הן חולפות לידינו לעיתים. דהיינו, העובדות של המציאות. זה לוקט מכאן, וזה דווקא משם. כל אחד על פי אופיו ואולי בהתאם לדרך חייו. אלא, שאם נציג אותן זו מול זה, נגיע לתובנות מעניינות. ואנו מבקשים לעשות לכם את השרות הקטן הזה.
שני בן-ארצי
בני דודים. יש להם סבא משותף ואבות שהם אחים. כן, גם דודה ידועה הנשואה למי שהוא שר האוצר. הבן האחד מתפרסם בתקשורת כמעט מדי יום. הוא סרבן גיוס מטעמי דת ומצפון. הרבה כתבות אוהדות ומעט מאד ביקורתיות. ואין פלא בדבר. הנושא עצמו חשוב לקבוצה קטנה אך דומיננטית בתקשורת ובלחץ על דעת הקהל. אולי גם באינפוזיה ישירה לווריד מהאירופים ויתר האינטרסנטים. ומעל לכל, מדובר באחיינה של שרה נתניהו. וביבי , כזכור, מסומן בצד הימני של המפה, גם מפת הדרכים. וכל עקיצה מזכה בנקודות אצל הברנז'ה.
והבן דוד, גם הוא בן ארצי, אינו ראוי לכותרות. הוא גדל בארצות הברית, לאב שהיה טייס מסוק מצטיין כאן. ועכשיו איש עסקים מצליח שם. והילד הזה, פטור מגיוס, התעקש להתנדב לצה"ל. והוא עושה זאת בצניעות ובענווה. הגיע ארצה והתגייס. והוא משרת כבר חצי שנה. כן, ממש ביו"ש. אבל, זה לא שווה ידיעה עיתונאית אפילו. שלא להזכיר כתבה אוהדת. כי התקשורת אינה מספקת מידע, כתפקידה. היא בוררת אותו ורוצה לקדם אינטרס מסוים.
צה"ל ובית המשפט
שני מאבטחים נהרגו בטעות ליד מעלה חבר. צה"ל לא טייח והסיק מסקנות קשות. מפקד צעיר ומוכשר, נאלץ לפרוש. כך גם קצין מודיעין. מח"ט ננזף וקידומו נעצר. גם מפקד אוגדה. אנשי מקצוע מסורים שלמו את המחיר. הגם שכוונותיהם היו טובות, מעשיהם לא צלחו. והמסקנות הוסקו. זהו צורך ציבורי- מוסרי וגם מקצועי.
ומן העבר השני, בית המשפט. הגב' אתי אלון גנבה- מעלה ברבע מיליארד דולר (כן, 250 מיליון שקלים) סכום שיכול היה להקל על כמה נושאים חיוניים שקוצצו בתקציב המדינה. זה פחות מכל סל התרופות, שהוא מציל חיים ללא ספק. אבל, היא לא תשלם את המחיר הראוי. רק משום שלא נשמרו כללי המשפט ומונה הרכב יחיד שאינו מאפשר מיצוי הדין. לא עימה ולא עם אחיה. כלומר, גם בית המשפט, גם התביעה הממלכתית, עשרות מומחים שהכינו, הגישו, עסקו במשפט המתוקשר הזה, "לא שמו לב" לדרישות החוק. הם לא מכירים את המקצוע שלהם. לא אחד ולא שניים. עשרות איש. כולל העיתונאים שמסקרים את המשפט, גם הם מומחים. (בהערת אגב, אנו ממליצים למשטרה לחקור אם אכן כל השכחנים, הם כל כך תמימים. הרי מסתובבים פה מיליונים כבדים...) האם גם פה נראה הסקת מסקנות, כפי שראוי? מכל מקום, התקשורת לא הרעישה עולמות. כי, כרגיל, היא אינה מספקת מידע גרידא. היא בוררת מתוכו, ורוצה לקדם אינטרס כלשהו.
