שבתי צבי האמין כי הוא המשיח אשר יגאל את עם ישראל וישיב לו את ארצו. אך התקוה שתלה בו העם נכזבה חיש מהר והסולטן התורכי כבל אותו באזיקים והשליכו לכלא. כאשר גילה שבתי צבי מה דל כוחו אל מול המוסלמים, לא הודה בטעותו ולא הבין כי אין הוא המשיח, אלא החליט להצטרף אל המוסלמים והוא ותלמידיו המירו את דתם.
אריאל שרון נכשל ולא הצליח להציל את ישראל מן האסון שהמיטו עליה מחוללי הסכם אוסלו. ראש ממשלת ישראל משתף עתה פעולה עם הנשיא האמריקני אשר בא לאזורנו להודיע לערבים כי הוא מקריב את ישראל ומקוה בדרך זאת לקנות את לבם. במקום לפנות את מקומו למנהיג אחר, מספר עתה אריאל שרון כי מאז ומתמיד האמין ברעיונות 'שלום עכשו' על הכבוש הישראלי והפלסטינים המדוכאים. יושב ראש הלכוד עדיין לא הסביר מדוע לא עמד בראש רשימת מרצ בבחירות לכנסת.
ראש הממשלה לא רק קיבל את השקפות מרצ, אלא נכנע ללא תנאי לכל דרישות האמריקנים המתכוונים למנות נציב עליון שיפקח על ישראל. הסכם אוסלו הכיר רק ברשות שהיא פחות ממדינה ובודאי אין לה ראש ממשלה ושרים. אך עוד לפני שהתחיל משא ומתן ובעצומה של מלחמת אוסלו נגדנו, הכיר מר שרון בראש ממשלה פלסטיני שווה ערך לו בדיונים עם בוש ומעשית כבר הכיר במדינה פלסטינית לפי התכתיב האמריקני, ולאחר שורת הפגועים הנפשעים שבאו אחר מנוי מחמוד עבאס לתפקיד בלתי חוקי, מצא ראש ממשלת ישראל את הזמן הנכון להעניק נצחון מוסרי למחבלים. הוא קיבל את קבלת הטענה המרכזית של המחבלים על הכבוש, הטענה שבה הם מצדיקים את כל מעשי התועבה והרצח במלחמתם בעם ישראל.
מה הביא על אריאל שרון, הלוחם והמצביא המהלל אשר נצחונותיו חקוקים לעד בתולדות עם ישראל, את התבוסה אשר בגינה החליט לשנות את את דעותיו מן הקצה אל הקצה? אל מול שרון התיצבו הערבים ומחלקת המדינה האמריקנית והשמאל הישראלי, ובשלש החזיתות הללו גם יחד לא עמדו לו יכולת החשיבה והתבונה הדרושות ותבוסתו לא היתה צבאית כי אם מדינית ורעיונית.
כלי נשק אדיר שהמציאו המחבלים היה השקר על ההבחנה בין רשות פלסטינית ובין ארגוני מחבלים. יוצרי אוסלו ובעקבותיהם ממשלות ישראל שהכירו בערפאת, היו שותפים לשקר הזה. הם לא רצו להודות כי השותף לפרס נובל שנתנו לו את עזה וחברון ושכם, הוא ורשותו שהוסיפו לשלם לה מליוני דולרים, הם הם המחבלים.
שרון נאבק לשווא להציג הוכחות כי ערפאת אחראי לפגועים, במקום לנהוג לפי הכלל כי הגוף שמשטחו באה ההתקפה, הוא הגוף שישא בעונש. לרשות המחבלים היו כל הזכויות של מדינה, נשיא ושגרירים ואנשים חשובים מאד שישראל נתנה להם מעמד של שרים. רק באחריות למעשיהם ומעשי בני עמם לא נשאה הרשות.
