רשמים בעקבות סמינר שאירגן "ראש יהודי"
באנו ביחד ממעלה חבר ומקרית ארבע מבית אל ומעפרה ואף מגבעות שילה להיות אתכם תושבי תל אביב וגוש דן. לא באנו תחת שמות של צווי פיוס גשרים ופשרות, אלא באנו ללמוד יהדות יחד עם אחינו, שהרי היהדות, התורה, הם שלנו, של כולנו. היינו ביחד דתיים וחילוניים, מתנחלים ושמאלנים, לומדים, שרים ומשוחחים, היה זה סמינר שלישי תוך חצי שנה, (שניים מתוכם של ראש יהודי) והשתתפו בו כחמישים איש, חלקם מגדירים את עצמם ככאלו שאינם שומרי תורה ומצוות וחלקם החלו כבר לעשות את צעדיהם הראשונים בלימוד ושמירת היהדות.
התגובות היו מרגשות, אנשים דיווחו על כך שזו הפעם הראשונה בחייהם ששמרו שבת וטעמו את טעמה של השבת, אחרים סיפרו על הפעם הראשונה בה החזיקו סידור, סיפרו על הקשיים, על ההתמודדויות ולצערנו גם על תגובות עוינות של סביבתם להתענינותם ביהדות.
היה מי שסיפר על רתיעתו ופחדו מלבוא לסמינר ועל הפתעתו מהאווירה הנעימה והכנות הרבה שאפיינה את המשתתפים, הייתה מי שסיפרה על רצונה להתחיל לשמור שבת ואינה יודעת כיצד והיה גם את הבחור הצעיר שמשפחתו חזרה בתשובה וזה הכעיס אותו והרחיק אותו, אך היום הוא מוכן לשמוע להקשיב ואף להתחבר.
אך הייתה גם הטענה, האצבע המאשימה שנאמרה אמנם בצנעה, על ידי אחת המשתתפות, אך נדמה לי שטענה זו הייתה משותפת לכל המתכנסים והיא: היכן אתם אנשי הציונות הדתית? מדוע אתם מתחבאים בחורים שלכם בישיבות ובישובים?
לא, ולא אינכם צריכים לעזוב את מקומות מגוריכם, לא זו הנקודה, אלא מדוע אתם לא מקימים חמש, עשר, עשרים, בתי קפה כמו ראש יהודי? היכן המרצים שלכם? מדוע הם אינם פוקדים את הרחוב הישראלי שכה מחכה להם, היכן בעלי האמצעים שמביניכם מדוע הם אינם מסבסדים ימי עיון וסמינרים כאלה? והעיקר, היכן הם אלו שגרים בערים מדוע אינם בונים חוגי בית ומזמינים את שכניהם וחבריהם החילוניים ללמוד טקסט יהודי על כוס קפה ועוגה?
הציבור הישראלי מחכה לכם ואתם מקטינים ראש ומתחבאים, כך טענה בערך אותה בחורה וכך טענו גם עיניהם של כל החבורה, ואני, הרכנתי ראשי ולא ידעתי מה לומר ומה לענות הרי אני יודע כמה שהיא צודקת ושכל התשובות וכל התירוצים שאתן לעצמי ולה אין בהם ממש.
"הנה ימים באים נאום ד' ונתתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע אל דבר ד'". אנו חשים באוויר את הרעב הזה, ניתן להריח אותו, אובדן דרך לאומי וכלכלי, משבר אדיר בחיי הנישואין, חיפוש צרי ומרפא באדמת נכר הודו ושכנותיה, אובדן התמימות עם אובדן האמון. נדמה שהכל מחכים ומחפשים פתרון שיתן תשובה, שיתן משמעות, שיתווה דרך או לפחות יתן כיוון, ואנו מאמינים בני מאמינים יודעים שיש משמעות ויש כיוון וצריך להעמיק, ללמוד וללמד, אך צריך עוז, אומץ והחלטה לצאת ולברר ביחד עם אחינו את עומקה של תורה.
הסמינרים אינם פעולה חד פעמית, הם מהווים נקודת שיא של תהליך ארוך וממושך בו ערב ערב ניתנים שיעורים ביהדות במסגרת ראש יהודי (בבית הקפה שטם טיש ברחוב בוגרשוב בתל אביב).
איך מגיעים אותם אנשים חילוניים לראש יהודי? התשובה היא פשוטה. בדרך כלל החבר מהעבודה או מהמילואים שוחח עם חברו וגילה בו התעניינות של אמת והפנה אותו לשמיעת שיעור או לימוד בחברותא.
כן, גם אתה יכול להיות שותף, בין אם זה בבניית חוג בית או חוג ללימוד יהדות במקום העבודה. הפניית מכרים לשיעורי תורה בראש יהודי, מעיני-הישועה, או מבראשית או בכל מקום אחר, וכמובן תרומה כספית שתאפשר להרחיב את הפעילות. זכור! זה לא תלוי באף אחד אחר, רק בך, בי ובנו.
בסוף הסמינר,בכינו ושרנו בהתרגשות,לצלילי הגיטרה של נתי רום:
"באנו ביחד, להיות איתכם, את אחינו אנו מבקשים...
בתוך מעגל, סובב סובב, יד ביד נאחז. (יצחק פוקס).
