ארץ ישראל רק שלנו! לא 'שלנו ושלכם'.
חז"ל מספרים לנו: "פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון. אמרו לו: ארץ כנען שלנו ושלכם, דכתיב [בראשית כ"ה] 'ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם', וכתיב [בראשית כ"ה] 'ואלה תולדת יצחק בן אברהם'. אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון. אם ינצחוני - אמרו הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם, אמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם: נתנו לו רשות, הלך ודן עמהן. אמר להם: מהיכן אתם מביאין ראייה? - אמרו לו: מן התורה. - אמר להן: אף אני לא אביא ראייה אלא מן התורה, שנאמר [בראשית כ"ה] 'ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות'. אב שנתן גטין לבניו בחייו, ושיגר זה מעל זה, כלום יש לזה על זה כלום?" (סנהדרין צא א)
החכמים לא רצו לדון כלל עם הישמעאלים על חלוקת ארץ ישראל לפני אלכסנדר מוקדון ביודעם את ההלכה הברורה שאין לדון כלל על חלוקת ארץ ישראל בין שני עמים, כפי שהדברים כתובים בבירור "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה" (במדבר לג, נג-נה ופירש"י ואור החיים). רק אחרי שגביהא בן פסיסא הבטיח שאינו מייצג אף אחד והוא הדיוט, הסכימו שילך. ואכן הוא דחה את טענתם של הישמעאלים בקובעו שמן התורה אין להם שום זכות על ארץ ישראל. חז"ל אינם מודיעים לנו מה תגובתו של אלכסנדר מוקדון ותגובתם של הישמעאלים ומשאירים את זה פתוח עד לדורנו.
אלפיים ושלש מאות שנה אחרי שהועלתה הטענה לפני אלכסנדר מוקדון על ידי הישמעאלים שארץ ישראל 'שלנו ושלכם' ונדחתה, שוב מועלית הטענה הזאת על ידי הישמעאלים והאירופאים, ולצערנו ולבושתנו גם על ידי יהודים שלא למדו ולא מבינים ולא מכירים מה היא המשמעות של מסירת חלקי ארץ ישראל לישמעאלים של ימינו, דהיינו לערבים, וכל זה לפני נשיא ארצות הברית בוש, כובש עירק ואפגניסטאן שקבע בצדק את המטרה שיש להילחם בציר הרשע בעולם. חובתנו להודיע לנשיא ארה"ב, לערבים ולאירופאים וגם ליהודים חסרי הדעת וחלשי האמונה - שהקמת מדינה ערבית בארץ ישראל ח"ו על ידם, זה הפך המטרה של מלחמת האור בחושך. זו הטלת צל וחושך גדול על המין האנושי המצפה כבר אלפיים שנה לתחיית עם ישראל בארץ ישראל בגבולות התנ"כיים (עי' בהצהרת בלפור) כדי לתת תקווה לאנושות לשלום אמת, להאיר לעולם באור ובטוב האלקי על ידי עם ישראל בארץ ישראל ובירושלים, כדברי הנביא ישעיהו: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד' אל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים" ואז "ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיה ב, ב-ד).
הננו פונים לממשלת ישראל ולאומה כולה, לנשיא ארה"ב מר בוש, ולכל אדם שיש לו רצון טוב ותקווה לשלום. דעו כי יש חלופה ל"מפת הדרכים" הזהה לתכנית אוסלו ההרסנית שהיא אותה הגברת בשינוי האדרת. החלופה צריכה להיות מושתתת על מדינת ישראל חזקה וגדולה על פי הסכמת אומות העולם בהצהרת בלפור, וכן למצוא לערבים שוחרי השלום ומכבדי ישראל פתרון שיתן להם רווחה כלכלית, חופש וחירות הפרט, ולבטל את שאיפותיהם הלאומיות והדתיות שמקורם בג'יהאד האיסלמי הקורא להשמדת ישראל. ויכירו אחת ולתמיד שמדינת ישראל היא הפיתרון ההיסטורי האלקי הטוב להם ולעולם כולו.
המאמר מופיע בגיליון התורני "באהבה ובאמונה" של מכון מאיר בירושלים .
(הישיבה לחזרה בתשובה ולהתחזקות תורנית של הציונות הדתית).
