עם פרסום תוצאותיו של סקר "מדד הדמוקרטיה", שנערך על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, פצחו העיתונים המובילים בזעקות שבר לנוכח ממצאיו "הקשים" של הסקר, שהעלו כי רבע מהיהודים בישראל אינם מאמינים בדמוקרטיה. התקשורת התקשתה לעכל את נתוני "מדד הדמוקרטיה" שהצביעו על רוב יהודי ברור נגד שוויון זכויות מלא לערבים, נגד צירוף מפלגות ערביות לממשלה, וכן בעד רוב יהודי בהחלטות לאומיות גורליות ובעד טרנספר לערבים.
זעקות השבר שבקעו מן התקשורת ממחישות את התהום הפעורה בין עובדות המציאות לבין התפישה הפוליטית השלטת במימסד התקשורתי ובחוגים הרעיוניים שהוא מייצג, לרבות מעגלים רחבים במחנה הלאומי. קנאי הדמוקרטיה והשלום שקועים בעיוורון אידיאולוגי כה עמוק עד שאינם מסוגלים לזהות את פוטנציאל ההרס הגלום בתפישת העולם האנכרוניסטית שהם כופים על אזרחי ישראל. שכן, תפישות השלום והדמוקרטיה, המעצבות כיום את סדר היום הפוליטי של ישראל, כבר גבו מהמדינה ומאזרחיה מחיר אנושי, לאומי ואסטרטגי כבד ביותר. אשר על כן, נתוני הסקר "הקשים" הם בעצם ממצאים חיוביים ביותר המצביעים על העובדה המעודדת שהעם עצמו לא איבד את האינסטינקט הקיומי שלו.
ככל קולקטיב רעיוני השקוע בקיבעון אידיאולוגי, כך גם המימסד התקשורתי מתקשה לערוך ניתוח אובייקטיבי של נתוני "מדד הדמוקרטיה". כדרכה מסתפקת התקשורת בהפרחת סיסמאות מחרישות אוזניים נגד הפגיעה בפרה הדמוקרטית הקדושה. מסתבר שבנוסף לכל הפרדוכסים המאפיינים את ההוויה הישראלית, לוקים החיים הציבוריים בארץ גם בפרדוכס הדמוקרטי. כלומר, בניגוד ליומרותיו של המימסד התקשורתי, דווקא תפישותיו חדות-האבחנה של הציבור הן אלה המקדימות את התקשורת המובילה, שנותרת מאחור כשומרת חומות קנאית של אלילים אידיאולוגיים. שכן, לעומת רדידותו של המימסד התקשורתי המקובע בדפוסי מחשבה סטריאוטיפיים, מגלה הציבור היהודי תובנה ביחס לנזקיה הקשים של השיטה הדמוקרטית הנהוגה כיום במדינת ישראל.
אם במבחן "השלום" כשל המימסד השלטוני, שממשיך לדבוק בתהליך המדיני למרות כל פגעי אוסלו, לא סביר להניח שהוא יצליח להתמודד עם דקויותיו של מבחן ביקורת הדמוקרטיה. שכן, חולשתה של הדמוקרטיה הנהוגה בישראל מנוצלת על ידי אויבי העם היהודי בצורה חמקמקה, ערמומית ומתוחכמת. כשם שכישלונו של תהליך אוסלו, שניסה לחקות מודלים בדוקים ליישוב סכסוכים בינלאומיים, הוכיח את ייחודו של הקונפליקט הישראלי-ערבי, כך גם המשטר הדמוקרטי בישראל, המנסה לחקות את המודל המערבי, נועד לכישלון בשל תנאיו הייחודיים של הקיום היהודי. כלומר, תוצאותיו המרות של ניסוי אוסלו, שהמחיש את האסון הגלום בכפייתם של מהלכים מדיניים על העם היהודי, מצביעות על האיום הקיומי הנובע מכפייתה של דמוקרטיה בנוסח המערב על ישראל.
שום נוסחת פלאים לא תצליח לשמר את צביונה היהודי של ישראל במסגרת שיטת המשטר הנהוגה כיום במדינה. המציאות מוכיחה שנציגיו הפרלמנטריים של המגזר הערבי שוקדים לקדם בראש ובראשונה את סדר היום הפלשתיני, שמעצם מהותו שולל את זכות קיומה של מדינת ישראל. השיטה הדמוקרטית הקיימת כבר דרדרה את מדינת ישראל לטרגדיית אוסלו, שממנה היא מנסה להיחלץ בעור שיניה. ללא תמיכת חברי הכנסת הערבים, לא הייתה מדינת ישראל נקלעת להרפתקת אוסלו הרת האסון. כלומר, רובו של הציבור היהודי חש את הסכנה הנובעת מכוח ההכרעה של הקול הערבי כלשון מאזניים בהחלטות ממלכתיות גורליות.