כאשר הפציצה גרמניה את בריטניה ברקטות וי 2 בזמן מלחמת העולם השניה, לא בדקה בריטניה מי שלח את הטילים, האם מפקד חיל האויר או שר המלחמה או הפירר הגרמני, אלא הפציצה את ערי גרמניה. אנו מתעסקים בהבחנות הבל בין רשות פלסטינית לחמאס וגדודי עז אדין אל קסאם. ממשלת בריטניה לא שלחה שוטרים לברלין למצוא את ביתו של הטיס שהפציץ את לונדון כי אם נלחמה למוטט את גרמניה. שרון נפל במלכודת השקר כי יש 'טרור', אולי מן החלל, ולעומתו יש רשות פלסטינית, ודרש מן הרשות 'להלחם בטרור'. שרון לא מוטט את הרשות אלא שלח חיילים לצוד מחבלים בודדים. חיילינו מחרפים את נפשם ונשלחים להרוס בית או לצור עליו שעות רבות בסכנת נפשות עד שיואיל המחבל לצאת החוצה ויסכים לא לפגוע בבני משפחתו. מסכי הטלוויזיה בעולם מראים שלשים טנקים חודרים לעזה, ומספרים על הישראלים הכובשים המדכאים. אותם שלשים טנקים אינם עושים מה שיכול לעשות טנק אחד בפגז אחד ואינם פוגעים באויב בחלק המאה ממה שפוגע בנו מחבל מתפוצץ אחד.
עוד נשק אדיר המציאו הערבים בערמה מדינית וממשלת ישראל נפלה לו קרבן בלא חכמה. מאתים ושמונים מליונים ערבים בלמעלה מעשרים מדינות מחומשות במיטב כלי הנשק בעולם מאיימים עלינו בהשמדה, אבל אנו מקבלים את השקר על סכסוך בין ישראל החזקה ועם פלסטיני המבקש לו מדינה ונלחם באבנים מול צבא אדיר. שרון לא רק קיבל את השקר כי מצרים אינה צד במלחמה נגדנו, אלא אף לא התקומם כאשר האמריקנים יעדו למצרים תפקיד של מפשרת שוחרת שלום. הערבים שהעריצו את סדאם כמנהיג ערבי אמיץ ולא שעו לסבלותיהם של עשרים מליון עירקים מציירים עצמם כרחמנים החסים על אחיהם הפלסטינים.
ממשלתנו לא השכילה להבין כי רוב הערבים מתעבים את הפלסטינים ואינם מבקשים מדינה עבורם. אבל הם מבקשים את אדמת פלסטין כי כל שטח שהיה בשליטת המוסלמים חייב לחזור אליהם עד הטפח האחרון. כל הטענות על התנחלויות הן שקר מוחלט וכל שטח שנמסר לערבים חיזק את בטחונם כי ישראל עתידה להמחק מן המפה. ערבים שמעולם לא עזבו את הארץ נקראים פליטים ושכונותיהם הבנויות בסגנון אופייני למדינות ערב נקראות מחנות, והעולם שומע על מאהל (מוח'ים בערבית) הפליטים בג'נין. העולם אינו שומע מממשלת ישראל כי הערבים מפציצים את שדרות, עיירה של פליטים ממרוקו. בימים אלה של שלטון אמריקני בעירק ועשיית צדק למיעוטים שם, אין הממשלה מבקשת מאמריקה את השבת הרכוש לישראלים שהיו אזרחים עירקים שלא היו מעורבים בשום מלחמה (בנגוד לערבים הפלסטינים שקמו על היהודים בארץ) וגורשו מארצם רק בגלל יהדותם.
אריאל שרון ניסה ללא הצלחה לשכנע את האמריקנים כי דין ערפאת כדין בן לאדן. להפך, מחלקת המדינה האמריקנית מפיצה את הדעה כי המחבלים הערבים הפלסטינים נלחמים בכבוש. טוני בליר הבריטי, על פי המסורת של שנאת ישראל הקדומה באירופה, מפיץ את השקר כי האשמה לשנאת המערב בקרב הערבים מוטלת על היהודים המדכאים את הפלסטינים. הוא השתמש במפת הדרכים ובלחץ האמריקני שיבוא על ישראל כתמריץ לשכנע את מפלגתו להסכים למלחמה בעירק.
על ממשלתנו לומר לאמריקנים כי ההצלחות של ערפאת המחבל שקיבל פרס על פשעיו שימשו השראה לבן לאדן אשר חשב כי גם הוא יבוא על שכרו ואולי יקבל את סעודיה כדי לפייס אותו. התכתיב של אמריקה שמנע מישראל את חסול ערפאת, אולי היה הסיבה לעקשנות סדאם אשר חשב כי גם הוא ישרוד ואמריקה לא תפעל נגדו. הקמת מדינה לערפאת תשכנע בימים אלה את סדאם כי יוכל להצליח במלחמה זעירה בעירק. ישראל אינה צריכה להופיע כמתחננת אלא להזהיר את אמריקה כי תמיכתה ברשות המחבלים ולחצה על ישראל יעודד את הטרוריסטים האסלמיים בכל העולם ויסכן את אמריקה עצמה.
