מועצת יש"ע מחפשת דגם לפתרון מדיני, שהמחנה הלאומי יוכל להציג במקום מפת הדרכים ההרסנית. ביום עיון הועלתה תכנית מטעם מועצת יש"ע, בינתיים רק לדיון, אך היא כבר נתקלה בבקורת קשה. לפיה, ישראל תהיה ריבונית בכל מערב הירדן, הסכמי אוסלו יבוטלו, ובאזורים המיושבים ערבים תקומנה מינהלות עצמאיות בכפוף לריבונות הישראלית. על זאת יצא הקצף. למרות שאפילו אוטונומיה אחת, להבדיל ממינהלות נפרדות , לא הוצעה.
למי נועדה התכנית? לערבים? לאמריקנים? היצחקתם אותנו. היא נועדה, כמובן, לעם ישראל. אולם, אני מסופק אם מישהו אצלנו ישתכנע מתכנית "המינהלות" הזאת, וכך נישאר עם אפס תועלת ומחלוקת פנימית.
ובכל זאת, זו הזדמנות לסכם לעצמנו את התמונה הגיאופוליטית. אחרי מלחמת העולם הראשונה החליט חבר הלאומים להקים כאן "בית לאומי לעם היהודי" וציין במפורש: "בזאת ניתנת ההכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלסטיין ולעקרון הבסיסי של הקמה מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו"...
"הפלסטיין" הזאת כללה את עבר הירדן של היום. כל אומות העולם החליטו שזה השטח המינימלי הנחוץ ליהודים. ומדוע קיפח חבר הלאומים את הערבים הפלסטינים והירדנים? מפני שאותה שעה, 1920, עוד לא היו קיימים! לא היה ייצור כזה "ממלכת ירדן", וערביי א"י המערבית כינו עצמם "דרום סורים" ותבעו שהמלך פייסל מדמשק ימלוך עליהם. רק לאחר גירוש פייסל ע"י הצרפתים וכינון המנדט הבריטי עם יעד מפורש לעשותו גרעין למדינה ליהודים, החליטו הערבים המקומיים שהם "עם" וכינו עצמם "פלסטינים", על שם המנדט. לו קראו הבריטים לשטח הזה "המנדט של ציון", היה לנו היום עם ערבי "ציוני". והואיל וכבר היו אז שני גלי מהומות, ב-1920 וב-1922, הגיע לאזור שר המושבות צ'רצ'יל וחילק את הארץ : כל עבר הירדן, שלושה רבעים מן השטח, הוצא מתוך "הבית הלאומי". מנהיגי הציונות מחו, אך מה היה משקלם? כל מספרם היה אולי שליש ממספר המתנחלים היום. את עבר הירדן היקצו בעבור העם הפלסטיני החדש. קראו לו אמירות עבר הירדן, והאופציה היהודית-ציונית צומצמה לרבע בלבד, מן הים ועד לירדן. זו היתה הגזירה הראשונה.
הגזירה השניה היתה, שהקימו לנו עוד עם, "העם הירדני", והוא הפך להיות בעל הבית, שהמדינה החדשה, ירדן, שייכת לו, וכך נשאר העם החדש הראשון, הפלסטיני, כביכול ללא ארץ. חתכו את הבד, הותירו ממנו רק רבע, ומהרבע הזה דורשים מאתנו לעשות שתי חליפות.
הגזירה השלישית היתה, שלא לשקם את הפליטים ושלא ליישבם במקום שייועד להם אלא להשאירם במחנות במצב של עוני ותסיסה, איום פוליטי וצבאי מתמיד עלינו.
הגזירה הרביעית הם מליון ומאתים אלף ערביי ישראל, שכבר תובעים אוטונומיה, והגזירה החמישית היא, שהם ביחד עם ערביי יש"ע, מתרבים בקצב שאין דומה לו בכל העולם, כל 20 שנה הם מכפילים את עצמם.
ועם כל זה אנחנו צריכים להסתדר בשטח שבין הירדן לים, מפני שקיבלנו את דין ירדן ודין פלסטין ודין הישארותם של הפליטים בתוכנו וגם את דין הדמוגרפיה, שכל מקום שהם רוב השטח עובר אליהם. על פי כל הדינים האלה יחד בשנת 2020 תחדל מדינת ישראל להתקיים, ועל קיברה יתאחדו הפלסטינים של ירדן עם הפלסטינים של פלסטין, עם הפלסטינים של ישראל, והם והפליטים יהיו לפלסטין הגדולה. ואשר לישראל "עליה השלום".
