עד עתה הוכיח הימין הפוליטי את עצמו כמי שמנצח בבחירות על מנת להגשים את רעיונות השמאל. כעת מסתבר שהמחנה הלאומי החליט להעלות את רף החיקויים ולאמץ לא רק את רעיונותיו של השמאל אלא גם את שיטותיו הפוליטיות.
תהליך אוסלו אכן זיכה את השמאל בתואר שיאן ישראל לתרמיות פוליטיות. כגנבים בלילה רקחו אנשי שמאל מובילים את הסכם אוסלו תוך ניהול מגעים חשאיים עם ארגוני טרור בניגוד לחוק. יתרה מזאת, כדי לקדם את תהליך אוסלו, שהגיח מחשכת המרתפים האפלים, התכחשו מנהיגי השמאל למצע האלקטוראלי המוצהר שהביא לבחירתם. מתוך זלזול מופגן בהכרעתו של הבוחר, יזמו נבחרי השמאל תרגילים פרלמנטריים מפוקפקים והציעו שוחד פוליטי לכל דורש כדי להכתיב את הכרעת הכנסת לאישורו של הסכם אוסלו. בעודם רובצים בזחיחות דעת על קופת שרצים של קנוניות פוליטיות מחפירות, לא התביישו אדריכלי אוסלו להפגין את רחשי הבוז שלהם כלפי מחאות ציבוריות מוצדקות נגד תהליך "השלום" שנכפה על אזרחי המדינה ונגד השיטות הפוליטיות הפסולות שננקטו לצורך קידומו.
התרמיות הפוליטיות, רמיסת כללי המוסר הציבורי ואיכות השלטון, ההתעלמות מהכרעתו הדמוקרטית של הבוחר וכל שאר השיטות הפוליטיות הפסולות שננקטו על ידי חבורת אוסלו לקידומו של תהליך מדיני כה מסוכן ושנוי במחלוקת מזכות את השמאל הישראלי לא רק בתואר שיאן ארצי בנוכלות פוליטית אלא אף מקנות לו מעמד כבוד בפורום הבינלאומי של משטרים טוטליטריים ידועים לשימצה. אלא שהשמאל הישראלי לא היה מצליח לבצע את מעלליו לולא נכותו הפוליטית והרעיונית של הימין שמתגלה עתה במלוא מערומיו. כאמור, לאחר שהסתגל להשקפותיו האידיאולוגיות של השמאל, מאמץ עתה הימין גם את הנורמות הפסולות שהתגבשו בסדנת השמאל להונאה פוליטית.
ככל שמתארכת כהונתו של אריאל שרון בראשות הממשלה, כך הולכת ומתעצמת מגמתו השיטתית של המחנה הלאומי לגזול מהשמאל את תואר שיאן ההונאה הפוליטית. אריאל שרון מייצג ללא ספק את ההונאה הפוליטית הגדולה ביותר שתרם המחנה הלאומי למערכת הציבורית. ככל שגובר ביטחונו של אריאל שרון באיתנות מעמדו הציבורי, כך הוא משחרר לתקשורת ריאיונות תבוסתניים המדהימים אף את השמאל עצמו. כיום כבר ניתן להעריך ללא הפרזה שתופעת שרון מתחרה בהצלחה עם תרמית אוסלו המסמלת את גולת הכותרת של תולדות ההונאה הפוליטית במדינת ישראל. ציבור בוחרי הימין צריך להאשים אך ורק את עצמו בכך שהכשיר את הקרקע לתופעת שרון וסיפק את הגיבוי האלקטורלי לראש הממשלה ההפכפכני והמתעתע ולמלחכי הפינכה המקיפים אותו.
תופעת שרון, קונספירצית אוסלו וכן מבוכתם הרעיונית של נבחרי הציבור ממחישים את שפל המדרגה שאליו התדרדרה התרבות הפוליטית במדינת ישראל. משבר המנהיגות המאפיין את מצבה הקשה של הפוליטיקה הישראלית נובע מתפישה ציבורית שגויה של הדימוי המנהיגותי. ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל משקפת את כיסופי העם לדמותו של אב לאומי המגלם באישיותו את כל תחומי הידע האנושי. בהתאם להשתרשותה של תפישת המנהיגות האוטופית מפתח הציבור ציפיות מופרזות ממועמדים כריזמטיים לראשות הממשלה ולתפקידי מפתח ממלכתיים, עד כדי כך שלעתים קרובות הוא גם מייחס להם פוטנציאל של סופרמן בעל סגולות על-אנושיות. האכזבה הבלתי-נמנעת מראשי המדינה נובעת ישירות מהשיקולים האלקטוראליים השגויים של הציבור המייחס למועמדים כריזמטיים סגולות מופתיות שאינן עומדות במבחן המציאות.