הנתון הנחרץ ביותר של "מדד הדמוקרטיה" מגלה כי שיעור מכריע של 77 אחוזים מהציבור היהודי דורש רוב יהודי בהחלטות ממלכתיות גורליות. כלומר, רובו של הציבור עומד על זכותו המוסרית של העם היהודי לקבוע את גורלו ללא התערבות לאומית זרה. אך מבצעי הסקר ומפרשיו המתוקשרים מעדיפים להציג את דרישת הציבור היהודי לעצמאות לאומית דרך העדשה התקשורתית המעוותת של פגיעה בדמוקרטיה ושלילת זכויותיה האזרחיות של האוכלוסייה הערבית.
ממצא נוסף המטריד את מנוחתם של נאמני "מדד הדמוקרטיה" הוא הנתון המראה שכחציו של הציבור אינו מקבל את ההשגה שערביי ישראל מקופחים לעומת היהודים. על פי "מדד הדמוקרטיה" נתפשת ההתכחשות היהודית לטענת קיפוחם של הערבים ככישלונו הדמוקרטי של הציבור היהודי. אלא שאותו "כישלון דמוקרטי" רק מוכיח שהציבור היהודי אינו מוכן להשלים עם שטיפת המוח התקשורתית, שבאמצעותה מפמפם השמאל הישראלי את מנטרת הקיפוח הערבי. מסתבר שלמרות הסיוע הגורף שמקבל השמאל מהתקשורת המובילה, הוא נכשל בהקניית מושגיו המופרכים לציבור הרחב.
באובססיביות אופיינית ממשיכים קנאי הדמוקרטיה להתחפר במחילותיהם האידיאולוגיות, עד כדי כך שאינם מסוגלים להבחין במציאות הגלויה לעינו השפויה של הציבור הרחב. שהרי, הערבים הם אלה הנהנים מזכויות אזרחיות מלאות המקנות להם יתרון משמעותי על פני הציבור היהודי תודות לפטור הגורף המשחרר את הערבים מחובת השירות הלאומי. כלומר, הציבור היהודי הוא זה המקופח לעומת הערבים בשל החובות האזרחיות היתרות המוטלות עליו. יתר על כן, את הסיפוק למאווייהם הלאומיים יכולים הערבים למצוא במסגרת המדינות הערביות הרבות, ואין להם שום זכות מוסרית לתבוע התערבות בהחלטותיו הלאומיות של העם היהודי. שכן, אם הכרסום הדמוקרטי בחוסנה של ישראל ימיט עליה מפולת ותבוסה, אזי אזרחיה היהודים של המדינה החרבה הם אלה שיועלו על המוקד לקול מצהלותיהם של "המקופחים" הערבים.
המצב הפוליטי הנפיץ במדינות המערב ממחיש את חולשתן של הדמוקרטיות המערביות המטופלות באוכלוסיות מהגרים גדולות. קהילות המהגרים מנצלות את המשאבים, טובות ההנאה והכלים העומדים לרשותן במדינות המערב על מנת לקעקע את משטריהן הדמוקרטיים. כדרכו של עולם, המציאות היהודית מחדדת את תמונת המשברים הבינלאומיים. בעוד הדמוקרטיות המערביות נמנעות בינתיים מצעדים דרסטיים להצלת משטריהן, מדינת ישראל אינה יכולה להתפנק בהשתמטות מההכרח הקיומי הדחוף של תיקון שלטוני. כשם ששיטותיה הביטחוניות של ישראל מהוות מודל לחיקוי עבור המדינות המתמודדות עם הטרור, יש לשאוף לכך שגם הרפורמה הדמוקרטית בישראל תשמש דוגמה לדמוקרטיות המערביות הניצבות לפיתחה של התקוממות אוטוקרטית מצד מיעוטיהן הגדולים.
הרפורמה המשטרית חייבת למסד איסור תחיקתי גורף נגד כל פעילות לאומית זרה שעלולה לגרור את המדינה לאנרכית דמים בנוסח משטרי השמאל. לצורך חיזוקה הדמוקרטי של מדינת הלאום כנגד פעילות לאומנית עוינת, רצוי לשקול את פיצולה של הכנסת לבית נבחרים עליון, שיכריע בסוגיות הממלכתיות של ישראל כמדינתו של העם היהודי, ולבית נבחרים תחתון שיעסוק בעניינים אזרחיים. נתוניו "הקשים" של סקר "מדד הדמוקרטיה" הם מעודדים ביותר ומוכיחים שהעם היהודי בוחר בחיים והוא בשל לרפורמה משטרית שתהפוך את מדינת ישראל לדמוקרטיה יהודית בת-קיימא.