אורי וגדעון
אורי דן כ"מנחה אורח" בקול ישראל, היה נושא למאמרים משתלחים ואפילו להתפרצות אלימה לאולפן באמצע שידור. הרי לא ייתכן שאיש ימין כזה, מה גם שהוא גרופי של אריק שרון (לא של ראש הממשלה...) , ישתלט על השידור הציבורי. אבל, שיבוצו של גדעון לוי באותו תפקיד , זה טבעי ומתבקש. הוא הרי מייצג קבוצה ענקית בציבוריות הישראלית. את כל אוהדי ערפאת וחבר מרעיו, משלמי האגרה. אצלו ההשתתפות היא טבעית. במגרש הביתי. אגב, אין שם מי שיתפרץ לאולפן. לא כי הימין מנומס. פשוט, אין שם כאלה. ולמה? כי לתקשורת, כמובן, יש אינטרסים משלה. לא סתם לספק מידע.
אקדמאים נגד ישראל
הם קוראים להחרים את האקדמיה הישראלית. הם חתומים על עצומות להחרמת תוצרת ישראל בשווקי העולם. אבל, המדינה מחבקת אותם באהבה. הם ימשיכו להטיף מעל הקתדרה באותם מוסדות שהם דורשים להחרימם. המוסדות הללו גם ימשיכו לשלם את משכורתם. התסביך היהודי של הזנת היד שמכה בך.
בה בעת יש אקדמאים וסתם יהודים טובים שבפניהם הבמות הציבוריות סגורות. לא בגלל חוסר בכישרון או יכולת הרצאה. אלא שהם נמצאים מהצד הנכון של המפה הפוליטית. ואף אם אין לזה נגיעה לנושא המומחיות שלהם, הבמות נסגרות בגין הפוליטיקה. טוב, זה ברור. יש כאלה השולטים במערכות ולהם אינטרס ברור. לא אקדמאי.
כל הרשימה הזאת, אין בה כמובן, ביטוי להיבטים והשקפות פוליטיות. הכול ענייני ומהותי. ברוכים הבאים לדמוקרטיה האמיתית במזרח התיכון.
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.
שני בן-ארצי
בני דודים. יש להם סבא משותף ואבות שהם אחים. כן, גם דודה ידועה הנשואה למי שהוא שר האוצר. הבן האחד מתפרסם בתקשורת כמעט מדי יום. הוא סרבן גיוס מטעמי דת ומצפון. הרבה כתבות אוהדות ומעט מאד ביקורתיות. ואין פלא בדבר. הנושא עצמו חשוב לקבוצה קטנה אך דומיננטית בתקשורת ובלחץ על דעת הקהל. אולי גם באינפוזיה ישירה לווריד מהאירופים ויתר האינטרסנטים. ומעל לכל, מדובר באחיינה של שרה נתניהו. וביבי , כזכור, מסומן בצד הימני של המפה, גם מפת הדרכים. וכל עקיצה מזכה בנקודות אצל הברנז'ה.
והבן דוד, גם הוא בן ארצי, אינו ראוי לכותרות. הוא גדל בארצות הברית, לאב שהיה טייס מסוק מצטיין כאן. ועכשיו איש עסקים מצליח שם. והילד הזה, פטור מגיוס, התעקש להתנדב לצה"ל. והוא עושה זאת בצניעות ובענווה. הגיע ארצה והתגייס. והוא משרת כבר חצי שנה. כן, ממש ביו"ש. אבל, זה לא שווה ידיעה עיתונאית אפילו. שלא להזכיר כתבה אוהדת. כי התקשורת אינה מספקת מידע, כתפקידה. היא בוררת אותו ורוצה לקדם אינטרס מסוים.
