העמדת הילדים במרכזו של ליל הסדר, והנחלת סיפור יציאת מצרים להם, היא המוליכה אותנו מחרותינו הראשונה, במהלך גדול של חרות אל גאולתנו האחרונה.
חינוך הוא ללא ספק אחד הנושאים החשובים ביותר והמשפיעים ביותר על הוייתנו כעם. החינוך הוא משימה המוטלת על כל הורה והורה, ועל מערכות החינוך לסוגיהן. החינוך הוא המרכיב המרכזי המשפיע על דמותו ואישיותו של כל פרט ופרט, על יכולתו לבנות ולהבנות, ועל תרומתו לחברה. במרכיבי הבטחון והחוסן הלאומי, תופס החינוך מקום מאוד מרכזי, שכן בו תלויה מידת החוסן הערכי והמוסרי, המשפיעים מאוד על יכולת העמידה בנסיונות ומבחנים, בגבורה ובאיתנות, שנובעת מאמונה בצדקת הדרך.
שרשרת הדורות
כל דור ודור מתמודד עם בעיות החינוך היחודיות לו. אחת הבעיות שמאפיינות את דורנו הוא, המרחק והפער, ולפעמים אף הזרות והניכור, שבין דור האבות לדור הבנים. ערעור סמכות ההורים הוא בעצם פועל יוצא של המרחק שבין אבות לבנים, שנובע כתוצאה משוני נפשי ומנטלי שמשפיע על הדעות והמחשבות, על תפיסת העולם והבנתו.
שרשרת הדורות בנויה חוליות חוליות של אבות ובנים. חוליה רופפת מעמידה בסכנה את שלמותה של השרשרת כולה, ובעצם את מציאותנו כעם. זו הסיבה שבפסח, שהוא יום הולדתנו כעם, אנו שמים דגש על קשר האבות והבנים. במרכזו של ליל הסדר, אנו מעמידים את הילדים, ובאמצעות סיפור יציאת מצרים, אנו שוזרים חוליה נוספת ואיתנה, בשרשרת הדורות הארוכה.
מצוות "והגדת לבנך", מקשרת את האבות והבנים אל יציאת מצרים, כלומר אל היסוד ואל הבסיס. לכן בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ואז יוכל הוא גם להראות את עצמו כאילו יצא ממצרים, ובזה לחבר את דור הבנים אל האבות. כי יסודו של החינוך הוא בהקרנה הפנימית ובדוגמא האישית של המחנך. אבא שמצליח לראות את עצמו כיוצא מצרים, יצליח להראות זאת לבנו ובכך לצרף אותו אל שרשרת הדורות.
עתה בני חורין
הפסח הזה מתחדש עלינו, כאשר העולם כולו נמצא בתהליכים והתרחשויות, שמציבים בפנינו תהיות רבות לגבי משמעותן. כאן בארצנו מתרבים הקשיים, היציבות הכלכלית מתערערת וגוררת אחריה את המצוקות המשפחתיות והחברתיות, שמשפיעות על המוראל הלאומי, שמתאפיין ביותר ויותר סימני יאוש וחששות. ההנהגה נבוכה לא פחות מן הצבור, ואולי יותר, ולמרות כל זאת אנו בני חורין שחוגגים את חג חרותנו.
אנו בני חורין כי סביב שולחן הסדר אנו מחברים עבר הווה ועתיד. סיפור ההגדה מוביל אותנו אל העבר, אל ימי גאולתנו הראשונה ולידתנו כעם. סיפור ההגדה באזני הבנים והבנות, שהם בני הדור הבא, מחבר אותנו אל גאולת העתיד שלפנינו. מי שיודע לחבר ולחוות גאולה ראשונה וגאולה אחרונה, חרות עבר עם חרות עולם, הרי שהוא בכל עת ועת בן חורין, גם כאשר המציאות היומיומית מעיקה ומעורפלת.
כשם שהחמץ הממשי לובש ופושט צורה, בדמות מוצרים למיניהם שמתחדשים בכל תקופה ותקופה, כך גם החמץ הרוחני. החמץ משעבד, וע"כ רק ע"י ביעורו ניתן לצאת לחרות. בפסח זה עלינו לבער את החמץ המיוחד לעת הזאת, את היאוש והדכדוך, את הפחד והחרדה, את חוסר התקוה והאמונה, ובמקומם להתמלא בשמחה ותקוה, שנובעים מבטחון ואמונה בצור ישראל מושיעו בעת צרה, שיזריח לנו במהרה אור גדול של ישועה וגאולה.
