כדי לומר את הדברים הבאים יש צורך לגייס מידה לא מעטה של חוצפה ועזות מצח, אבל נדמה לי שבמקרים מסוימים מן הראוי לנבור ולמצוא כמה חבילות מהחומרים הללו ולומר את הדברים: אדוני הרמטכ"ל, טעית!
מזה כשנתיים כל ראיון עם האלוף שהפך לרב אלוף משה יעלון, מביא לא מעטים במה שמכונה מחנה הימין, לתפוח מנחת ולצקצק באושר 'אשרינו שזכינו לאיש כזה שיעמוד בראש פירמידת העשייה הצבאית של ישראל". ואכן, יש מקום לא מבוטל לנהרת הסיפוק עם פרסום דבריו של אישיות בכירה כיעלון שהיה בעצמו מהמוציאים והמביאים של המפגע המכונה הסכם אוסלו, דברים המבהירים לעם היושב בציון מיהו בדיוק הפרטנר הרמאי והמושחת שמעבר לשולחן הדיונים. תוספת אושר מיוחדת צצה מיד עם הבלטת הציון 'קיבוצניק' ברזומה של יעלון, פרט המעלה את קרנו וקרן דבריו פי כמה, 'הוא לא חשוד בתאוות כיבוש בלתי מרוסנת, ולכן יש סיכוי שיקשיבו לו', אומר המתנחל המצוי בהרכנת ראש אופיינית.
ביום שישי האחרון (14.3) פרסם העיתון 'מעריב' ראיון שהעניק הרמטכ"ל לעמיר רפפורט וכותרתו "אוסלו הייתה סוס טרויאני". כזכור, את ההגיג הזה המציא פייסל חוסייני כשהבהיר לשומעי לקחו את חשיבות הסכם אוסלו לארגונו. על ידי אוסלו, אמר אז חוסייני, יוכלו מחבלי אש"ף להגיע לפלסטינה, ובשלב מאוחר יותר יצאו מבטן הסוס ל'מלחמת קודש' שתביא לגאולת פלסטין מבפנים. רב אלוף יעלון קבע בראיון ב'מעריב' כי אכן לא מדובר באיזו אנקדוטה פיוטית של דוקטור לשירה אלא בתפיסת עולם ובתכנית פעולה מהותית של הרשות הפלסטינית. כדאי לציין בהזדמנות זו כי זכויות היוצרים שיש לחוסייני על המשפט לא מנעו מחברת הכנסת זהבה גלאון לזנק מכיסאה כנשוכת נחש מיד עם פרסום דבריו של יעלון, להרים טלפון ללשכת היועץ המשפטי רובינשטיין וכבר במוצאי שבת לתבוע ממנו שינזוף ברמטכ"ל הסורר שמעז שלא לראות בהסכם אוסלו את ראשית צמיחת גאולתנו.
בעקבות דימוי זה לסוס העץ של טרויה, הבהיר הרמטכ"ל שצה"ל נערך להוכיח לעולם בכלל, ולרשות הפלסטינית בפרט, שמאתנו לא יצא להם כלום בדרך של טרור. עם קביעה זו, כמדומני, אפשר ורצוי להתווכח, וזאת שכן היא עלולה לטמון בחובה הסכם אוסלו מעודן ומחושק. הדיון על שלילת זכות קיומה של מדינה פלסטינית אינו עוד מתבסס על שיקולים ערכיים אלא על עיתוי ואופי הפרטנר בלבד. אנו חוזרים שוב למתכונת הקובעת כי אם רק יחליף חיוך מתקתק את הטרור, יוכלו הערבים לקבל מאתנו מדינה על אדמתנו.
אבל, על אף המקום לדון ולדוש באמירה זו של הרמטכ"ל, לא בזה רציתי לעסוק בשורות אלה, אלא במשפט אחר, אותו אמר הרמטכ"ל, משפט חמור לא פחות (לעניות דעתי). כשנשאל הרמטכ"ל לדעתו על קצין חיל האוויר שסירב לפני מספר שבועות להעביר מידע חיוני לביצועה של פעולה צבאית בשומרון, זאת כיוון שחשש, נקי הכפיים ובר הלבב הצעיר, שמא ייפגעו בפעולה חפים מפשע. בעניין זה אמר הרמטכ"ל את המשפט הבא: "באירוע הזה צריך לעשות הפרדה. בהיבט הערכי מגיע לקצין הזה צל"ש. בהיבט התפקודי היה מגיע לו להיות מודח...". כאן, אדוני הרמטכ"ל אני חייב לומר לך, במלוא הכבוד ההכנעה וההערכה, שגית.
