את האבסורדים, שמסוגל להניב העיסוק האקדמי בחקר הטרור, המחיש אחד מחוקרי המרכז לדיאלוג אסטרטגי, שבריאיון לערוץ הראשון על רקע המלחמה בעיראק טען כי הטרור הוא נשקו של החלש. יתרה מזאת, על-מנת שציבור צופי הטלוויזיה לא יטעה במשמעות השגותיו האקדמיות, כרך המומחה לדיאלוג אסטרטגי את הפרטיזנים היוגוסלבים שלחמו נגד המשטר הנאצי יחד עם הפצצות האנושיות של הטרור האיסלמי בתוך אותה מסגרת של הגדרת הטרור. למרות שהכין את קהל מאזיניו לכך שהם עשויים להתקומם נגד ההשוואה, הקפיד המומחה האסטרטגי לכלול את הפרטיזנים והמחבלים בחבילת טרור אחת, שכן, מדובר בהגדרה אקדמית משוחררת מהטיה רגשית או ערכית.
ייתכן שצריך להיות מומחה בעל תואר דוקטור ממכון אסטרטגי מתוקשר כדי לרקוח דייסה רעיונית המפיקה ממצאים כה מופרכים דוגמת האנלוגיה בין הפרטיזנים של מלחמת העולם השנייה לבין הטרור האיסלמי. "המומחה" לענייני אסטרטגיה לא רק שמעוות את מושג הטרור, אלא בהכרח מקנה לטרוריסטים מכשיר לגיטימי להצדקת פשעיהם.
הטרור הוא השקפת עולם הדוגלת בהפעלת אלימות מכוונת נגד אוכלוסייה אזרחית לצורך קידום מטרותיה האידיאולוגיות. כלומר, הטרור הוא בראש ובראשונה נשקו של הטרוריסט, בין אם הטרוריסט הוא מדינה או מיעוט בעל שאיפות פוליטיות. הכללתם של הפרטיזנים בתוך מסגרת ההגדרה הגורפת של הטרור ממחישה את העיוות הגלום בתפישה התלושה והבלתי-רלוונטית של הטרור כנשקם של החלשים. דווקא גרמניה האדירה של הרייך השלישי היא הדוגמה המובהקת ביותר להתגלמות הטרור, שביצע אלימות רצחנית ומכוונת נגד אוכלוסייה אזרחית בלתי-מעורבת, בעוד שהפרטיזנים שלחמו בטרור הגרמני הממוסד התמקדו במטרות צבאיות, לוגיסטיות ומערכתיות של הטרור הנאצי.
הטרור הוא לפעמים נשקו של החזק ולפעמים נשקו של החלש, אך תמיד הוא נשקו של הטרוריסט המתייחס לאוכלוסייה אזרחית כאל מטרה צבאית לגיטימית. מעבר לאנלוגיות ההיסטוריות המופרכות, שנובעות מתזת הטרור של "המומחה" לדיאלוג אסטרטגי, משקפת התזה גישה רדודה וחובבנית המנוגדת לנורמות המדעיות שבהן דוגל הממסד האקדמי. כלומר, לא רק שהגדרת הטרור כנשקו של החלש מביאה להיפוך יוצרות של פרטיזנים יוגוסלבים המוגדרים כטרוריסטים בשל חולשתם לעומת מכונת המלחמה הנאצית שאינה נכללת בהגדרת הטרור בשל עוצמתה, היא גם משקפת בלבול מושגים בין לוחמת גרילה לטרור. שכן, לוחמת הגרילה היא זאת שראויה להגדרה כנשקו של החלש, אם כי גם מדינות גדולות נוקטות לפעמים בלוחמת גרילה. האבחנה בין גרילה לטרור נובעת באופן חד-משמעי מתוך הגדרתו הנכונה של הטרור, למרות ששופרות התעמולה של מפעילי הטרור מנסים לטשטש אותה בהתאם לעמדותיהם הפוליטיות. באותה מידה חותרת תעמולת הטרור לטשטש את האבחנה בין אלימותו המכוונת של הטרור נגד אזרחים לבין פגיעות מקריות באזרחים על ידי הצבאות הלוחמים בטרור.
"תזת הטרור" של המומחה לדיאלוג אסטרטגי היא דוגמה אחת מני רבות לזילות השיח הציבורי המתוקשר. בעוד שהיפותזות בלתי מוכחות אינן מתמסדות בתחום המדעים המדויקים כל עוד לא זכו לאימות אמפירי ממצה, מוכיחה ההיסטוריה המדעית שתזות לא בדוקות אכן משתרשות בתחום מדעי החברה והרוח בשל הקושי הבסיסי להפריכן או לאמתן. כתוצאה מכך, מסתמנת מגמה של הפיכת מחלקות החברה והרוח באקדמיה למעוזי אידיאולוגיה במקום להיכלות המחקר המדעי. המרכזים האסטרטגיים למיניהם, שצצים כפטריות אחרי הגשם, תורמים את חלקם המכריע לזילות השיח הציבורי ולהאצת הניוון המתמשך של מדעי החברה והרוח לשפל המדרגה של פטפטת תקשורתית נטולת ביקורת עצמית.
