אנו חיים בתוך אירועים דרמטיים. כל אחד ואחד מהם כשהוא לעצמו נראה אירוע נקודתי, אולם כשמחברים את הנקודות לתמונה שלמה, מתחילים לראות כי מתחולל כאן מהלך גדול ונשגב. המתקפה האמריקנית בעיראק היא למעשה המשכה של המלחמה שהחלה לפני שתים-עשרה שנים ונקטעה באמצע. עכשיו כאילו ממשיכים מאותה נקודה שבה עצרו אז, והפעם הכוונה היא לסיים את המלאכה.
כמה סמלי הדבר שהמלחמה הקודמת נסתיימה ביום פורים, והשנה בדיוק ביום זה, בפורים, ניתן האולטימטום הסופי על-ידי נשיא ארה"ב, ובמוצאי שושן-פורים החלה המתקפה. עוד סמליות אפשר לראות בעובדה שהחורף בשנה ההיא וגם בשנה זו היה סוער ועתיר גשמים, במידה מפתיעה ובלתי-משוערת לחלוטין. יש כאן המחשה פלאית לעובדה שזו מלחמת המשך והשלמה למלחמה שהחלה לפני שתים-עשרה שנים.
להבין את המשמעות
מבט לאחור, אל שתים-עשרה השנים הללו, מציג לפנינו מעגל אירועים בלתי-נתפס. בעקבות המלחמה ההיא, שנקטעה באמצעה, זומנה ועידת מדריד, שגרמה לנפילת הממשלה בישראל. הממשלה החדשה הפתיעה את הכול בהליכתה להסכמי אוסלו, שגררו סערת אירועים שלא היו כמותם בישראל מסירת שטחים נרחבים מארצנו לידי האוייב, פיגועי טרור המוניים, רצח ראש-ממשלה, חילופי שלטון בזה אחר זה. היו לנו אוסלו ב, ועידת ואי, קמפ-דייוויד, ואחרי כל זאת פרץ העימות הגדול לפני כשנתיים וחצי, שהחזיר בהדרגה לידנו את השליטה בשטחים שנמסרו בשעתו לידי הרשות הפלסטינית. כך נסגר מעגל אירועים דרמטי שנפרס על-פני שתים-עשרה שנים.
לא ניתנה לנו היכולת לצפות קדימה, אל אירועי העתיד, אבל בהחלט נדרשים אנו להתבונן באירועים החולפים על פנינו ולקלוט את משמעותם. העובדה שמתחוללים כאן אירועים גדולים כל-כך ובלתי-צפויים לחלוטין, שבאים לאחר מהלך דרמטי לא-פחות של קריסת המשטר הקומוניסטי מחייבת אותנו לפקוח עיניים ולנסות לחפש את המשמעות שמאחוריהם.
כזכור, ערב מלחמת המפרץ קישר הרבי מליובאוויטש את האירועים הללו למדרש המפורסם (ילקוט שמעוני ישעיה ס): "שנה שמלך המשיח נגלה בו, כל מלכי אומות-העולם מתגרים זה בזה", ובהמשך מתואר העימות במפרץ הפרסי, כאשר "ישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נבוא ונלך". ואומר להם הקב"ה: "בניי, אל תתייראו, כל מה שעשיתי, לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני-מה אתם מתייראים? אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם".
ומעניין, בשבת שלאחר פרוץ מלחמת המפרץ דיבר הרבי על המלחמה שעתידה להסתיים בניצחון מוחלט, וציטט את הפסוק "זבח לה' בבצרה". אולם במוצאי השבת הורה, במפתיע, לגנוז את הדברים הללו ואמר משפט סתום: "עוד חזון למועד". הנה כי-כן, הדברים נאמרו ונגנזו עד בוא שעתם. ועכשיו, מתברר, הגיעה השעה.
לצפות, לא לפחד
זה אפוא ההקשר שבו יש לראות את המלחמה בעיראק. אם בכלל נאמר "לב מלכים ושרים ביד ה'", הרי כל מהלך האירועים שהוליכו למלחמה זו מעיד על יד ההשגחה מהפיגוע הבלתי-נתפס במגדלי התאומים ועד הנחישות האמריקנית להתעמת עם העולם כולו. מתחוללים כאן אירועים שהם חלק מהמהלך האלוקי המוביל ל"הגיע זמן גאולתכם".
למעשה, אירועי המלחמה הזאת מתוארים גם בזוהר (סוף פרשת וארא), ומעניין לציין את דברי ה'מצודת-דוד' בפירושו לסוף יואל, על הפסוק: "ונקיתי דמם לא ניקיתי, וה' שוכן בציון". נאמר שם: "אל יפחדו ישראל פן כשידעו הבבליים שנחרץ משפטם להרג יתחזקו לנקום נקם מישראל, בחושבם כאשר יאבדו יאבדו; כי ה' שוכן בציון ולא יהיה לאל-ידם".
