בדורנו. הם צריכים להוביל. הם חייבים לקחת על כתפיהם הרחבות החלטות, לכאן או לכאן. ולומר את דברם בקול רם וצלול וללא מורא, מלבד מורא שמיים. ולאו דווקא בהקשרים פוליטיים. מה שמבצבץ בערפל הקואליציוני צריך לעורר בציבור הדתי מחשבות לתיקון. וזאת ברוח הערבות ההדדית היהודית. אנו, נאמני תורת ישראל, אחראים שעם ישראל יחזור למקורותיו. עלינו מוטלת המלאכה, ואין אנו בני חורין להיבטל ממנה.
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.
והנה, עורך התחקיר והמראיינים שניהם, כל צוות האולפן וכמובן גם כל אנשי ערוץ 10, לא הבחינו שהם פשוט מדברים שטויות. להם ולקוראים שאינם בקיאים נסביר שני דברים. הראשון, שכולנו "אוכלים" חיידקים ברגע שאנו פותחים את פינו. ואף ש"אין טוב לגוף אלא שתיקה", לא זו הסיבה. והכוונה בריסוס היא קוטלת חרקים ותולעים. (ואגב, חז"ל כבר אומרים: סייג לחכמה- שתיקה, לידיעת מר רוזן). השני, הבעיה איננה כלל של בשר בחלב. יש איסור שונה, הלכתי, לאכול שקצים ורמשים. זאת מעבר לגועל הנפש ללעוס תולעת מתפתלת או עכבישון או כל חרק שהוא... והמדהים הוא שכל מי שכנראה צפה בתחקיר הסנסציוני הזה או הקשיב לו, לא היה מודע לבורותו. עובדה היא שהשטות ששודרה בערב, לא תוקנה עד לשידור של הבוקר.
וכאן, אני מבקש דווקא להפנות אצבע מאשימה אל הציבור הדתי. לדברי הגב' פאר-לי, הרבנות נתבקשה להגיב, אך הסתפקה בתגובה קצרה האומרת, בערך, שזה עניינו של משרד הבריאות. ואם זה אכן כך, הרי שהייתה פה החמצה כואבת להציג את האמת. שהרי יש במאזינים רבים שהם תינוקות שנשבו. וחזקה על הרבנות הצבאית או הרבנות הראשית שיכלה להזניק מישהו לאולפן שיבהיר את הנתונים האמיתיים ויחסל את דברי הבערות בטרם יצמחו ויוסיפו נזק. ואם ימשיכו בציבור החילוני לחשוב שאנחנו, הדתיים, פרימיטיביים או סתם מטומטמים, האשמה אינה דווקא בהם. כדאי שנתחיל לבדוק את עצמנו. ובמקביל, לפעול למען, ואפילו להכניס לכל הסכם קואליציוני עתידי, סעיף המחייב העסקת יועץ (ואפילו סתם ידען) לענייני יהדות. שידור כזה הוא תעודת עניות לכל תחנת שידור. קל וחומר למי שמתיימר לדבר בשם עם ישראל, ועבורו. ואני משוכנע שדיון בענייני החללית שהתרסקה, או בביולוגי של עיראק, אינו יכול להיעשות ללא השתתפות של מומחה שבאמת יודע במה מדובר. ואם יש יועצת לענייני לשון, למה שלא יהיה יועץ לענייני יהדות. במיוחד, שנראה, שאין שם מישהו שיודע משהו בתחום הזה.
הילכו שניים יחדיו?
ובמישור הרחב יותר, דומני שראוי להתכנס ולבחון שוב את ...עצמנו. המו"מ הקואליציוני, או לפחות מה שמתפרסם ממנו, צריך להדליק אצלנו, כן, אצל הציבור הדתי בתוך תוכו, נורות אזהרה מהבהבות. משום שאם נכון הוא, שיש הצעות לפתרונות שונים בענייני פסולי חיתון, חוק טל ועוד נושאים הנוגעים בהלכה, השאלה היא מדוע הפתרונות הללו לא באו לעולם קודם? למה לא ניתנו התשובות הללו בעבר, כשהבעיות התחילו לצוץ? האומנם ההלכה צריכה להצטייר בציבור החילוני ככפופה לצורכי הקואליציה? ואם אפשר לשבת יחדיו עם "שינוי", למה לא הייתה ישיבה כזאת, עם אנשים חפצי שינוי, (ללא מירכאות) בטרם נבטו זרעי קמפיין השנאה?
כל תופעת "שינוי" הייתה מצטמצמת למימדיה הטבעיים לו הפתרונות הללו היו צצים קודם לכן. אין שנאה לדת, וגם לא לדתיים, (לפחות לא בעוצמת 15 מנדטים) במדינת ישראל. חלק מן העם אינו מקבל תשובות מספקות לשאלות שהוא שואל. ואם מתברר שיש לא רק תשובות עיוניות אלא גם פתרונות הלכה(...) למעשה, הוא בהחלט יכול לחוש שהוליכו אותו שולל. ועל פי הדרך הזאת הוא עלול לחשוב שלחצים קואליציוניים יכולים להניב גם "תיקונים בדת ובהלכה". וממילא, הציבור הזה יעדיף ללחוץ ולנסות עוד ועוד.
כך, שדחוף ללוות את המשא ומתן בענייני יהדות גם במערכת מקבילה של הסברה דתית. ולא פחות דחוף, ואני כותב זאת בדחילו ורחימו, לתת פתרונות הלכתיים במקום שהם קיימים, ולקבוע מסמרות, במקום שלא ניתן. וללא כל קשר לענייני גועליציה או שלטון. יש, ברוך ה', רבנים, גדולי הלכה בעלי שיעור קומה בדורנו. הם צריכים להוביל. הם חייבים לקחת על כתפיהם הרחבות החלטות, לכאן או לכאן. ולומר את דברם בקול רם וצלול וללא מורא, מלבד מורא שמיים. ולאו דווקא בהקשרים פוליטיים. מה שמבצבץ בערפל הקואליציוני צריך לעורר בציבור הדתי מחשבות לתיקון. וזאת ברוח הערבות ההדדית היהודית. אנו, נאמני תורת ישראל, אחראים שעם ישראל יחזור למקורותיו. עלינו מוטלת המלאכה, ואין אנו בני חורין להיבטל ממנה.
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.