זעקות השבר שבקעו מן התקשורת ממחישות את התהום הפעורה בין עובדות המציאות לבין התפישה הפוליטית השלטת במימסד התקשורתי ובחוגים הרעיוניים שהוא מייצג, לרבות מעגלים רחבים במחנה הלאומי. קנאי הדמוקרטיה והשלום שקועים בעיוורון אידיאולוגי כה עמוק עד שאינם מסוגלים לזהות את פוטנציאל ההרס הגלום בתפישת העולם האנכרוניסטית שהם כופים על אזרחי ישראל. שכן, תפישות השלום והדמוקרטיה, המעצבות כיום את סדר היום הפוליטי של ישראל, כבר גבו מהמדינה ומאזרחיה מחיר אנושי, לאומי ואסטרטגי כבד ביותר. אשר על כן, נתוני הסקר "הקשים" הם בעצם ממצאים חיוביים ביותר המצביעים על העובדה המעודדת שהעם עצמו לא איבד את האינסטינקט הקיומי שלו.
ככל קולקטיב רעיוני השקוע בקיבעון אידיאולוגי, כך גם המימסד התקשורתי מתקשה לערוך ניתוח אובייקטיבי של נתוני "מדד הדמוקרטיה". כדרכה מסתפקת התקשורת בהפרחת סיסמאות מחרישות אוזניים נגד הפגיעה בפרה הדמוקרטית הקדושה. מסתבר שבנוסף לכל הפרדוכסים המאפיינים את ההוויה הישראלית, לוקים החיים הציבוריים בארץ גם בפרדוכס הדמוקרטי. כלומר, בניגוד ליומרותיו של המימסד התקשורתי, דווקא תפישותיו חדות-האבחנה של הציבור הן אלה המקדימות את התקשורת המובילה, שנותרת מאחור כשומרת חומות קנאית של אלילים אידיאולוגיים. שכן, לעומת רדידותו של המימסד התקשורתי המקובע בדפוסי מחשבה סטריאוטיפיים, מגלה הציבור היהודי תובנה ביחס לנזקיה הקשים של השיטה הדמוקרטית הנהוגה כיום במדינת ישראל.
אם במבחן "השלום" כשל המימסד השלטוני, שממשיך לדבוק בתהליך המדיני למרות כל פגעי אוסלו, לא סביר להניח שהוא יצליח להתמודד עם דקויותיו של מבחן ביקורת הדמוקרטיה. שכן, חולשתה של הדמוקרטיה הנהוגה בישראל מנוצלת על ידי אויבי העם היהודי בצורה חמקמקה, ערמומית ומתוחכמת. כשם שכישלונו של תהליך אוסלו, שניסה לחקות מודלים בדוקים ליישוב סכסוכים בינלאומיים, הוכיח את ייחודו של הקונפליקט הישראלי-ערבי, כך גם המשטר הדמוקרטי בישראל, המנסה לחקות את המודל המערבי, נועד לכישלון בשל תנאיו הייחודיים של הקיום היהודי. כלומר, תוצאותיו המרות של ניסוי אוסלו, שהמחיש את האסון הגלום בכפייתם של מהלכים מדיניים על העם היהודי, מצביעות על האיום הקיומי הנובע מכפייתה של דמוקרטיה בנוסח המערב על ישראל.
שום נוסחת פלאים לא תצליח לשמר את צביונה היהודי של ישראל במסגרת שיטת המשטר הנהוגה כיום במדינה. המציאות מוכיחה שנציגיו הפרלמנטריים של המגזר הערבי שוקדים לקדם בראש ובראשונה את סדר היום הפלשתיני, שמעצם מהותו שולל את זכות קיומה של מדינת ישראל. השיטה הדמוקרטית הקיימת כבר דרדרה את מדינת ישראל לטרגדיית אוסלו, שממנה היא מנסה להיחלץ בעור שיניה. ללא תמיכת חברי הכנסת הערבים, לא הייתה מדינת ישראל נקלעת להרפתקת אוסלו הרת האסון. כלומר, רובו של הציבור היהודי חש את הסכנה הנובעת מכוח ההכרעה של הקול הערבי כלשון מאזניים בהחלטות ממלכתיות גורליות.