התוצאה הזאת היא ההפך ממה שמטיפה מחלקת המדינה האמריקנית המבקשת לקנות את אהדת הערבים במחיר הקרבת ישראל. מול כל דמעות התנין של האיחוד האירופי על העוול שנעשה לפליטים הערבים, עלינו להבליט כי מחצית אזרחי ישראל הם פליטים מארצות ערב. אם אחוז זעיר של הערבים אינו יכול לחיות עם ישראל וראוי למדינה משלו, גם יהודי עירק לשעבר מצרים, סוריה ותימן זכאים לדרוש מדינות משלהם בארצות אלה. מול הדיון על תנאי החיים הקשים של הערבים הפלסטינים, נרחיב את הדיון על חיי האזרחים במצרים ובאלג'ריה ובסודן ובכל רחבי העולם הערבי הנמקים בעוני ובחולי ובחסר כל. האם הקמת מדינה לערפאת תפתור את בעיות העולם הערבי או תחריף אותן ותעודד את ההרפתקנות הצבאית של שליטיהם העריצים?
הערבים התרגלו במשך חמישים שנה כי מותר להם להפר את החלטות האו"ם ולהמשיך בלחימה נגד ישראל, כאשר כל העולם תומך בהם ואמריקה מכריחה את ישראל לסגת אחרי כל מלחמה. אם רוצה בוש שהערבים יאמינו לו כי פתח פרק חדש במלחמה בטרור, עליו להתחיל בדרישה להפסיק את המלחמה בישראל. אם ילך בדרך ההפוכה של הקרבת ישראל, ישובו הערבים לדרכם הישנה של מלחמה במערב בלא חשש.
הגורם המכריע אשר כבל את ידי הממשלה במלחמה נגד המחבלים ובלבל את חושיה בערפל מחשבתי ומנע ממנה מדיניות בריאה של הגנה על בטחון אזרחיה והדברת אויביה, היה הרצון לרצות את השמאל הישראלי אשר מחזיק בעמדות שלטוניות וכלכליות למרות הפסדו בבחירות. התקוה הנכזבה של שרון לקבל לגיטמציה של השמאל דחפה אותו לשותפות עם פרס ולנסיונות חוזרים ונשנים לפייס את המחבלים (הפסקת אש, מחוות, עזה תחילה, חברון תחילה ועוד ועוד עד ימים אלה) ולהקרבת חיי ישראלים בלא ללמוד דבר מכשלון אוסלו.
הכינוי שמאל אינו מתאים לתאר את כהני האמונה בתהליך אוסלו, ומוטב שנקרא להם אוסלונים (במקרא נזכרים אחיה השילוני ואחיתפל הגילוני שכנוייהם נגזרים משמות המקומות שילה וגילה, המסתיימים בתנועת חולם כמו אוסלו). האוסלונים הבכירים נמנים לרוב על המתעשרים מקופת המדינה, אם כבעלי זכיונות בלעדיים ואם כמנהלים של חברות ממשלתיות והסתדרותיות ומקבלי משכורות דמיוניות עם היותם כושלים בתפקידם ומבזבזי מליונים. האוסלוני מאמין כי המדינה לו היא, ואינו מכיר בדמוקרטיה אם אין דעתו מתקבלת. ממשלה בלא "שינוי" ו"העבודה" נקראה ממשלת ימין צרה, וממשלה של פחות חברי כנסת, אך כוללת את "שינוי" ו"העבודה" נחשבה ממשלת אחדות.
ביחוד בז האוסלוני לליכוד כי רבים ממצביעי הליכוד באים ממשפחות יוצאות ארצות האסלם. בני משפחות אלה יודעים כי חיו עם המוסלמים מאות בשנים, תרמו לתרבות ולכלכלת הארצות האלה ובכל זאת ביום פקודה נאלצו לברח על נפשם מפני שכניהם ו"ידידיהם" מאתמול. ישראלים אלה אינם מאמינים בהבלים של הבילינים הנפגשים עם הערבים לשיחה באנגלית (עלגת של הישראלים ורהוטה של הערבים) שומעים את מה שנוח להם לשמוע ומודיעים לכל העולם על אהבת נצח בינם ובין רוצחים אכזריים כראשי המחבלים.
