עם הישמע דבר הפיגוע בכביש חוצה ישראל, ורציחתה של הילדה הזכה והטהורה נועם לייבוביץ' הי"ד, עולה בלב אדם מאמין שאלת הלמה? אולם כבר התורה הורתה לנו ש"הנסתרות לה' א-להינו" (דברים כט, כח), אין לנו לדרוש בנסתר מאיתנו. אולם התורה ממשיכה "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות..." (שם). בנגלות לא רק שמותר לנו לדרוש אלא יש אף "לעשות".
במה דברים אמורים. אין זה סוד שמזה ימים רבים יש התראות חמורות על נסיונות לפיגועים ע"י ארגוני הטרור למיניהם. אמצעי התקשורת מדווחים על עשרות התרעות ביום. כל מערכת הביטחון מתוחה עד קצה גבול היכולת בנסיונות לסכלם. כל איש ביטחון הן איש צבא כאיש משטרה או שב"כ דרוך ודרוש למאמץ הלאומי לשמור על בטחון תושבי ישראל מפני אותם מפגעים.
ובמה עסוקים ראש הממשלה והשר הממונה על אותו בטחון בימים האחרונים? למה הם מקצים מאות אם לא אלפי חיילים ושוטרים? במה מועסקים כוחות הביטחון? בפינוי סככות, מכולות ומגורונים. במקום שכוחות אלו ירתמו, למלחמה בטרור הם מועסקים במלחמות היהודים.
בפרשת עגלה ערופה אומרים זקני העם השופטים "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" (דברים כא, ז). שואלים מייד חז"ל: "וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם?!" (רש"י שם) ונשאל אף אנו: וכי עולה על הדעת שראשי המדינה שופכי דמים הם? אלא עונים חז"ל: "אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה", ונאמר אנו: אלא התרשלנו בשמירה על בטחון ישראל והתעסקנו בסככה, התעסקנו במגורון, רצינו לרצות את הפריץ. איזו בוש[ה]! התעסקנו בשטויות במקום במלחמה הבלתי מתפשרת במניעת רצח יהודים בארצם.
שמא יאמר אדם, וכי זה הפיגוע הראשון?! נאמר לו לא. אולם נוסיף ונאמר: עד היום האמנו כי כל ראש ממשלה וכל שר ביטחון במדינת ישראל עוסקים בשמירת בטחון אזרחיו. אינם מדירים שינה מעיניהם וכל מעייניהם המלחמה באויבי ישראל הן מבית והן מחוץ. כדי שכל אזרח בלכתו בדרך, בשוכבו ובקומו לא ירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא, ביודעו שיש מי שלא נם ולא ישן כדי לשמור על ישראל, מטעם ממשלת ישראל ועושה כל שיש לאל ידו ואולי אף מעל ומעבר.
אולם נפל דבר בישראל, וראשי המדינה הנוכחיים כשלו. האמון בהם נשמט מתחת ידיהם בעקבות הארועים והתעסקויות בפינוי "מאחזי יצהר". מה שומע העולם ומה שומע עם ישראל? מהם סדרי העדיפויות של הממשלה בהקצאת הכוחות? אין כוחות לאייש מגדלי תצפית כביש חוצה ישראל כי הם מגוייסים לפינוי מאחזים. ובאותם ימים ממש, הטרוריסטים לא יושבים בחיבוק ידיים. הם מנצלים כל פרצה בגדר או בתעלת מים שמתחתיה בכדי לפגע במכונית מלאה נוסעים, זקנים נשים וילדים.
אומרים לנו אבל זה שלטון החוק! יש לשמור על "שלטון החוק". יש לאכוף את "שלטון החוק" וכו'. שלטון החוק זה דבר חשוב אולם בשביל מה חוק אם אין בעטיו חיים?! אם הקצאת המשאבים לפינוי מכולה זו או אחרת מפקירה את בטחון ואת החיים של ילדה קטנה?! האם מותה שווה בנזק שלטון החוק?! כל סטייה ולו הקלה ביותר של ראשי המדינה ממשימתם העליונה לשמור על חיי אזרחיהם - זו הפרה בוטה שלשמה הם נתמנו. שלשמה הם נשבעו כל אחד ואחד מהם אישית - לשמור אמונים לכנסת ישראל ולעם ישראל להבטיח לו חיים. מעשיהם של העומדים בראש ממשלה זו, בימים האחרונים הם הפרת אותה שבועה.
בפרשת עגלה ערופה אומרים הכהנים: "כפר לעמך ישראל" אולם כאן כלום יש כפרה? וכי לא דם נקי הוא זה שנשפך בשל מעילה באמון ובשבועה שנתנו לנו ראש הממשלה ושר הביטחון, כלום אין אוזלת יד ביכולת ובשיקול הדעת להפעלת הכוחות? לו היה ראש ממשלתנו ושר בטחוננו בעלי תרבות שלטונית ומוסר אנושי מינימלי, היו מתפטרים מייד מתפקידם בשל כשל תפקודי מעין זה. אולם הגואליציה חשובה מכל, ודוחה כל איסור ולאו ציבורי מכל סוג שהוא, ייהרג ואל תתפרק.
איך יכולים שרי הממשלה ובראשם ראש הממשלה ושר הבטחון לבוא לנחם את המשפחות השכולות בימי השבעה, להסתכל להם בעיניים ולומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה", כאשר הם יודעים כי למרות כל ההתרעות החמות על פיגועים הם גרעו מאות אנשי בטחון ממצבת הכוחות הנלחמים בטרור למען סיפוק צרכיו האישיים של הפריץ ומזכיר המדינה שלו.
"וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל, ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל". האם ראש ממשלתנו ושר בטחוננו יכולים לרחוץ בנקיון כפיהם?
במה דברים אמורים. אין זה סוד שמזה ימים רבים יש התראות חמורות על נסיונות לפיגועים ע"י ארגוני הטרור למיניהם. אמצעי התקשורת מדווחים על עשרות התרעות ביום. כל מערכת הביטחון מתוחה עד קצה גבול היכולת בנסיונות לסכלם. כל איש ביטחון הן איש צבא כאיש משטרה או שב"כ דרוך ודרוש למאמץ הלאומי לשמור על בטחון תושבי ישראל מפני אותם מפגעים.
ובמה עסוקים ראש הממשלה והשר הממונה על אותו בטחון בימים האחרונים? למה הם מקצים מאות אם לא אלפי חיילים ושוטרים? במה מועסקים כוחות הביטחון? בפינוי סככות, מכולות ומגורונים. במקום שכוחות אלו ירתמו, למלחמה בטרור הם מועסקים במלחמות היהודים.
בפרשת עגלה ערופה אומרים זקני העם השופטים "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" (דברים כא, ז). שואלים מייד חז"ל: "וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם?!" (רש"י שם) ונשאל אף אנו: וכי עולה על הדעת שראשי המדינה שופכי דמים הם? אלא עונים חז"ל: "אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה", ונאמר אנו: אלא התרשלנו בשמירה על בטחון ישראל והתעסקנו בסככה, התעסקנו במגורון, רצינו לרצות את הפריץ. איזו בוש[ה]! התעסקנו בשטויות במקום במלחמה הבלתי מתפשרת במניעת רצח יהודים בארצם.
שמא יאמר אדם, וכי זה הפיגוע הראשון?! נאמר לו לא. אולם נוסיף ונאמר: עד היום האמנו כי כל ראש ממשלה וכל שר ביטחון במדינת ישראל עוסקים בשמירת בטחון אזרחיו. אינם מדירים שינה מעיניהם וכל מעייניהם המלחמה באויבי ישראל הן מבית והן מחוץ. כדי שכל אזרח בלכתו בדרך, בשוכבו ובקומו לא ירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא, ביודעו שיש מי שלא נם ולא ישן כדי לשמור על ישראל, מטעם ממשלת ישראל ועושה כל שיש לאל ידו ואולי אף מעל ומעבר.
אולם נפל דבר בישראל, וראשי המדינה הנוכחיים כשלו. האמון בהם נשמט מתחת ידיהם בעקבות הארועים והתעסקויות בפינוי "מאחזי יצהר". מה שומע העולם ומה שומע עם ישראל? מהם סדרי העדיפויות של הממשלה בהקצאת הכוחות? אין כוחות לאייש מגדלי תצפית כביש חוצה ישראל כי הם מגוייסים לפינוי מאחזים. ובאותם ימים ממש, הטרוריסטים לא יושבים בחיבוק ידיים. הם מנצלים כל פרצה בגדר או בתעלת מים שמתחתיה בכדי לפגע במכונית מלאה נוסעים, זקנים נשים וילדים.
אומרים לנו אבל זה שלטון החוק! יש לשמור על "שלטון החוק". יש לאכוף את "שלטון החוק" וכו'. שלטון החוק זה דבר חשוב אולם בשביל מה חוק אם אין בעטיו חיים?! אם הקצאת המשאבים לפינוי מכולה זו או אחרת מפקירה את בטחון ואת החיים של ילדה קטנה?! האם מותה שווה בנזק שלטון החוק?! כל סטייה ולו הקלה ביותר של ראשי המדינה ממשימתם העליונה לשמור על חיי אזרחיהם - זו הפרה בוטה שלשמה הם נתמנו. שלשמה הם נשבעו כל אחד ואחד מהם אישית - לשמור אמונים לכנסת ישראל ולעם ישראל להבטיח לו חיים. מעשיהם של העומדים בראש ממשלה זו, בימים האחרונים הם הפרת אותה שבועה.
בפרשת עגלה ערופה אומרים הכהנים: "כפר לעמך ישראל" אולם כאן כלום יש כפרה? וכי לא דם נקי הוא זה שנשפך בשל מעילה באמון ובשבועה שנתנו לנו ראש הממשלה ושר הביטחון, כלום אין אוזלת יד ביכולת ובשיקול הדעת להפעלת הכוחות? לו היה ראש ממשלתנו ושר בטחוננו בעלי תרבות שלטונית ומוסר אנושי מינימלי, היו מתפטרים מייד מתפקידם בשל כשל תפקודי מעין זה. אולם הגואליציה חשובה מכל, ודוחה כל איסור ולאו ציבורי מכל סוג שהוא, ייהרג ואל תתפרק.
איך יכולים שרי הממשלה ובראשם ראש הממשלה ושר הבטחון לבוא לנחם את המשפחות השכולות בימי השבעה, להסתכל להם בעיניים ולומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה", כאשר הם יודעים כי למרות כל ההתרעות החמות על פיגועים הם גרעו מאות אנשי בטחון ממצבת הכוחות הנלחמים בטרור למען סיפוק צרכיו האישיים של הפריץ ומזכיר המדינה שלו.
"וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל, ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל". האם ראש ממשלתנו ושר בטחוננו יכולים לרחוץ בנקיון כפיהם?