הצלחתו האלקטוראלית המסחררת של אריאל שרון היא הדוגמה המובהקת ביותר לכשל הגלום בתפישה האוטופית של דמות המנהיג הלאומי. התפישה האוטופית של דמויות לאומיות כריזמטיות העניקה הכשר לתופעת חדירתה של הקצונה הצבאית הבכירה לצמרת הפוליטית. כלומר, התפישה האוטופית אחראית להתגבשותה של גישה ציבורית פרימיטיבית המייחסת לאנשי צבא מוצלחים כישורים מנהיגותיים ואינטלקטואליים גם בתחומי הפוליטיקה, התרבות והרוח. מתוך אותה גישה פרימיטיבית מיוחסות סגולות מדומות ובלתי-רלוונטיות בתחומי המנהיגות הפוליטית, התובנה האסטרטגית והתודעה היהודית לאישים כריזמטיים ומבריקים בתחומי התמחות שונים.
הקריירה הפוליטית של אריאל שרון רצופה מסרים אידיאולוגיים כפולים. בעקבות ההסכם המדיני עם מצרים ניצח שרון על פינוי ימית והריסתה, אך לאחר שנים היכה על חטא הרס העיר ובנותיה. בתקופת הסכם וואי הביע שרון התנגדות נחרצת לתנאי ההסכם המסתמן עד שקיבל מבנימין נתניהו את כהונת שר החוץ. מיד לאחר כניסתו לתפקיד שר החוץ הפך שרון את עורו והתבלט כתומך נלהב בהסכם וואי. נסיקתו הפוליטית כמועמד מוביל לראשות הממשלה ולאחר מכן כראש ממשלה מכהן מאופיינת על ידי התפתלויות פוליטיות ואידיאולוגיות מביכות שהציבו סימן שאלה כבד לגבי טיבו האמיתי של אריאל שרון הפוליטיקאי והאדם.
בכל חברה מתוקנת המתנהלת על פי כללים סבירים של איכות השלטון, הייתה התנהלותו הפוליטית המפוקפקת והבלתי-אמינה של שרון מבטלת את האשראי האלקטורלי שהוענק לו על ידי ציבור בוחריו. אך בניגוד לכל שיקול פוליטי סביר המשיך שרון לצבור עוצמה אלקטוראלית דווקא מקרב בוחרי המחנה הלאומי. פרדוקס שרון נובע ישירות מתוך אותה תפישה ציבורית פרימיטיבית של כריזמה מנהיגותית. אישיותו של שרון מושרשת בתודעת הציבור הלאומי כמצביא רב מעללים, כבונה התנחלויות וכמשיב הסדר על כנו בעזה. הערגה הלאומית למנהיגים אוטופיים מזן הסופרמן העברי מדחיקה מתודעת הציבור את העובדה הבלתי נעימה שאריאל שרון כבר מזמן איננו אותו מצביא יעיל שהשיב את הסדר והביטחון לעיר עזה. גם התייחסותו המגלומנית להתנחלויות כאל משחק באבני לגו - ברצותו בונה וברצותו הורס - אינה מפחיתה משיעור הפופולריות שלו בקרב מצביעי הימין. מתוך אותה גישה ממשיך הציבור הלאומי להתעלם מהתדרדרותו של אריאל שרון להצהרות תקשורתיות תמוהות בנוסח "שלום עכשיו".
ללא כחל ושרק ממחישה המציאות את מגבלותיו האישיות של שרון, המתייחס לתרומתו רבת הזכויות בבניין התנחלויות כאל אשראי בלעדי להריסתן, אך חסידיו השוטים של המחנה הלאומי מתעקשים להמשיך ולהכתירו כ"אריק מלך ישראל". לא אריאל שרון אלא הציבור הלאומי, שממשיך לבחור בו, הוא זה שאחראי להונאה הפוליטית, כשם שציבור חסידי אוסלו ממשיך להונות את עצמו בהזיות השלום ובטיהור כל שרץ לצורך קידומו. הציבור רובו ככולו אומנם חש בסכנה הקיומית המאיימת על מדינת ישראל אך בו-בזמן אינו מודע לכך ששורש האיום הקיומי נעוץ בתסמונת ההונאה העצמית שממיט העם היהודי על עצמו.
