האם בחירות שעורכים אנשים שאינם שומרי מצוות יכולות לקבוע מיהו הרב הראשי לרבני ישראל?
איזה תוקף וערך יש לבחירה זו של "רב מטעם"? מדוע צריך בכלל רבנות ראשית?
מה תעשו אם יבחר רב ראשי אנטי ציוני, או ח"ו רפורמי?
בבואנו לדון על יחסנו לרבנות הראשית בימינו, נראה שצריך להפריד בין שני היבטים: סמכות פסיקת ההלכה של הרבנות הראשית, מול מעמדה המרכזי של הרבנות.
סמכות הרבנות הראשית
חזונו הגדול של הרב קוק זצ"ל בהקמת הרבנות הראשית היה ליצור כח רבני עליון שיכריע ויפסוק הלכה מבוררת וסופית בין המחלוקות השונות:
הכח הרבני הראשי שבארץ יהיה המרכז הדתי הרוחני העליון של כל העולם היהודי, אליו יפנו ועם דעתו יתחשבו בכל דת ודין. יבוא יום, והעם לא יקבל שום ספר דתי אשר לא תבוא עליו הסכמת משרד הרבנות הראשית שבארץ ישראל (התור, כ"ד אדר א' תרפ"א, עמ' 13).
אולם בתחום זה, נראה שהרבנות הראשית היום עדיין אינה יכולה לקבוע מסמרות. סמכותו של רב נובעת מהעובדה שכל העם מקבל אותו עליו לרב, ומסכים לפסוק תמיד לפי הכרעתו. דבר מעין זה אירע עם השלחן ערוך של רבי יוסף קארו, או המשנה ברורה של החפץ חיים. אולם הסכמה זו היתה מכח אישיותם של רבנים אלו, והכרה כללית בסמכותם התורנית העליונה. היתה זו הכרעה של העם והרבנים גדולי הדור, שקיבלו על עצמם להתנהג בכל לפי פסקיהם. להסכמה כללית כזו יש תוקף הלכתי מחייב, מעין מה שהזכיר הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה:
כל הדברים שבגמרא הבבלי, חייבין כל ישראל ללכת בהם. וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם. הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל. ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא, הם כל חכמי ישראל או רובם והם ששמעו הקבלה בעקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבינו עליו השלום.
אילו היתה הסכמה שמטרת בחירת הרב הראשי לישראל היא קבלה מוחלטת של פסקיו, היינו יכולים להגיע למטרה זו. בעז"ה עוד נגשים בעתיד דבר זה. אולם במצבו של העם היום, נראה שאי אפשר ליזום בחירות כאלו. כיון שנראה כי רוב העם אינו מוגדר היום כשומר מצוות, אי אפשר לסמוך רק על ההכרעה בבחירות. כאן טמון פרדוקס, המנחה ומחייב אותנו לשתף גם את כלל הציבור בזכות הבחירה. אם לא נשתף את כלל העם בבחירות, לא תהיה הרבנות עוד רבנות ראשית. היא תהיה הרבנות רק של הדתיים, ולא של כל העם.
המדדים לבחירה
מוכרחים לזכור נקודה נוספת, המשמעותית במיוחד בדורנו. התכונות שנדרשו בעבר מחבר בסנהדרין, היו בעיקר גדלות מוחלטת בתורה ויראת שמים גדולה. בכך בודאי הצטיינו גם ר' יוסף קארו או החפץ חיים. בודאי שחשוב ורצוי שהרב הראשי, יהיה אחד מגדולי הדור . אולם כאשר בוחרים היום רב קהילה או ראש ישיבה, חשובות גם תכונות אחרות בתכלית. ראש ישיבה חייב להיות גם בעל כושר הסברה, סבלנות רבה וידע בחינוך, ואדם כזה עשוי לפעמים להיות עדיף על מי שגדול ממנו רק בתורה. רב קהילה חייב היום להיות גם דרשן ונואם מעולה, ותכונה זו חשובה מאד להצלחתו. אם לא יהיה בעל כושר ארגון, לא יוכל לנהל מערכת כשרות מסועפת או לדחוף בניית מקואות. כאשר בוחרים היום רב ראשי - מוכרחים להתחשב גם בתכונות אלו, ולפעמים הן תהיינה מכריעות יותר (ובצדק) בבחירה.
למרבה הצער אנו יודעים כי היום ישנם עוד שיקולים אחרים בבחירות, שאינם דוקא חיפוש האדם המתאים ביותר. רב פלוני נבחר לפעמים בגלל שייכותו למפלגה מסוימת, או קשריו עם רב אחר.
סמכות הרבנות בימינו
מכח האילוצים הנ"ל, נראה כי אי אפשר היום להכיר בסמכות מוחלטת ועליונה של פסיקת הרב הראשי, רק מכח בחירתו על ידי הציבור כרב ראשי. ההכרה בפסקים ההלכתיים של הרבנות תהיה תלויה באופן סובייקטיבי באישיותו, מידותיו וגדלותו בתורה של הרב הראשי באותה תקופה, ואלו תכונות שאינן נובעות רק מבחירתו . ברור שגם הציבור הדתי לאומי לא יוכל להשלים עם פסיקה של רב ראשי, אם יפסוק למשל שהמדינה היא ח"ו מעשה שטן. גם אם יבחר מכח הסכם קואליציוני או מפלגתי מסוים, לא נוכל לקבל את פסקיו בענין יום העצמאות או ויתור על שטחי ארץ ישראל. קשה לראות בדורנו אישיות מיוחדת, שתהיה מקובלת בפסקיה על כל, או לפחות רוב, זרמי היהדות הדתית כיום. בימינו קיים לפעמים מצב בו זרם מסוים בלבד מקבל עליו לחלוטין פסקים של רב פלוני . אולם לא אלמן ישראל, ואנו בטוחים שעוד יקום בקרוב תלמיד חכם שכזה, ופסקיו יהיו מקובלים ומוסכמים על כל ישראל.