על כן, אם חפצי חיים אנו, אנחנו חייבים לחזור לנקודת המוצא ולנטוש כל פתרון, כל תכנית, שאינם יוצאים מתוך השטח המקורי, משתי גדות הירדן. הואיל ו-70% מן "הירדנים" הם פלסטינים, והיתר בדווים, יש בשטח הזה שני עמים, ולהם מגיעות שתי מדינות ולא שלוש, וירדן היא המדינה הפלסטינית. היא חייבת לקלוט את הפליטים הערביים כפי שהודו, פקיסטן, גרמניה ומי לא כל אחת קלטה את פליטיה.
ישראל תחיל ריבונות מלאה על כל מערב ארץ ישראל, תושבי יש"ע היהודים יהיו אזרחיה, ותושבי יש"ע הערבים יהיו אזרחי המדינה הפלסטינית שבמזרח, ולא חשוב אם יקראו לה "ירדן" או "פלסטין". הצבעתם הלאומית תהיה ברבת עמון ואת חייהם הם ינהלו במסגרת אוטונומיה בכפוף לריבונות הישראלית. למינהל העצמי שלהם הם יצביעו בשכם או ברמאללה.
וכך תיראה המפה : ממזרח לירדן מדינה לפלסטינים, מערבה לו מדינה ליהודים. ובין ריכוז הפלסטינים במזרח וריכוז היהודים במערב אוכלסיה ערבית, בשטח ישראל, אך בעלת אזרחות פלסטינית. במצב של שלום, יהיה שיתוף פעולה הדוק בין שתי המדינות לטובת האזרחים הפלסטינים באוטונומיה, ולטובת ולרווחת כל הצדדים. והלא על שלום מדברים, לא כן? באין שלום לא יהיה כלום. ולו היתה לנו הנהגה נורמלית, היה מתברר מהר מאד, שהערבים היו מתעייפים תחילה, כי בהתמודדות הצבאית, אותה הם חיפשו, הם כבר נוצחו, ואצל עם נורמלי המנצח מכתיב את התוצאה המדינית.
זו התכנית שישראל היתה צריכה להציג ולדבוק בה בעקשנות. היא נשענת על האמת ההיסטורית והעובדתית, ועל כן סופה לנצח.
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר, חבר הנהלת מועצת יש"ע ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות".
למי נועדה התכנית? לערבים? לאמריקנים? היצחקתם אותנו. היא נועדה, כמובן, לעם ישראל. אולם, אני מסופק אם מישהו אצלנו ישתכנע מתכנית "המינהלות" הזאת, וכך נישאר עם אפס תועלת ומחלוקת פנימית.
ובכל זאת, זו הזדמנות לסכם לעצמנו את התמונה הגיאופוליטית. אחרי מלחמת העולם הראשונה החליט חבר הלאומים להקים כאן "בית לאומי לעם היהודי" וציין במפורש: "בזאת ניתנת ההכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלסטיין ולעקרון הבסיסי של הקמה מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו"...
"הפלסטיין" הזאת כללה את עבר הירדן של היום. כל אומות העולם החליטו שזה השטח המינימלי הנחוץ ליהודים. ומדוע קיפח חבר הלאומים את הערבים הפלסטינים והירדנים? מפני שאותה שעה, 1920, עוד לא היו קיימים! לא היה ייצור כזה "ממלכת ירדן", וערביי א"י המערבית כינו עצמם "דרום סורים" ותבעו שהמלך פייסל מדמשק ימלוך עליהם. רק לאחר גירוש פייסל ע"י הצרפתים וכינון המנדט הבריטי עם יעד מפורש לעשותו גרעין למדינה ליהודים, החליטו הערבים המקומיים שהם "עם" וכינו עצמם "פלסטינים", על שם המנדט. לו קראו הבריטים לשטח הזה "המנדט של ציון", היה לנו היום עם ערבי "ציוני". והואיל וכבר היו אז שני גלי מהומות, ב-1920 וב-1922, הגיע לאזור שר המושבות צ'רצ'יל וחילק את הארץ : כל עבר הירדן, שלושה רבעים מן השטח, הוצא מתוך "הבית הלאומי". מנהיגי הציונות מחו, אך מה היה משקלם? כל מספרם היה אולי שליש ממספר המתנחלים היום. את עבר הירדן היקצו בעבור העם הפלסטיני החדש. קראו לו אמירות עבר הירדן, והאופציה היהודית-ציונית צומצמה לרבע בלבד, מן הים ועד לירדן. זו היתה הגזירה הראשונה.