כל עוד אין דמוקרטיה בישראל והרוב בכנסת אינו יכול להקים ממשלה ולנהל מדיניות על פי דרכו, לא נוכל לעמוד בלחץ אמריקני ולא לבחור במדיניות נבונה ולמוטט את האויב.
ד"ר אברהם שלום הוא חבר בחוג הפרופסורים לחסן מדיני וכלכלי
אריאל שרון נכשל ולא הצליח להציל את ישראל מן האסון שהמיטו עליה מחוללי הסכם אוסלו. ראש ממשלת ישראל משתף עתה פעולה עם הנשיא האמריקני אשר בא לאזורנו להודיע לערבים כי הוא מקריב את ישראל ומקוה בדרך זאת לקנות את לבם. במקום לפנות את מקומו למנהיג אחר, מספר עתה אריאל שרון כי מאז ומתמיד האמין ברעיונות 'שלום עכשו' על הכבוש הישראלי והפלסטינים המדוכאים. יושב ראש הלכוד עדיין לא הסביר מדוע לא עמד בראש רשימת מרצ בבחירות לכנסת.
ראש הממשלה לא רק קיבל את השקפות מרצ, אלא נכנע ללא תנאי לכל דרישות האמריקנים המתכוונים למנות נציב עליון שיפקח על ישראל. הסכם אוסלו הכיר רק ברשות שהיא פחות ממדינה ובודאי אין לה ראש ממשלה ושרים. אך עוד לפני שהתחיל משא ומתן ובעצומה של מלחמת אוסלו נגדנו, הכיר מר שרון בראש ממשלה פלסטיני שווה ערך לו בדיונים עם בוש ומעשית כבר הכיר במדינה פלסטינית לפי התכתיב האמריקני, ולאחר שורת הפגועים הנפשעים שבאו אחר מנוי מחמוד עבאס לתפקיד בלתי חוקי, מצא ראש ממשלת ישראל את הזמן הנכון להעניק נצחון מוסרי למחבלים. הוא קיבל את קבלת הטענה המרכזית של המחבלים על הכבוש, הטענה שבה הם מצדיקים את כל מעשי התועבה והרצח במלחמתם בעם ישראל.
מה הביא על אריאל שרון, הלוחם והמצביא המהלל אשר נצחונותיו חקוקים לעד בתולדות עם ישראל, את התבוסה אשר בגינה החליט לשנות את את דעותיו מן הקצה אל הקצה? אל מול שרון התיצבו הערבים ומחלקת המדינה האמריקנית והשמאל הישראלי, ובשלש החזיתות הללו גם יחד לא עמדו לו יכולת החשיבה והתבונה הדרושות ותבוסתו לא היתה צבאית כי אם מדינית ורעיונית.
כלי נשק אדיר שהמציאו המחבלים היה השקר על ההבחנה בין רשות פלסטינית ובין ארגוני מחבלים. יוצרי אוסלו ובעקבותיהם ממשלות ישראל שהכירו בערפאת, היו שותפים לשקר הזה. הם לא רצו להודות כי השותף לפרס נובל שנתנו לו את עזה וחברון ושכם, הוא ורשותו שהוסיפו לשלם לה מליוני דולרים, הם הם המחבלים.
שרון נאבק לשווא להציג הוכחות כי ערפאת אחראי לפגועים, במקום לנהוג לפי הכלל כי הגוף שמשטחו באה ההתקפה, הוא הגוף שישא בעונש. לרשות המחבלים היו כל הזכויות של מדינה, נשיא ושגרירים ואנשים חשובים מאד שישראל נתנה להם מעמד של שרים. רק באחריות למעשיהם ומעשי בני עמם לא נשאה הרשות.
כאשר הפציצה גרמניה את בריטניה ברקטות וי 2 בזמן מלחמת העולם השניה, לא בדקה בריטניה מי שלח את הטילים, האם מפקד חיל האויר או שר המלחמה או הפירר הגרמני, אלא הפציצה את ערי גרמניה. אנו מתעסקים בהבחנות הבל בין רשות פלסטינית לחמאס וגדודי עז אדין אל קסאם. ממשלת בריטניה לא שלחה שוטרים לברלין למצוא את ביתו של הטיס שהפציץ את לונדון כי אם נלחמה למוטט את גרמניה. שרון נפל במלכודת השקר כי יש 'טרור', אולי מן החלל, ולעומתו יש רשות פלסטינית, ודרש מן הרשות 'להלחם בטרור'. שרון לא מוטט את הרשות אלא שלח חיילים לצוד מחבלים בודדים. חיילינו מחרפים את נפשם ונשלחים להרוס בית או לצור עליו שעות רבות בסכנת נפשות עד שיואיל המחבל לצאת החוצה ויסכים לא לפגוע בבני משפחתו. מסכי הטלוויזיה בעולם מראים שלשים טנקים חודרים לעזה, ומספרים על הישראלים הכובשים המדכאים. אותם שלשים טנקים אינם עושים מה שיכול לעשות טנק אחד בפגז אחד ואינם פוגעים באויב בחלק המאה ממה שפוגע בנו מחבל מתפוצץ אחד.
