העיתונאי שהגיע לקרני שומרון, הכין כתבת עומק. הוא לא התעניין באירועי ועידת הליכוד ואפילו לא הזכיר את רצח רבין. הוא שאל שאלות מהותיות והשיחה בנינו הלכה והעמיקה.
"אתה אומר ששרון אינו מסוגל להוציא אותנו מן המשבר" שאל העיתונאי, "אז מי כן? מה האלטרנטיבה שלכם?"
"שום מנהיג נוכחי לא בשמאל ולא בימין אינו מסוגל להתמודד עם המציאות", עניתי, "אין להם כלים להבין את המציאות, לא כל שכן להתמודד עמה. זה כמו לצפות מסיני לנתח טקסט של ש"י עגנון בעברית."
"אז מה הפתרון?", הוסיף העיתונאי והקשה.
"הפתרון הוא להקים כאן מדינה יהודית", עניתי.
"אתה מתכוון למדינת הלכה?"
"אני לא יודע מה זו מדינת הלכה. אני לא מכיר הלכות ניהול מדינה בשו"ע ולצערי הרב עולם הישיבות אינו מפתח את ההלכות הללו באלפיים השנים האחרונות. לא, אינני מתכוון למדינת הלכה, אני מתכוון למדינה השואפת כל הזמן להגשים את זהותה היהודית.
תפקידה של תנועת מנהיגות יהודית הוא בסך הכל לסמן את הדרך. התהליך מתרחש מאליו. עלינו להתאמץ, כי ככל שנמהר כך יחסך דם ושכול."
"ואיך מדינה יהודית תפתור את בעיית הטרור?", הוסיף העיתונאי והקשה.
"הפתרון היסודי ינבע מכך שכאשר אנחנו נדע מה אנו עושים כאן . למה באנו, ומדוע עלינו להישאר. נקרין נחישות ובטחון בצדקתנו, וממילא הצד השני יאבד את התקווה לגרשנו. מלבד זאת, צבא ישראל יפעל מתוך עקרונות מוסריים יהודיים ולא מתוך אימוץ מוסר מערבי-נוצרי מזויף. כאשר נבין שזו ארצנו, לא תהינה לנו שום עכבות לגרש את המערערים על ריבונותנו והקמים עלינו לכלותינו. לא נרוץ אחר הרוצחים בלבד , כל סביבתם התומכת תשלם מחיר יקר. בקיצור, מדינה יהודית שתאמין בצדקתה תוכל להתמודד עם אויביה."
"אני מבין", אמר העיתונאי, "אבל אתה יודע, יש לי בעיה. בעצם לך יש בעיה. אני לא דתי. אני אמנם כבר שמונה דורות בארץ וסבא שלי היה רב בטבריה, אבל אני לא מאמין בכל זה. חברון לא אומרת לי שום דבר, ומצדי גם מזרח ירושלים תמורת שלום זה בסדר. אז מה תעשה עם אחד כמוני שמעדיף את ישראל כמות שהיא? אני לא רוצה את המדינה היהודית שלך..."
לא כל כך האמנתי לבחור, הוא לא עשה רושם של תואם טומי לפיד. נראה לי סביר יותר שהוא מתריס כדי להוציא ממני תשובה מעניינת לצורך הראיון. חשבתי מעט מה להשיב לו.
"אכלת אותה" אמרתי לבסוף.
"מה זאת אומרת 'אכלת אותה'?", שאל העיתונאי בתימהון.
"ראה", השבתי לו, " השאלה העומדת היום על הפרק איננה שלום או מלחמה. אנחנו במלחמה בין אם נרצה ובין אם לאו. השאלה האמיתית היא זהותה של המדינה. האם תהיה לנו מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה. אלה השואפים למחוק את זהותה היהודית של המדינה הם המבקשים באופן בלתי נלאה להיפטר מן השטחים הנושאים את הזהות היהודית שלנו: שכם, חברון, הר הבית. לעומתם האוחזים בזהותם היהודית אוחזים גם בארץ ישראל, וככל שהזהות היהודית האישית עמוקה יותר, כן עמוקים יותר הקשר והאחיזה בארץ".
