התבשרנו כי שרון מקבל את חזונו של בוש למזרח תיכון חדש. נכון, יהיו ויתורים כואבים, הוא אמר, אך זה יעשה טוב לאזור...
אין לי טרוניה על מי שבאמת מאמין שצריך להפוך גם את האבן הזאת. מאמר זה או אחר לא יפקח את עיניו של מי לא התעורר בעקבות שרציחתם של 757 מאחינו ע"י שונאינו הערבים מזה שנתיים וחצי. טענה גדולה יש לי על אלו שקראו לנו לבחור בהם בשם המאבק נגד מדינה פלשתינאית ונגד מפת הדרכים, אלה שזכו באמון הציבור שהיה מספיק מפוכח כדי לקבל את דבריהם, אך לא היה מספיק מפוכח כדי להבין שמדובר במילים בעלמא -לכבוד הבחירות.
במבזק הראשון(!) שהופיע באתר שפתחה מפלגת "מולדת" במיוחד לכבוד הבחירות מופיע הציטוט הבא:
"ח"כ בני אלון: האיחוד הלאומי לא תשב בממשלה שבקוי היסוד שלה מוזכרת "מפת הדרכים"
ח"כ בני אלון, יו"ר "מולדת", אומר היום כי ב"מפת הדרכים" נכתב שבסיום התהליך תוקם מדינה פלשתינית ולפיכך מפלגתו לא תוכל לשבת בממשלה שבקוי היסוד שלה מוזכרת "מפת הדרכים". לאיחוד הלאומי אין ענין להצטרף לממשלה שכזו, אומר אלון.
אלון מוסיף כי האיחוד הלאומי אינה יכולה להכנס לממשלה עם 'שינוי' או עם 'העבודה' משום שכניסת אחת ממפלגות אלו פירושה ששרון מעונין להקים מדינה פלשתינית ובמקרה זה גם אם ייכתב בקוי היסוד של הממשלה כי לא תוקם מדינה פלשתינית לא תהיה לכך משמעות. האיחוד הלאומי תשמש רק עלה תאנה לרצונו של ראש הממשלה להקים מדינה פלשתינית בגיבוי שינוי והעבודה, מוסיף אלון. עם זאת הוסיף כי אם יקים שרון ממשלה ימנית יציבה, מפלגתו לא תהיה קטנונית ותהיה מוכנה 'להתפשר על המילים', כלשונו"
אכן מילים כדורבנות, אגב נכון לזמן כתיבת מאמר זה אמנם כצפוי כבר ירד המבזק הזה מחלון המבזקים אך עדיין ניתן לגשת אליו בכתובת: http://www.moledet.org.il/miv1.html
בכל מקרה, הדף המצולם שמור בידי כמובן (מן הסתם זמן קצר לאחר פרסום המאמר הוא ייעלם)
אם כן, האיחוד הלאומי, כמו גם המפד"ל, שהצהירה כי לא תצטרף לממשלה שמפת הדרכים מהווה חלק מקווי היסוד שלה, נבחרו ע"י אלה שתמכו בדברים שנאמרו אך לא השכילו להבין שהדברים נאמרים ר-ק בשביל הבחירות...
היום, כש"מפת הדרכים" הולכת ומתקרבת, עדיין ממשיכים נציגי המפד"ל והאיחוד הלאומי לדבוק ב(עיקרון?) הכסא. לכאורה, מה הבעייה? כל עוד לא התחיל שרון ביישום התוכנית יכולים הם להשאר חלק מהממשלה. ברגע שייגמר שלב הדיבורים ויתחילו המעשים, יפרחו להן הציפורים הפוליטיות מן הקן שהספיקו לבנות על משענת הכסא.
מייד לאחר הבחירות כתב משה פייגלין מאמר קצר ובו השווה את המפד"ל והאיחוד הלאומי למנועים הרקטיים של מעבורת החלל-הממשלה. ממשלת שרון לא הייתה מחזיקה מעמד זמן רב ככל הנראה אילמלא היו אלה נכנסים פנימה, כניסתם של האיחוד הלאומי והמפד"ל מאפשרת לממשלה להמריא עד ש"תכנס למסלול". בשלב זה יושלכו המנועים הרקטיים לעבר האטמוספרה והעבודה תצטרף בחדווה לממשלה שתימצא "במצב חירום במערכה על השלום".
האמת היא שזוהי הבעייה הקטנה. הבעייה הגדולה היא "עיקורו של הימין והמחנה האמוני בישראל".