מקור סמכותו של הרב
בתחום המעמד, נראה שיש לרבנות הראשית היום משמעות רבה מאד. נוכל להשוות מעמד זה לתהליך הבחירה של כמעט כל רב בעבר, וכמו שקורה גם היום בחו"ל ובקהילות פרטיות. בחירת רב העיר מעולם לא נעשתה רק על ידי גדולי התורה בעיר, אלא בעיקר על ידי הפרנסים. הגבאים והפרנסים היו עשירי העיר (שאף שילמו את משכורת הרב), והם בחרו את הרב לפי קריטריונים שלהם. ודאי שהרב צריך להיות קודם כל ירא שמים תלמיד חכם גדול, אך הציבור הוא שיכריע אילו תכונות נוספות של רב הוא צריך. בודאי שהרצוי ביותר הוא שהרב שיבחר לרב העיר יהיה הגדול ביותר בין כל הרבנים. אולם לפעמים העדיפו כשרון נאום או יחסי אנוש מעולים, על גדלות עליונה בתורה. יתכן ולפעמים רב זה יצטרך להתייעץ עם גדולים ממנו בפסיקות מסוימות, אולם לבסוף ההכרעה תהיה כהלכה והתפקיד ימולא כראוי. הפרנסים היו גם אלו שהחליטו על פיטורי הרב, ועל רוחב סמכותו בעניני הקהילה. מצב זה של תלות הרב בפרנסים נראה לכאורה כשלילי, אולם למעשה זהו מקור סמכותו של הרב על תושבי עירו. העובדה שרוב ראשי הציבור החליטו למנות אותו כאחראי על עניני הדת וההלכה בעיר נותנת תוקף למעשיו יותר מאשר לכל תלמיד חכם אחר בעיר, אף אם הוא גדול ממנו. רוחב סמכויות הרב, תלוי בגודל הסכמת והחלטת הציבור לקבל אותו עליו.
כך פסק הרמ"א (יו"ד רמה, כב):
במקום שיש מנהג לקבל רב על זמן קצוב, או שמנהג לבחור במי שירצו, הרשות בידם, (כל בו). אבל כל שקבלו הקהל עליהם, וכל שכן אם עשו ברצון השררה, אין לשום גדול בעולם להשתרר עליו ולהורידו.
מעמדה וכבודה של הרבנות הראשית
גם בקרב קהילה כזו, הכרעת רוב הפרנסים אינה מחייבת את היחידים שבקהילה לקבל עליהם את פסיקתו כבלעדית. אולם הם חייבים בכבודו כרב העיר, ובתקנות שהוא מתקן לטובת מצב היהדות. פסק הלכה הנוגע לשאלות ההנהגה של כלל הציבור, יהיה בתחום סמכותו בלבד. אם למשל יחליט לצורך גדירת פרצה לאסור לפעמים את המותר כתקנה ולא כפסק, יהיו מחויבים לקבל את דבריו. (כך למשל אסור היום לכל העדות לייבם במקום חליצה, כתקנת הרה"ר משנת תש"י). דברים ארגוניים הדורשים ריכוזיות כרישום נישואין וגירושין או יוחסי יהדות, יהיו בתחום אחריותו בלבד. סמיכה לרבנות או הסכמה על ספר, ראוי שתתקבל תמיד גם ממנו. הוא היחיד היכול לקבוע נהלי עבודה אחידים לרבנויות השונות, לעורכי הנישואין או למוהלים. הכשרים פרטיים יוכלו להנתן בנוסף אליו, אך לא במקומו. דרך הנהגת כלל הציבור תהיה רק על פי פסקיו והחלטותיו (כך למשל תחליט הרבנות אם לקבל את היתר המכירה לצורך ההכשר לכלל הציבור, גם לשמיטה זו). שאלה הלכתית הנוגעת לכלל העם (כמו: האם מבצע צבאי מסוים הוא פקוח נפש ומותר בשבת), תוכרע רק על ידי הרב הראשי או הרב הצבאי הראשי. בכל מקום בו יופיע, הוא ראוי למלוא הכבוד כרב המייצג ונבחר על ידי כלל העם.
כשהרב עוזיאל זצ"ל נשאל שאלה גדולה הנוגעת לעניני כלל הציבור, הוא מקדים לתשובתו: (פסקי עזיאל בשאלות הזמן סימן לב):
שאלה כללית הנוגעת לכל תפוצות ישראל לא תמלט מחלוקי דעות שהללו אוסרים והללו מתירים, ולכן מוטב ששאלה כזו תוגש לפני הרבנות הראשית בירושלים וממנה תצא הוראה בכנוס גדולי ההוראה שבדורנו.
בשנת תש"י התקיים כנס רבנים גדול בראשות הרב הרצוג והרב עוזיאל זצ"ל, ובו תוקנו תקנות לצורך חיזוק היהדות. להחלטות הכנס הקדימו הרבנים הראשיים:
(פורסם גם בשו"ת היכל יצחק אה"ע א סימן ה):
לרגל קבוץ גלויות מכל תפוצות הגולה...ודבר זה עלול להביא מחלוקת בישראל ולהרוס את שלום בית ישראל, לזאת מצאנו וראינו חובה לעצמנו לחדש תקנותיהם של רבותינו הקדמונים זצ"ל ולהוסיף עוד תקנות כאלה שהשעה מחייבת אותם מפני דרכי שלום ושלום הבית בישראל שהם תופסים מקום יסודי לכל תקנות רבותינו הקדמונים, מימי משה רבינו ועד הדורות האחרונים לקהלותיהם. ברשות קודשא בריך הוא ושכינתיה, וברשות בית - דין של מעלה ובית - דין של מטה וברשות רבנן קדמאי מרי ארעא דישראל, ובהסכמת הגאונים הגדולים חברי המועצה המורחבת של הרבנות הראשית בישראל גוזרים ומתקנים בתוקף תוה"ק ככל תקנות ישראל שנעשו בישראל לקהלותיהם ולדורות עולם...