למרות ההבדל העקרוני בין השקפות העולם של הימין והשמאל, מובילה תסמונת ההונאה העצמית להתלכדות המחנות האידיאולוגיים השונים בתהליך של התמרכזות פוליטית. בעוד שהשמאל מתכחש למציאות ולמוסר מתוך ערגה לאוטופית השלום, עוצם הימין את עיניו ומעדיף לצלול בחלום האוטופיה המנהיגותית של אריאל שרון ודומיו. אך המכנה המשותף להונאה עצמית קולקטיבית הוא הנחיתה הכואבת על קרקע המציאות הקשה. על רקע האיומים הקיומיים הכפויים על מדינת ישראל, השתרשותן של תופעות הדחקה והכחשה היא בבחינת מותרות שהציבור היהודי אינו יכול להרשות לעצמו.
בניגוד למסרים המוקרנים מהפסטיבל התקשורתי סביב התעצמותו של המרכז הפוליטי, מסגירה הבריחה למרכז דווקא אובדן עשתונות לאומי. שכן, תסמונת ההונאה העצמית, המכרסמת בכושר העמידה הלאומית, מעצבת מנטליות של עדר כבשים המתכווץ לתוך המרכז לנוכח איומים חיצוניים. הלחץ הבינלאומי הכבד לכיווצה של מדינת ישראל הוא האיום המוחשי ביותר על קיומה. מכאן, שבהתאם לתגובותיו האינסטינקטיביות של עדר כבשים המתכווץ לנוכח הסכנה, גם תופעת ההתמרכזות הפוליטית מסתכמת בהשלמה גורפת עם תכתיבים חיצוניים של התכווצות טריטוריאלית.
בין אם תסמונת ההונאה העצמית מתבטאת בהזיות השלום של השמאל ובין אם היא באה לידי ביטוי בהתמכרותו של הימין למנהיגותו הכריזמטית של שרון שורש קשייה הקיומיים של מדינת ישראל נעוץ בהתנכרותה הממלכתית לכללים בסיסיים של הקיום היהודי. שכן, קלקולי ימין ושמאל גם יחד נובעים מתוך ההונאה הגדולה של מדינה יהודית המתחזה למדינתו של אחד העמים.
תהליך אוסלו אכן זיכה את השמאל בתואר שיאן ישראל לתרמיות פוליטיות. כגנבים בלילה רקחו אנשי שמאל מובילים את הסכם אוסלו תוך ניהול מגעים חשאיים עם ארגוני טרור בניגוד לחוק. יתרה מזאת, כדי לקדם את תהליך אוסלו, שהגיח מחשכת המרתפים האפלים, התכחשו מנהיגי השמאל למצע האלקטוראלי המוצהר שהביא לבחירתם. מתוך זלזול מופגן בהכרעתו של הבוחר, יזמו נבחרי השמאל תרגילים פרלמנטריים מפוקפקים והציעו שוחד פוליטי לכל דורש כדי להכתיב את הכרעת הכנסת לאישורו של הסכם אוסלו. בעודם רובצים בזחיחות דעת על קופת שרצים של קנוניות פוליטיות מחפירות, לא התביישו אדריכלי אוסלו להפגין את רחשי הבוז שלהם כלפי מחאות ציבוריות מוצדקות נגד תהליך "השלום" שנכפה על אזרחי המדינה ונגד השיטות הפוליטיות הפסולות שננקטו לצורך קידומו.
התרמיות הפוליטיות, רמיסת כללי המוסר הציבורי ואיכות השלטון, ההתעלמות מהכרעתו הדמוקרטית של הבוחר וכל שאר השיטות הפוליטיות הפסולות שננקטו על ידי חבורת אוסלו לקידומו של תהליך מדיני כה מסוכן ושנוי במחלוקת מזכות את השמאל הישראלי לא רק בתואר שיאן ארצי בנוכלות פוליטית אלא אף מקנות לו מעמד כבוד בפורום הבינלאומי של משטרים טוטליטריים ידועים לשימצה. אלא שהשמאל הישראלי לא היה מצליח לבצע את מעלליו לולא נכותו הפוליטית והרעיונית של הימין שמתגלה עתה במלוא מערומיו. כאמור, לאחר שהסתגל להשקפותיו האידיאולוגיות של השמאל, מאמץ עתה הימין גם את הנורמות הפסולות שהתגבשו בסדנת השמאל להונאה פוליטית.