בהנחה שאכן כך אמרת (מה שכלל לא בטוח, כך אני יכול להעיד כמי שמדפדף מעת לעת בעיתונים ולא תמיד מוצא התאמה מוחלטת בין הנאמר למודפס), הרי שאמירה מעין זו מגדירה כאנשי מוסר ומידות הראויים לקבלת צל"ש, טיפוסים שלא מבינים מה בעצם אנחנו עושים כאן, טיפוסים שעשור שנים עקובות מדם לא סייעו להם לקלוט את התנהלותם המוסרית של רבי מרצחים שמוצאים מקלט מאחורי זקנים וזקנות, טיפוסים שבמעשים כגון אלה מצהירים שבעיניהם צה"ל אינו מוסרי, שהרי אם היו משוכנעים במוסריותו של צה"ל לא היו חושדים בפעולה כזו או אחרת שאינה מוסרית, טיפוסים ששכחו את קורבנות הקרב הנורא בג'נין, שבו חיילים נפלו כי שר הביטחון הישראלי נסחף בפרשנותו למונח 'מוסר' ולא רצה לפגוע ב"חפים מפשע" ע"י פצצה אחת מהאוויר שהייתה חוסכת לנו את חייהם של שלושה עשר מטובי בניו של העם הזה, טיפוסים שמעניקים לגיטימציה לסרבנות והופכים בעצמם דגל ודגם מסוכן לאחרים.
במקביל הופכים, בעקבות אותו משפט של מפקד הצבא הישראלי, קצינים וחיילים המקבלים את שיקול הדעת המוסרי של מפקדיהם ומוכנים לצאת לכל משימה בה ייתכן ויגיעו לידי הקרבת חייהם, למי שעולמם המוסרי צר וצריך תיקון ושיפור.
קצין המטיל פקפוק במוסריות צה"ל ומעודד סרבנות ראוי לאזיקים ולא למחמאה מראש המטה הכללי של צה"ל. אסור היה לך, אדוני הרמטכ"ל, כמי שעומד בראש הצבא שלנו ויודע שעל מהלכיו ודבריו מתבססת פרשנותם של לוחמים בעתיד ובהווה, להכשיר את הטריפה.
אתה ביקשת לעשות חלוקה בין ההיבט הערכי להיבט התפקודי של אותו קצין, לכאן בדיוק מתאים המשפט - זה נבילה וזה טריפה.
מזה כשנתיים כל ראיון עם האלוף שהפך לרב אלוף משה יעלון, מביא לא מעטים במה שמכונה מחנה הימין, לתפוח מנחת ולצקצק באושר 'אשרינו שזכינו לאיש כזה שיעמוד בראש פירמידת העשייה הצבאית של ישראל". ואכן, יש מקום לא מבוטל לנהרת הסיפוק עם פרסום דבריו של אישיות בכירה כיעלון שהיה בעצמו מהמוציאים והמביאים של המפגע המכונה הסכם אוסלו, דברים המבהירים לעם היושב בציון מיהו בדיוק הפרטנר הרמאי והמושחת שמעבר לשולחן הדיונים. תוספת אושר מיוחדת צצה מיד עם הבלטת הציון 'קיבוצניק' ברזומה של יעלון, פרט המעלה את קרנו וקרן דבריו פי כמה, 'הוא לא חשוד בתאוות כיבוש בלתי מרוסנת, ולכן יש סיכוי שיקשיבו לו', אומר המתנחל המצוי בהרכנת ראש אופיינית.
ביום שישי האחרון (14.3) פרסם העיתון 'מעריב' ראיון שהעניק הרמטכ"ל לעמיר רפפורט וכותרתו "אוסלו הייתה סוס טרויאני". כזכור, את ההגיג הזה המציא פייסל חוסייני כשהבהיר לשומעי לקחו את חשיבות הסכם אוסלו לארגונו. על ידי אוסלו, אמר אז חוסייני, יוכלו מחבלי אש"ף להגיע לפלסטינה, ובשלב מאוחר יותר יצאו מבטן הסוס ל'מלחמת קודש' שתביא לגאולת פלסטין מבפנים. רב אלוף יעלון קבע בראיון ב'מעריב' כי אכן לא מדובר באיזו אנקדוטה פיוטית של דוקטור לשירה אלא בתפיסת עולם ובתכנית פעולה מהותית של הרשות הפלסטינית. כדאי לציין בהזדמנות זו כי זכויות היוצרים שיש לחוסייני על המשפט לא מנעו מחברת הכנסת זהבה גלאון לזנק מכיסאה כנשוכת נחש מיד עם פרסום דבריו של יעלון, להרים טלפון ללשכת היועץ המשפטי רובינשטיין וכבר במוצאי שבת לתבוע ממנו שינזוף ברמטכ"ל הסורר שמעז שלא לראות בהסכם אוסלו את ראשית צמיחת גאולתנו.