אומנם אין לצפות מהתקשורת שתעמיד את מרואייניה במבחן אקדמי נוקשה, אך מתקבל הרושם שאנשי הטלוויזיה והרדיו כופים על קהל הצופים והמאזינים את אותה קליקה מיוחסת של מומחים ופרשנים באיצטלה אקדמית, שמרביתם מרעיפים על הציבור דברי איוולת בסגנון יומרני ומנופח. התקשורת המובילה מתיימרת לעמוד באמות מידה של אחריות ציבורית, מקצוענות ואתיקה. אך כדי לעמוד בקריטריונים של תדמיתה העצמית, חייבת התקשורת להבין שהציבור ראוי ליותר פרשנים מוכשרים ורציניים, דוגמת ד"ר עוזי ארד, ולצמצום חשיפתם התקשורתית של שרלטנים אקדמיים דוגמת אותו "מומחה" לדיאלוג אסטרטגי המגדיר את הטרור כנשקם של החלשים.
ייתכן שצריך להיות מומחה בעל תואר דוקטור ממכון אסטרטגי מתוקשר כדי לרקוח דייסה רעיונית המפיקה ממצאים כה מופרכים דוגמת האנלוגיה בין הפרטיזנים של מלחמת העולם השנייה לבין הטרור האיסלמי. "המומחה" לענייני אסטרטגיה לא רק שמעוות את מושג הטרור, אלא בהכרח מקנה לטרוריסטים מכשיר לגיטימי להצדקת פשעיהם.
הטרור הוא השקפת עולם הדוגלת בהפעלת אלימות מכוונת נגד אוכלוסייה אזרחית לצורך קידום מטרותיה האידיאולוגיות. כלומר, הטרור הוא בראש ובראשונה נשקו של הטרוריסט, בין אם הטרוריסט הוא מדינה או מיעוט בעל שאיפות פוליטיות. הכללתם של הפרטיזנים בתוך מסגרת ההגדרה הגורפת של הטרור ממחישה את העיוות הגלום בתפישה התלושה והבלתי-רלוונטית של הטרור כנשקם של החלשים. דווקא גרמניה האדירה של הרייך השלישי היא הדוגמה המובהקת ביותר להתגלמות הטרור, שביצע אלימות רצחנית ומכוונת נגד אוכלוסייה אזרחית בלתי-מעורבת, בעוד שהפרטיזנים שלחמו בטרור הגרמני הממוסד התמקדו במטרות צבאיות, לוגיסטיות ומערכתיות של הטרור הנאצי.
הטרור הוא לפעמים נשקו של החזק ולפעמים נשקו של החלש, אך תמיד הוא נשקו של הטרוריסט המתייחס לאוכלוסייה אזרחית כאל מטרה צבאית לגיטימית. מעבר לאנלוגיות ההיסטוריות המופרכות, שנובעות מתזת הטרור של "המומחה" לדיאלוג אסטרטגי, משקפת התזה גישה רדודה וחובבנית המנוגדת לנורמות המדעיות שבהן דוגל הממסד האקדמי. כלומר, לא רק שהגדרת הטרור כנשקו של החלש מביאה להיפוך יוצרות של פרטיזנים יוגוסלבים המוגדרים כטרוריסטים בשל חולשתם לעומת מכונת המלחמה הנאצית שאינה נכללת בהגדרת הטרור בשל עוצמתה, היא גם משקפת בלבול מושגים בין לוחמת גרילה לטרור. שכן, לוחמת הגרילה היא זאת שראויה להגדרה כנשקו של החלש, אם כי גם מדינות גדולות נוקטות לפעמים בלוחמת גרילה. האבחנה בין גרילה לטרור נובעת באופן חד-משמעי מתוך הגדרתו הנכונה של הטרור, למרות ששופרות התעמולה של מפעילי הטרור מנסים לטשטש אותה בהתאם לעמדותיהם הפוליטיות. באותה מידה חותרת תעמולת הטרור לטשטש את האבחנה בין אלימותו המכוונת של הטרור נגד אזרחים לבין פגיעות מקריות באזרחים על ידי הצבאות הלוחמים בטרור.
"תזת הטרור" של המומחה לדיאלוג אסטרטגי היא דוגמה אחת מני רבות לזילות השיח הציבורי המתוקשר. בעוד שהיפותזות בלתי מוכחות אינן מתמסדות בתחום המדעים המדויקים כל עוד לא זכו לאימות אמפירי ממצה, מוכיחה ההיסטוריה המדעית שתזות לא בדוקות אכן משתרשות בתחום מדעי החברה והרוח בשל הקושי הבסיסי להפריכן או לאמתן. כתוצאה מכך, מסתמנת מגמה של הפיכת מחלקות החברה והרוח באקדמיה למעוזי אידיאולוגיה במקום להיכלות המחקר המדעי. המרכזים האסטרטגיים למיניהם, שצצים כפטריות אחרי הגשם, תורמים את חלקם המכריע לזילות השיח הציבורי ולהאצת הניוון המתמשך של מדעי החברה והרוח לשפל המדרגה של פטפטת תקשורתית נטולת ביקורת עצמית.
אומנם אין לצפות מהתקשורת שתעמיד את מרואייניה במבחן אקדמי נוקשה, אך מתקבל הרושם שאנשי הטלוויזיה והרדיו כופים על קהל הצופים והמאזינים את אותה קליקה מיוחסת של מומחים ופרשנים באיצטלה אקדמית, שמרביתם מרעיפים על הציבור דברי איוולת בסגנון יומרני ומנופח. התקשורת המובילה מתיימרת לעמוד באמות מידה של אחריות ציבורית, מקצוענות ואתיקה. אך כדי לעמוד בקריטריונים של תדמיתה העצמית, חייבת התקשורת להבין שהציבור ראוי ליותר פרשנים מוכשרים ורציניים, דוגמת ד"ר עוזי ארד, ולצמצום חשיפתם התקשורתית של שרלטנים אקדמיים דוגמת אותו "מומחה" לדיאלוג אסטרטגי המגדיר את הטרור כנשקם של החלשים.