כך כתב מרן הגר"א שפירא שליט"א:
"סמכותה של הרבנות הראשית מונעת מצב שכל אדם יבנה במה לעצמו, מצב שהיה הרסני לחיים הדתיים" (מתוך הסכמתו לספר: הרה"ר לישראל שבעים שנה לייסודה, היכל שלמה ירושלים תשס"ב).
הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו שליט"א:
אם ח"ו לא היתה קמה רבנות הראשית, היינו עדים לארבע מאות חתימות של רבנים המכשירים מוצר מסוים, כי כל רב לא היה מקבל הכשר שני במערכת בתי הדין בארץ אשר אין דומה להם בכל העולם, לא ניתן למצוא היום [מצב] שבו בית דין אחד מכשיר והשני פוסל (מתוך הסכמתו לספר הנ"ל).
בחירת רבנים ראשיים בשאר קהילות ישראל
דיברתי בעבר עם קבוצת חברים, חברי קהילה בחו"ל. שאלתי אותם מה יקרה אם כלל הקהילה היהודית בארצם תחליט לבחור רב ראשי. בני שיחי חייכו בכאב וצער, וקבעו שחסדי שמים שאין החלטה כזו בארצם. אילו היו נערכות חלילה בחירות כאלו, ללא ספק היה נבחר ח"ו "ראביי" רפורמי כמייצג הקהילה. שאלתי אותם האם לדעתם יתכן מצב בו כלל הקהילה בארצם תחליט שרק רב אורתודוקסי יכול להגיש מועמדות לתפקיד הרב הראשי. תשובתם היתה שאם יקרה כך, הרי בודאי שימות המשיח הגיעו.
והנה היום במדינת ישראל, חיה הקהילה היהודית המאורגנת הגדולה ביותר בעולם. בקהילה זו למעלה מחמשה מליון יהודים, ונדמה כי רובם המכריע אינם מגדירים עצמם כדתיים. ישנה החלטה לבחירת רב ראשי, וקביעה ברורה כי רק רב הנאמן למסורת ולתורה שבעל פה יכול להגיש מועמדות. האין עובדה זו כשלעצמה ראויה להתפעלות עצומה?
בחירת הרבנים הראשיים לישראל היום
הרבנות הראשית נבחרת מכח חוקי המדינה, הנקבעים על ידי הכנסת וכלל הציבור. מצב זה מקביל לאופן בחירת רב העיר בעבר, על ידי הפרנסים וגבאי העיר. לצד נציגי כלל הציבור, חלק נכבד מאד מהגוף הבוחר הם רבנים ודיינים. מי שנבחר כרב ראשי הוא המוסמך לייצג ולנהל את ענייני הדת במקום זה. גם היחידים שלא הסכימו עם בחירתו מחויבים לקבל את מעמדו ולכבדו כרב הראשי של כלל המדינה.
אולם אין מדובר כאן רק על הרב של הקהילה היהודית הגדולה בעולם. מעמד כזה היינו נותנים לרב ראשי בארצות הברית. אנו עוסקים בקהילה המרכזית ביותר בעם היהודי, החיה בארצו של העם היהודי, ומהוה היום את לב לבו העם. אין זו סתם קהילה, אלא איגוד כללי של מדינת העם היהודי, כפי שהתורה ציותה עלינו לחיות (ראה בפרק ה'). מכאן נובע גם מעמד מיוחד שלו כלפי העם היהודי בגולה, ולא רק ב"קהילה" הארץ ישראלית.
גוף בוחר מעין זה, המורכב מנציגי השלטון וגדולי התורה, היה גם הגוף המוסמך לבחור או אף לפטר את הכהן הגדול:
"כהן גדול מתמנה בפה ומסתלק בפה, ובירושלמי דריש ליה מקרא. ומסתברא שהדבר תלוי במלך ובאחיו הכהנים" (תוספות יומא יב: ד"ה כהן גדול).
הסמכויות המוקנות כיום לרבנות הראשית
כבר הזכרנו כי סמכויות הרב תלויות בהחלטת פרנסי וראשי הקהילה. מדינת ישראל היום מעניקה סמכויות עצומות לרבניה, ואין דוגמתן בשום קהילה גדולה אחרת בעולם. כל עניני האישות מנוהלים באופן בלעדי על ידיהם. פיקוח על הכשרות, בחירת והסמכת רבני ערים ויישובים, הן רק דוגמאות לסמכויות הנרחבות. הרבנות הראשית היא היחידה המונעת כניסת רפורמים ומתחזים למיניהם למקומות אלו. לראשי המדינה יש כתובת הלכתית ברורה היכן להתייעץ בשאלות הלכתיות כלל ישראליות. גם אם הרב יתיעץ עם רבנים גדולים ממנו, הפסיקה תבוסס תמיד על יסודות ההלכה. אם נשוה את מצב הפיקוח הרבני בישראל לקהילות היהודיות בחו"ל, נראה מיד את ההבדל העצום. בכל אלו בולטת החשיבות העצומה שיש כיום לקיומה ולביסוסה של הרבנות הראשית לישראל.