בעקבות דימוי זה לסוס העץ של טרויה, הבהיר הרמטכ"ל שצה"ל נערך להוכיח לעולם בכלל, ולרשות הפלסטינית בפרט, שמאתנו לא יצא להם כלום בדרך של טרור. עם קביעה זו, כמדומני, אפשר ורצוי להתווכח, וזאת שכן היא עלולה לטמון בחובה הסכם אוסלו מעודן ומחושק. הדיון על שלילת זכות קיומה של מדינה פלסטינית אינו עוד מתבסס על שיקולים ערכיים אלא על עיתוי ואופי הפרטנר בלבד. אנו חוזרים שוב למתכונת הקובעת כי אם רק יחליף חיוך מתקתק את הטרור, יוכלו הערבים לקבל מאתנו מדינה על אדמתנו.
אבל, על אף המקום לדון ולדוש באמירה זו של הרמטכ"ל, לא בזה רציתי לעסוק בשורות אלה, אלא במשפט אחר, אותו אמר הרמטכ"ל, משפט חמור לא פחות (לעניות דעתי). כשנשאל הרמטכ"ל לדעתו על קצין חיל האוויר שסירב לפני מספר שבועות להעביר מידע חיוני לביצועה של פעולה צבאית בשומרון, זאת כיוון שחשש, נקי הכפיים ובר הלבב הצעיר, שמא ייפגעו בפעולה חפים מפשע. בעניין זה אמר הרמטכ"ל את המשפט הבא: "באירוע הזה צריך לעשות הפרדה. בהיבט הערכי מגיע לקצין הזה צל"ש. בהיבט התפקודי היה מגיע לו להיות מודח...". כאן, אדוני הרמטכ"ל אני חייב לומר לך, במלוא הכבוד ההכנעה וההערכה, שגית.
בהנחה שאכן כך אמרת (מה שכלל לא בטוח, כך אני יכול להעיד כמי שמדפדף מעת לעת בעיתונים ולא תמיד מוצא התאמה מוחלטת בין הנאמר למודפס), הרי שאמירה מעין זו מגדירה כאנשי מוסר ומידות הראויים לקבלת צל"ש, טיפוסים שלא מבינים מה בעצם אנחנו עושים כאן, טיפוסים שעשור שנים עקובות מדם לא סייעו להם לקלוט את התנהלותם המוסרית של רבי מרצחים שמוצאים מקלט מאחורי זקנים וזקנות, טיפוסים שבמעשים כגון אלה מצהירים שבעיניהם צה"ל אינו מוסרי, שהרי אם היו משוכנעים במוסריותו של צה"ל לא היו חושדים בפעולה כזו או אחרת שאינה מוסרית, טיפוסים ששכחו את קורבנות הקרב הנורא בג'נין, שבו חיילים נפלו כי שר הביטחון הישראלי נסחף בפרשנותו למונח 'מוסר' ולא רצה לפגוע ב"חפים מפשע" ע"י פצצה אחת מהאוויר שהייתה חוסכת לנו את חייהם של שלושה עשר מטובי בניו של העם הזה, טיפוסים שמעניקים לגיטימציה לסרבנות והופכים בעצמם דגל ודגם מסוכן לאחרים.
במקביל הופכים, בעקבות אותו משפט של מפקד הצבא הישראלי, קצינים וחיילים המקבלים את שיקול הדעת המוסרי של מפקדיהם ומוכנים לצאת לכל משימה בה ייתכן ויגיעו לידי הקרבת חייהם, למי שעולמם המוסרי צר וצריך תיקון ושיפור.
קצין המטיל פקפוק במוסריות צה"ל ומעודד סרבנות ראוי לאזיקים ולא למחמאה מראש המטה הכללי של צה"ל. אסור היה לך, אדוני הרמטכ"ל, כמי שעומד בראש הצבא שלנו ויודע שעל מהלכיו ודבריו מתבססת פרשנותם של לוחמים בעתיד ובהווה, להכשיר את הטריפה.
אתה ביקשת לעשות חלוקה בין ההיבט הערכי להיבט התפקודי של אותו קצין, לכאן בדיוק מתאים המשפט - זה נבילה וזה טריפה.