בצד המסכות, ה"פטריוט" המתכתי, ההפגנות והקרבות עצמם, כדאי לקחת לתשומת לב כמה הרהורים, המשקיפים על המתרחש מזוויות שונות.
אשלייה או רמאות עצמית
ואם סדאם חוסיין ימות, אז מה? מישהו באמת חושב שהמצב ישתנה מן היסוד? התמימות של האמריקנים בצד הצביעות של האירופים תניב פתאום ערבים אחרים? התבוננות בעין בלתי משוחדת תגלה שיטה שלטונית אחידה מהמלך במרוקו, דרך אלג'יר, קדאפי הלובי ומובארק המצרי, המשך בסעודיה, כוויית ונסיכויות המפרץ, ירדן וסוריה. בכולן יש שליט אחד בלעדי. ולא משנה אם קוראים לזה ממלכה, רפובליקה או דמוקרטיה. זו תמיד דיקטטורה בפועל.
המדינה היחידה במזרח התיכון- ואולי בעולם כולו- שערבים חיים בה בדמוקרטיה אמיתית, היא ישראל. וגם אותה הם מנסים להשמיד. למעשה, גם לערביי ישראל אין אלטרנטיבה בתוכם. אין נציג ערבי אחד בכנסת המוכן לקבל את המדינה היהודית- דמוקרטית. אין מפלגה ערבית אחת שערבים יכולים להצביע עבורה מתוך ביטחון שהיא תומכת באי השמדת ישראל.
מלבד ישראל נגוע כל המזרח הקרוב- הערבי- בשחיתות שלטונית וברודן יחיד. והסיכוי היחיד שיש לארה"ב הוא למצוא רודן רשע פחות ולקוות. עם הרבה תמימות ואשליות. ומעניין שכל המומחים אינם מעיזים להסתכל גם בראי ההיסטוריה. כך, למשל, יכולים הבריטים להתבונן בכתבי הקצינים והנוסעים האנגלים שביקרו בארץ ונפגשו עם יושביה הערבים. הם מלאי שאט נפש מהטיפוסים החלקלקים והבוגדניים. גם ספרו של מרק טווין האמריקאי על ארץ הקודש, יכול להיחשב כתעמולה ציונית גסה.
קנה לך חבר
אמריקה מצטיירת שוב, כפרייר של העולם. הם נחמדים ואכפתיים התמימים הללו. כמו בעבר הקרוב, במלחמות העולם הראשונה וגם בשנייה, הם מצילים את האירופים מידי עצמם. מקריבים חיילים ומשאבים על מזבח הסדר העולמי. לוחמים ב"רעים", כמו במסורת המערב הפרוע יוצאים נגד הרשע באשר הוא. בפנמה או בוייטנאם, בגרמניה או ביפן. לפעמים מצליחים ולפעמים לא. ועם זאת הם אינם מתייאשים ומנסים תמיד שוב. ודווקא המקרים של "לא", מוכיחים שהם, בעצם, יכולים להישאר ביבשת שלהם ושום דבר לא יקרה להם. כמה וייטנאמיים או קמבודים ימותו ועוד מיליונים אכן יחיו תחת שעבוד. אבל האמריקנים ימשיכו תמיד לשפר את רמת חייהם ולעסוק בטיסות לירח, איכות סביבה ובזוטות של החיים. מי שסובל ממש הם בני האדם המחפשים את פרוסת הלחם היומית באפריקה או באסיה. ובעצם, שם מסתפקים בציפייה למטוסים האמריקנים שיביאו מה שצריך. והבוקרים החביבים מאמריקה הגדולה בדרך כלל אינם מאכזבים. הם אכפתיים יותר משליטי המדינות עצמם.
אבל האמריקנים הורסים את המוסר העולמי. זה לא ההון שהם יעשו גם מהמלחמה הזאת, ללא ספק. (ואצלם הגורם המסחרי הוא חשוב). אלא זה התשלום שהם משלמים למי שמוכן לסייע להם במיגור הרשע. כאילו זה אינטרס פרטי שלהם. נדמה שחוץ ממדינת ישראל, שהתייצבה ללא תנאי וללא הגשת חשבון לצד השריף של העולם, כל יתר שוכני המסבאה דורשים תשלום. הטורקים מתנים את הסכמתם בחבילת סיוע. ירדן תקבל ערימה של כסף. כך גם מדינות אחרות, כמו מצרים, יזכו לשלמונים אם ישמרו על שתיקה.
אבל, מה עם האמת והמוסר. האומנם מדובר בגחמה אמריקאית? האם כווית אינה מזיעה בחלום מסויט מפני שכנתה הלא נחמדה? ואיראן כבר גמרה ללקק את פצעיה מהמלחמה הממושכת- ובעצימות גבוהה- עם עיראק? וצרפת הבוגדנית מקבלת בשלווה את הצטיידותה הגרעינית של עיראק, על מטורפיה השליטים? ואיך זה שרק ארצות הברית מתייצבת בגלוי ובמלוא עוצמתה אל מול ציר הרשע? סופגת יריקות תוך כדי כך שהיא מצילה את היורקים?
ויש לנו הצעה לאמריקאים. המשיכו לעזור לבני הברית שלכם. לחבר'ה הטובים. אבל, אל תשלמו על זכותכם להכות בסכנות הנשקפות לעולם כולו. השאירו את כל הסחטנים חשופים למול הרודן העיראקי התורן. אל תתנו פרס לשפנים. אסור לשלם בעד הזכות להכות ברשעי עולם
הפיל והשאלה היהודית
יש משהו מרגיז מאד בקלות הבלתי נסבלת בה העולם כולו מקבל את המציאות שהעיראקים רוצים בהשמדתנו, בטבעיות ובשוויון נפש. כעובדת חיים. כך היה גם במלחמת השחרור. אז פלש לארץ חיל משלוח עיראקי. ובמלחמת ששת הימים הגיעו הנה חטיבות עיראקיות. מה להם ולנו? המרחק גדול ואין גבול משותף. רק שנאה ואנטישמיות מדריכות את מי שביצע את ה"פרהוד", ואת מרד ראשיד עלי בתקופת השואה. וכיצד אפשר להבין את מדינות העולם ה"נאורות" והמודרניות שאינן מוחות נגד הרצון, המוצהר והמופגן, להשמיד מדינה החברה באו"ם, על טפיה ונשיה? ולאורך כל שנות קיומה. ואיך זה שאנחנו, הנתונים בתוך הכוונת איננו מצביעים על התופעה ומעמידים את העולם בפני מצפונו. ולו כדי להראות שאין להם דבר כזה.
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.
אשלייה או רמאות עצמית
ואם סדאם חוסיין ימות, אז מה? מישהו באמת חושב שהמצב ישתנה מן היסוד? התמימות של האמריקנים בצד הצביעות של האירופים תניב פתאום ערבים אחרים? התבוננות בעין בלתי משוחדת תגלה שיטה שלטונית אחידה מהמלך במרוקו, דרך אלג'יר, קדאפי הלובי ומובארק המצרי, המשך בסעודיה, כוויית ונסיכויות המפרץ, ירדן וסוריה. בכולן יש שליט אחד בלעדי. ולא משנה אם קוראים לזה ממלכה, רפובליקה או דמוקרטיה. זו תמיד דיקטטורה בפועל.
המדינה היחידה במזרח התיכון- ואולי בעולם כולו- שערבים חיים בה בדמוקרטיה אמיתית, היא ישראל. וגם אותה הם מנסים להשמיד. למעשה, גם לערביי ישראל אין אלטרנטיבה בתוכם. אין נציג ערבי אחד בכנסת המוכן לקבל את המדינה היהודית- דמוקרטית. אין מפלגה ערבית אחת שערבים יכולים להצביע עבורה מתוך ביטחון שהיא תומכת באי השמדת ישראל.
מלבד ישראל נגוע כל המזרח הקרוב- הערבי- בשחיתות שלטונית וברודן יחיד. והסיכוי היחיד שיש לארה"ב הוא למצוא רודן רשע פחות ולקוות. עם הרבה תמימות ואשליות. ומעניין שכל המומחים אינם מעיזים להסתכל גם בראי ההיסטוריה. כך, למשל, יכולים הבריטים להתבונן בכתבי הקצינים והנוסעים האנגלים שביקרו בארץ ונפגשו עם יושביה הערבים. הם מלאי שאט נפש מהטיפוסים החלקלקים והבוגדניים. גם ספרו של מרק טווין האמריקאי על ארץ הקודש, יכול להיחשב כתעמולה ציונית גסה.