ומה אם יבחר ח"ו "רב" רפורמי?
חשש זה אינו נעדר בסיס לצערנו. במועצות הדתיות כבר התערב הבג"ץ, ויתכן שעוד נגיע ח"ו הלאה. בודאי שלאדם ללא מחויבות למסורת ההלכה והתורה שבעל פה, אין שום סמכות או מעמד כרב. אולם חשש עתידי זה אינו צריך לפגוע ביחסנו לרבנות כיום. ישנם היום בחו"ל הרבה קהילות מסורתיות. האם יש איסור להתמנות שם היום לרב, בגלל החשש שמא ישתנו החלטות הקהילה בעתיד? האם נפגע משום כך מעמד הרב האורתודוקסי הנוכחי? האם אין היום ערים חשובות בהן קיימים "רבנים" רפורמים, ובעבר כיהנו בהן גדולי הדור?
כמובן שאם יקרה ח"ו דבר שכזה, יגרם נזק והפסד עצום לעם היהודי. אולם העם היהודי ספג כבר מכות גדולות מאלו בעבר, והתגבר גם עליהן. היו זמנים בהם השלטון היהודי נלחם נגד הדת, סילק או רצח את חברי הסנהדרין, ובחר סנהדרין ורבנים ראשיים צדוקים (קידושין סו., סנהדרין נב., בבא בתרא ד., ועוד). היתה תקופה שגם כהנים גדולים נבחרו על ידי השלטון לפי עושרם והשוחד ששילמו. האם משום כך צריך היה לבטל לגמרי בכל הדורות את מוסד הסנהדרין והרבנות?
נימוקי המתנגדים
יש המתנגדים להענקת מעמד עליון לרבנות הראשית, וטוענים שלאנשים חילוניים אין שום סמכות לקבוע ולהחליט בעניני רבנות ודת. אולם אנו סוברים כי קביעת הסטיגמה והחלוקה של "דתיים" ו"חילוניים" מסוכנת מאד. אין אדם שמקפיד על כל תרי"ג מצוות, ואין יהודי שאינו שומר לפחות חלק מהן. אנו עם אחד, וכל עוד מוסכם וברור שהרב יהיה רק רב אורתודוקסי - כולנו שותפים בבחירת הרב. גם אם חלק מהעם לא ינהג בכל על פי אורחותיו, זכותם המלאה להיות שותפים בבחירת הרב שיארגן גם את עניני הדת שלהם. שאלת היחס שלנו לציבור ה"חילוני" היא אחת משאלות המפתח בנושא מעמד הרבנות.
האחריות ההלכתית שלנו כלפי כלל הציבור
אחד ההבדלים המשמעותיים בין הגישות ביהדות היום, היא שאלת האחריות ההלכתית שיש לנו על כלל הציבור (שהבאנו כבר בפרק טז). יש הסוברים שכלפי ציבור הנראה כמי שממילא לא אכפת לו מההלכה, אין לנו אחריות הלכתית. אין אנו מחויבים לדאוג למשל לתקנת נישואין או ממזרות של אלו שמוכנים להתחתן גם עם גויים או בנישואין אזרחיים. אין אנו צריכים להתאמץ ולחפש קולות ומחיר זול בכשרות, עבור ציבור שלא אכפת לו לאכול גם בלא כשרות.
אולם אין זו דרכנו (ראה בפרק טז סעיף 3). אנו בטוחים שאין יהודי שבעומק ליבו אינו רוצה לעשות את רצון ה'. ללא ספק עוד יזכה לשוב אל ה', הוא או זרעו. הקב"ה אוהב את העם הזה, ורק בו הוא בחר להיות עמו. חובה עלינו לעשות כל מאמץ להרבות מסעדות כשרות, גם עבור ציבור שנדמה כי הכשרות אינה מעניינת אותו כלל. גם אם הרב עצמו לא יאכל שם, עליו לחפש את כל דרכי הקולא האפשריות בהלכה כדי להרבות מסעדות כשרות. אף כי מצוה גדולה לחפש הידורים לציבור הדורש זאת, מצוה גדולה עוד יותר לחפש קולות כדי להרבות בתקנת כלל הציבור. כשם שרב מתאמץ להתיר עגונה, כך חובה עלינו להתאמץ בכל דרך במסגרת ההלכה כדי שהזוג ינשא בנישואין אורתודוקסיים.
כך כתב הראשון לציון הנוכחי, הרב אליהו בקשי דורון שליט"א (שו"ת בנין אב, הקדמה לחלק ד'):
דאגתנו בעיקר היא דאגת הכלל, דאגת היהדות כולה, דאגת צביונו של עם ישראל בארץ. שלא יראה כאותם קהילות של אותם זרמים בחו"ל שיש בהם התבוללות נוראה...צביונה היהודי של המדינה כמדינה יהודית דמוקרטית תלוי בכחה וסמכותה של הרבנות הראשית לישראל...בנושאים מסוימים סמכותה החוקית של הרבנות הראשית היא למעשה החותמת המטביעה את היהדות על השלטון הדמוקרטי.
נראה ששאלת האחריות ההלכתית היא שאלת המפתח ביחסנו לרבנות הראשית. האם מישהו סובר שמצב הדת בכלל הציבור היה היום מתוקן וטוב יותר, לולא הרבנות הראשית? מי שמסכים עם חובתנו ואחריותנו ההלכתית לתקנת כלל הציבור, מבין ומכיר גם בחשיבות קיומה וגודל מעמדה של רבנות ראשית לישראל.
מאמר זה מופיע כפרק מתוך הספר "המדינה היהודית / האם מדינת ישראל של היום יכולה להיות תחילת הגאולה? (שאלות ותשובות בהלכה)".