מאמרו של הרב שמואל שוקרון מתפרסם בעלון "תלמי גאולת עם ישראל"
בנשיאות הרב ניר בן ארצי שליט"א
חינוך הוא ללא ספק אחד הנושאים החשובים ביותר והמשפיעים ביותר על הוייתנו כעם. החינוך הוא משימה המוטלת על כל הורה והורה, ועל מערכות החינוך לסוגיהן. החינוך הוא המרכיב המרכזי המשפיע על דמותו ואישיותו של כל פרט ופרט, על יכולתו לבנות ולהבנות, ועל תרומתו לחברה. במרכיבי הבטחון והחוסן הלאומי, תופס החינוך מקום מאוד מרכזי, שכן בו תלויה מידת החוסן הערכי והמוסרי, המשפיעים מאוד על יכולת העמידה בנסיונות ומבחנים, בגבורה ובאיתנות, שנובעת מאמונה בצדקת הדרך.
שרשרת הדורות
כל דור ודור מתמודד עם בעיות החינוך היחודיות לו. אחת הבעיות שמאפיינות את דורנו הוא, המרחק והפער, ולפעמים אף הזרות והניכור, שבין דור האבות לדור הבנים. ערעור סמכות ההורים הוא בעצם פועל יוצא של המרחק שבין אבות לבנים, שנובע כתוצאה משוני נפשי ומנטלי שמשפיע על הדעות והמחשבות, על תפיסת העולם והבנתו.
שרשרת הדורות בנויה חוליות חוליות של אבות ובנים. חוליה רופפת מעמידה בסכנה את שלמותה של השרשרת כולה, ובעצם את מציאותנו כעם. זו הסיבה שבפסח, שהוא יום הולדתנו כעם, אנו שמים דגש על קשר האבות והבנים. במרכזו של ליל הסדר, אנו מעמידים את הילדים, ובאמצעות סיפור יציאת מצרים, אנו שוזרים חוליה נוספת ואיתנה, בשרשרת הדורות הארוכה.
מצוות "והגדת לבנך", מקשרת את האבות והבנים אל יציאת מצרים, כלומר אל היסוד ואל הבסיס. לכן בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ואז יוכל הוא גם להראות את עצמו כאילו יצא ממצרים, ובזה לחבר את דור הבנים אל האבות. כי יסודו של החינוך הוא בהקרנה הפנימית ובדוגמא האישית של המחנך. אבא שמצליח לראות את עצמו כיוצא מצרים, יצליח להראות זאת לבנו ובכך לצרף אותו אל שרשרת הדורות.
עתה בני חורין
הפסח הזה מתחדש עלינו, כאשר העולם כולו נמצא בתהליכים והתרחשויות, שמציבים בפנינו תהיות רבות לגבי משמעותן. כאן בארצנו מתרבים הקשיים, היציבות הכלכלית מתערערת וגוררת אחריה את המצוקות המשפחתיות והחברתיות, שמשפיעות על המוראל הלאומי, שמתאפיין ביותר ויותר סימני יאוש וחששות. ההנהגה נבוכה לא פחות מן הצבור, ואולי יותר, ולמרות כל זאת אנו בני חורין שחוגגים את חג חרותנו.
אנו בני חורין כי סביב שולחן הסדר אנו מחברים עבר הווה ועתיד. סיפור ההגדה מוביל אותנו אל העבר, אל ימי גאולתנו הראשונה ולידתנו כעם. סיפור ההגדה באזני הבנים והבנות, שהם בני הדור הבא, מחבר אותנו אל גאולת העתיד שלפנינו. מי שיודע לחבר ולחוות גאולה ראשונה וגאולה אחרונה, חרות עבר עם חרות עולם, הרי שהוא בכל עת ועת בן חורין, גם כאשר המציאות היומיומית מעיקה ומעורפלת.
כשם שהחמץ הממשי לובש ופושט צורה, בדמות מוצרים למיניהם שמתחדשים בכל תקופה ותקופה, כך גם החמץ הרוחני. החמץ משעבד, וע"כ רק ע"י ביעורו ניתן לצאת לחרות. בפסח זה עלינו לבער את החמץ המיוחד לעת הזאת, את היאוש והדכדוך, את הפחד והחרדה, את חוסר התקוה והאמונה, ובמקומם להתמלא בשמחה ותקוה, שנובעים מבטחון ואמונה בצור ישראל מושיעו בעת צרה, שיזריח לנו במהרה אור גדול של ישועה וגאולה.
מאמרו של הרב שמואל שוקרון מתפרסם בעלון "תלמי גאולת עם ישראל"
בנשיאות הרב ניר בן ארצי שליט"א