קשה אומנם לדעת מה רואה ראש הממשלה משם, אך ניתן לשער מה הוא מרגיש במרומי כיסאו הרם. שכן, מאז בחירתו השנייה לראשות הממשלה מקרין אריאל שרון לציבור דימוי עצמי ברור למדי. את הדימוי העצמי המשתקף מהתנהלותו הפוליטית של שרון ניתן לתמצת במשפט קצר: המדינה זה אני. התנהלותו הפוליטית של שרון מייצגת את גלריית מנהיגי העתיד של ישראל, שיסחפו את המדינה לתוך סחרחורת של טירוף מערכות. שכן, הסתאבותה של התרבות הפוליטית במדינת ישראל היא זו המשמשת קרקע פורייה לצמיחתה של מנהיגות טוטליטרית גחמנית, שאינם מחויבת לכללי המוסר השלטוני.
ככל שאריאל שרון מתמכר לשרירות הכוח והלב כלפי בני עמו, כך הוא מתרפס כמריונטה רכרוכית בפני מנהיגיה של ארה"ב. מכאן, שהתנהלותו של שרון חושפת תחושה פנימית נוספת של ראש הממשלה. בלי לפענח את מה שרואה ראש הממשלה משם, ניתן לתמצת גם את ההרגשה הנוספת שהוא מקרין לציבור במשפט קצר: פשוט יותר להיאבק ביהודים מאשר להילחם בערבים. שכן, המלחמה בטרור הערבי כרוכה בביקורת ארסית של תקשורת עולמית עוינת, בלחצים פוליטיים פנימיים ובינלאומיים ובגילוי כושר מנהיגות והכרעה. לעומת זאת, המאבק ביהודי יש"ע זוכה לעידודם של שופרות התקשורת בארץ ובעולם וכן לשבחיהם של "נאורי" העולם שכבר מכשירים את הקרקע להכתרתו של ראש הממשלה בכיבודים יוקרתיים.
יתר על כן, עצם המאבק במתיישבים אינו כרוך לכאורה בסיכונים פוליטיים, אינו מצריך כישורים צבאיים ומדיניים ואינו מסבך את ראש הממשלה באילוצי חירום המחייבים הכרעות קשות.
על כל פנים, אומנם לא רואים מכאן את מה שרואה ראש הממשלה משם, אך בהחלט רואים מכאן את מה שראש הממשלה אינו רואה משם. שכן את מה שרואים מכאן, רואה גם העולם אחוז התדהמה שמשתאה לנוכח חיזיון ישראלי, שאין לו תקדים בתולדות העמים. כך צופה העולם כולו במחזה תעתועים של עם מטורף, שממשלתו מחריבה את קהילות בני עמה כדי לרצות את אויביו האכזריים.
גם אם בתת-מודע חש רובו של העם את הסיכון הלאומי הגלום במעשי ההרס העצמי של יישובים עבריים, מקהה האווירה התקשורתית את חושיו הקיומיים של הציבור הרחב, שנותר רובו ככולו אדיש לנוכח מראות החרקירי הלאומי, בעוד עקומי הנפש המתהדרים ברדיפת-שלום רוקדים על חורבנה של התיישבות עברית. כדי להמחיש את הטירוף המשתקף מתוך שגרת הזוועה של עם מובס, בוחש המערבל התקשורתי את תמונות חורבותיה של המכולת בשדי תרומות, שנהרסה בפיגוע טרור, עם מראות חורבותיו של מצפה יצהר שנהרס בידי כוחות צה"ל והמשטרה.
מאז פרצה אופנת החזונות המדיניים לתודעתה הציבורית של ישראל, היא הפכה לאיום החמור ביותר על קיומה של המדינה ולמגיפה המכה באזרחיה ללא רחם. שכן, כאשר בעלי החזון הם עמי ארצות הנחושים בדעתם לאכוף על הציבור את "חזונם", נסללת דרכה של המדינה לגיהינום.