הערות והארות יתקבלו בברכה לאי מייל של המחבר
איזה תוקף וערך יש לבחירה זו של "רב מטעם"? מדוע צריך בכלל רבנות ראשית?
מה תעשו אם יבחר רב ראשי אנטי ציוני, או ח"ו רפורמי?
בבואנו לדון על יחסנו לרבנות הראשית בימינו, נראה שצריך להפריד בין שני היבטים: סמכות פסיקת ההלכה של הרבנות הראשית, מול מעמדה המרכזי של הרבנות.
סמכות הרבנות הראשית
חזונו הגדול של הרב קוק זצ"ל בהקמת הרבנות הראשית היה ליצור כח רבני עליון שיכריע ויפסוק הלכה מבוררת וסופית בין המחלוקות השונות:
הכח הרבני הראשי שבארץ יהיה המרכז הדתי הרוחני העליון של כל העולם היהודי, אליו יפנו ועם דעתו יתחשבו בכל דת ודין. יבוא יום, והעם לא יקבל שום ספר דתי אשר לא תבוא עליו הסכמת משרד הרבנות הראשית שבארץ ישראל (התור, כ"ד אדר א' תרפ"א, עמ' 13).
אולם בתחום זה, נראה שהרבנות הראשית היום עדיין אינה יכולה לקבוע מסמרות. סמכותו של רב נובעת מהעובדה שכל העם מקבל אותו עליו לרב, ומסכים לפסוק תמיד לפי הכרעתו. דבר מעין זה אירע עם השלחן ערוך של רבי יוסף קארו, או המשנה ברורה של החפץ חיים. אולם הסכמה זו היתה מכח אישיותם של רבנים אלו, והכרה כללית בסמכותם התורנית העליונה. היתה זו הכרעה של העם והרבנים גדולי הדור, שקיבלו על עצמם להתנהג בכל לפי פסקיהם. להסכמה כללית כזו יש תוקף הלכתי מחייב, מעין מה שהזכיר הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה:
כל הדברים שבגמרא הבבלי, חייבין כל ישראל ללכת בהם. וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם. הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל. ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא, הם כל חכמי ישראל או רובם והם ששמעו הקבלה בעקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבינו עליו השלום.
אילו היתה הסכמה שמטרת בחירת הרב הראשי לישראל היא קבלה מוחלטת של פסקיו, היינו יכולים להגיע למטרה זו. בעז"ה עוד נגשים בעתיד דבר זה. אולם במצבו של העם היום, נראה שאי אפשר ליזום בחירות כאלו. כיון שנראה כי רוב העם אינו מוגדר היום כשומר מצוות, אי אפשר לסמוך רק על ההכרעה בבחירות. כאן טמון פרדוקס, המנחה ומחייב אותנו לשתף גם את כלל הציבור בזכות הבחירה. אם לא נשתף את כלל העם בבחירות, לא תהיה הרבנות עוד רבנות ראשית. היא תהיה הרבנות רק של הדתיים, ולא של כל העם.
המדדים לבחירה
מוכרחים לזכור נקודה נוספת, המשמעותית במיוחד בדורנו. התכונות שנדרשו בעבר מחבר בסנהדרין, היו בעיקר גדלות מוחלטת בתורה ויראת שמים גדולה. בכך בודאי הצטיינו גם ר' יוסף קארו או החפץ חיים. בודאי שחשוב ורצוי שהרב הראשי, יהיה אחד מגדולי הדור . אולם כאשר בוחרים היום רב קהילה או ראש ישיבה, חשובות גם תכונות אחרות בתכלית. ראש ישיבה חייב להיות גם בעל כושר הסברה, סבלנות רבה וידע בחינוך, ואדם כזה עשוי לפעמים להיות עדיף על מי שגדול ממנו רק בתורה. רב קהילה חייב היום להיות גם דרשן ונואם מעולה, ותכונה זו חשובה מאד להצלחתו. אם לא יהיה בעל כושר ארגון, לא יוכל לנהל מערכת כשרות מסועפת או לדחוף בניית מקואות. כאשר בוחרים היום רב ראשי - מוכרחים להתחשב גם בתכונות אלו, ולפעמים הן תהיינה מכריעות יותר (ובצדק) בבחירה.
למרבה הצער אנו יודעים כי היום ישנם עוד שיקולים אחרים בבחירות, שאינם דוקא חיפוש האדם המתאים ביותר. רב פלוני נבחר לפעמים בגלל שייכותו למפלגה מסוימת, או קשריו עם רב אחר.
סמכות הרבנות בימינו
מכח האילוצים הנ"ל, נראה כי אי אפשר היום להכיר בסמכות מוחלטת ועליונה של פסיקת הרב הראשי, רק מכח בחירתו על ידי הציבור כרב ראשי. ההכרה בפסקים ההלכתיים של הרבנות תהיה תלויה באופן סובייקטיבי באישיותו, מידותיו וגדלותו בתורה של הרב הראשי באותה תקופה, ואלו תכונות שאינן נובעות רק מבחירתו . ברור שגם הציבור הדתי לאומי לא יוכל להשלים עם פסיקה של רב ראשי, אם יפסוק למשל שהמדינה היא ח"ו מעשה שטן. גם אם יבחר מכח הסכם קואליציוני או מפלגתי מסוים, לא נוכל לקבל את פסקיו בענין יום העצמאות או ויתור על שטחי ארץ ישראל. קשה לראות בדורנו אישיות מיוחדת, שתהיה מקובלת בפסקיה על כל, או לפחות רוב, זרמי היהדות הדתית כיום. בימינו קיים לפעמים מצב בו זרם מסוים בלבד מקבל עליו לחלוטין פסקים של רב פלוני . אולם לא אלמן ישראל, ואנו בטוחים שעוד יקום בקרוב תלמיד חכם שכזה, ופסקיו יהיו מקובלים ומוסכמים על כל ישראל.
