"מלחמת המפרץ השניה" מטרתה על-פי דברי נשיא ארה"ב, למוטט את "משטר הרשע" של סדאם ו"לשחרר את עירק" מידיו. להבדיל מאותה מלחמה שהייתה בתחילת שנות ה-90, הפעם המלחמה לא הייתה על דעת רוב העולם, ויותר מכך בעצם רוב העולם היה נגד המלחמה. אותה אירופה שרק לפני חצי מאה הייתה שותפה לניסיון רצח עם, רצח העם היהודי, היא מהמתנגדים החריפים למלחמה צודקת זו.
מלחמת המפרץ הראשונה הביאה בעקבותיה את "ועידת מדריד" שהובילה בסופו של דבר להסכמי אוסלו. אירופה אז כמו היום ניסתה לקשר את המתחולל בעירק לסכסוך הישראלי-ערבי ויחד עם ארצות הברית לחצה את ישראל לבוא לדבר על ויתורים מצדה, כאילו היא זו שנוצחה במלחמה, כאילו ישראל היא זאת שאשמה בכל הפשעים של סדאם או שליטי ערב האחרים.
ארצות הברית הייתה צריכה אז את אירופה. היום ארצות הברית יצאה לבדה עם בריטניה נגד אירופה ונגד האו"ם. אבל כמו אז גם היום, האמריקנים דורשים מישראל לעשות ויתורים. שוב כאילו שישראל אשמה והיא זאת שמנוצחת.
הפעם הדרישה היא לא "לכנס את ישראל עם נציגי מדינות ערב" אלא לקבל את "מפת הדרכים" שמשמעותה: הקמת מדינה פלשתינית ממערב לירדן!
הרמטכ"ל בוגי יעלון מכנה, בראיון לעיתון "מעריב" ב 14/03/2003, את הסכם אוסלו כ"סוס טרויאני". "סוס טרויאני" הוא מכשיר מלחמה מתוחכם ורב עצמה שבו השתמשו נגדנו אויבנו כדי להביסנו על אדמתנו.
אם "אוסלו" היא סוס טרויאני, הרי שמדינה פלשתינית היא צאתם של החיילים מבטן סוס העץ. מדינה פלשתינית ממערב לירדן, בחבלי ארץ יהודה, שומרון ועזה היא מכת מוות למדינה היהודית במתכונתה הנוכחית.
מדינת טרור כזאת תשלוט על מקורות המים של מדינת ישראל, על שדות התעופה והמשק הישראלי, על עורקי התחבורה הראשיים של מדינת ישראל. מדינה כזאת תביא לגירוש של למעלה מ 200 אלף יהודים מבתיהם. מדינת טרור כזאת תביא לשליטתם של גורמי טרור על ההיסטוריה היהודית והמקומות הקדושים של היהודים. בחברון, בשכם, בבית לחם ובשאר האזורים שיהיו בשליטתם.
מיד לאחר מלחמת המפרץ השניה, כאשר הזרקורים יופנו לעבר ישראל ולסכסוך הישראלי-ערבי, אנחנו נצטרך לעמוד ולהתאחד ולבוא עם תוכנית אחרת שיכולה להביא לסיום הסכסוך, "מפת הדרכים הישראלית לשיקום המזרח התיכון", שיהיו בה אלמנטים של שיקום "מחנות הפליטים" ויישובם מחדש במדינות ערב. הכרזה על הממלכה הירדנית, כמדינת פלשתין שהרי למעלה מ 80 אחוז מתושביה מכנים את עצמם "פלשתינים" ונכונות עולמית להלחם בקיני הטרור בדרום לבנון ובעזה. ככה לא נכניס אלינו סוס טרויאני חדש מדינה פלשתינית ביש"ע.
על ממשלת ישראל להתכונן ליום שאחרי המלחמה בעירק, שכן מאותו יום נידרש להתמודד עם דרישות אמריקניות שמגמתן הקמת מדינה ערבית ממערב לירדן, דבר העלול לסכן את קיומנו.
מלחמת המפרץ הראשונה הביאה בעקבותיה את "ועידת מדריד" שהובילה בסופו של דבר להסכמי אוסלו. אירופה אז כמו היום ניסתה לקשר את המתחולל בעירק לסכסוך הישראלי-ערבי ויחד עם ארצות הברית לחצה את ישראל לבוא לדבר על ויתורים מצדה, כאילו היא זו שנוצחה במלחמה, כאילו ישראל היא זאת שאשמה בכל הפשעים של סדאם או שליטי ערב האחרים.
ארצות הברית הייתה צריכה אז את אירופה. היום ארצות הברית יצאה לבדה עם בריטניה נגד אירופה ונגד האו"ם. אבל כמו אז גם היום, האמריקנים דורשים מישראל לעשות ויתורים. שוב כאילו שישראל אשמה והיא זאת שמנוצחת.
הפעם הדרישה היא לא "לכנס את ישראל עם נציגי מדינות ערב" אלא לקבל את "מפת הדרכים" שמשמעותה: הקמת מדינה פלשתינית ממערב לירדן!
הרמטכ"ל בוגי יעלון מכנה, בראיון לעיתון "מעריב" ב 14/03/2003, את הסכם אוסלו כ"סוס טרויאני". "סוס טרויאני" הוא מכשיר מלחמה מתוחכם ורב עצמה שבו השתמשו נגדנו אויבנו כדי להביסנו על אדמתנו.
אם "אוסלו" היא סוס טרויאני, הרי שמדינה פלשתינית היא צאתם של החיילים מבטן סוס העץ. מדינה פלשתינית ממערב לירדן, בחבלי ארץ יהודה, שומרון ועזה היא מכת מוות למדינה היהודית במתכונתה הנוכחית.
מדינת טרור כזאת תשלוט על מקורות המים של מדינת ישראל, על שדות התעופה והמשק הישראלי, על עורקי התחבורה הראשיים של מדינת ישראל. מדינה כזאת תביא לגירוש של למעלה מ 200 אלף יהודים מבתיהם. מדינת טרור כזאת תביא לשליטתם של גורמי טרור על ההיסטוריה היהודית והמקומות הקדושים של היהודים. בחברון, בשכם, בבית לחם ובשאר האזורים שיהיו בשליטתם.
מיד לאחר מלחמת המפרץ השניה, כאשר הזרקורים יופנו לעבר ישראל ולסכסוך הישראלי-ערבי, אנחנו נצטרך לעמוד ולהתאחד ולבוא עם תוכנית אחרת שיכולה להביא לסיום הסכסוך, "מפת הדרכים הישראלית לשיקום המזרח התיכון", שיהיו בה אלמנטים של שיקום "מחנות הפליטים" ויישובם מחדש במדינות ערב. הכרזה על הממלכה הירדנית, כמדינת פלשתין שהרי למעלה מ 80 אחוז מתושביה מכנים את עצמם "פלשתינים" ונכונות עולמית להלחם בקיני הטרור בדרום לבנון ובעזה. ככה לא נכניס אלינו סוס טרויאני חדש מדינה פלשתינית ביש"ע.
על ממשלת ישראל להתכונן ליום שאחרי המלחמה בעירק, שכן מאותו יום נידרש להתמודד עם דרישות אמריקניות שמגמתן הקמת מדינה ערבית ממערב לירדן, דבר העלול לסכן את קיומנו.