הנתון הנחרץ ביותר של "מדד הדמוקרטיה" מגלה כי שיעור מכריע של 77 אחוזים מהציבור היהודי דורש רוב יהודי בהחלטות ממלכתיות גורליות. כלומר, רובו של הציבור עומד על זכותו המוסרית של העם היהודי לקבוע את גורלו ללא התערבות לאומית זרה. אך מבצעי הסקר ומפרשיו המתוקשרים מעדיפים להציג את דרישת הציבור היהודי לעצמאות לאומית דרך העדשה התקשורתית המעוותת של פגיעה בדמוקרטיה ושלילת זכויותיה האזרחיות של האוכלוסייה הערבית.
ממצא נוסף המטריד את מנוחתם של נאמני "מדד הדמוקרטיה" הוא הנתון המראה שכחציו של הציבור אינו מקבל את ההשגה שערביי ישראל מקופחים לעומת היהודים. על פי "מדד הדמוקרטיה" נתפשת ההתכחשות היהודית לטענת קיפוחם של הערבים ככישלונו הדמוקרטי של הציבור היהודי. אלא שאותו "כישלון דמוקרטי" רק מוכיח שהציבור היהודי אינו מוכן להשלים עם שטיפת המוח התקשורתית, שבאמצעותה מפמפם השמאל הישראלי את מנטרת הקיפוח הערבי. מסתבר שלמרות הסיוע הגורף שמקבל השמאל מהתקשורת המובילה, הוא נכשל בהקניית מושגיו המופרכים לציבור הרחב.
באובססיביות אופיינית ממשיכים קנאי הדמוקרטיה להתחפר במחילותיהם האידיאולוגיות, עד כדי כך שאינם מסוגלים להבחין במציאות הגלויה לעינו השפויה של הציבור הרחב. שהרי, הערבים הם אלה הנהנים מזכויות אזרחיות מלאות המקנות להם יתרון משמעותי על פני הציבור היהודי תודות לפטור הגורף המשחרר את הערבים מחובת השירות הלאומי. כלומר, הציבור היהודי הוא זה המקופח לעומת הערבים בשל החובות האזרחיות היתרות המוטלות עליו. יתר על כן, את הסיפוק למאווייהם הלאומיים יכולים הערבים למצוא במסגרת המדינות הערביות הרבות, ואין להם שום זכות מוסרית לתבוע התערבות בהחלטותיו הלאומיות של העם היהודי. שכן, אם הכרסום הדמוקרטי בחוסנה של ישראל ימיט עליה מפולת ותבוסה, אזי אזרחיה היהודים של המדינה החרבה הם אלה שיועלו על המוקד לקול מצהלותיהם של "המקופחים" הערבים.
המצב הפוליטי הנפיץ במדינות המערב ממחיש את חולשתן של הדמוקרטיות המערביות המטופלות באוכלוסיות מהגרים גדולות. קהילות המהגרים מנצלות את המשאבים, טובות ההנאה והכלים העומדים לרשותן במדינות המערב על מנת לקעקע את משטריהן הדמוקרטיים. כדרכו של עולם, המציאות היהודית מחדדת את תמונת המשברים הבינלאומיים. בעוד הדמוקרטיות המערביות נמנעות בינתיים מצעדים דרסטיים להצלת משטריהן, מדינת ישראל אינה יכולה להתפנק בהשתמטות מההכרח הקיומי הדחוף של תיקון שלטוני. כשם ששיטותיה הביטחוניות של ישראל מהוות מודל לחיקוי עבור המדינות המתמודדות עם הטרור, יש לשאוף לכך שגם הרפורמה הדמוקרטית בישראל תשמש דוגמה לדמוקרטיות המערביות הניצבות לפיתחה של התקוממות אוטוקרטית מצד מיעוטיהן הגדולים.
הרפורמה המשטרית חייבת למסד איסור תחיקתי גורף נגד כל פעילות לאומית זרה שעלולה לגרור את המדינה לאנרכית דמים בנוסח משטרי השמאל. לצורך חיזוקה הדמוקרטי של מדינת הלאום כנגד פעילות לאומנית עוינת, רצוי לשקול את פיצולה של הכנסת לבית נבחרים עליון, שיכריע בסוגיות הממלכתיות של ישראל כמדינתו של העם היהודי, ולבית נבחרים תחתון שיעסוק בעניינים אזרחיים. נתוניו "הקשים" של סקר "מדד הדמוקרטיה" הם מעודדים ביותר ומוכיחים שהעם היהודי בוחר בחיים והוא בשל לרפורמה משטרית שתהפוך את מדינת ישראל לדמוקרטיה יהודית בת-קיימא.