הגזירה השניה היתה, שהקימו לנו עוד עם, "העם הירדני", והוא הפך להיות בעל הבית, שהמדינה החדשה, ירדן, שייכת לו, וכך נשאר העם החדש הראשון, הפלסטיני, כביכול ללא ארץ. חתכו את הבד, הותירו ממנו רק רבע, ומהרבע הזה דורשים מאתנו לעשות שתי חליפות.
הגזירה השלישית היתה, שלא לשקם את הפליטים ושלא ליישבם במקום שייועד להם אלא להשאירם במחנות במצב של עוני ותסיסה, איום פוליטי וצבאי מתמיד עלינו.
הגזירה הרביעית הם מליון ומאתים אלף ערביי ישראל, שכבר תובעים אוטונומיה, והגזירה החמישית היא, שהם ביחד עם ערביי יש"ע, מתרבים בקצב שאין דומה לו בכל העולם, כל 20 שנה הם מכפילים את עצמם.
ועם כל זה אנחנו צריכים להסתדר בשטח שבין הירדן לים, מפני שקיבלנו את דין ירדן ודין פלסטין ודין הישארותם של הפליטים בתוכנו וגם את דין הדמוגרפיה, שכל מקום שהם רוב השטח עובר אליהם. על פי כל הדינים האלה יחד בשנת 2020 תחדל מדינת ישראל להתקיים, ועל קיברה יתאחדו הפלסטינים של ירדן עם הפלסטינים של פלסטין, עם הפלסטינים של ישראל, והם והפליטים יהיו לפלסטין הגדולה. ואשר לישראל "עליה השלום".
על כן, אם חפצי חיים אנו, אנחנו חייבים לחזור לנקודת המוצא ולנטוש כל פתרון, כל תכנית, שאינם יוצאים מתוך השטח המקורי, משתי גדות הירדן. הואיל ו-70% מן "הירדנים" הם פלסטינים, והיתר בדווים, יש בשטח הזה שני עמים, ולהם מגיעות שתי מדינות ולא שלוש, וירדן היא המדינה הפלסטינית. היא חייבת לקלוט את הפליטים הערביים כפי שהודו, פקיסטן, גרמניה ומי לא כל אחת קלטה את פליטיה.
ישראל תחיל ריבונות מלאה על כל מערב ארץ ישראל, תושבי יש"ע היהודים יהיו אזרחיה, ותושבי יש"ע הערבים יהיו אזרחי המדינה הפלסטינית שבמזרח, ולא חשוב אם יקראו לה "ירדן" או "פלסטין". הצבעתם הלאומית תהיה ברבת עמון ואת חייהם הם ינהלו במסגרת אוטונומיה בכפוף לריבונות הישראלית. למינהל העצמי שלהם הם יצביעו בשכם או ברמאללה.
וכך תיראה המפה : ממזרח לירדן מדינה לפלסטינים, מערבה לו מדינה ליהודים. ובין ריכוז הפלסטינים במזרח וריכוז היהודים במערב אוכלסיה ערבית, בשטח ישראל, אך בעלת אזרחות פלסטינית. במצב של שלום, יהיה שיתוף פעולה הדוק בין שתי המדינות לטובת האזרחים הפלסטינים באוטונומיה, ולטובת ולרווחת כל הצדדים. והלא על שלום מדברים, לא כן? באין שלום לא יהיה כלום. ולו היתה לנו הנהגה נורמלית, היה מתברר מהר מאד, שהערבים היו מתעייפים תחילה, כי בהתמודדות הצבאית, אותה הם חיפשו, הם כבר נוצחו, ואצל עם נורמלי המנצח מכתיב את התוצאה המדינית.
זו התכנית שישראל היתה צריכה להציג ולדבוק בה בעקשנות. היא נשענת על האמת ההיסטורית והעובדתית, ועל כן סופה לנצח.
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר, חבר הנהלת מועצת יש"ע ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות".