בחיפה טבח ילדים, טבח אב ובנו. בקרית ארבע, שוב בליל שבת טבח איש ואשתו. מלאך המוות הפלסטיני שב לקצור. האם עשינו הכל לקיים הנאמר "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", או שמא מישהו צריך לפשפש במעשיו ובמחדליו ולעשות את חשבון הנפשות שהיה אפשר למנוע את מותן?
חייל נהרג מירי צלף, ממרומי בית חולש. הצבא ביקש להרוס, בג"צ אסר, והחייל שילם בחייו על "הטעמים ההומניטריים". בג"ץ דחה בקשה להריסת ח'ירבות ישנות בחברון על "ציר המתפללים", שהפך לציר דמים, והעדיף אסתטיקה של קישוטי אבן על סכנת חיים ממשית ומוכחת. מה חשבו? שיחדלו מללכת בליל שבת למכפלה? עוד לא למדו, שאת הזן הזה של יהודים, שכל כך זר להם, המוות אינו מרתיע?
הרכב אחר של בג"ץ הפסיק את הבנייה בתל-רומיידה, שם גרות משפחות בקרוונים מנוקבים ככברה מאש אויב. האם מצפונם אינו מייסרם, ביודעם שכבר נרצח שם בתוך צריפו הרב רענן הי"ד? לכמה דמיון הם צריכים כדי לצפות את האסון הבא, חלילה? האם הדין הנוקב את ההר, ייקוב גם בני אדם?
על העיר שדרות נפל מספר קטן של טילי קסאם. בנס לא ארע אסון, אך הממשלה הגיבה כאילו פגעו והרגו, וכך אכן מחייבת אחריותה המוסרית. לא רחוק משדרות, ביישובי גוש קטיף, נפלו ונופלים אלפי (כן, אלפי!) טילים ופצצות מרגמה, בנס ללא נפגעים כמעט, אך שום פעולה דגם שדרות לא היתה מעולם. לו גילו ממשלות ישראל אותה הרגישות לדמם של המתנחלים, אולי הטילים לא היו נופלים על שדרות מלכתחילה! עכשיו, שהאויב הערבי רואה את האפלייה בין טיל לטיל ודם לדם, וחלילה פעם אחת יקרה אסון ולא נס, איך יישנו ראש הממשלה והשרים בלילות? והלא עכשיו, בשנה השלישית למלחמת אוסלו, הם כבר יודעים, שהזן היהודי הזה אינו בורח, שבנצרים ובכפר דרום, תחת אש, כמעט והוכפלה האוכלסייה!
450 ק"מ של גדרות, חומות, אלקטרוניקה ורצועת מוות, אלפים רבים של חיילים צמודים, מיליארד דולר - זו "גדר ההפרדה", שרוב העם תומך בהקמתה. מפני שאם תמנע, ולו רק חלק מן הפיגועים הנוראים, היא שווה את המחיר.
אלא, שיהודים חיים גם בצד השני של הגדר, ולהיפך: עצם קיומה מחמיר את הסכנות הצפויות להם. וגם הזן הזה יהודי "היישובים המרוחקים" - כבר הוכיח שגזירות מדיניות וסכנות בטחוניות אינן מזיזות אותו ממקומותיו, וההיסטוריה עוד תשפוט, אם לא בניגוד לדעת משנאיו דווקא הוא מבין טובי הטובים שבדור הזה. כיצד נושאת הממשלה באחריותה לחייהם?
בין בני הזוג הורוביץ בקרית ארבע לרוצחיהם חצצה גדר אלקטרונית, אולם ההרתעה לא הועילה, כי ביתם של הקורבנות סמוך מאוד לגדר, וגם בצידה השני בתי הערבים קרובים. הפתרון הוא לפנות בתים בצד שממנו באים הרוצחים בעומק כמה מאות מטרים, ולפצות את הדיירים. המימון להצלה זו של חיי אדם יילקח מכספי מימסד האויב המצויים בידינו,שהעברתם לידיו היא כשלעצמה שערוריה.
גם מסביב ליישובים הכפריים אין תועלת בגדרות ללא מרחב אתרעה של כמה מאות מטרים, אותו צריך לתפוס תוך פיצוי בעלי המטעים והשדות. ומה מכריע? הקושי המדיני הכרוך באמצעים כאלה, לא הסכנה לחייהם של הקרבנות העתידיים.
ממש בימים האחרונים קרא אבו-מאזן לרצוח מתנחלים (אותם בלבד). למרות זאת, דוחפת ישראל למינויו ל"ראש ממשלת פלסטין". מן "הפורימשפיל" הזה, "הרפורמות", לא יצא כלום. אולם עצם התייחסותה החיובית של ממשלת שרון לאיש הזה ,מכחיש-השואה ומסית לרצח מתנחלים, משדרת לרוצחים שחיי המתנחלים שווים פחות.
האיפוק שמגלים המתנחלים נוכח הקלות הבלתי נסבלת שנוהגים בחייהם, למרות הטרגדיות קורעות הלב, אינו מן העולם הזה. אך ביום בו ייעשה חשבון האחריות לדם הנקיים שנשפך מה יוכלו להשיב הממסדים והאנשים שנהגו בו כל כך הרבה הפקר וזילות?
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר, חבר הנהלת מועצת יש"ע ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות".
חייל נהרג מירי צלף, ממרומי בית חולש. הצבא ביקש להרוס, בג"צ אסר, והחייל שילם בחייו על "הטעמים ההומניטריים". בג"ץ דחה בקשה להריסת ח'ירבות ישנות בחברון על "ציר המתפללים", שהפך לציר דמים, והעדיף אסתטיקה של קישוטי אבן על סכנת חיים ממשית ומוכחת. מה חשבו? שיחדלו מללכת בליל שבת למכפלה? עוד לא למדו, שאת הזן הזה של יהודים, שכל כך זר להם, המוות אינו מרתיע?
הרכב אחר של בג"ץ הפסיק את הבנייה בתל-רומיידה, שם גרות משפחות בקרוונים מנוקבים ככברה מאש אויב. האם מצפונם אינו מייסרם, ביודעם שכבר נרצח שם בתוך צריפו הרב רענן הי"ד? לכמה דמיון הם צריכים כדי לצפות את האסון הבא, חלילה? האם הדין הנוקב את ההר, ייקוב גם בני אדם?
על העיר שדרות נפל מספר קטן של טילי קסאם. בנס לא ארע אסון, אך הממשלה הגיבה כאילו פגעו והרגו, וכך אכן מחייבת אחריותה המוסרית. לא רחוק משדרות, ביישובי גוש קטיף, נפלו ונופלים אלפי (כן, אלפי!) טילים ופצצות מרגמה, בנס ללא נפגעים כמעט, אך שום פעולה דגם שדרות לא היתה מעולם. לו גילו ממשלות ישראל אותה הרגישות לדמם של המתנחלים, אולי הטילים לא היו נופלים על שדרות מלכתחילה! עכשיו, שהאויב הערבי רואה את האפלייה בין טיל לטיל ודם לדם, וחלילה פעם אחת יקרה אסון ולא נס, איך יישנו ראש הממשלה והשרים בלילות? והלא עכשיו, בשנה השלישית למלחמת אוסלו, הם כבר יודעים, שהזן היהודי הזה אינו בורח, שבנצרים ובכפר דרום, תחת אש, כמעט והוכפלה האוכלסייה!
450 ק"מ של גדרות, חומות, אלקטרוניקה ורצועת מוות, אלפים רבים של חיילים צמודים, מיליארד דולר - זו "גדר ההפרדה", שרוב העם תומך בהקמתה. מפני שאם תמנע, ולו רק חלק מן הפיגועים הנוראים, היא שווה את המחיר.
אלא, שיהודים חיים גם בצד השני של הגדר, ולהיפך: עצם קיומה מחמיר את הסכנות הצפויות להם. וגם הזן הזה יהודי "היישובים המרוחקים" - כבר הוכיח שגזירות מדיניות וסכנות בטחוניות אינן מזיזות אותו ממקומותיו, וההיסטוריה עוד תשפוט, אם לא בניגוד לדעת משנאיו דווקא הוא מבין טובי הטובים שבדור הזה. כיצד נושאת הממשלה באחריותה לחייהם?
בין בני הזוג הורוביץ בקרית ארבע לרוצחיהם חצצה גדר אלקטרונית, אולם ההרתעה לא הועילה, כי ביתם של הקורבנות סמוך מאוד לגדר, וגם בצידה השני בתי הערבים קרובים. הפתרון הוא לפנות בתים בצד שממנו באים הרוצחים בעומק כמה מאות מטרים, ולפצות את הדיירים. המימון להצלה זו של חיי אדם יילקח מכספי מימסד האויב המצויים בידינו,שהעברתם לידיו היא כשלעצמה שערוריה.
גם מסביב ליישובים הכפריים אין תועלת בגדרות ללא מרחב אתרעה של כמה מאות מטרים, אותו צריך לתפוס תוך פיצוי בעלי המטעים והשדות. ומה מכריע? הקושי המדיני הכרוך באמצעים כאלה, לא הסכנה לחייהם של הקרבנות העתידיים.
ממש בימים האחרונים קרא אבו-מאזן לרצוח מתנחלים (אותם בלבד). למרות זאת, דוחפת ישראל למינויו ל"ראש ממשלת פלסטין". מן "הפורימשפיל" הזה, "הרפורמות", לא יצא כלום. אולם עצם התייחסותה החיובית של ממשלת שרון לאיש הזה ,מכחיש-השואה ומסית לרצח מתנחלים, משדרת לרוצחים שחיי המתנחלים שווים פחות.
האיפוק שמגלים המתנחלים נוכח הקלות הבלתי נסבלת שנוהגים בחייהם, למרות הטרגדיות קורעות הלב, אינו מן העולם הזה. אך ביום בו ייעשה חשבון האחריות לדם הנקיים שנשפך מה יוכלו להשיב הממסדים והאנשים שנהגו בו כל כך הרבה הפקר וזילות?
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר, חבר הנהלת מועצת יש"ע ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות".