איך להבין "את הראש" של שר הבינוי איתם? הבנייה ביש'ע הוקפאה, עוקרים מאחזים, קצין יושב בכלא על אי-ציות, והוא עדיין יושב בממשלה? והשר ליברמן, שכבר נפרד פעם מכיסא ממשלתי מה עוד מחזיק אותו שם?
בסרטים, הנופים החולפים מבעד לחלונותיה של רכבת נוסעת הם לפעמים אשליה אופטית. במציאות, הרכבת עומדת, התחנות מתחלפות על מסך. כך חושבים להם כנראה נבחרי האיחוד הלאומי והמפד"ל, שהרכבת המדינית עומדת ותחנות מפת הדרכים החולפות בדרך אל התחנה הסופית . המדינה הפלסטינית הן רק תעלול הוליוודי. הלא אמרו להם, שהמדינה הפלסטינית עדיין טעונה החלטת ממשלה, ויש 14 הסתייגויות ממשלתיות שהערבים לא יעמדו בהן.
בתחנת היציאה עקבה שמעו אוזניהם את שרון מתחייב למדינה פלסטינית "עם רצף טריטוריאלי", ועדיין דימו שהרכבת עומדת. אח"כ ראו את חלום-הבלהות הבינלאומי , הקוורטט , מתכנס ונוהג בנו כ"בעל בית", ובכל זאת "הופ עברנו". מגיעים מפקח אמריקני ו-12 עוזרים, אך גם לתחנה הזאת, הפוגעת בריבונות, הם מתייחסים כאל משחק-בנדמה-לי.
הלאה: כתוב במפת הדרכים "ההנהגה הפלסטינית תוציא הודעה הקוראת להפסקת אש"? הוציאו. כתוב שממשלת ישראל "תתחייב לחזון שתי המדינות"? התחייבה. כתוב, שישראל תימנע מלהרוס בתים ערבים ולא תאפשר בנייה יהודית? בוצע.
התחנה החשובה ביותר, פירוק החמאס, גם היא חלפה, והחמאס במקום להיות מועמד לחיסול, נעשה שותף להודנה, ישתלב בשלטון הפלסטיני, ומחבליו , על נשקם , יהיו חיילים וקצינים בצבא הפלסטיני החדש. אם יתאפק 3 חדשים פלוס הארכה אחת, הרי נוכח יחסי הכוחות בציבור הפלסטיני בסוף השנה הוא ישלוט במדינה הפלסטינית , עם אבו מאזן בחלון הראווה. על כן, לא ההודנה חשובה, כי אם חציית צומת מרכזית על מפת הדרכים, בדרך לפלסטין.
גם פינוי הרצועה ע"י צה"ל יש לו משמעות רק כעוד תחנה בדרך. ברש"פ כבר מכינים את הבחירות, תחנה לפני כינוס הוועידה הבינלאומית הראשונה ע"י הקוורטט, המוסמך להחליט כי בשלו התנאים להכרזה על מדינת פלסטין.
בהתחשב בתחנות שכבר עברנו, הדבר יקרה עפ"י לוח הזמנים הקבוע, כלומר בסוף השנה הזאת. לשם כך פאול, רייס, קרצר, ווולף יושבים לנו על הוורידים, כדי ששום לחצי בחירות בארה'ב בשנה הבאה לא ישנו עוד את העובדה המוגמרת.
וכך, ב-31 לדצמבר, כששרי וח"כי המפד"ל והאיחוד הלאומי יתבקשו באדיבות לקום ולצאת מן הרכבת, הם יגלו כי הגיעו לתחנה הסופית והם כבר דורכים על אדמה פלסטינית. מפני שבמציאות הרכבת נסעה, לא עמדה.
