בעוד מדינות המערב מקפידות על שמירת זכויותיהם הדתיות והאזרחיות של מיעוטים מוסלמיים, ממשיכים המוסלמים להפר בשיטתיות את זכויות המיעוטים החיים בקרבם. מסתבר שדעת הקהל המערבית מסרבת להתרגש מפשעיהם של המוסלמים, כל עוד מטרות מערביות אינן כלולות במסע הטרור התורן. כך נותרת התקשורת המערבית אדישה למעשי הזוועה שמבצעים המוסלמים הסודנים נגד המיעוט הנוצרי בדרום המדינה. גם גורלם המר של הקופטים המצרים, שתחת עול האיסלם הפכו להיות מיעוט זניח כתוצאה מטיהור אתני של מאות שנים, אינו מעורר את המצפון המערבי הסלקטיבי. באופן דומה דעכו הנוצרים ברשות הפלשתינית ונעלמו תחת זרועו "החסודה" של האיסלם הפלשתיני, ובחסות נאט"ו השלימו המוסלמים האלבנים את ההשתלטות על קוסובו הסרבית. בעוד האיחוד האירופאי שקוע בפעילות אובססיבית לערעור מדינת ישראל ובעוד ארה"ב מבצעת מערכה חסרת תוחלת בעיראק, העולם המוסלמי אינו שוקט על שמריו ותר אחר כל נקודת תורפה ליברלית לצורך הרחבתה וביסוסה של מורשת הכיבוש המוסלמי.
סביר להניח שמאפייניה האלימים של ההתפשטות האיסלמית כיום משקפים את דרך התנהלותו של הכיבוש המוסלמי, שהחל מהמאה השביעית כפה את עצמו באכזריות על תושבי הטריטוריות שנכבשו על ידי צבא האיסלם. אומנם, גם הנצרות הייתה שטופה בקנאות עקובה מדם, אלא שעם חלוף הזמן עברה הנצרות תמורות רעיוניות ואיבדה את ההגמוניה הפוליטית שלה בארצות המערב. לעומת זאת, הצליח האיסלם להטמיע את מורשתו הקולוניאלית בתודעת מאמיניו למרות שירד מנכסיו ואיבד את מעמדו הגלובלי. ככל שארצות ערב הולכות ושוקעות בביצת העוני והעריצות, כך מתסיס צו הכיבוש ביתר שאת את דמו של כל מוסלמי המחויב לאמונתו. כלומר, תחת תדמית כוזבת של אוכלוסייה אזרחית תמימה, חותרים מאמיני האיסלם להגשמת מורשת ההתפשטות האיסלמית בעולם כולו.
המערב השבוי בדפוסי מחשבה הומניים מתקשה לעכל את המניפולציה האיסלמית, שהפכה את קהל מאמיני האיסלם לצבא הלוחם את מלחמות הקודש לכפייתה של מורשת מוחמד על העולם. פולחן הליברליזם במדינות המערביות משרה על אזרחיהן קהות חושים מוסרית המנוצלת ביעילות על ידי צבא האיסלם. שכן, גייסותיו של האיסלם, בדמותם התמימה של מהגרים קשי יום, כובשים בהתמדה את מעוזי התרבות האירופאית. הנה כי כן, בעוד המערב הנהנתני משתעשע בתפנוקי החיים ובעוד דובריו הרהוטים מאשימים את הקיצוניים ואת "אויבי השלום" בפגעי מתקפת הטרור העולמית, ממשיך צבא האיסלם בכיבושיו השקטים ובגיבוש מסגרותיו כבית גידול משגשג לעתודות הטרור העולמי.
כהתגלמותה המובהקת של מורשת הכיבוש המוסלמי, מחויבת האידיאולוגיה הפלשתינית לשיטות התחבולנות של חוקי ההתפשטות האיסלמית. הקולוניאליזם הפלשתיני עוטה תדמית יחצ"נית של אוכלוסייה אזרחית הנאבקת בצבא כובש להגשמת מטרה נעלה של שחרור לאומי, אך התדמית ההירואית של הפלשתיניזם אינה עומדת במבחן המציאות. שכן, האוכלוסייה הפלשתינית היא יצרנית הטרור הגדולה בעולם. יתרה מזאת, רוב האוכלוסייה הפלשתינית מעורבת בהסתה ובתמיכה בטרור נגד ישראל והיהודים. כלומר, צאצאי המהגרים הערבים, שפלשו לארץ ישראל בחסות הקולוניאליזם האיסלמי והאירופאי, התגבשו כיום כחיל חלוץ קנאי בשורותיו של צבא האיסלם.