עוד נשק אדיר המציאו הערבים בערמה מדינית וממשלת ישראל נפלה לו קרבן בלא חכמה. מאתים ושמונים מליונים ערבים בלמעלה מעשרים מדינות מחומשות במיטב כלי הנשק בעולם מאיימים עלינו בהשמדה, אבל אנו מקבלים את השקר על סכסוך בין ישראל החזקה ועם פלסטיני המבקש לו מדינה ונלחם באבנים מול צבא אדיר. שרון לא רק קיבל את השקר כי מצרים אינה צד במלחמה נגדנו, אלא אף לא התקומם כאשר האמריקנים יעדו למצרים תפקיד של מפשרת שוחרת שלום. הערבים שהעריצו את סדאם כמנהיג ערבי אמיץ ולא שעו לסבלותיהם של עשרים מליון עירקים מציירים עצמם כרחמנים החסים על אחיהם הפלסטינים.
ממשלתנו לא השכילה להבין כי רוב הערבים מתעבים את הפלסטינים ואינם מבקשים מדינה עבורם. אבל הם מבקשים את אדמת פלסטין כי כל שטח שהיה בשליטת המוסלמים חייב לחזור אליהם עד הטפח האחרון. כל הטענות על התנחלויות הן שקר מוחלט וכל שטח שנמסר לערבים חיזק את בטחונם כי ישראל עתידה להמחק מן המפה. ערבים שמעולם לא עזבו את הארץ נקראים פליטים ושכונותיהם הבנויות בסגנון אופייני למדינות ערב נקראות מחנות, והעולם שומע על מאהל (מוח'ים בערבית) הפליטים בג'נין. העולם אינו שומע מממשלת ישראל כי הערבים מפציצים את שדרות, עיירה של פליטים ממרוקו. בימים אלה של שלטון אמריקני בעירק ועשיית צדק למיעוטים שם, אין הממשלה מבקשת מאמריקה את השבת הרכוש לישראלים שהיו אזרחים עירקים שלא היו מעורבים בשום מלחמה (בנגוד לערבים הפלסטינים שקמו על היהודים בארץ) וגורשו מארצם רק בגלל יהדותם.
אריאל שרון ניסה ללא הצלחה לשכנע את האמריקנים כי דין ערפאת כדין בן לאדן. להפך, מחלקת המדינה האמריקנית מפיצה את הדעה כי המחבלים הערבים הפלסטינים נלחמים בכבוש. טוני בליר הבריטי, על פי המסורת של שנאת ישראל הקדומה באירופה, מפיץ את השקר כי האשמה לשנאת המערב בקרב הערבים מוטלת על היהודים המדכאים את הפלסטינים. הוא השתמש במפת הדרכים ובלחץ האמריקני שיבוא על ישראל כתמריץ לשכנע את מפלגתו להסכים למלחמה בעירק.
על ממשלתנו לומר לאמריקנים כי ההצלחות של ערפאת המחבל שקיבל פרס על פשעיו שימשו השראה לבן לאדן אשר חשב כי גם הוא יבוא על שכרו ואולי יקבל את סעודיה כדי לפייס אותו. התכתיב של אמריקה שמנע מישראל את חסול ערפאת, אולי היה הסיבה לעקשנות סדאם אשר חשב כי גם הוא ישרוד ואמריקה לא תפעל נגדו. הקמת מדינה לערפאת תשכנע בימים אלה את סדאם כי יוכל להצליח במלחמה זעירה בעירק. ישראל אינה צריכה להופיע כמתחננת אלא להזהיר את אמריקה כי תמיכתה ברשות המחבלים ולחצה על ישראל יעודד את הטרוריסטים האסלמיים בכל העולם ויסכן את אמריקה עצמה.