"הבעיה שלך היא", הוספתי ואמרתי, "שמתוך התודעה הישראלית חסרת הזהות אינך מסוגל להתמודד עם המציאות. אתה עולה על אוטובוס, ואינך יודע אם תרד ממנו. אתה נכנס לבית קפה, ובודקים אם אין לך פצצה בגרביים. צה"ל נכנס לעזה, יוצא מעזה, ו'קסאמים' ממשיכים ליפול על שדרות. זו רק שאלה של זמן עד שהחיזבאללה יתחיל להפציץ את חיפה , ולישראלי אין תשובה.
אט-אט הופכים חייך לעניין נזיל מאד. אתה כבר לא משנה את סדר יומך כשאתה שומע על פיגוע, אפילו לא תעצור ארוחה דשנה אם תשמע על עוד אוטובוס שהתפוצץ. זה מזכיר במשהו את התהליך שעבר על יהודי הגטו . בשלב מסוים התרגלו לגויות שמסביב..."
נתתי לבחור לעכל לרגע את דברי, והמשכתי:
"אלפיים שנה היית בגלות, בכל פעם שהגעת למצב דומה קמת, הכנסת את הבית למזוודה ונדדת לארץ אחרת. היום יש לך אזרחות, מדינת ישראל לקחה לך אפילו את האפשרות לקבל תעודת פליט מטעם האו"ם. בקיצור, אתה תקוע עם הישראליות שלך וחייך הולכים ומאבדים משמעות, גם מן הבחינה הפיסית ממש.
השאלה אם תהיה לנו מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה, האם להיות יהודי או ישראלי, כבר איננה עיונית בלבד זו שאלה של חיים. אין לך אפשרות בחירה בין להיות יהודי או להיות ישראלי. השאלה ההולכת ומתבהרת היא, האם להיות יהודי או לא להיות כלל!
נראה ששוב נכפה עלינו הר כגיגית, ממש כמו במעמד הר סיני: קבלו את זהותכם היהודית, או שכאן תהיה קבורתכם. או בישראלית מדוברת . 'אכלת אותה'."
משה פייגלין הוא ראש תנועת "מנהיגות יהודית" ומועמד לראשות הליכוד.
"אתה אומר ששרון אינו מסוגל להוציא אותנו מן המשבר" שאל העיתונאי, "אז מי כן? מה האלטרנטיבה שלכם?"
"שום מנהיג נוכחי לא בשמאל ולא בימין אינו מסוגל להתמודד עם המציאות", עניתי, "אין להם כלים להבין את המציאות, לא כל שכן להתמודד עמה. זה כמו לצפות מסיני לנתח טקסט של ש"י עגנון בעברית."
"אז מה הפתרון?", הוסיף העיתונאי והקשה.
"הפתרון הוא להקים כאן מדינה יהודית", עניתי.
"אתה מתכוון למדינת הלכה?"
"אני לא יודע מה זו מדינת הלכה. אני לא מכיר הלכות ניהול מדינה בשו"ע ולצערי הרב עולם הישיבות אינו מפתח את ההלכות הללו באלפיים השנים האחרונות. לא, אינני מתכוון למדינת הלכה, אני מתכוון למדינה השואפת כל הזמן להגשים את זהותה היהודית.
תפקידה של תנועת מנהיגות יהודית הוא בסך הכל לסמן את הדרך. התהליך מתרחש מאליו. עלינו להתאמץ, כי ככל שנמהר כך יחסך דם ושכול."
"ואיך מדינה יהודית תפתור את בעיית הטרור?", הוסיף העיתונאי והקשה.
"הפתרון היסודי ינבע מכך שכאשר אנחנו נדע מה אנו עושים כאן . למה באנו, ומדוע עלינו להישאר. נקרין נחישות ובטחון בצדקתנו, וממילא הצד השני יאבד את התקווה לגרשנו. מלבד זאת, צבא ישראל יפעל מתוך עקרונות מוסריים יהודיים ולא מתוך אימוץ מוסר מערבי-נוצרי מזויף. כאשר נבין שזו ארצנו, לא תהינה לנו שום עכבות לגרש את המערערים על ריבונותנו והקמים עלינו לכלותינו. לא נרוץ אחר הרוצחים בלבד , כל סביבתם התומכת תשלם מחיר יקר. בקיצור, מדינה יהודית שתאמין בצדקתה תוכל להתמודד עם אויביה."
