סייע בכתיבת המאמר: אלכס לכיש
הסכם אוסלו, שהתאפיין בפרסי נובל לשלום, בחלומות על מזרח תיכון חדש, בחגיגת מסירת כלי נשק לאויב לשמירת ביטחוננו, נכשל לגמרי והביא לטרור נורא, לאינתיפדת אל-אקצה, בגלל השיכרון והרשלנות הפושעת באי מעקב על יישומו. משום כך הפך ההסכם להיות סוס טרויאני, והוקמה לנגד עינינו מצודה למחבלים פלסטינים. (נשכחה לגמרי האזהרה "זכור את אשר עשה לך עמלק").
אוהדי הסכם אוסלו לא דרשו מהפלסטינים לקיים את חובתם להפסיק את ההסתה נגד ישראל בתקשורת ובבתי הספר. לא דרשו במפגשים עם הערבים לחנך את הציבור שלהם לדו-קיום ברוח אוסלו. לא התענינו בכמות הנשק אצלם, לא שמו לב להתלקחותו של הטרור הרצחני. נתנו להם אפילו אפשרות לחוות את מעשי הרצח שלהם באזרחים חפים מפשע בחגים משפחתיים של סעודות גאווה לעיני כל. מחוללי אוסלו היו עסוקים בספירת הגגות והקרואנים הריקים בשטחים, בארגון הפגנות יחד עם הערבים חסידי העולם, נגד היהודים הפושעים. בהשתתפות בכנסים אנטישמיים במדינות אירופה שלקחו חלק בשפיכת דם יהודי בשואה. ושממשיכים עוד כעת כביכול את הטרוף לעשות שפטים ביהודים.
גושי "שלום עכשיו" נדבקו בחולשה הגלותית, הגנטית, להיות אור לגויים. שבחנופה, בבקשות רחמים, בפינוק, בליטופים ובחיבוקים, אפשר לרסן את רב המחבלים. לא נלמד לקח מההיסטוריה שבגלל החולשה נהפכו היהודים לכלי מאור לגויים, לקורות לוהטות על מגרשי האינקויזיציה (אוטודפה).
מחנות השמאל שבקשו בכריעה ובהשפלה עצמית להשיג את אהדת האויב הרצחני פגעו ברגשי העם היהודי ובכבוד מדינת ישראל. הם התעלמו מן העובדות שבמשך אלפי שנות הגלות נהפכה האנטישמיות לתופעה גנטית ושניתן להתגבר עליה לא בכניעה אלא במאמצים מאוחדים כגון אחדות העם, עמידה איתנה, עצמה צבאית, וכוח הרתעה, אלה הם התרכיבים-הנוגדנים נגד נושאי הזיהום של הנאציזם לתופעותיו.
כשלון אוסלו גרם לאין סוף קרבנות לאזרחי ישראל חפים מפשע והכרחי היה לתת לועדה ממשלתית לבדוק מה שקרה לעמקו ולהפיק לקחים לעתיד. הועדה לא נוסדה משום שרצו באותו זמן לשמור על הקואליציה אבל בבחירות האחרונות, רוב הציבור הביע אי אימון בתומכי אוסלו. הסכם אוסלו לא קיים, אבל השאיר בצה מסוכנת, מפלצת של רשות מחבלים, קבוצות מזוינות המקבלות כספים ממקורות שונים שהמקצוע שלהם רצח יהודים.
מדהים, או כך זה בפוליטיקה, שאשמים באסון ממושך, במקום להכיר בכשלונותיהם בעצמם (ללא ועדה ממשלתית) ולהתוודות בציבור שטעו בשוגג שהלקחים נלמדו, משתדלים, בגלל תאוות השלטון לזכות את עצמם בדמגוגיה של שקר וכזב, בחוצפה מתועבת, בזדון מגעיל, ולהשמיץ אנשים שבאמץ לב וכושר עמידה נתנו למחבלים בכל מקום המצאותם, להרגיש את כוח ההרתעה של העם המתגונן.
בפסגת עקבה, בנוכחותו של הנשיא האמריקאי מר בוש, התקבלה מפת הדרכים ליישב את הסיכסוך הערבי הישראלי. המפה היא תרשים של דרכים מסובכות ומעקפים מסוכנים. חשוב לא לחזור על משגי אוסלו. לא להשען על חלומות, לפעול בזהירות רבה, להתגבר בו בזמן על המכשולים. לא לטעות ולא לשגות בלבירינטים הנסתרים. לא להפוך לכלי שח-מט מוזנח במשחק הגדול, לא להיות שמש לפריצים רק לטובתם בלבד.
דרכי המפה, למרות או בגלל מעורפלותם, יהיו בראש ההתענינות של המדינה. יתקיימו דיונים, ויכוחים, הערות והמלצות, סקרים ודעות מנוגדות וכדומה.