ככל שמתארכת כהונתו של אריאל שרון בראשות הממשלה, כך הולכת ומתעצמת מגמתו השיטתית של המחנה הלאומי לגזול מהשמאל את תואר שיאן ההונאה הפוליטית. אריאל שרון מייצג ללא ספק את ההונאה הפוליטית הגדולה ביותר שתרם המחנה הלאומי למערכת הציבורית. ככל שגובר ביטחונו של אריאל שרון באיתנות מעמדו הציבורי, כך הוא משחרר לתקשורת ריאיונות תבוסתניים המדהימים אף את השמאל עצמו. כיום כבר ניתן להעריך ללא הפרזה שתופעת שרון מתחרה בהצלחה עם תרמית אוסלו המסמלת את גולת הכותרת של תולדות ההונאה הפוליטית במדינת ישראל. ציבור בוחרי הימין צריך להאשים אך ורק את עצמו בכך שהכשיר את הקרקע לתופעת שרון וסיפק את הגיבוי האלקטורלי לראש הממשלה ההפכפכני והמתעתע ולמלחכי הפינכה המקיפים אותו.
תופעת שרון, קונספירצית אוסלו וכן מבוכתם הרעיונית של נבחרי הציבור ממחישים את שפל המדרגה שאליו התדרדרה התרבות הפוליטית במדינת ישראל. משבר המנהיגות המאפיין את מצבה הקשה של הפוליטיקה הישראלית נובע מתפישה ציבורית שגויה של הדימוי המנהיגותי. ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל משקפת את כיסופי העם לדמותו של אב לאומי המגלם באישיותו את כל תחומי הידע האנושי. בהתאם להשתרשותה של תפישת המנהיגות האוטופית מפתח הציבור ציפיות מופרזות ממועמדים כריזמטיים לראשות הממשלה ולתפקידי מפתח ממלכתיים, עד כדי כך שלעתים קרובות הוא גם מייחס להם פוטנציאל של סופרמן בעל סגולות על-אנושיות. האכזבה הבלתי-נמנעת מראשי המדינה נובעת ישירות מהשיקולים האלקטוראליים השגויים של הציבור המייחס למועמדים כריזמטיים סגולות מופתיות שאינן עומדות במבחן המציאות.
הצלחתו האלקטוראלית המסחררת של אריאל שרון היא הדוגמה המובהקת ביותר לכשל הגלום בתפישה האוטופית של דמות המנהיג הלאומי. התפישה האוטופית של דמויות לאומיות כריזמטיות העניקה הכשר לתופעת חדירתה של הקצונה הצבאית הבכירה לצמרת הפוליטית. כלומר, התפישה האוטופית אחראית להתגבשותה של גישה ציבורית פרימיטיבית המייחסת לאנשי צבא מוצלחים כישורים מנהיגותיים ואינטלקטואליים גם בתחומי הפוליטיקה, התרבות והרוח. מתוך אותה גישה פרימיטיבית מיוחסות סגולות מדומות ובלתי-רלוונטיות בתחומי המנהיגות הפוליטית, התובנה האסטרטגית והתודעה היהודית לאישים כריזמטיים ומבריקים בתחומי התמחות שונים.
הקריירה הפוליטית של אריאל שרון רצופה מסרים אידיאולוגיים כפולים. בעקבות ההסכם המדיני עם מצרים ניצח שרון על פינוי ימית והריסתה, אך לאחר שנים היכה על חטא הרס העיר ובנותיה. בתקופת הסכם וואי הביע שרון התנגדות נחרצת לתנאי ההסכם המסתמן עד שקיבל מבנימין נתניהו את כהונת שר החוץ. מיד לאחר כניסתו לתפקיד שר החוץ הפך שרון את עורו והתבלט כתומך נלהב בהסכם וואי. נסיקתו הפוליטית כמועמד מוביל לראשות הממשלה ולאחר מכן כראש ממשלה מכהן מאופיינת על ידי התפתלויות פוליטיות ואידיאולוגיות מביכות שהציבו סימן שאלה כבד לגבי טיבו האמיתי של אריאל שרון הפוליטיקאי והאדם.