אם בממשלות אחרות שבהן הוזהרנו מפני תהליכים הרסניים הממשים ובאים הייתה ישיבה בממשלה כאין הסכמה אילמת לדרכה, הרי שכאן, כאשר לא רק שמפת הדרכים מופיעה בקווי היסוד של הממשלה אלא שגם ההכרזה על הקמת מדינה פלשתינית בארץ ישראל הושמעה מפי שרון לפני הבחירות לא פעם ולא פעמיים מהווה הישיבה בממשלת שרון גושפנקא מוחלטת לדרכה!
זוהי בדיוק הסיבה שגם כעת, לאחר שכבר הוכרז רשמית ע"י שרון כי "ישראל מקבלת את חזונו של בוש", אין אפילו הפגנה באופק. "נציגי הימין והמחנה האמוני" מהווים חלק מהתהליך וממילא אין סיכוי למחאה ולזעקה מצד המחנה הזה.
אך הגרוע מכל הוא השלב הבא. במוקדם או במאוחר (ככל הנראה במוקדם, אך במאוחר מדי מבחינתם של קרבנות רבים...) יסיימו את הפיכת האבן של "מפת הדרכים" והיא תצנח בתאוצה של קרוב ל-210 קמ"ש על ראשו של הציבור היהודי בישראל. אז יחפש הציבור את האלטרנטיבה ה"ימנית", את האלטרנטיבה ה"אמונית". בדיוק כמו בפעם הקודמת (שבשבילנו היא הנוכחית) יטענו "נציגי המחנה הימני והאמוני" כי מרחפת סכנה מעל מדינת ישראל ורק הם ימנעו אותה. האם יאמינו להם? התשובה לצערי היא ככל הנראה "כן"! וזה הדבר הנורא מכל.
לכן, בניגוד לדברים שכתבתי בתחילה אין טענתי גם לו על המפלגות "הימניות" וה"אמוניות" טענתי היא על ואל העם המפוכח שמבין שהתשועה לא תצמח מהפוליטיקאים שידברו גבוהה גבוהה ויצנחו חזרה לכיסא מייד לאחר הבחירות. טענתי, צעקתי וקריאתי היא אל העם! עלינו לפעול עכשיו ולהקדיש את כל המאמצים כדי למצוא את הדרכים להשפיע ולנווט מלמטה. אחרת ימשיך "לדפוק" מונה הנרצחים ו"השלום" יגבה עוד ועוד חלקים מהעם והארץ.
אין לי טרוניה על מי שבאמת מאמין שצריך להפוך גם את האבן הזאת. מאמר זה או אחר לא יפקח את עיניו של מי לא התעורר בעקבות שרציחתם של 757 מאחינו ע"י שונאינו הערבים מזה שנתיים וחצי. טענה גדולה יש לי על אלו שקראו לנו לבחור בהם בשם המאבק נגד מדינה פלשתינאית ונגד מפת הדרכים, אלה שזכו באמון הציבור שהיה מספיק מפוכח כדי לקבל את דבריהם, אך לא היה מספיק מפוכח כדי להבין שמדובר במילים בעלמא -לכבוד הבחירות.
במבזק הראשון(!) שהופיע באתר שפתחה מפלגת "מולדת" במיוחד לכבוד הבחירות מופיע הציטוט הבא:
"ח"כ בני אלון: האיחוד הלאומי לא תשב בממשלה שבקוי היסוד שלה מוזכרת "מפת הדרכים"
ח"כ בני אלון, יו"ר "מולדת", אומר היום כי ב"מפת הדרכים" נכתב שבסיום התהליך תוקם מדינה פלשתינית ולפיכך מפלגתו לא תוכל לשבת בממשלה שבקוי היסוד שלה מוזכרת "מפת הדרכים". לאיחוד הלאומי אין ענין להצטרף לממשלה שכזו, אומר אלון.
אלון מוסיף כי האיחוד הלאומי אינה יכולה להכנס לממשלה עם 'שינוי' או עם 'העבודה' משום שכניסת אחת ממפלגות אלו פירושה ששרון מעונין להקים מדינה פלשתינית ובמקרה זה גם אם ייכתב בקוי היסוד של הממשלה כי לא תוקם מדינה פלשתינית לא תהיה לכך משמעות. האיחוד הלאומי תשמש רק עלה תאנה לרצונו של ראש הממשלה להקים מדינה פלשתינית בגיבוי שינוי והעבודה, מוסיף אלון. עם זאת הוסיף כי אם יקים שרון ממשלה ימנית יציבה, מפלגתו לא תהיה קטנונית ותהיה מוכנה 'להתפשר על המילים', כלשונו"
אכן מילים כדורבנות, אגב נכון לזמן כתיבת מאמר זה אמנם כצפוי כבר ירד המבזק הזה מחלון המבזקים אך עדיין ניתן לגשת אליו בכתובת: http://www.moledet.org.il/miv1.html
בכל מקרה, הדף המצולם שמור בידי כמובן (מן הסתם זמן קצר לאחר פרסום המאמר הוא ייעלם)
אם כן, האיחוד הלאומי, כמו גם המפד"ל, שהצהירה כי לא תצטרף לממשלה שמפת הדרכים מהווה חלק מקווי היסוד שלה, נבחרו ע"י אלה שתמכו בדברים שנאמרו אך לא השכילו להבין שהדברים נאמרים ר-ק בשביל הבחירות...