בניגוד למוסר המקראי המגביל את הטריטוריה הריבונית של עם ישראל לתחום גבולות ההבטחה, חלומו הטריטוריאלי של האיסלם משתרע על פני כל כדור הארץ. לא בכדי מתריע המקרא מפני כוחות גלובאליים החותרים לעצב את פני האנושות בכוח החרב. שכן, כל השלמה עם מורשת הכיבוש של אידיאולוגיה קולוניאליסטית מסוגו של האיסלם רק מעודדת את רעבתנותה הטריטוריאלית שאינה יודעת שבעה. כלומר, הן במימד המוסרי והן במימד האסטרטגי, ישראל אינה רשאית להשלים עם גזילת האדמות היהודיות על ידי הכיבוש האיסלמי. גם אם מדינת ישראל אינה קובעת לעצמה לממש בעתיד הקרוב את יעד שחרור עבר הירדן מהכיבוש הערבי, אין לה זכות לוותר על אדמות עם ישראל המוחזקות תחת כיבוש ערבי באמתלה פוליטית של מדינות ריבוניות, שכל תכליתן היא להנציח את מורשת הקולוניאליזם האיסלמי.
התובנה האסטרטגית של המוסר היהודי מסתברת מתוך התוצאות הטרגיות של הניסיון האומלל ליישם את נוסחת "שטחים תמורת שלום". צבא האיסלם באדרת פלשתינית, מצרית, ירדנית, עיראקית, סורית או לבנונית לעולם לא ישלים עם קיומה של מדינת ישראל. שכן, כל השלמה מוסלמית עם ריבונותם של היהודים בארץ הקודש כמוה כהתכחשות לעצם מהותו של האיסלם החותר להטביע את חותם כיבושיו על האנושות כולה. לכן, הישרדותה של ישראל מותנית בחתירתה הנחושה לגאולתן של אדמות עם ישראל מנהר מצרים ועד הפרת.
כנושאת הדגל של המוסר היהודי, חייבת מדינת ישראל להתייצב בראש המאבק העולמי נגד מורשת הכיבושים של כוחות גלובאליים מסוגם של האיסלם והקולוניאליזם האירופאי. באופן פרדוכסלי לכאורה, "כיבושיה" של ישראל העלו את קרנה בעולם, בעוד שדווקא ויתוריה הטריטוריאליים הם אלה הגורמים לה להצטייר בעולם כשריד קולוניאלי מיותר. כל עוד תמשיך מדינת ישראל להתנכר למוסר המקראי, נגזר עליה להתחבט בסבך הפרדוכסים הקיומיים, דוגמת הפרדוכס הטריטוריאלי.
המלכודת הקיומית, שבתוכה מפרפרת מדינת ישראל, משקפת למעשה את תמצית האירוניה של הגורל היהודי. שכן, הסתבכויותיה הרות האסון של ישראל הן מיותרות לחלוטין, ופתרונן גלום בנוסחתו הפשוטה והבדוקה ביותר של העם היהודי. מצבה העגום של מדינת ישראל רק מאשש את הלקח ההיסטורי העתיק, שמתריע מפני מר גורלו של עם קשה עורף המסרב לציית לנוסחה הקיומית המייחדת אותו מכל העמים.
סביר להניח שמאפייניה האלימים של ההתפשטות האיסלמית כיום משקפים את דרך התנהלותו של הכיבוש המוסלמי, שהחל מהמאה השביעית כפה את עצמו באכזריות על תושבי הטריטוריות שנכבשו על ידי צבא האיסלם. אומנם, גם הנצרות הייתה שטופה בקנאות עקובה מדם, אלא שעם חלוף הזמן עברה הנצרות תמורות רעיוניות ואיבדה את ההגמוניה הפוליטית שלה בארצות המערב. לעומת זאת, הצליח האיסלם להטמיע את מורשתו הקולוניאלית בתודעת מאמיניו למרות שירד מנכסיו ואיבד את מעמדו הגלובלי. ככל שארצות ערב הולכות ושוקעות בביצת העוני והעריצות, כך מתסיס צו הכיבוש ביתר שאת את דמו של כל מוסלמי המחויב לאמונתו. כלומר, תחת תדמית כוזבת של אוכלוסייה אזרחית תמימה, חותרים מאמיני האיסלם להגשמת מורשת ההתפשטות האיסלמית בעולם כולו.