מאז הפקרת סיני למצרים, מובלים אזרחי המדינה כצאן לטבח על ידי חזונותיהם של עמי ארצות, שאינם מסוגלים להבין את משמעותו של הגורל היהודי, את מוסר הקיום של העם היהודי ואת נבכיה של אסטרטגית ההישרדות היהודית. כדוגמת פיל משתולל בחנות חרסינה, מגשש שרון באפילה אחר חזון עמי הארצות של הנשיא בוש, וממיט רק פגע אחר פגע ואסון אחר אסון על בני עמו על פי מתווה החורבן של כרוניקת דמים ידועה מראש.
כך מפיק ראש הממשלה את ההצגה הטובה בעיר לשונאי ישראל בעולם הרחב, המתבוננים בהנאה מהולה בתימהון כיצד הופכים כוחות צה"ל והמשטרה לקלגסים המחריבים קהילות יהודיות. על רקע חורבן יישובים עבריים עולזים עוכרי ישראל בעולם הרחב יחד עם עקומי הנפש של העם היהודי. אלא שאותו אינסטינקט חייתי, המניע את דחפיהם של האנטישמים בעולם, הוא זה המקנה להם גם את חדות החושים הנעדרת מעולמם האטום של שוטי השמאל. שכן, עינם של שונאי ישראל צדה את הפצע המדמם, שנפער בגופה של האומה היהודית תוך כדי התקף שיגעון של חרקירי לאומי, וריחו של דם יהודי עולה באפם. אלה הדברים שאינם נראים ממרומי כיסאו של ראש הממשלה.
שום עם בעולם אינו מסוגל להבין את עוצמת געגועיו של העם היהודי לארצו לאחר אלפיים שנות גלות ספוגות זיקה רוחנית שאין דוגמתה בתרבות האנושית. אך רק מיעוטו של העם היהודי מבין כיום את האסון הלאומי הגלום בעקירת יהודים מאדמות מולדתם. כל הנימוקים המצדיקים כביכול עקירת יישובים ביש"ע, בטלים לחלוטין לעומת המגמות הרוחניות המשתקפות ממהלך אירועי הווה ומצביעות על חשיבותה העליונה של שיבת ציון המלאה. אשר על כן, עקירת יישובים והחרבתם על ידי ממשלת ישראל היא מעשה פשע נגד העם היהודי בפרט ונגד העולם כולו בכלל. את המחיר הכבד ביותר על פשעי הרס ההתיישבות ישלם העם היהודי, וגם העולם לא יינקה.
ככל שאריאל שרון מתמכר לשרירות הכוח והלב כלפי בני עמו, כך הוא מתרפס כמריונטה רכרוכית בפני מנהיגיה של ארה"ב. מכאן, שהתנהלותו של שרון חושפת תחושה פנימית נוספת של ראש הממשלה. בלי לפענח את מה שרואה ראש הממשלה משם, ניתן לתמצת גם את ההרגשה הנוספת שהוא מקרין לציבור במשפט קצר: פשוט יותר להיאבק ביהודים מאשר להילחם בערבים. שכן, המלחמה בטרור הערבי כרוכה בביקורת ארסית של תקשורת עולמית עוינת, בלחצים פוליטיים פנימיים ובינלאומיים ובגילוי כושר מנהיגות והכרעה. לעומת זאת, המאבק ביהודי יש"ע זוכה לעידודם של שופרות התקשורת בארץ ובעולם וכן לשבחיהם של "נאורי" העולם שכבר מכשירים את הקרקע להכתרתו של ראש הממשלה בכיבודים יוקרתיים.
יתר על כן, עצם המאבק במתיישבים אינו כרוך לכאורה בסיכונים פוליטיים, אינו מצריך כישורים צבאיים ומדיניים ואינו מסבך את ראש הממשלה באילוצי חירום המחייבים הכרעות קשות.
