זהו סיפור שאם לא היה מתרחש במדינתנו הדמוקרטית, היינו חושבים שהוא התרחש בארצות שמעבר למסך הברזל בשנות השבעים או באחת ממדינות ערב בימינו אלה.
נעם פדרמן, איש ימין, בעל דעות גלויות, מוצא עצמו לא אחת, בבית המשפט כנאשם. במרבית התיקים הוא גם נמצא זכאי.
בחודש מאי שנה שעברה, נעצר פדרמן, כחשוד בהתארגנות של קבוצת יהודים שתיכננו פיגוע באמצעות הנחת עגלת תופת בשכונה ערבית במזרח ירושלים. פדרמן נחקר במשך שבועות ע"י שירות הביטחון הכללי והכחיש כל קשר לעניין. פרקליטות מחוז ירושלים, הגישה נגדו כתב אישום שייחס לו עבירות נשק שאינן קשורות לעגלת הנפץ כלל, וביקשה לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי בירושלים נעתר לבקשת הפרקליטות ועצר את פדרמן עד לתום ההליכים המשפטיים, ערעורו של פדרמן לעליון התקבל, ובהחלטה חריגה, תוך מתיחת ביקורת על השב"כ והפרקליטות, החליט שופט בית המשפט העליון, יעקב טירקל לשחרר את פדרמן עקב "כריכתו" לסיפור עגלת הנפץ ללא כל הצדקה. השופט טירקל כתב בין השאר:
"אקדים ואומר שלא היה מקום ל'כריכה' שכרך בא כח המדינה את העורר על המעשים המיוחסים לנאשמים האחרים ("ההתארגנות המחתרתית", לא במקור, ש.ק.). כאמור לעיל, אין בכתבי האישום דבר המלמד על כך, במפורש או במשתמע, ואף אין יסוד לכך בראיות שעליהן סומכת המדינה את האישומים נגד העורר. כריכה זאת היא בעיני ניסיון שמוטב היה להימנע ממנו להוסיף משקל לראיות נגד העורר בעזרת טיעון העושה שימוש בראיות המשמשות נגד הנאשמים האחרים. ניסיון כזה יש לדחות". (בש"פ 4920/02).
בית המשפט העליון השיב את התיק בחזרה למחוזי שזה ייקבע את תנאי שחרורו של פדרמן, והשופטת מרים מרחי שבתחילה הורתה על מעצרו עד לתום ההליכים, החליטה לשחררו למעצר בית.
בחלוף העיתים, ניתנו מספר החלטות בעניינו של פדרמן, אשר הקלו על מעצר ביתו, ולבסוף השופט אדמונד לוי בעליון ביטל כמעט כליל את מעצר הבית.
וכאן מתחילה המציאות המשפטית להתעוות עד כדי התבטלות. הפרקליטות והשב"כ, שננזפו בתחילה ע"י השופט טירקל, החליטו להערים על בית המשפט העליון שקביעותיו לא נעמו להם יותר. צמד הגופים האמונים על שלטון החוק, אצו רצו להם, לאלוף פיקוד המרכז משה קפלינסקי, פרסו בפניו את אותו החומר שהיה מונח בפני השופט טירקל, וביקשו ממנו להוציא לפדרמן צו פיקוח מנהלי היינו לאוסרו מאחורי דלתות ביתו למשך 6 חודשים ללא משפט. אלוף הפיקוד איננו משפטן, אך הוא לא התבלבל ותיכף הנפיק לפדרמן צו מעצר בית מנהלי. בבת אחת כל ההחלטות השיפוטיות של בית המשפט המחוזי והעליון הפכו לעפרא דארע, כלאם פאדי. השופטים בעליון טירקל ולוי כמעט ובטלו את מעצר הבית אך האלוף קפלינסקי "יודע" טוב יותר.