המערב השבוי בדפוסי מחשבה הומניים מתקשה לעכל את המניפולציה האיסלמית, שהפכה את קהל מאמיני האיסלם לצבא הלוחם את מלחמות הקודש לכפייתה של מורשת מוחמד על העולם. פולחן הליברליזם במדינות המערביות משרה על אזרחיהן קהות חושים מוסרית המנוצלת ביעילות על ידי צבא האיסלם. שכן, גייסותיו של האיסלם, בדמותם התמימה של מהגרים קשי יום, כובשים בהתמדה את מעוזי התרבות האירופאית. הנה כי כן, בעוד המערב הנהנתני משתעשע בתפנוקי החיים ובעוד דובריו הרהוטים מאשימים את הקיצוניים ואת "אויבי השלום" בפגעי מתקפת הטרור העולמית, ממשיך צבא האיסלם בכיבושיו השקטים ובגיבוש מסגרותיו כבית גידול משגשג לעתודות הטרור העולמי.
כהתגלמותה המובהקת של מורשת הכיבוש המוסלמי, מחויבת האידיאולוגיה הפלשתינית לשיטות התחבולנות של חוקי ההתפשטות האיסלמית. הקולוניאליזם הפלשתיני עוטה תדמית יחצ"נית של אוכלוסייה אזרחית הנאבקת בצבא כובש להגשמת מטרה נעלה של שחרור לאומי, אך התדמית ההירואית של הפלשתיניזם אינה עומדת במבחן המציאות. שכן, האוכלוסייה הפלשתינית היא יצרנית הטרור הגדולה בעולם. יתרה מזאת, רוב האוכלוסייה הפלשתינית מעורבת בהסתה ובתמיכה בטרור נגד ישראל והיהודים. כלומר, צאצאי המהגרים הערבים, שפלשו לארץ ישראל בחסות הקולוניאליזם האיסלמי והאירופאי, התגבשו כיום כחיל חלוץ קנאי בשורותיו של צבא האיסלם.
בניגוד למוסר המקראי המגביל את הטריטוריה הריבונית של עם ישראל לתחום גבולות ההבטחה, חלומו הטריטוריאלי של האיסלם משתרע על פני כל כדור הארץ. לא בכדי מתריע המקרא מפני כוחות גלובאליים החותרים לעצב את פני האנושות בכוח החרב. שכן, כל השלמה עם מורשת הכיבוש של אידיאולוגיה קולוניאליסטית מסוגו של האיסלם רק מעודדת את רעבתנותה הטריטוריאלית שאינה יודעת שבעה. כלומר, הן במימד המוסרי והן במימד האסטרטגי, ישראל אינה רשאית להשלים עם גזילת האדמות היהודיות על ידי הכיבוש האיסלמי. גם אם מדינת ישראל אינה קובעת לעצמה לממש בעתיד הקרוב את יעד שחרור עבר הירדן מהכיבוש הערבי, אין לה זכות לוותר על אדמות עם ישראל המוחזקות תחת כיבוש ערבי באמתלה פוליטית של מדינות ריבוניות, שכל תכליתן היא להנציח את מורשת הקולוניאליזם האיסלמי.
התובנה האסטרטגית של המוסר היהודי מסתברת מתוך התוצאות הטרגיות של הניסיון האומלל ליישם את נוסחת "שטחים תמורת שלום". צבא האיסלם באדרת פלשתינית, מצרית, ירדנית, עיראקית, סורית או לבנונית לעולם לא ישלים עם קיומה של מדינת ישראל. שכן, כל השלמה מוסלמית עם ריבונותם של היהודים בארץ הקודש כמוה כהתכחשות לעצם מהותו של האיסלם החותר להטביע את חותם כיבושיו על האנושות כולה. לכן, הישרדותה של ישראל מותנית בחתירתה הנחושה לגאולתן של אדמות עם ישראל מנהר מצרים ועד הפרת.
כנושאת הדגל של המוסר היהודי, חייבת מדינת ישראל להתייצב בראש המאבק העולמי נגד מורשת הכיבושים של כוחות גלובאליים מסוגם של האיסלם והקולוניאליזם האירופאי. באופן פרדוכסלי לכאורה, "כיבושיה" של ישראל העלו את קרנה בעולם, בעוד שדווקא ויתוריה הטריטוריאליים הם אלה הגורמים לה להצטייר בעולם כשריד קולוניאלי מיותר. כל עוד תמשיך מדינת ישראל להתנכר למוסר המקראי, נגזר עליה להתחבט בסבך הפרדוכסים הקיומיים, דוגמת הפרדוכס הטריטוריאלי.
המלכודת הקיומית, שבתוכה מפרפרת מדינת ישראל, משקפת למעשה את תמצית האירוניה של הגורל היהודי. שכן, הסתבכויותיה הרות האסון של ישראל הן מיותרות לחלוטין, ופתרונן גלום בנוסחתו הפשוטה והבדוקה ביותר של העם היהודי. מצבה העגום של מדינת ישראל רק מאשש את הלקח ההיסטורי העתיק, שמתריע מפני מר גורלו של עם קשה עורף המסרב לציית לנוסחה הקיומית המייחדת אותו מכל העמים.