חז"ל מספרים לנו: "פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון. אמרו לו: ארץ כנען שלנו ושלכם, דכתיב [בראשית כ"ה] 'ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם', וכתיב [בראשית כ"ה] 'ואלה תולדת יצחק בן אברהם'. אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון. אם ינצחוני - אמרו הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם, אמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם: נתנו לו רשות, הלך ודן עמהן. אמר להם: מהיכן אתם מביאין ראייה? - אמרו לו: מן התורה. - אמר להן: אף אני לא אביא ראייה אלא מן התורה, שנאמר [בראשית כ"ה] 'ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות'. אב שנתן גטין לבניו בחייו, ושיגר זה מעל זה, כלום יש לזה על זה כלום?" (סנהדרין צא א)
החכמים לא רצו לדון כלל עם הישמעאלים על חלוקת ארץ ישראל לפני אלכסנדר מוקדון ביודעם את ההלכה הברורה שאין לדון כלל על חלוקת ארץ ישראל בין שני עמים, כפי שהדברים כתובים בבירור "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה" (במדבר לג, נג-נה ופירש"י ואור החיים). רק אחרי שגביהא בן פסיסא הבטיח שאינו מייצג אף אחד והוא הדיוט, הסכימו שילך. ואכן הוא דחה את טענתם של הישמעאלים בקובעו שמן התורה אין להם שום זכות על ארץ ישראל. חז"ל אינם מודיעים לנו מה תגובתו של אלכסנדר מוקדון ותגובתם של הישמעאלים ומשאירים את זה פתוח עד לדורנו.
אלפיים ושלש מאות שנה אחרי שהועלתה הטענה לפני אלכסנדר מוקדון על ידי הישמעאלים שארץ ישראל 'שלנו ושלכם' ונדחתה, שוב מועלית הטענה הזאת על ידי הישמעאלים והאירופאים, ולצערנו ולבושתנו גם על ידי יהודים שלא למדו ולא מבינים ולא מכירים מה היא המשמעות של מסירת חלקי ארץ ישראל לישמעאלים של ימינו, דהיינו לערבים, וכל זה לפני נשיא ארצות הברית בוש, כובש עירק ואפגניסטאן שקבע בצדק את המטרה שיש להילחם בציר הרשע בעולם. חובתנו להודיע לנשיא ארה"ב, לערבים ולאירופאים וגם ליהודים חסרי הדעת וחלשי האמונה - שהקמת מדינה ערבית בארץ ישראל ח"ו על ידם, זה הפך המטרה של מלחמת האור בחושך. זו הטלת צל וחושך גדול על המין האנושי המצפה כבר אלפיים שנה לתחיית עם ישראל בארץ ישראל בגבולות התנ"כיים (עי' בהצהרת בלפור) כדי לתת תקווה לאנושות לשלום אמת, להאיר לעולם באור ובטוב האלקי על ידי עם ישראל בארץ ישראל ובירושלים, כדברי הנביא ישעיהו: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד' אל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים" ואז "ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיה ב, ב-ד).
הננו פונים לממשלת ישראל ולאומה כולה, לנשיא ארה"ב מר בוש, ולכל אדם שיש לו רצון טוב ותקווה לשלום. דעו כי יש חלופה ל"מפת הדרכים" הזהה לתכנית אוסלו ההרסנית שהיא אותה הגברת בשינוי האדרת. החלופה צריכה להיות מושתתת על מדינת ישראל חזקה וגדולה על פי הסכמת אומות העולם בהצהרת בלפור, וכן למצוא לערבים שוחרי השלום ומכבדי ישראל פתרון שיתן להם רווחה כלכלית, חופש וחירות הפרט, ולבטל את שאיפותיהם הלאומיות והדתיות שמקורם בג'יהאד האיסלמי הקורא להשמדת ישראל. ויכירו אחת ולתמיד שמדינת ישראל היא הפיתרון ההיסטורי האלקי הטוב להם ולעולם כולו.
המאמר מופיע בגיליון התורני "באהבה ובאמונה" של מכון מאיר בירושלים .
(הישיבה לחזרה בתשובה ולהתחזקות תורנית של הציונות הדתית).