על כל פנים, אומנם לא רואים מכאן את מה שרואה ראש הממשלה משם, אך בהחלט רואים מכאן את מה שראש הממשלה אינו רואה משם. שכן את מה שרואים מכאן, רואה גם העולם אחוז התדהמה שמשתאה לנוכח חיזיון ישראלי, שאין לו תקדים בתולדות העמים. כך צופה העולם כולו במחזה תעתועים של עם מטורף, שממשלתו מחריבה את קהילות בני עמה כדי לרצות את אויביו האכזריים.
גם אם בתת-מודע חש רובו של העם את הסיכון הלאומי הגלום במעשי ההרס העצמי של יישובים עבריים, מקהה האווירה התקשורתית את חושיו הקיומיים של הציבור הרחב, שנותר רובו ככולו אדיש לנוכח מראות החרקירי הלאומי, בעוד עקומי הנפש המתהדרים ברדיפת-שלום רוקדים על חורבנה של התיישבות עברית. כדי להמחיש את הטירוף המשתקף מתוך שגרת הזוועה של עם מובס, בוחש המערבל התקשורתי את תמונות חורבותיה של המכולת בשדי תרומות, שנהרסה בפיגוע טרור, עם מראות חורבותיו של מצפה יצהר שנהרס בידי כוחות צה"ל והמשטרה.
מאז פרצה אופנת החזונות המדיניים לתודעתה הציבורית של ישראל, היא הפכה לאיום החמור ביותר על קיומה של המדינה ולמגיפה המכה באזרחיה ללא רחם. שכן, כאשר בעלי החזון הם עמי ארצות הנחושים בדעתם לאכוף על הציבור את "חזונם", נסללת דרכה של המדינה לגיהינום.
מאז הפקרת סיני למצרים, מובלים אזרחי המדינה כצאן לטבח על ידי חזונותיהם של עמי ארצות, שאינם מסוגלים להבין את משמעותו של הגורל היהודי, את מוסר הקיום של העם היהודי ואת נבכיה של אסטרטגית ההישרדות היהודית. כדוגמת פיל משתולל בחנות חרסינה, מגשש שרון באפילה אחר חזון עמי הארצות של הנשיא בוש, וממיט רק פגע אחר פגע ואסון אחר אסון על בני עמו על פי מתווה החורבן של כרוניקת דמים ידועה מראש.
כך מפיק ראש הממשלה את ההצגה הטובה בעיר לשונאי ישראל בעולם הרחב, המתבוננים בהנאה מהולה בתימהון כיצד הופכים כוחות צה"ל והמשטרה לקלגסים המחריבים קהילות יהודיות. על רקע חורבן יישובים עבריים עולזים עוכרי ישראל בעולם הרחב יחד עם עקומי הנפש של העם היהודי. אלא שאותו אינסטינקט חייתי, המניע את דחפיהם של האנטישמים בעולם, הוא זה המקנה להם גם את חדות החושים הנעדרת מעולמם האטום של שוטי השמאל. שכן, עינם של שונאי ישראל צדה את הפצע המדמם, שנפער בגופה של האומה היהודית תוך כדי התקף שיגעון של חרקירי לאומי, וריחו של דם יהודי עולה באפם. אלה הדברים שאינם נראים ממרומי כיסאו של ראש הממשלה.
שום עם בעולם אינו מסוגל להבין את עוצמת געגועיו של העם היהודי לארצו לאחר אלפיים שנות גלות ספוגות זיקה רוחנית שאין דוגמתה בתרבות האנושית. אך רק מיעוטו של העם היהודי מבין כיום את האסון הלאומי הגלום בעקירת יהודים מאדמות מולדתם. כל הנימוקים המצדיקים כביכול עקירת יישובים ביש"ע, בטלים לחלוטין לעומת המגמות הרוחניות המשתקפות ממהלך אירועי הווה ומצביעות על חשיבותה העליונה של שיבת ציון המלאה. אשר על כן, עקירת יישובים והחרבתם על ידי ממשלת ישראל היא מעשה פשע נגד העם היהודי בפרט ונגד העולם כולו בכלל. את המחיר הכבד ביותר על פשעי הרס ההתיישבות ישלם העם היהודי, וגם העולם לא יינקה.