מקור סמכותו של הרב
בתחום המעמד, נראה שיש לרבנות הראשית היום משמעות רבה מאד. נוכל להשוות מעמד זה לתהליך הבחירה של כמעט כל רב בעבר, וכמו שקורה גם היום בחו"ל ובקהילות פרטיות. בחירת רב העיר מעולם לא נעשתה רק על ידי גדולי התורה בעיר, אלא בעיקר על ידי הפרנסים. הגבאים והפרנסים היו עשירי העיר (שאף שילמו את משכורת הרב), והם בחרו את הרב לפי קריטריונים שלהם. ודאי שהרב צריך להיות קודם כל ירא שמים תלמיד חכם גדול, אך הציבור הוא שיכריע אילו תכונות נוספות של רב הוא צריך. בודאי שהרצוי ביותר הוא שהרב שיבחר לרב העיר יהיה הגדול ביותר בין כל הרבנים. אולם לפעמים העדיפו כשרון נאום או יחסי אנוש מעולים, על גדלות עליונה בתורה. יתכן ולפעמים רב זה יצטרך להתייעץ עם גדולים ממנו בפסיקות מסוימות, אולם לבסוף ההכרעה תהיה כהלכה והתפקיד ימולא כראוי. הפרנסים היו גם אלו שהחליטו על פיטורי הרב, ועל רוחב סמכותו בעניני הקהילה. מצב זה של תלות הרב בפרנסים נראה לכאורה כשלילי, אולם למעשה זהו מקור סמכותו של הרב על תושבי עירו. העובדה שרוב ראשי הציבור החליטו למנות אותו כאחראי על עניני הדת וההלכה בעיר נותנת תוקף למעשיו יותר מאשר לכל תלמיד חכם אחר בעיר, אף אם הוא גדול ממנו. רוחב סמכויות הרב, תלוי בגודל הסכמת והחלטת הציבור לקבל אותו עליו.
כך פסק הרמ"א (יו"ד רמה, כב):
במקום שיש מנהג לקבל רב על זמן קצוב, או שמנהג לבחור במי שירצו, הרשות בידם, (כל בו). אבל כל שקבלו הקהל עליהם, וכל שכן אם עשו ברצון השררה, אין לשום גדול בעולם להשתרר עליו ולהורידו.
מעמדה וכבודה של הרבנות הראשית
גם בקרב קהילה כזו, הכרעת רוב הפרנסים אינה מחייבת את היחידים שבקהילה לקבל עליהם את פסיקתו כבלעדית. אולם הם חייבים בכבודו כרב העיר, ובתקנות שהוא מתקן לטובת מצב היהדות. פסק הלכה הנוגע לשאלות ההנהגה של כלל הציבור, יהיה בתחום סמכותו בלבד. אם למשל יחליט לצורך גדירת פרצה לאסור לפעמים את המותר כתקנה ולא כפסק, יהיו מחויבים לקבל את דבריו. (כך למשל אסור היום לכל העדות לייבם במקום חליצה, כתקנת הרה"ר משנת תש"י). דברים ארגוניים הדורשים ריכוזיות כרישום נישואין וגירושין או יוחסי יהדות, יהיו בתחום אחריותו בלבד. סמיכה לרבנות או הסכמה על ספר, ראוי שתתקבל תמיד גם ממנו. הוא היחיד היכול לקבוע נהלי עבודה אחידים לרבנויות השונות, לעורכי הנישואין או למוהלים. הכשרים פרטיים יוכלו להנתן בנוסף אליו, אך לא במקומו. דרך הנהגת כלל הציבור תהיה רק על פי פסקיו והחלטותיו (כך למשל תחליט הרבנות אם לקבל את היתר המכירה לצורך ההכשר לכלל הציבור, גם לשמיטה זו). שאלה הלכתית הנוגעת לכלל העם (כמו: האם מבצע צבאי מסוים הוא פקוח נפש ומותר בשבת), תוכרע רק על ידי הרב הראשי או הרב הצבאי הראשי. בכל מקום בו יופיע, הוא ראוי למלוא הכבוד כרב המייצג ונבחר על ידי כלל העם.
כשהרב עוזיאל זצ"ל נשאל שאלה גדולה הנוגעת לעניני כלל הציבור, הוא מקדים לתשובתו: (פסקי עזיאל בשאלות הזמן סימן לב):
שאלה כללית הנוגעת לכל תפוצות ישראל לא תמלט מחלוקי דעות שהללו אוסרים והללו מתירים, ולכן מוטב ששאלה כזו תוגש לפני הרבנות הראשית בירושלים וממנה תצא הוראה בכנוס גדולי ההוראה שבדורנו.
בשנת תש"י התקיים כנס רבנים גדול בראשות הרב הרצוג והרב עוזיאל זצ"ל, ובו תוקנו תקנות לצורך חיזוק היהדות. להחלטות הכנס הקדימו הרבנים הראשיים:
(פורסם גם בשו"ת היכל יצחק אה"ע א סימן ה):
לרגל קבוץ גלויות מכל תפוצות הגולה...ודבר זה עלול להביא מחלוקת בישראל ולהרוס את שלום בית ישראל, לזאת מצאנו וראינו חובה לעצמנו לחדש תקנותיהם של רבותינו הקדמונים זצ"ל ולהוסיף עוד תקנות כאלה שהשעה מחייבת אותם מפני דרכי שלום ושלום הבית בישראל שהם תופסים מקום יסודי לכל תקנות רבותינו הקדמונים, מימי משה רבינו ועד הדורות האחרונים לקהלותיהם. ברשות קודשא בריך הוא ושכינתיה, וברשות בית - דין של מעלה ובית - דין של מטה וברשות רבנן קדמאי מרי ארעא דישראל, ובהסכמת הגאונים הגדולים חברי המועצה המורחבת של הרבנות הראשית בישראל גוזרים ומתקנים בתוקף תוה"ק ככל תקנות ישראל שנעשו בישראל לקהלותיהם ולדורות עולם...