נכון להדגיש שבטבע יש חשיבות גדולה לפעולה משותפת של תופעות מנוגדות. כך למשל, חיבור של אלקטרודות מנוגדות יוצר אנרגיה. תפקוד הגוף קשור באיזון פעולות מנוגדות של עוררות ובלימה בכל אבר ואבר. גם בחיי חברה חשוב ריבוי צורות של מחשבה, דעות, המלצות שונות רבי תוכן, בכדי לרכזם להגשמה יותר מתאימה. התנגדות ללא הנמקה לכל דבר ובכל זמן, זאת עקשנות מזיקה - פעילות סיזיפית.
התקשורת, עם השפעתה הגדולה על המתרחש במדינה, נקראת לאזן את המתח בין הכוחות, להתחשב עם המציאות ולתת יתרון לזרמים פוזיטיביים, למנוע מלחמה פנימית, הפקרות, יאוש והיסטריה. מצב שבו העם אוכל את עצמו והורס את עצמו. משום כך, מוזר שהתקשורת מלבינה את השחור. למשל מציגה את המסרבים לשרת בצה"ל כגיבורים, כאירגון עם הרבה גאווה. מפרסמת את מספרי הטלפונים של הסניפים להצטרפות למפירי החוק לעריקה פושעת. (רבים הם המקרים שהלא רצוי מקושט). לכל אחד יש זכות לחשוב ולהשמיע את דבריו, אבל לא תמיד הם ראויים לפרסום.
מוזר שבעת הלחימה הפסיכולוגית הלא פשוטה, התקשורת מכניסה לכל בית את הלוויות, את הבכי והאבל. מזמינה אנשים לאחר ארוע טרור, לענות על שאלות טיפשיות ופרובוקטיביות. כמו האם הם מפחדים?, האם הם ישנים בלילות?, האם בדעתם לעזוב את הישוב? האם רבים חושבים כמוהם?. למילה בתקשורת יש חשיבות גדולה ומשום כך היא צריכה להיות שקולה ומחושבת ולהמנע מפליטות פה.
ממשלת שרון מתפקדת בתנאים קשים ומסובכים. הן מדיניים, הן פוליטיים והן כלכליים. מחנות ללא אחריות כבר מחטטים בפצעים המדממים של המדינה. גורמים לעיוותים פנימיים, להכתמה וביזוי מנהיגי העם, לניטרול ושיתוק פעילותם.
חבל שהאקטואליה המכאיבה של קורח עוד בשערינו.
הסכם אוסלו, שהתאפיין בפרסי נובל לשלום, בחלומות על מזרח תיכון חדש, בחגיגת מסירת כלי נשק לאויב לשמירת ביטחוננו, נכשל לגמרי והביא לטרור נורא, לאינתיפדת אל-אקצה, בגלל השיכרון והרשלנות הפושעת באי מעקב על יישומו. משום כך הפך ההסכם להיות סוס טרויאני, והוקמה לנגד עינינו מצודה למחבלים פלסטינים. (נשכחה לגמרי האזהרה "זכור את אשר עשה לך עמלק").
אוהדי הסכם אוסלו לא דרשו מהפלסטינים לקיים את חובתם להפסיק את ההסתה נגד ישראל בתקשורת ובבתי הספר. לא דרשו במפגשים עם הערבים לחנך את הציבור שלהם לדו-קיום ברוח אוסלו. לא התענינו בכמות הנשק אצלם, לא שמו לב להתלקחותו של הטרור הרצחני. נתנו להם אפילו אפשרות לחוות את מעשי הרצח שלהם באזרחים חפים מפשע בחגים משפחתיים של סעודות גאווה לעיני כל. מחוללי אוסלו היו עסוקים בספירת הגגות והקרואנים הריקים בשטחים, בארגון הפגנות יחד עם הערבים חסידי העולם, נגד היהודים הפושעים. בהשתתפות בכנסים אנטישמיים במדינות אירופה שלקחו חלק בשפיכת דם יהודי בשואה. ושממשיכים עוד כעת כביכול את הטרוף לעשות שפטים ביהודים.
גושי "שלום עכשיו" נדבקו בחולשה הגלותית, הגנטית, להיות אור לגויים. שבחנופה, בבקשות רחמים, בפינוק, בליטופים ובחיבוקים, אפשר לרסן את רב המחבלים. לא נלמד לקח מההיסטוריה שבגלל החולשה נהפכו היהודים לכלי מאור לגויים, לקורות לוהטות על מגרשי האינקויזיציה (אוטודפה).
מחנות השמאל שבקשו בכריעה ובהשפלה עצמית להשיג את אהדת האויב הרצחני פגעו ברגשי העם היהודי ובכבוד מדינת ישראל. הם התעלמו מן העובדות שבמשך אלפי שנות הגלות נהפכה האנטישמיות לתופעה גנטית ושניתן להתגבר עליה לא בכניעה אלא במאמצים מאוחדים כגון אחדות העם, עמידה איתנה, עצמה צבאית, וכוח הרתעה, אלה הם התרכיבים-הנוגדנים נגד נושאי הזיהום של הנאציזם לתופעותיו.