ראש יהודי - מרכז למודעות עצמית בתל אביב
הרב אהרון טרופ הוא ראש ישיבת "בני-צבי" בבית אל
באנו ביחד ממעלה חבר ומקרית ארבע מבית אל ומעפרה ואף מגבעות שילה להיות אתכם תושבי תל אביב וגוש דן. לא באנו תחת שמות של צווי פיוס גשרים ופשרות, אלא באנו ללמוד יהדות יחד עם אחינו, שהרי היהדות, התורה, הם שלנו, של כולנו. היינו ביחד דתיים וחילוניים, מתנחלים ושמאלנים, לומדים, שרים ומשוחחים, היה זה סמינר שלישי תוך חצי שנה, (שניים מתוכם של ראש יהודי) והשתתפו בו כחמישים איש, חלקם מגדירים את עצמם ככאלו שאינם שומרי תורה ומצוות וחלקם החלו כבר לעשות את צעדיהם הראשונים בלימוד ושמירת היהדות.
התגובות היו מרגשות, אנשים דיווחו על כך שזו הפעם הראשונה בחייהם ששמרו שבת וטעמו את טעמה של השבת, אחרים סיפרו על הפעם הראשונה בה החזיקו סידור, סיפרו על הקשיים, על ההתמודדויות ולצערנו גם על תגובות עוינות של סביבתם להתענינותם ביהדות.
היה מי שסיפר על רתיעתו ופחדו מלבוא לסמינר ועל הפתעתו מהאווירה הנעימה והכנות הרבה שאפיינה את המשתתפים, הייתה מי שסיפרה על רצונה להתחיל לשמור שבת ואינה יודעת כיצד והיה גם את הבחור הצעיר שמשפחתו חזרה בתשובה וזה הכעיס אותו והרחיק אותו, אך היום הוא מוכן לשמוע להקשיב ואף להתחבר.
אך הייתה גם הטענה, האצבע המאשימה שנאמרה אמנם בצנעה, על ידי אחת המשתתפות, אך נדמה לי שטענה זו הייתה משותפת לכל המתכנסים והיא: היכן אתם אנשי הציונות הדתית? מדוע אתם מתחבאים בחורים שלכם בישיבות ובישובים?
לא, ולא אינכם צריכים לעזוב את מקומות מגוריכם, לא זו הנקודה, אלא מדוע אתם לא מקימים חמש, עשר, עשרים, בתי קפה כמו ראש יהודי? היכן המרצים שלכם? מדוע הם אינם פוקדים את הרחוב הישראלי שכה מחכה להם, היכן בעלי האמצעים שמביניכם מדוע הם אינם מסבסדים ימי עיון וסמינרים כאלה? והעיקר, היכן הם אלו שגרים בערים מדוע אינם בונים חוגי בית ומזמינים את שכניהם וחבריהם החילוניים ללמוד טקסט יהודי על כוס קפה ועוגה?
הציבור הישראלי מחכה לכם ואתם מקטינים ראש ומתחבאים, כך טענה בערך אותה בחורה וכך טענו גם עיניהם של כל החבורה, ואני, הרכנתי ראשי ולא ידעתי מה לומר ומה לענות הרי אני יודע כמה שהיא צודקת ושכל התשובות וכל התירוצים שאתן לעצמי ולה אין בהם ממש.
"הנה ימים באים נאום ד' ונתתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע אל דבר ד'". אנו חשים באוויר את הרעב הזה, ניתן להריח אותו, אובדן דרך לאומי וכלכלי, משבר אדיר בחיי הנישואין, חיפוש צרי ומרפא באדמת נכר הודו ושכנותיה, אובדן התמימות עם אובדן האמון. נדמה שהכל מחכים ומחפשים פתרון שיתן תשובה, שיתן משמעות, שיתווה דרך או לפחות יתן כיוון, ואנו מאמינים בני מאמינים יודעים שיש משמעות ויש כיוון וצריך להעמיק, ללמוד וללמד, אך צריך עוז, אומץ והחלטה לצאת ולברר ביחד עם אחינו את עומקה של תורה.
הסמינרים אינם פעולה חד פעמית, הם מהווים נקודת שיא של תהליך ארוך וממושך בו ערב ערב ניתנים שיעורים ביהדות במסגרת ראש יהודי (בבית הקפה שטם טיש ברחוב בוגרשוב בתל אביב).
איך מגיעים אותם אנשים חילוניים לראש יהודי? התשובה היא פשוטה. בדרך כלל החבר מהעבודה או מהמילואים שוחח עם חברו וגילה בו התעניינות של אמת והפנה אותו לשמיעת שיעור או לימוד בחברותא.
כן, גם אתה יכול להיות שותף, בין אם זה בבניית חוג בית או חוג ללימוד יהדות במקום העבודה. הפניית מכרים לשיעורי תורה בראש יהודי, מעיני-הישועה, או מבראשית או בכל מקום אחר, וכמובן תרומה כספית שתאפשר להרחיב את הפעילות. זכור! זה לא תלוי באף אחד אחר, רק בך, בי ובנו.
בסוף הסמינר,בכינו ושרנו בהתרגשות,לצלילי הגיטרה של נתי רום:
"באנו ביחד, להיות איתכם, את אחינו אנו מבקשים...
בתוך מעגל, סובב סובב, יד ביד נאחז. (יצחק פוקס).
ראש יהודי - מרכז למודעות עצמית בתל אביב
הרב אהרון טרופ הוא ראש ישיבת "בני-צבי" בבית אל