"אני מבין", אמר העיתונאי, "אבל אתה יודע, יש לי בעיה. בעצם לך יש בעיה. אני לא דתי. אני אמנם כבר שמונה דורות בארץ וסבא שלי היה רב בטבריה, אבל אני לא מאמין בכל זה. חברון לא אומרת לי שום דבר, ומצדי גם מזרח ירושלים תמורת שלום זה בסדר. אז מה תעשה עם אחד כמוני שמעדיף את ישראל כמות שהיא? אני לא רוצה את המדינה היהודית שלך..."
לא כל כך האמנתי לבחור, הוא לא עשה רושם של תואם טומי לפיד. נראה לי סביר יותר שהוא מתריס כדי להוציא ממני תשובה מעניינת לצורך הראיון. חשבתי מעט מה להשיב לו.
"אכלת אותה" אמרתי לבסוף.
"מה זאת אומרת 'אכלת אותה'?", שאל העיתונאי בתימהון.
"ראה", השבתי לו, " השאלה העומדת היום על הפרק איננה שלום או מלחמה. אנחנו במלחמה בין אם נרצה ובין אם לאו. השאלה האמיתית היא זהותה של המדינה. האם תהיה לנו מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה. אלה השואפים למחוק את זהותה היהודית של המדינה הם המבקשים באופן בלתי נלאה להיפטר מן השטחים הנושאים את הזהות היהודית שלנו: שכם, חברון, הר הבית. לעומתם האוחזים בזהותם היהודית אוחזים גם בארץ ישראל, וככל שהזהות היהודית האישית עמוקה יותר, כן עמוקים יותר הקשר והאחיזה בארץ".
"הבעיה שלך היא", הוספתי ואמרתי, "שמתוך התודעה הישראלית חסרת הזהות אינך מסוגל להתמודד עם המציאות. אתה עולה על אוטובוס, ואינך יודע אם תרד ממנו. אתה נכנס לבית קפה, ובודקים אם אין לך פצצה בגרביים. צה"ל נכנס לעזה, יוצא מעזה, ו'קסאמים' ממשיכים ליפול על שדרות. זו רק שאלה של זמן עד שהחיזבאללה יתחיל להפציץ את חיפה , ולישראלי אין תשובה.
אט-אט הופכים חייך לעניין נזיל מאד. אתה כבר לא משנה את סדר יומך כשאתה שומע על פיגוע, אפילו לא תעצור ארוחה דשנה אם תשמע על עוד אוטובוס שהתפוצץ. זה מזכיר במשהו את התהליך שעבר על יהודי הגטו . בשלב מסוים התרגלו לגויות שמסביב..."
נתתי לבחור לעכל לרגע את דברי, והמשכתי:
"אלפיים שנה היית בגלות, בכל פעם שהגעת למצב דומה קמת, הכנסת את הבית למזוודה ונדדת לארץ אחרת. היום יש לך אזרחות, מדינת ישראל לקחה לך אפילו את האפשרות לקבל תעודת פליט מטעם האו"ם. בקיצור, אתה תקוע עם הישראליות שלך וחייך הולכים ומאבדים משמעות, גם מן הבחינה הפיסית ממש.
השאלה אם תהיה לנו מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה, האם להיות יהודי או ישראלי, כבר איננה עיונית בלבד זו שאלה של חיים. אין לך אפשרות בחירה בין להיות יהודי או להיות ישראלי. השאלה ההולכת ומתבהרת היא, האם להיות יהודי או לא להיות כלל!
נראה ששוב נכפה עלינו הר כגיגית, ממש כמו במעמד הר סיני: קבלו את זהותכם היהודית, או שכאן תהיה קבורתכם. או בישראלית מדוברת . 'אכלת אותה'."
משה פייגלין הוא ראש תנועת "מנהיגות יהודית" ומועמד לראשות הליכוד.