אילו היינו מקוננים היום על ארץ ישראל המתכווצת, כשם שאנו קובלים על המצב הכלכלי, היינו מגדילים את סיכויינו לשמוח ביום המחר. שכן, ככל שנקרעים נתחים מארץ ישראל ונמסרים לשלטון זר, כך אפס הסיכוי לתקומת אמת של העם היהודי בארצו. הכלכלה מתפוררת מתוך השחתת המידות, כי בהעדר מוסר מתמעטת התבונה, וגם אם נותרה מעט תבונה אין דרך ליישמה ללא המוסר הציבורי. ככל שנקדים להבין כי ללא שלמות הארץ אין לנו שלמות מוסרית, וללא המוסר אין לנו קיום ריבוני, אזי ייתכן שנוכל למזער את הקללה שהמטנו על עצמנו בהסכמי "שלום" הרסניים עם שכנינו.
גם כאשר נשאר שביב תקווה לבת ציון הנידחת בדמותם המופלאה של נחשוני הגבעות, שעמוד האש של מסירות נפשם מאיר את הדרך לעם המתחבט בעלטה, באים נבחרי הציבור ושריו ומאיימים לכבות את האור הנדיר שעוד נותר בקרב האומה. על פי הקנוניות המדיניות המסתמנות כיום, עומדת מדינת ישראל להיגרר על ידי מנהיגיה למעגל דמים נוסף של שלום בלהות. הנה כי כן, אין כל תוחלת ואין מוסר ודעת לאומה שמנהיגיה חורתים על דגלם את זוועת ההרס של קהילות בני עמם, וכל נביא בישראל היה נודר בחרון אפו כי תיבול היד המורמת על מאחזי הנחשונים.
המשכיל יידום בעת הזאת, התקווה בידי נחשוני יהודה ושומרון, והשאר בידי שמיים. ובכל זאת, האם התמוטטה בינתו של העתיק בעמים ? האם רק יחידי סגולה בינינו מבינים ששתי מדינות לשני עמים תהפוכנה בתהליך בלתי נמנע לשלוש מדינות לעם ערבי אחד שישתרע על פני פלסטין-48, פלסטין-67 ופלסטין-ירדן ? האם רק יחידי סגולה מסוגלים להבין את טבעו האמיתי של הפלשתיניזם המתהדר באדרת של תנועת שחרור לאומית ? וכיצד זה ייתכן שלאחר אלפי שנות היסטוריה כה מאלפת רובו של הציבור היהודי עדיין איננו מבין את שורש מהותה של האנטישמיות, עד כדי כך שהוא מקבל על עצמו בהכנעה את תפקיד שפן הניסויים במעבדות האלילים של פולחן השלום ?
אם עד לתחתית הבור של התנכרות לזהותו היהודית צלל העם דווקא בארצו, אזי ייתכן ששכרה של מדינת ישראל יצא בהפסדה. אותם גושים פוליטיים המכנים את עצמם בשם "שמאל" ו"מחנה השלום" הם הליבה הרעיונית הלוהטת המזינה את האנטישמיות הבינלאומית. אם כך, מה הטעם במדינה המכחידה את עצמה, מאיימת על עמה ומסכנת את פזורותיה ? אשר על כן נראה כי העם היהודי, שלא הצליח לעכל אפילו את לקחי השואה, מבקש להתנסות בגלות נוספת. זאת היא בעצם כרוניקת הגלות הידועה מראש. שכן, הגלות שבלב היא זו השואבת את העם היהודי לגלות של שעבוד מלכויות.
תוך עשרות שנים יצרו הערבים עם חדש מתוך ערב רב של אוכלוסיית מהגרים, גם הצליחו למסד את תביעותיהם הלאומיות נטולות-הבסיס על ארץ ישראל וכן השתלטו על הר הבית תוך התכחשות מוחלטת לזכות הראשונים היהודית על המקום הקדוש. לעומת התושייה הערבית, העם היהודי עצמו אינו מעז לבטא קבל עם ועולם אפילו את זכותו ההיסטורית, הלאומית והרוחנית הבלעדית על ארץ ישראל השלמה המהווה חלק קטן מהארץ המובטחת. כאילו לא די בכך, מנהיגי ישראל בתמיכת ציבור "השלום", שכבר רמסו בעבר ישובים עבריים תחת שרשראות הדחפורים, מצהירים כיום על כוונותיהם להמשיך בהמטת חורבנם של ערי היהודים וכפריהם. זאת היא תמצית הגלות שבלב המחשיכה את נשמותיהם של בני העם ומנהיגיו.