צה"ל ובית המשפט
שני מאבטחים נהרגו בטעות ליד מעלה חבר. צה"ל לא טייח והסיק מסקנות קשות. מפקד צעיר ומוכשר, נאלץ לפרוש. כך גם קצין מודיעין. מח"ט ננזף וקידומו נעצר. גם מפקד אוגדה. אנשי מקצוע מסורים שלמו את המחיר. הגם שכוונותיהם היו טובות, מעשיהם לא צלחו. והמסקנות הוסקו. זהו צורך ציבורי- מוסרי וגם מקצועי.
ומן העבר השני, בית המשפט. הגב' אתי אלון גנבה- מעלה ברבע מיליארד דולר (כן, 250 מיליון שקלים) סכום שיכול היה להקל על כמה נושאים חיוניים שקוצצו בתקציב המדינה. זה פחות מכל סל התרופות, שהוא מציל חיים ללא ספק. אבל, היא לא תשלם את המחיר הראוי. רק משום שלא נשמרו כללי המשפט ומונה הרכב יחיד שאינו מאפשר מיצוי הדין. לא עימה ולא עם אחיה. כלומר, גם בית המשפט, גם התביעה הממלכתית, עשרות מומחים שהכינו, הגישו, עסקו במשפט המתוקשר הזה, "לא שמו לב" לדרישות החוק. הם לא מכירים את המקצוע שלהם. לא אחד ולא שניים. עשרות איש. כולל העיתונאים שמסקרים את המשפט, גם הם מומחים. (בהערת אגב, אנו ממליצים למשטרה לחקור אם אכן כל השכחנים, הם כל כך תמימים. הרי מסתובבים פה מיליונים כבדים...) האם גם פה נראה הסקת מסקנות, כפי שראוי? מכל מקום, התקשורת לא הרעישה עולמות. כי, כרגיל, היא אינה מספקת מידע גרידא. היא בוררת מתוכו, ורוצה לקדם אינטרס כלשהו.
אורי וגדעון
אורי דן כ"מנחה אורח" בקול ישראל, היה נושא למאמרים משתלחים ואפילו להתפרצות אלימה לאולפן באמצע שידור. הרי לא ייתכן שאיש ימין כזה, מה גם שהוא גרופי של אריק שרון (לא של ראש הממשלה...) , ישתלט על השידור הציבורי. אבל, שיבוצו של גדעון לוי באותו תפקיד , זה טבעי ומתבקש. הוא הרי מייצג קבוצה ענקית בציבוריות הישראלית. את כל אוהדי ערפאת וחבר מרעיו, משלמי האגרה. אצלו ההשתתפות היא טבעית. במגרש הביתי. אגב, אין שם מי שיתפרץ לאולפן. לא כי הימין מנומס. פשוט, אין שם כאלה. ולמה? כי לתקשורת, כמובן, יש אינטרסים משלה. לא סתם לספק מידע.
אקדמאים נגד ישראל
הם קוראים להחרים את האקדמיה הישראלית. הם חתומים על עצומות להחרמת תוצרת ישראל בשווקי העולם. אבל, המדינה מחבקת אותם באהבה. הם ימשיכו להטיף מעל הקתדרה באותם מוסדות שהם דורשים להחרימם. המוסדות הללו גם ימשיכו לשלם את משכורתם. התסביך היהודי של הזנת היד שמכה בך.
בה בעת יש אקדמאים וסתם יהודים טובים שבפניהם הבמות הציבוריות סגורות. לא בגלל חוסר בכישרון או יכולת הרצאה. אלא שהם נמצאים מהצד הנכון של המפה הפוליטית. ואף אם אין לזה נגיעה לנושא המומחיות שלהם, הבמות נסגרות בגין הפוליטיקה. טוב, זה ברור. יש כאלה השולטים במערכות ולהם אינטרס ברור. לא אקדמאי.
כל הרשימה הזאת, אין בה כמובן, ביטוי להיבטים והשקפות פוליטיות. הכול ענייני ומהותי. ברוכים הבאים לדמוקרטיה האמיתית במזרח התיכון.
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.