כך כתב מרן הגר"א שפירא שליט"א:
"סמכותה של הרבנות הראשית מונעת מצב שכל אדם יבנה במה לעצמו, מצב שהיה הרסני לחיים הדתיים" (מתוך הסכמתו לספר: הרה"ר לישראל שבעים שנה לייסודה, היכל שלמה ירושלים תשס"ב).
הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו שליט"א:
אם ח"ו לא היתה קמה רבנות הראשית, היינו עדים לארבע מאות חתימות של רבנים המכשירים מוצר מסוים, כי כל רב לא היה מקבל הכשר שני במערכת בתי הדין בארץ אשר אין דומה להם בכל העולם, לא ניתן למצוא היום [מצב] שבו בית דין אחד מכשיר והשני פוסל (מתוך הסכמתו לספר הנ"ל).
בחירת רבנים ראשיים בשאר קהילות ישראל
דיברתי בעבר עם קבוצת חברים, חברי קהילה בחו"ל. שאלתי אותם מה יקרה אם כלל הקהילה היהודית בארצם תחליט לבחור רב ראשי. בני שיחי חייכו בכאב וצער, וקבעו שחסדי שמים שאין החלטה כזו בארצם. אילו היו נערכות חלילה בחירות כאלו, ללא ספק היה נבחר ח"ו "ראביי" רפורמי כמייצג הקהילה. שאלתי אותם האם לדעתם יתכן מצב בו כלל הקהילה בארצם תחליט שרק רב אורתודוקסי יכול להגיש מועמדות לתפקיד הרב הראשי. תשובתם היתה שאם יקרה כך, הרי בודאי שימות המשיח הגיעו.
והנה היום במדינת ישראל, חיה הקהילה היהודית המאורגנת הגדולה ביותר בעולם. בקהילה זו למעלה מחמשה מליון יהודים, ונדמה כי רובם המכריע אינם מגדירים עצמם כדתיים. ישנה החלטה לבחירת רב ראשי, וקביעה ברורה כי רק רב הנאמן למסורת ולתורה שבעל פה יכול להגיש מועמדות. האין עובדה זו כשלעצמה ראויה להתפעלות עצומה?
בחירת הרבנים הראשיים לישראל היום
הרבנות הראשית נבחרת מכח חוקי המדינה, הנקבעים על ידי הכנסת וכלל הציבור. מצב זה מקביל לאופן בחירת רב העיר בעבר, על ידי הפרנסים וגבאי העיר. לצד נציגי כלל הציבור, חלק נכבד מאד מהגוף הבוחר הם רבנים ודיינים. מי שנבחר כרב ראשי הוא המוסמך לייצג ולנהל את ענייני הדת במקום זה. גם היחידים שלא הסכימו עם בחירתו מחויבים לקבל את מעמדו ולכבדו כרב הראשי של כלל המדינה.
אולם אין מדובר כאן רק על הרב של הקהילה היהודית הגדולה בעולם. מעמד כזה היינו נותנים לרב ראשי בארצות הברית. אנו עוסקים בקהילה המרכזית ביותר בעם היהודי, החיה בארצו של העם היהודי, ומהוה היום את לב לבו העם. אין זו סתם קהילה, אלא איגוד כללי של מדינת העם היהודי, כפי שהתורה ציותה עלינו לחיות (ראה בפרק ה'). מכאן נובע גם מעמד מיוחד שלו כלפי העם היהודי בגולה, ולא רק ב"קהילה" הארץ ישראלית.
גוף בוחר מעין זה, המורכב מנציגי השלטון וגדולי התורה, היה גם הגוף המוסמך לבחור או אף לפטר את הכהן הגדול:
"כהן גדול מתמנה בפה ומסתלק בפה, ובירושלמי דריש ליה מקרא. ומסתברא שהדבר תלוי במלך ובאחיו הכהנים" (תוספות יומא יב: ד"ה כהן גדול).
הסמכויות המוקנות כיום לרבנות הראשית
כבר הזכרנו כי סמכויות הרב תלויות בהחלטת פרנסי וראשי הקהילה. מדינת ישראל היום מעניקה סמכויות עצומות לרבניה, ואין דוגמתן בשום קהילה גדולה אחרת בעולם. כל עניני האישות מנוהלים באופן בלעדי על ידיהם. פיקוח על הכשרות, בחירת והסמכת רבני ערים ויישובים, הן רק דוגמאות לסמכויות הנרחבות. הרבנות הראשית היא היחידה המונעת כניסת רפורמים ומתחזים למיניהם למקומות אלו. לראשי המדינה יש כתובת הלכתית ברורה היכן להתייעץ בשאלות הלכתיות כלל ישראליות. גם אם הרב יתיעץ עם רבנים גדולים ממנו, הפסיקה תבוסס תמיד על יסודות ההלכה. אם נשוה את מצב הפיקוח הרבני בישראל לקהילות היהודיות בחו"ל, נראה מיד את ההבדל העצום. בכל אלו בולטת החשיבות העצומה שיש כיום לקיומה ולביסוסה של הרבנות הראשית לישראל.
ומה אם יבחר ח"ו "רב" רפורמי?