כשלון אוסלו גרם לאין סוף קרבנות לאזרחי ישראל חפים מפשע והכרחי היה לתת לועדה ממשלתית לבדוק מה שקרה לעמקו ולהפיק לקחים לעתיד. הועדה לא נוסדה משום שרצו באותו זמן לשמור על הקואליציה אבל בבחירות האחרונות, רוב הציבור הביע אי אימון בתומכי אוסלו. הסכם אוסלו לא קיים, אבל השאיר בצה מסוכנת, מפלצת של רשות מחבלים, קבוצות מזוינות המקבלות כספים ממקורות שונים שהמקצוע שלהם רצח יהודים.
מדהים, או כך זה בפוליטיקה, שאשמים באסון ממושך, במקום להכיר בכשלונותיהם בעצמם (ללא ועדה ממשלתית) ולהתוודות בציבור שטעו בשוגג שהלקחים נלמדו, משתדלים, בגלל תאוות השלטון לזכות את עצמם בדמגוגיה של שקר וכזב, בחוצפה מתועבת, בזדון מגעיל, ולהשמיץ אנשים שבאמץ לב וכושר עמידה נתנו למחבלים בכל מקום המצאותם, להרגיש את כוח ההרתעה של העם המתגונן.
בפסגת עקבה, בנוכחותו של הנשיא האמריקאי מר בוש, התקבלה מפת הדרכים ליישב את הסיכסוך הערבי הישראלי. המפה היא תרשים של דרכים מסובכות ומעקפים מסוכנים. חשוב לא לחזור על משגי אוסלו. לא להשען על חלומות, לפעול בזהירות רבה, להתגבר בו בזמן על המכשולים. לא לטעות ולא לשגות בלבירינטים הנסתרים. לא להפוך לכלי שח-מט מוזנח במשחק הגדול, לא להיות שמש לפריצים רק לטובתם בלבד.
דרכי המפה, למרות או בגלל מעורפלותם, יהיו בראש ההתענינות של המדינה. יתקיימו דיונים, ויכוחים, הערות והמלצות, סקרים ודעות מנוגדות וכדומה.
נכון להדגיש שבטבע יש חשיבות גדולה לפעולה משותפת של תופעות מנוגדות. כך למשל, חיבור של אלקטרודות מנוגדות יוצר אנרגיה. תפקוד הגוף קשור באיזון פעולות מנוגדות של עוררות ובלימה בכל אבר ואבר. גם בחיי חברה חשוב ריבוי צורות של מחשבה, דעות, המלצות שונות רבי תוכן, בכדי לרכזם להגשמה יותר מתאימה. התנגדות ללא הנמקה לכל דבר ובכל זמן, זאת עקשנות מזיקה - פעילות סיזיפית.
התקשורת, עם השפעתה הגדולה על המתרחש במדינה, נקראת לאזן את המתח בין הכוחות, להתחשב עם המציאות ולתת יתרון לזרמים פוזיטיביים, למנוע מלחמה פנימית, הפקרות, יאוש והיסטריה. מצב שבו העם אוכל את עצמו והורס את עצמו. משום כך, מוזר שהתקשורת מלבינה את השחור. למשל מציגה את המסרבים לשרת בצה"ל כגיבורים, כאירגון עם הרבה גאווה. מפרסמת את מספרי הטלפונים של הסניפים להצטרפות למפירי החוק לעריקה פושעת. (רבים הם המקרים שהלא רצוי מקושט). לכל אחד יש זכות לחשוב ולהשמיע את דבריו, אבל לא תמיד הם ראויים לפרסום.
מוזר שבעת הלחימה הפסיכולוגית הלא פשוטה, התקשורת מכניסה לכל בית את הלוויות, את הבכי והאבל. מזמינה אנשים לאחר ארוע טרור, לענות על שאלות טיפשיות ופרובוקטיביות. כמו האם הם מפחדים?, האם הם ישנים בלילות?, האם בדעתם לעזוב את הישוב? האם רבים חושבים כמוהם?. למילה בתקשורת יש חשיבות גדולה ומשום כך היא צריכה להיות שקולה ומחושבת ולהמנע מפליטות פה.
ממשלת שרון מתפקדת בתנאים קשים ומסובכים. הן מדיניים, הן פוליטיים והן כלכליים. מחנות ללא אחריות כבר מחטטים בפצעים המדממים של המדינה. גורמים לעיוותים פנימיים, להכתמה וביזוי מנהיגי העם, לניטרול ושיתוק פעילותם.
חבל שהאקטואליה המכאיבה של קורח עוד בשערינו.