בידי אפי איתם מצוי היה המפתח היחיד לשינוי מן היסוד של מצב הביש אליו נקלע עם ישראל בעטיו של אריאל שרון.
עכשיו כבר לא.
אם נדמה למאן דהו כי תכניותיו של שרון יעוכבו כתוצאה מן ההליכה עם המפד"ל והאיחוד הלאומי, טעות קשה בידו. שרון ינצל את השתיים, בדיוק עד לנקודה שבה ניתן יהיה להמשיך את תהליך ההרס. או אז תעמוד בפניהן הברירה לטול חלק בחורבן או לפרוש ולתת לשרון לצרף בשלב ההוא את העבודה והחרדים.
במילים אחרות שרון בנה מן מעבורת חלל כזו. כדי להתחיל להתרומם הוא צריך שני מאיצים שיאוצו ויאיצו את הרכבת הממשלה. בהמשך הם יהפכו לנטל וניתן יהיה להשליכם לאוקיינוס, או להופכם לחסרי משקל בחלל בו תרחף הממשלה. את לוח הזמנים לתוכניותיו ההרסניות של שרון המפד"ל והאיחוד הלאומי יכולות רק להאיץ בעצם הצטרפותן לממשלה. עיכוב תהליכי ההרס אם יהיה - ינבע מגורמים חיצוניים לא מהשפעת מפלגות הימין.
כיצד אם כן יכול היה איתם לשנות?
איתם צריך היה להתעלם מהביקורת הצודקת נגד החרדים, להקים חזית דתית אחידה בתיאום עם האיחוד הלאומי, ולתת לשרון להקים ממשלה חילונית עם שינוי והעבודה. החרדים הם ברי פלוגתא לפיד הוא אויב.
לכאורה זהו התסריט הגרוע מכל, לתת את כל הכח בידי "מהרסייך ומחריבייך", אולם היה בכך משום סיכוי יחיד לשינוי מהותי בדרכה האסונית של מדינת ישראל.
נראה שמורסת אוסלו צריכה למצות עצמה עד תום בהובלת השמאל, הימין החילוני, ושניהם יחדיו. אין לציבור האמוני יכולת להשפיע כיום על התהליך הזה, ומוטב שלא ייתן לו גושפנקה אמונית.
חזון המדינה הפלסטינית של שרון, הבולשביזם השמאלני של מצנע, והאנטישמיות הנובורישית של לפיד אינם מייצגים את החברה הישראלית ובוודאי שאין להם דבר וחצי דבר עם ערכיה היהודיים. מוטב היה לבודד אותם, לתת להם להתרסק אל תוך עצמם, ולאפשר לציבור בישראל להסיק בעצמו את המסקנות כלפיהם כפי שידע להסיק כלפי השמאל. ושוב, ייתכן שאילו ניתן היה להציל ולו שערה אחת משערות ראשו של יהודי בודד, צריך היה לחשוב אחרת, אולם הברירה העומדת כרגע מול נאמני הארץ אינה כזו. כל ההתנגדות שגייס הימין בעשור האחרון נגד תהליכי הקריסה לא הועילה, לא בהצטרפות לממשלה, לא באופוזיציה, ולא בפעולה חוץ פרלמנטרית. ההתנגדות אינה יכולה להועיל כשאין היא נושאת בחובה אלטרנטיבה מהותית. תהליכי ההרס ימוצו אם כן, עד שיקרסו אל תוך עצמם. מובילי החורבן ימצאו עצמם בתהומות נשיה והשאלה היחידה תהיה מי ימשיך את תהליך שיבת ציון. האם ייצר הציבור האמוני על מסגרותיו הפוליטיות הדתיות אופציה שכזו?
את ההזדמנות ההיסטורית הזו פספס עכשיו אפי איתם.
עד כמה מגוחך לשמוע עכשיו את ראשי המפד"ל מדברים על ההתקדמות ההיסטורית שבברית עם לפיד האנטישמיות, ועל כך שיש להם (ולאיחוד הלאומי) זכות להצביע נגד מדינה הפלסטינית.
עד כמה עלובה טענת ש"ס על הפגיעה בדמותה היהודית של המדינה. אין דבר שפגע בדמותה היהודית של המדינה יותר מאשר המפלגות החרדיות. את טומי לפיד המציאו החרדים.
*
המעבורת של שרון תמריא המראה יפה וחלקה בזכות הדתיים והימין. לסדקים הקלים, איש לא ישים עכשיו לב. היא תתמקם מחוץ למציאות ותעשה ניסיונות הרי אסון בחיי יהודים. כשתיווכח בטעות תנסה המעבורת לחזור לאטמוספרה, אך יהיה זה מאוחר מדי. כאן על קרקע המציאות מוטב להתארגן ליום שאחרי.
עכשיו כבר לא.
אם נדמה למאן דהו כי תכניותיו של שרון יעוכבו כתוצאה מן ההליכה עם המפד"ל והאיחוד הלאומי, טעות קשה בידו. שרון ינצל את השתיים, בדיוק עד לנקודה שבה ניתן יהיה להמשיך את תהליך ההרס. או אז תעמוד בפניהן הברירה לטול חלק בחורבן או לפרוש ולתת לשרון לצרף בשלב ההוא את העבודה והחרדים.
במילים אחרות שרון בנה מן מעבורת חלל כזו. כדי להתחיל להתרומם הוא צריך שני מאיצים שיאוצו ויאיצו את הרכבת הממשלה. בהמשך הם יהפכו לנטל וניתן יהיה להשליכם לאוקיינוס, או להופכם לחסרי משקל בחלל בו תרחף הממשלה. את לוח הזמנים לתוכניותיו ההרסניות של שרון המפד"ל והאיחוד הלאומי יכולות רק להאיץ בעצם הצטרפותן לממשלה. עיכוב תהליכי ההרס אם יהיה - ינבע מגורמים חיצוניים לא מהשפעת מפלגות הימין.
כיצד אם כן יכול היה איתם לשנות?
איתם צריך היה להתעלם מהביקורת הצודקת נגד החרדים, להקים חזית דתית אחידה בתיאום עם האיחוד הלאומי, ולתת לשרון להקים ממשלה חילונית עם שינוי והעבודה. החרדים הם ברי פלוגתא לפיד הוא אויב.
לכאורה זהו התסריט הגרוע מכל, לתת את כל הכח בידי "מהרסייך ומחריבייך", אולם היה בכך משום סיכוי יחיד לשינוי מהותי בדרכה האסונית של מדינת ישראל.
נראה שמורסת אוסלו צריכה למצות עצמה עד תום בהובלת השמאל, הימין החילוני, ושניהם יחדיו. אין לציבור האמוני יכולת להשפיע כיום על התהליך הזה, ומוטב שלא ייתן לו גושפנקה אמונית.
חזון המדינה הפלסטינית של שרון, הבולשביזם השמאלני של מצנע, והאנטישמיות הנובורישית של לפיד אינם מייצגים את החברה הישראלית ובוודאי שאין להם דבר וחצי דבר עם ערכיה היהודיים. מוטב היה לבודד אותם, לתת להם להתרסק אל תוך עצמם, ולאפשר לציבור בישראל להסיק בעצמו את המסקנות כלפיהם כפי שידע להסיק כלפי השמאל. ושוב, ייתכן שאילו ניתן היה להציל ולו שערה אחת משערות ראשו של יהודי בודד, צריך היה לחשוב אחרת, אולם הברירה העומדת כרגע מול נאמני הארץ אינה כזו. כל ההתנגדות שגייס הימין בעשור האחרון נגד תהליכי הקריסה לא הועילה, לא בהצטרפות לממשלה, לא באופוזיציה, ולא בפעולה חוץ פרלמנטרית. ההתנגדות אינה יכולה להועיל כשאין היא נושאת בחובה אלטרנטיבה מהותית. תהליכי ההרס ימוצו אם כן, עד שיקרסו אל תוך עצמם. מובילי החורבן ימצאו עצמם בתהומות נשיה והשאלה היחידה תהיה מי ימשיך את תהליך שיבת ציון. האם ייצר הציבור האמוני על מסגרותיו הפוליטיות הדתיות אופציה שכזו?
את ההזדמנות ההיסטורית הזו פספס עכשיו אפי איתם.
עד כמה מגוחך לשמוע עכשיו את ראשי המפד"ל מדברים על ההתקדמות ההיסטורית שבברית עם לפיד האנטישמיות, ועל כך שיש להם (ולאיחוד הלאומי) זכות להצביע נגד מדינה הפלסטינית.
עד כמה עלובה טענת ש"ס על הפגיעה בדמותה היהודית של המדינה. אין דבר שפגע בדמותה היהודית של המדינה יותר מאשר המפלגות החרדיות. את טומי לפיד המציאו החרדים.
*
המעבורת של שרון תמריא המראה יפה וחלקה בזכות הדתיים והימין. לסדקים הקלים, איש לא ישים עכשיו לב. היא תתמקם מחוץ למציאות ותעשה ניסיונות הרי אסון בחיי יהודים. כשתיווכח בטעות תנסה המעבורת לחזור לאטמוספרה, אך יהיה זה מאוחר מדי. כאן על קרקע המציאות מוטב להתארגן ליום שאחרי.