חשש זה אינו נעדר בסיס לצערנו. במועצות הדתיות כבר התערב הבג"ץ, ויתכן שעוד נגיע ח"ו הלאה. בודאי שלאדם ללא מחויבות למסורת ההלכה והתורה שבעל פה, אין שום סמכות או מעמד כרב. אולם חשש עתידי זה אינו צריך לפגוע ביחסנו לרבנות כיום. ישנם היום בחו"ל הרבה קהילות מסורתיות. האם יש איסור להתמנות שם היום לרב, בגלל החשש שמא ישתנו החלטות הקהילה בעתיד? האם נפגע משום כך מעמד הרב האורתודוקסי הנוכחי? האם אין היום ערים חשובות בהן קיימים "רבנים" רפורמים, ובעבר כיהנו בהן גדולי הדור?
כמובן שאם יקרה ח"ו דבר שכזה, יגרם נזק והפסד עצום לעם היהודי. אולם העם היהודי ספג כבר מכות גדולות מאלו בעבר, והתגבר גם עליהן. היו זמנים בהם השלטון היהודי נלחם נגד הדת, סילק או רצח את חברי הסנהדרין, ובחר סנהדרין ורבנים ראשיים צדוקים (קידושין סו., סנהדרין נב., בבא בתרא ד., ועוד). היתה תקופה שגם כהנים גדולים נבחרו על ידי השלטון לפי עושרם והשוחד ששילמו. האם משום כך צריך היה לבטל לגמרי בכל הדורות את מוסד הסנהדרין והרבנות?
נימוקי המתנגדים
יש המתנגדים להענקת מעמד עליון לרבנות הראשית, וטוענים שלאנשים חילוניים אין שום סמכות לקבוע ולהחליט בעניני רבנות ודת. אולם אנו סוברים כי קביעת הסטיגמה והחלוקה של "דתיים" ו"חילוניים" מסוכנת מאד. אין אדם שמקפיד על כל תרי"ג מצוות, ואין יהודי שאינו שומר לפחות חלק מהן. אנו עם אחד, וכל עוד מוסכם וברור שהרב יהיה רק רב אורתודוקסי - כולנו שותפים בבחירת הרב. גם אם חלק מהעם לא ינהג בכל על פי אורחותיו, זכותם המלאה להיות שותפים בבחירת הרב שיארגן גם את עניני הדת שלהם. שאלת היחס שלנו לציבור ה"חילוני" היא אחת משאלות המפתח בנושא מעמד הרבנות.
האחריות ההלכתית שלנו כלפי כלל הציבור
אחד ההבדלים המשמעותיים בין הגישות ביהדות היום, היא שאלת האחריות ההלכתית שיש לנו על כלל הציבור (שהבאנו כבר בפרק טז). יש הסוברים שכלפי ציבור הנראה כמי שממילא לא אכפת לו מההלכה, אין לנו אחריות הלכתית. אין אנו מחויבים לדאוג למשל לתקנת נישואין או ממזרות של אלו שמוכנים להתחתן גם עם גויים או בנישואין אזרחיים. אין אנו צריכים להתאמץ ולחפש קולות ומחיר זול בכשרות, עבור ציבור שלא אכפת לו לאכול גם בלא כשרות.
אולם אין זו דרכנו (ראה בפרק טז סעיף 3). אנו בטוחים שאין יהודי שבעומק ליבו אינו רוצה לעשות את רצון ה'. ללא ספק עוד יזכה לשוב אל ה', הוא או זרעו. הקב"ה אוהב את העם הזה, ורק בו הוא בחר להיות עמו. חובה עלינו לעשות כל מאמץ להרבות מסעדות כשרות, גם עבור ציבור שנדמה כי הכשרות אינה מעניינת אותו כלל. גם אם הרב עצמו לא יאכל שם, עליו לחפש את כל דרכי הקולא האפשריות בהלכה כדי להרבות מסעדות כשרות. אף כי מצוה גדולה לחפש הידורים לציבור הדורש זאת, מצוה גדולה עוד יותר לחפש קולות כדי להרבות בתקנת כלל הציבור. כשם שרב מתאמץ להתיר עגונה, כך חובה עלינו להתאמץ בכל דרך במסגרת ההלכה כדי שהזוג ינשא בנישואין אורתודוקסיים.
כך כתב הראשון לציון הנוכחי, הרב אליהו בקשי דורון שליט"א (שו"ת בנין אב, הקדמה לחלק ד'):
דאגתנו בעיקר היא דאגת הכלל, דאגת היהדות כולה, דאגת צביונו של עם ישראל בארץ. שלא יראה כאותם קהילות של אותם זרמים בחו"ל שיש בהם התבוללות נוראה...צביונה היהודי של המדינה כמדינה יהודית דמוקרטית תלוי בכחה וסמכותה של הרבנות הראשית לישראל...בנושאים מסוימים סמכותה החוקית של הרבנות הראשית היא למעשה החותמת המטביעה את היהדות על השלטון הדמוקרטי.
נראה ששאלת האחריות ההלכתית היא שאלת המפתח ביחסנו לרבנות הראשית. האם מישהו סובר שמצב הדת בכלל הציבור היה היום מתוקן וטוב יותר, לולא הרבנות הראשית? מי שמסכים עם חובתנו ואחריותנו ההלכתית לתקנת כלל הציבור, מבין ומכיר גם בחשיבות קיומה וגודל מעמדה של רבנות ראשית לישראל.
מאמר זה מופיע כפרק מתוך הספר "המדינה היהודית / האם מדינת ישראל של היום יכולה להיות תחילת הגאולה? (שאלות ותשובות בהלכה)".
הערות והארות יתקבלו בברכה לאי מייל של המחבר