נתחזק אפוא באמונה ובביטחון בקב"ה, כי אכן נזכה בקרוב ממש לראות את ניסי הגאולה האמיתית והשלמה, בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל.
מאמרו של הרב מנחם ברוד מתפרסם בגיליון 'שיחת השבוע' גיליון 847, כ"ד באדר-ב תשס"ג (28.3.03)
כמה סמלי הדבר שהמלחמה הקודמת נסתיימה ביום פורים, והשנה בדיוק ביום זה, בפורים, ניתן האולטימטום הסופי על-ידי נשיא ארה"ב, ובמוצאי שושן-פורים החלה המתקפה. עוד סמליות אפשר לראות בעובדה שהחורף בשנה ההיא וגם בשנה זו היה סוער ועתיר גשמים, במידה מפתיעה ובלתי-משוערת לחלוטין. יש כאן המחשה פלאית לעובדה שזו מלחמת המשך והשלמה למלחמה שהחלה לפני שתים-עשרה שנים.
להבין את המשמעות
מבט לאחור, אל שתים-עשרה השנים הללו, מציג לפנינו מעגל אירועים בלתי-נתפס. בעקבות המלחמה ההיא, שנקטעה באמצעה, זומנה ועידת מדריד, שגרמה לנפילת הממשלה בישראל. הממשלה החדשה הפתיעה את הכול בהליכתה להסכמי אוסלו, שגררו סערת אירועים שלא היו כמותם בישראל מסירת שטחים נרחבים מארצנו לידי האוייב, פיגועי טרור המוניים, רצח ראש-ממשלה, חילופי שלטון בזה אחר זה. היו לנו אוסלו ב, ועידת ואי, קמפ-דייוויד, ואחרי כל זאת פרץ העימות הגדול לפני כשנתיים וחצי, שהחזיר בהדרגה לידנו את השליטה בשטחים שנמסרו בשעתו לידי הרשות הפלסטינית. כך נסגר מעגל אירועים דרמטי שנפרס על-פני שתים-עשרה שנים.
לא ניתנה לנו היכולת לצפות קדימה, אל אירועי העתיד, אבל בהחלט נדרשים אנו להתבונן באירועים החולפים על פנינו ולקלוט את משמעותם. העובדה שמתחוללים כאן אירועים גדולים כל-כך ובלתי-צפויים לחלוטין, שבאים לאחר מהלך דרמטי לא-פחות של קריסת המשטר הקומוניסטי מחייבת אותנו לפקוח עיניים ולנסות לחפש את המשמעות שמאחוריהם.
כזכור, ערב מלחמת המפרץ קישר הרבי מליובאוויטש את האירועים הללו למדרש המפורסם (ילקוט שמעוני ישעיה ס): "שנה שמלך המשיח נגלה בו, כל מלכי אומות-העולם מתגרים זה בזה", ובהמשך מתואר העימות במפרץ הפרסי, כאשר "ישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נבוא ונלך". ואומר להם הקב"ה: "בניי, אל תתייראו, כל מה שעשיתי, לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני-מה אתם מתייראים? אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם".
ומעניין, בשבת שלאחר פרוץ מלחמת המפרץ דיבר הרבי על המלחמה שעתידה להסתיים בניצחון מוחלט, וציטט את הפסוק "זבח לה' בבצרה". אולם במוצאי השבת הורה, במפתיע, לגנוז את הדברים הללו ואמר משפט סתום: "עוד חזון למועד". הנה כי-כן, הדברים נאמרו ונגנזו עד בוא שעתם. ועכשיו, מתברר, הגיעה השעה.
לצפות, לא לפחד
זה אפוא ההקשר שבו יש לראות את המלחמה בעיראק. אם בכלל נאמר "לב מלכים ושרים ביד ה'", הרי כל מהלך האירועים שהוליכו למלחמה זו מעיד על יד ההשגחה מהפיגוע הבלתי-נתפס במגדלי התאומים ועד הנחישות האמריקנית להתעמת עם העולם כולו. מתחוללים כאן אירועים שהם חלק מהמהלך האלוקי המוביל ל"הגיע זמן גאולתכם".
למעשה, אירועי המלחמה הזאת מתוארים גם בזוהר (סוף פרשת וארא), ומעניין לציין את דברי ה'מצודת-דוד' בפירושו לסוף יואל, על הפסוק: "ונקיתי דמם לא ניקיתי, וה' שוכן בציון". נאמר שם: "אל יפחדו ישראל פן כשידעו הבבליים שנחרץ משפטם להרג יתחזקו לנקום נקם מישראל, בחושבם כאשר יאבדו יאבדו; כי ה' שוכן בציון ולא יהיה לאל-ידם".
נתחזק אפוא באמונה ובביטחון בקב"ה, כי אכן נזכה בקרוב ממש לראות את ניסי הגאולה האמיתית והשלמה, בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל.
מאמרו של הרב מנחם ברוד מתפרסם בגיליון 'שיחת השבוע' גיליון 847, כ"ד באדר-ב תשס"ג (28.3.03)