קנה לך חבר
אמריקה מצטיירת שוב, כפרייר של העולם. הם נחמדים ואכפתיים התמימים הללו. כמו בעבר הקרוב, במלחמות העולם הראשונה וגם בשנייה, הם מצילים את האירופים מידי עצמם. מקריבים חיילים ומשאבים על מזבח הסדר העולמי. לוחמים ב"רעים", כמו במסורת המערב הפרוע יוצאים נגד הרשע באשר הוא. בפנמה או בוייטנאם, בגרמניה או ביפן. לפעמים מצליחים ולפעמים לא. ועם זאת הם אינם מתייאשים ומנסים תמיד שוב. ודווקא המקרים של "לא", מוכיחים שהם, בעצם, יכולים להישאר ביבשת שלהם ושום דבר לא יקרה להם. כמה וייטנאמיים או קמבודים ימותו ועוד מיליונים אכן יחיו תחת שעבוד. אבל האמריקנים ימשיכו תמיד לשפר את רמת חייהם ולעסוק בטיסות לירח, איכות סביבה ובזוטות של החיים. מי שסובל ממש הם בני האדם המחפשים את פרוסת הלחם היומית באפריקה או באסיה. ובעצם, שם מסתפקים בציפייה למטוסים האמריקנים שיביאו מה שצריך. והבוקרים החביבים מאמריקה הגדולה בדרך כלל אינם מאכזבים. הם אכפתיים יותר משליטי המדינות עצמם.
אבל האמריקנים הורסים את המוסר העולמי. זה לא ההון שהם יעשו גם מהמלחמה הזאת, ללא ספק. (ואצלם הגורם המסחרי הוא חשוב). אלא זה התשלום שהם משלמים למי שמוכן לסייע להם במיגור הרשע. כאילו זה אינטרס פרטי שלהם. נדמה שחוץ ממדינת ישראל, שהתייצבה ללא תנאי וללא הגשת חשבון לצד השריף של העולם, כל יתר שוכני המסבאה דורשים תשלום. הטורקים מתנים את הסכמתם בחבילת סיוע. ירדן תקבל ערימה של כסף. כך גם מדינות אחרות, כמו מצרים, יזכו לשלמונים אם ישמרו על שתיקה.
אבל, מה עם האמת והמוסר. האומנם מדובר בגחמה אמריקאית? האם כווית אינה מזיעה בחלום מסויט מפני שכנתה הלא נחמדה? ואיראן כבר גמרה ללקק את פצעיה מהמלחמה הממושכת- ובעצימות גבוהה- עם עיראק? וצרפת הבוגדנית מקבלת בשלווה את הצטיידותה הגרעינית של עיראק, על מטורפיה השליטים? ואיך זה שרק ארצות הברית מתייצבת בגלוי ובמלוא עוצמתה אל מול ציר הרשע? סופגת יריקות תוך כדי כך שהיא מצילה את היורקים?
ויש לנו הצעה לאמריקאים. המשיכו לעזור לבני הברית שלכם. לחבר'ה הטובים. אבל, אל תשלמו על זכותכם להכות בסכנות הנשקפות לעולם כולו. השאירו את כל הסחטנים חשופים למול הרודן העיראקי התורן. אל תתנו פרס לשפנים. אסור לשלם בעד הזכות להכות ברשעי עולם
הפיל והשאלה היהודית
יש משהו מרגיז מאד בקלות הבלתי נסבלת בה העולם כולו מקבל את המציאות שהעיראקים רוצים בהשמדתנו, בטבעיות ובשוויון נפש. כעובדת חיים. כך היה גם במלחמת השחרור. אז פלש לארץ חיל משלוח עיראקי. ובמלחמת ששת הימים הגיעו הנה חטיבות עיראקיות. מה להם ולנו? המרחק גדול ואין גבול משותף. רק שנאה ואנטישמיות מדריכות את מי שביצע את ה"פרהוד", ואת מרד ראשיד עלי בתקופת השואה. וכיצד אפשר להבין את מדינות העולם ה"נאורות" והמודרניות שאינן מוחות נגד הרצון, המוצהר והמופגן, להשמיד מדינה החברה באו"ם, על טפיה ונשיה? ולאורך כל שנות קיומה. ואיך זה שאנחנו, הנתונים בתוך הכוונת איננו מצביעים על התופעה ומעמידים את העולם בפני מצפונו. ולו כדי להראות שאין להם דבר כזה.
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.