צו מנהלי למי שאינו יודע, אינו בנוי מחומר ראיות שקביל בבית משפט. כדי להוציא צו מנהלי מספיק מידע מודיעיני, אמירות כאלו או אחרות של סוכנים, משת"פים וסייענים ואפילו כתבות בעיתונים.
צוי פיקוח של אלוף בצה"ל אינם נתונים למרותו של בית המשפט בישראל. הליך הערעור על הצו, אינו כמו בית בבית משפט ולא באמצעות הגשת ראיות, אלא בנוי על מסירת חומר שחסוי מעיני הסנגוריה, כך שאין היא יכולה להגן בצורה ראויה על מקבל הצו המנהלי.
וכך, יצרה לה הפרקליטות מסלול חדש, למקרה של כישלון כביש עוקף בית המשפט העליון שמו.
ושכל אזרח בישראל יידע; אלוף פיקוד העורף יכול להוציא צו פיקוח גם אזרח שמתגורר בתל-אביב, ואפילו להכריז על רחוב יפו בירושלים כעל שטח צבאי סגור.
בארה"ב אין דבר כזה וגם לא במדינות אירופה. בישראל תקנות ההגנה לשעת חרום - תקנות שהתקין השלטון הבריטי כדי להילחם במחתרות האצ"ל והלח"י - עדיין בתוקף ומוארכים על ידי הכנסת מדי שנה. רק בישראל מוצא עצמו אזרח משוחרר על פי החלטות של בית המשפט העליון ומוחזר למעצר בית על ידי אלוף בצבא. וכך ניתן להעניש ולגזור עונשים בעצם, ללא הליך משפטי אמיתי.
כביש עוקף בית משפט הוא גם כביש העוקף את כללי הצדק הטבעי שדורשים הליך משפטי ראוי בטרם ניתן עונש כלשהו.
הפעם מדובר בנועם פדרמן, פעיל ימין ידוע, שלמענו הנציגים בכנסת אינם ממהרים לחוש לעזרתו פן ידבק בהם רבב "אף שעל", אך מחר זה יכול להיות כל אחד ואחת מכם.
הכותב הוא עורך דינו של נעם פדרמן
נעם פדרמן, איש ימין, בעל דעות גלויות, מוצא עצמו לא אחת, בבית המשפט כנאשם. במרבית התיקים הוא גם נמצא זכאי.
בחודש מאי שנה שעברה, נעצר פדרמן, כחשוד בהתארגנות של קבוצת יהודים שתיכננו פיגוע באמצעות הנחת עגלת תופת בשכונה ערבית במזרח ירושלים. פדרמן נחקר במשך שבועות ע"י שירות הביטחון הכללי והכחיש כל קשר לעניין. פרקליטות מחוז ירושלים, הגישה נגדו כתב אישום שייחס לו עבירות נשק שאינן קשורות לעגלת הנפץ כלל, וביקשה לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי בירושלים נעתר לבקשת הפרקליטות ועצר את פדרמן עד לתום ההליכים המשפטיים, ערעורו של פדרמן לעליון התקבל, ובהחלטה חריגה, תוך מתיחת ביקורת על השב"כ והפרקליטות, החליט שופט בית המשפט העליון, יעקב טירקל לשחרר את פדרמן עקב "כריכתו" לסיפור עגלת הנפץ ללא כל הצדקה. השופט טירקל כתב בין השאר:
"אקדים ואומר שלא היה מקום ל'כריכה' שכרך בא כח המדינה את העורר על המעשים המיוחסים לנאשמים האחרים ("ההתארגנות המחתרתית", לא במקור, ש.ק.). כאמור לעיל, אין בכתבי האישום דבר המלמד על כך, במפורש או במשתמע, ואף אין יסוד לכך בראיות שעליהן סומכת המדינה את האישומים נגד העורר. כריכה זאת היא בעיני ניסיון שמוטב היה להימנע ממנו להוסיף משקל לראיות נגד העורר בעזרת טיעון העושה שימוש בראיות המשמשות נגד הנאשמים האחרים. ניסיון כזה יש לדחות". (בש"פ 4920/02).