בכל חברה מתוקנת המתנהלת על פי כללים סבירים של איכות השלטון, הייתה התנהלותו הפוליטית המפוקפקת והבלתי-אמינה של שרון מבטלת את האשראי האלקטורלי שהוענק לו על ידי ציבור בוחריו. אך בניגוד לכל שיקול פוליטי סביר המשיך שרון לצבור עוצמה אלקטוראלית דווקא מקרב בוחרי המחנה הלאומי. פרדוקס שרון נובע ישירות מתוך אותה תפישה ציבורית פרימיטיבית של כריזמה מנהיגותית. אישיותו של שרון מושרשת בתודעת הציבור הלאומי כמצביא רב מעללים, כבונה התנחלויות וכמשיב הסדר על כנו בעזה. הערגה הלאומית למנהיגים אוטופיים מזן הסופרמן העברי מדחיקה מתודעת הציבור את העובדה הבלתי נעימה שאריאל שרון כבר מזמן איננו אותו מצביא יעיל שהשיב את הסדר והביטחון לעיר עזה. גם התייחסותו המגלומנית להתנחלויות כאל משחק באבני לגו - ברצותו בונה וברצותו הורס - אינה מפחיתה משיעור הפופולריות שלו בקרב מצביעי הימין. מתוך אותה גישה ממשיך הציבור הלאומי להתעלם מהתדרדרותו של אריאל שרון להצהרות תקשורתיות תמוהות בנוסח "שלום עכשיו".
ללא כחל ושרק ממחישה המציאות את מגבלותיו האישיות של שרון, המתייחס לתרומתו רבת הזכויות בבניין התנחלויות כאל אשראי בלעדי להריסתן, אך חסידיו השוטים של המחנה הלאומי מתעקשים להמשיך ולהכתירו כ"אריק מלך ישראל". לא אריאל שרון אלא הציבור הלאומי, שממשיך לבחור בו, הוא זה שאחראי להונאה הפוליטית, כשם שציבור חסידי אוסלו ממשיך להונות את עצמו בהזיות השלום ובטיהור כל שרץ לצורך קידומו. הציבור רובו ככולו אומנם חש בסכנה הקיומית המאיימת על מדינת ישראל אך בו-בזמן אינו מודע לכך ששורש האיום הקיומי נעוץ בתסמונת ההונאה העצמית שממיט העם היהודי על עצמו.
למרות ההבדל העקרוני בין השקפות העולם של הימין והשמאל, מובילה תסמונת ההונאה העצמית להתלכדות המחנות האידיאולוגיים השונים בתהליך של התמרכזות פוליטית. בעוד שהשמאל מתכחש למציאות ולמוסר מתוך ערגה לאוטופית השלום, עוצם הימין את עיניו ומעדיף לצלול בחלום האוטופיה המנהיגותית של אריאל שרון ודומיו. אך המכנה המשותף להונאה עצמית קולקטיבית הוא הנחיתה הכואבת על קרקע המציאות הקשה. על רקע האיומים הקיומיים הכפויים על מדינת ישראל, השתרשותן של תופעות הדחקה והכחשה היא בבחינת מותרות שהציבור היהודי אינו יכול להרשות לעצמו.
בניגוד למסרים המוקרנים מהפסטיבל התקשורתי סביב התעצמותו של המרכז הפוליטי, מסגירה הבריחה למרכז דווקא אובדן עשתונות לאומי. שכן, תסמונת ההונאה העצמית, המכרסמת בכושר העמידה הלאומית, מעצבת מנטליות של עדר כבשים המתכווץ לתוך המרכז לנוכח איומים חיצוניים. הלחץ הבינלאומי הכבד לכיווצה של מדינת ישראל הוא האיום המוחשי ביותר על קיומה. מכאן, שבהתאם לתגובותיו האינסטינקטיביות של עדר כבשים המתכווץ לנוכח הסכנה, גם תופעת ההתמרכזות הפוליטית מסתכמת בהשלמה גורפת עם תכתיבים חיצוניים של התכווצות טריטוריאלית.
בין אם תסמונת ההונאה העצמית מתבטאת בהזיות השלום של השמאל ובין אם היא באה לידי ביטוי בהתמכרותו של הימין למנהיגותו הכריזמטית של שרון שורש קשייה הקיומיים של מדינת ישראל נעוץ בהתנכרותה הממלכתית לכללים בסיסיים של הקיום היהודי. שכן, קלקולי ימין ושמאל גם יחד נובעים מתוך ההונאה הגדולה של מדינה יהודית המתחזה למדינתו של אחד העמים.