התוצאה הזאת היא ההפך ממה שמטיפה מחלקת המדינה האמריקנית המבקשת לקנות את אהדת הערבים במחיר הקרבת ישראל. מול כל דמעות התנין של האיחוד האירופי על העוול שנעשה לפליטים הערבים, עלינו להבליט כי מחצית אזרחי ישראל הם פליטים מארצות ערב. אם אחוז זעיר של הערבים אינו יכול לחיות עם ישראל וראוי למדינה משלו, גם יהודי עירק לשעבר מצרים, סוריה ותימן זכאים לדרוש מדינות משלהם בארצות אלה. מול הדיון על תנאי החיים הקשים של הערבים הפלסטינים, נרחיב את הדיון על חיי האזרחים במצרים ובאלג'ריה ובסודן ובכל רחבי העולם הערבי הנמקים בעוני ובחולי ובחסר כל. האם הקמת מדינה לערפאת תפתור את בעיות העולם הערבי או תחריף אותן ותעודד את ההרפתקנות הצבאית של שליטיהם העריצים?
הערבים התרגלו במשך חמישים שנה כי מותר להם להפר את החלטות האו"ם ולהמשיך בלחימה נגד ישראל, כאשר כל העולם תומך בהם ואמריקה מכריחה את ישראל לסגת אחרי כל מלחמה. אם רוצה בוש שהערבים יאמינו לו כי פתח פרק חדש במלחמה בטרור, עליו להתחיל בדרישה להפסיק את המלחמה בישראל. אם ילך בדרך ההפוכה של הקרבת ישראל, ישובו הערבים לדרכם הישנה של מלחמה במערב בלא חשש.
הגורם המכריע אשר כבל את ידי הממשלה במלחמה נגד המחבלים ובלבל את חושיה בערפל מחשבתי ומנע ממנה מדיניות בריאה של הגנה על בטחון אזרחיה והדברת אויביה, היה הרצון לרצות את השמאל הישראלי אשר מחזיק בעמדות שלטוניות וכלכליות למרות הפסדו בבחירות. התקוה הנכזבה של שרון לקבל לגיטמציה של השמאל דחפה אותו לשותפות עם פרס ולנסיונות חוזרים ונשנים לפייס את המחבלים (הפסקת אש, מחוות, עזה תחילה, חברון תחילה ועוד ועוד עד ימים אלה) ולהקרבת חיי ישראלים בלא ללמוד דבר מכשלון אוסלו.
הכינוי שמאל אינו מתאים לתאר את כהני האמונה בתהליך אוסלו, ומוטב שנקרא להם אוסלונים (במקרא נזכרים אחיה השילוני ואחיתפל הגילוני שכנוייהם נגזרים משמות המקומות שילה וגילה, המסתיימים בתנועת חולם כמו אוסלו). האוסלונים הבכירים נמנים לרוב על המתעשרים מקופת המדינה, אם כבעלי זכיונות בלעדיים ואם כמנהלים של חברות ממשלתיות והסתדרותיות ומקבלי משכורות דמיוניות עם היותם כושלים בתפקידם ומבזבזי מליונים. האוסלוני מאמין כי המדינה לו היא, ואינו מכיר בדמוקרטיה אם אין דעתו מתקבלת. ממשלה בלא "שינוי" ו"העבודה" נקראה ממשלת ימין צרה, וממשלה של פחות חברי כנסת, אך כוללת את "שינוי" ו"העבודה" נחשבה ממשלת אחדות.
ביחוד בז האוסלוני לליכוד כי רבים ממצביעי הליכוד באים ממשפחות יוצאות ארצות האסלם. בני משפחות אלה יודעים כי חיו עם המוסלמים מאות בשנים, תרמו לתרבות ולכלכלת הארצות האלה ובכל זאת ביום פקודה נאלצו לברח על נפשם מפני שכניהם ו"ידידיהם" מאתמול. ישראלים אלה אינם מאמינים בהבלים של הבילינים הנפגשים עם הערבים לשיחה באנגלית (עלגת של הישראלים ורהוטה של הערבים) שומעים את מה שנוח להם לשמוע ומודיעים לכל העולם על אהבת נצח בינם ובין רוצחים אכזריים כראשי המחבלים.
כל עוד אין דמוקרטיה בישראל והרוב בכנסת אינו יכול להקים ממשלה ולנהל מדיניות על פי דרכו, לא נוכל לעמוד בלחץ אמריקני ולא לבחור במדיניות נבונה ולמוטט את האויב.
ד"ר אברהם שלום הוא חבר בחוג הפרופסורים לחסן מדיני וכלכלי