בית המשפט העליון השיב את התיק בחזרה למחוזי שזה ייקבע את תנאי שחרורו של פדרמן, והשופטת מרים מרחי שבתחילה הורתה על מעצרו עד לתום ההליכים, החליטה לשחררו למעצר בית.
בחלוף העיתים, ניתנו מספר החלטות בעניינו של פדרמן, אשר הקלו על מעצר ביתו, ולבסוף השופט אדמונד לוי בעליון ביטל כמעט כליל את מעצר הבית.
וכאן מתחילה המציאות המשפטית להתעוות עד כדי התבטלות. הפרקליטות והשב"כ, שננזפו בתחילה ע"י השופט טירקל, החליטו להערים על בית המשפט העליון שקביעותיו לא נעמו להם יותר. צמד הגופים האמונים על שלטון החוק, אצו רצו להם, לאלוף פיקוד המרכז משה קפלינסקי, פרסו בפניו את אותו החומר שהיה מונח בפני השופט טירקל, וביקשו ממנו להוציא לפדרמן צו פיקוח מנהלי היינו לאוסרו מאחורי דלתות ביתו למשך 6 חודשים ללא משפט. אלוף הפיקוד איננו משפטן, אך הוא לא התבלבל ותיכף הנפיק לפדרמן צו מעצר בית מנהלי. בבת אחת כל ההחלטות השיפוטיות של בית המשפט המחוזי והעליון הפכו לעפרא דארע, כלאם פאדי. השופטים בעליון טירקל ולוי כמעט ובטלו את מעצר הבית אך האלוף קפלינסקי "יודע" טוב יותר.
צו מנהלי למי שאינו יודע, אינו בנוי מחומר ראיות שקביל בבית משפט. כדי להוציא צו מנהלי מספיק מידע מודיעיני, אמירות כאלו או אחרות של סוכנים, משת"פים וסייענים ואפילו כתבות בעיתונים.
צוי פיקוח של אלוף בצה"ל אינם נתונים למרותו של בית המשפט בישראל. הליך הערעור על הצו, אינו כמו בית בבית משפט ולא באמצעות הגשת ראיות, אלא בנוי על מסירת חומר שחסוי מעיני הסנגוריה, כך שאין היא יכולה להגן בצורה ראויה על מקבל הצו המנהלי.
וכך, יצרה לה הפרקליטות מסלול חדש, למקרה של כישלון כביש עוקף בית המשפט העליון שמו.
ושכל אזרח בישראל יידע; אלוף פיקוד העורף יכול להוציא צו פיקוח גם אזרח שמתגורר בתל-אביב, ואפילו להכריז על רחוב יפו בירושלים כעל שטח צבאי סגור.
בארה"ב אין דבר כזה וגם לא במדינות אירופה. בישראל תקנות ההגנה לשעת חרום - תקנות שהתקין השלטון הבריטי כדי להילחם במחתרות האצ"ל והלח"י - עדיין בתוקף ומוארכים על ידי הכנסת מדי שנה. רק בישראל מוצא עצמו אזרח משוחרר על פי החלטות של בית המשפט העליון ומוחזר למעצר בית על ידי אלוף בצבא. וכך ניתן להעניש ולגזור עונשים בעצם, ללא הליך משפטי אמיתי.
כביש עוקף בית משפט הוא גם כביש העוקף את כללי הצדק הטבעי שדורשים הליך משפטי ראוי בטרם ניתן עונש כלשהו.
הפעם מדובר בנועם פדרמן, פעיל ימין ידוע, שלמענו הנציגים בכנסת אינם ממהרים לחוש לעזרתו פן ידבק בהם רבב "אף שעל", אך מחר זה יכול להיות כל אחד ואחת מכם.
הכותב הוא עורך דינו של נעם פדרמן