אם אומנם יובילו היהודים את עצמם לחורבן שלישי וחזרה לגלות, אזי שיבת ציון הבאה תיבחן בכוונתו המוצהרת של העם השב מהגלות להגשים לאלתר את יעדי כינון בית המקדש, ההתבססות בגבולות ההבטחה מנהר מצרים ועד הפרת וגירוש האוכלוסיות הזרות השוללות את זכותו הבלעדית של העם היהודי על הארץ המובטחת. כל התפשרות לאומית על יעדי היסוד של הקיום הממלכתי תחשוף את עליבותה של האומה שלא הבריאה מתחלואי הגלות ולא בשלה לממש את תקומתה. זה הוא, למרבה הצער, המצב כיום במדינת ישראל.
גם כאשר נשאר שביב תקווה לבת ציון הנידחת בדמותם המופלאה של נחשוני הגבעות, שעמוד האש של מסירות נפשם מאיר את הדרך לעם המתחבט בעלטה, באים נבחרי הציבור ושריו ומאיימים לכבות את האור הנדיר שעוד נותר בקרב האומה. על פי הקנוניות המדיניות המסתמנות כיום, עומדת מדינת ישראל להיגרר על ידי מנהיגיה למעגל דמים נוסף של שלום בלהות. הנה כי כן, אין כל תוחלת ואין מוסר ודעת לאומה שמנהיגיה חורתים על דגלם את זוועת ההרס של קהילות בני עמם, וכל נביא בישראל היה נודר בחרון אפו כי תיבול היד המורמת על מאחזי הנחשונים.
המשכיל יידום בעת הזאת, התקווה בידי נחשוני יהודה ושומרון, והשאר בידי שמיים. ובכל זאת, האם התמוטטה בינתו של העתיק בעמים ? האם רק יחידי סגולה בינינו מבינים ששתי מדינות לשני עמים תהפוכנה בתהליך בלתי נמנע לשלוש מדינות לעם ערבי אחד שישתרע על פני פלסטין-48, פלסטין-67 ופלסטין-ירדן ? האם רק יחידי סגולה מסוגלים להבין את טבעו האמיתי של הפלשתיניזם המתהדר באדרת של תנועת שחרור לאומית ? וכיצד זה ייתכן שלאחר אלפי שנות היסטוריה כה מאלפת רובו של הציבור היהודי עדיין איננו מבין את שורש מהותה של האנטישמיות, עד כדי כך שהוא מקבל על עצמו בהכנעה את תפקיד שפן הניסויים במעבדות האלילים של פולחן השלום ?
אם עד לתחתית הבור של התנכרות לזהותו היהודית צלל העם דווקא בארצו, אזי ייתכן ששכרה של מדינת ישראל יצא בהפסדה. אותם גושים פוליטיים המכנים את עצמם בשם "שמאל" ו"מחנה השלום" הם הליבה הרעיונית הלוהטת המזינה את האנטישמיות הבינלאומית. אם כך, מה הטעם במדינה המכחידה את עצמה, מאיימת על עמה ומסכנת את פזורותיה ? אשר על כן נראה כי העם היהודי, שלא הצליח לעכל אפילו את לקחי השואה, מבקש להתנסות בגלות נוספת. זאת היא בעצם כרוניקת הגלות הידועה מראש. שכן, הגלות שבלב היא זו השואבת את העם היהודי לגלות של שעבוד מלכויות.
תוך עשרות שנים יצרו הערבים עם חדש מתוך ערב רב של אוכלוסיית מהגרים, גם הצליחו למסד את תביעותיהם הלאומיות נטולות-הבסיס על ארץ ישראל וכן השתלטו על הר הבית תוך התכחשות מוחלטת לזכות הראשונים היהודית על המקום הקדוש. לעומת התושייה הערבית, העם היהודי עצמו אינו מעז לבטא קבל עם ועולם אפילו את זכותו ההיסטורית, הלאומית והרוחנית הבלעדית על ארץ ישראל השלמה המהווה חלק קטן מהארץ המובטחת. כאילו לא די בכך, מנהיגי ישראל בתמיכת ציבור "השלום", שכבר רמסו בעבר ישובים עבריים תחת שרשראות הדחפורים, מצהירים כיום על כוונותיהם להמשיך בהמטת חורבנם של ערי היהודים וכפריהם. זאת היא תמצית הגלות שבלב המחשיכה את נשמותיהם של בני העם ומנהיגיו.
אם אומנם יובילו היהודים את עצמם לחורבן שלישי וחזרה לגלות, אזי שיבת ציון הבאה תיבחן בכוונתו המוצהרת של העם השב מהגלות להגשים לאלתר את יעדי כינון בית המקדש, ההתבססות בגבולות ההבטחה מנהר מצרים ועד הפרת וגירוש האוכלוסיות הזרות השוללות את זכותו הבלעדית של העם היהודי על הארץ המובטחת. כל התפשרות לאומית על יעדי היסוד של הקיום הממלכתי תחשוף את עליבותה של האומה שלא הבריאה מתחלואי הגלות ולא בשלה לממש את תקומתה. זה הוא, למרבה הצער, המצב כיום במדינת ישראל.