היום, כש"מפת הדרכים" הולכת ומתקרבת, עדיין ממשיכים נציגי המפד"ל והאיחוד הלאומי לדבוק ב(עיקרון?) הכסא. לכאורה, מה הבעייה? כל עוד לא התחיל שרון ביישום התוכנית יכולים הם להשאר חלק מהממשלה. ברגע שייגמר שלב הדיבורים ויתחילו המעשים, יפרחו להן הציפורים הפוליטיות מן הקן שהספיקו לבנות על משענת הכסא.
מייד לאחר הבחירות כתב משה פייגלין מאמר קצר ובו השווה את המפד"ל והאיחוד הלאומי למנועים הרקטיים של מעבורת החלל-הממשלה. ממשלת שרון לא הייתה מחזיקה מעמד זמן רב ככל הנראה אילמלא היו אלה נכנסים פנימה, כניסתם של האיחוד הלאומי והמפד"ל מאפשרת לממשלה להמריא עד ש"תכנס למסלול". בשלב זה יושלכו המנועים הרקטיים לעבר האטמוספרה והעבודה תצטרף בחדווה לממשלה שתימצא "במצב חירום במערכה על השלום".
האמת היא שזוהי הבעייה הקטנה. הבעייה הגדולה היא "עיקורו של הימין והמחנה האמוני בישראל".
אם בממשלות אחרות שבהן הוזהרנו מפני תהליכים הרסניים הממשים ובאים הייתה ישיבה בממשלה כאין הסכמה אילמת לדרכה, הרי שכאן, כאשר לא רק שמפת הדרכים מופיעה בקווי היסוד של הממשלה אלא שגם ההכרזה על הקמת מדינה פלשתינית בארץ ישראל הושמעה מפי שרון לפני הבחירות לא פעם ולא פעמיים מהווה הישיבה בממשלת שרון גושפנקא מוחלטת לדרכה!
זוהי בדיוק הסיבה שגם כעת, לאחר שכבר הוכרז רשמית ע"י שרון כי "ישראל מקבלת את חזונו של בוש", אין אפילו הפגנה באופק. "נציגי הימין והמחנה האמוני" מהווים חלק מהתהליך וממילא אין סיכוי למחאה ולזעקה מצד המחנה הזה.
אך הגרוע מכל הוא השלב הבא. במוקדם או במאוחר (ככל הנראה במוקדם, אך במאוחר מדי מבחינתם של קרבנות רבים...) יסיימו את הפיכת האבן של "מפת הדרכים" והיא תצנח בתאוצה של קרוב ל-210 קמ"ש על ראשו של הציבור היהודי בישראל. אז יחפש הציבור את האלטרנטיבה ה"ימנית", את האלטרנטיבה ה"אמונית". בדיוק כמו בפעם הקודמת (שבשבילנו היא הנוכחית) יטענו "נציגי המחנה הימני והאמוני" כי מרחפת סכנה מעל מדינת ישראל ורק הם ימנעו אותה. האם יאמינו להם? התשובה לצערי היא ככל הנראה "כן"! וזה הדבר הנורא מכל.
לכן, בניגוד לדברים שכתבתי בתחילה אין טענתי גם לו על המפלגות "הימניות" וה"אמוניות" טענתי היא על ואל העם המפוכח שמבין שהתשועה לא תצמח מהפוליטיקאים שידברו גבוהה גבוהה ויצנחו חזרה לכיסא מייד לאחר הבחירות. טענתי, צעקתי וקריאתי היא אל העם! עלינו לפעול עכשיו ולהקדיש את כל המאמצים כדי למצוא את הדרכים להשפיע ולנווט מלמטה. אחרת ימשיך "לדפוק" מונה הנרצחים ו"השלום" יגבה עוד ועוד חלקים מהעם והארץ.