לו יצאו מן הרכבת מבעוד זמן, היו רואים מיד שהרכבת אכן נסעה. מבחוץ גם היו יכולים גם להתניע התנגדות בין שרי וחכ"י הליכוד ולגרום למרכזו השורק להשמיע שריקת עצירה לרכבת הדוהרת. מאוחר מדי הם יפנימו, שעצם ישיבתם מנעה את ההתפתחות הזאת. הנימוק שבגללו המשיכו לשבת בממשלה הרחקתו של פרס היה מלכתחילה נימוק סרק: וכי מה היה פרס יכול להרע יותר מהכתוב במפת הדרכים? להחיש עוד את לוח הזמנים? להגיע להסכם עוד יותר מביש מאשר "הודנה" עקיפה עם החמאס?
כמה מהם אולי ייזכרו בדברים אלה של ז'בוטינסקי:
".. שוויון-נפש, פאטאליזם, כניעה לגורל.. משל למה הדבר דומה? כאלו הושיבו את האנשים האלה בעגלה.. ואת העגלה דחפו אל עבר פי תהום. כיצד מתנהגים אנשים אלה? אחד בוכה, אחד מעשן סיגריה, אחדים קוראים עתונים, אחד שר ולשווא תחפשו איש אחד שיקום, ייטול את המושכות לידיו ויעביר את העגלה משם והלאה.. כאלו בא איזה אויב גדול והרדים את מוחותיהם בכלורופורם.
..קורא אני אליכם: .. נסו לעצור את העגלה, נסו לקפוץ מתוכה, נסו לשים מכשול כלשהו בדרכה..."
(נאום באסיפת-עם בוורשה, מאי 1939)
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר, חבר הנהלת מועצת יש"ע ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות".
בסרטים, הנופים החולפים מבעד לחלונותיה של רכבת נוסעת הם לפעמים אשליה אופטית. במציאות, הרכבת עומדת, התחנות מתחלפות על מסך. כך חושבים להם כנראה נבחרי האיחוד הלאומי והמפד"ל, שהרכבת המדינית עומדת ותחנות מפת הדרכים החולפות בדרך אל התחנה הסופית . המדינה הפלסטינית הן רק תעלול הוליוודי. הלא אמרו להם, שהמדינה הפלסטינית עדיין טעונה החלטת ממשלה, ויש 14 הסתייגויות ממשלתיות שהערבים לא יעמדו בהן.
בתחנת היציאה עקבה שמעו אוזניהם את שרון מתחייב למדינה פלסטינית "עם רצף טריטוריאלי", ועדיין דימו שהרכבת עומדת. אח"כ ראו את חלום-הבלהות הבינלאומי , הקוורטט , מתכנס ונוהג בנו כ"בעל בית", ובכל זאת "הופ עברנו". מגיעים מפקח אמריקני ו-12 עוזרים, אך גם לתחנה הזאת, הפוגעת בריבונות, הם מתייחסים כאל משחק-בנדמה-לי.
הלאה: כתוב במפת הדרכים "ההנהגה הפלסטינית תוציא הודעה הקוראת להפסקת אש"? הוציאו. כתוב שממשלת ישראל "תתחייב לחזון שתי המדינות"? התחייבה. כתוב, שישראל תימנע מלהרוס בתים ערבים ולא תאפשר בנייה יהודית? בוצע.
התחנה החשובה ביותר, פירוק החמאס, גם היא חלפה, והחמאס במקום להיות מועמד לחיסול, נעשה שותף להודנה, ישתלב בשלטון הפלסטיני, ומחבליו , על נשקם , יהיו חיילים וקצינים בצבא הפלסטיני החדש. אם יתאפק 3 חדשים פלוס הארכה אחת, הרי נוכח יחסי הכוחות בציבור הפלסטיני בסוף השנה הוא ישלוט במדינה הפלסטינית , עם אבו מאזן בחלון הראווה. על כן, לא ההודנה חשובה, כי אם חציית צומת מרכזית על מפת הדרכים, בדרך לפלסטין.
גם פינוי הרצועה ע"י צה"ל יש לו משמעות רק כעוד תחנה בדרך. ברש"פ כבר מכינים את הבחירות, תחנה לפני כינוס הוועידה הבינלאומית הראשונה ע"י הקוורטט, המוסמך להחליט כי בשלו התנאים להכרזה על מדינת פלסטין.
בהתחשב בתחנות שכבר עברנו, הדבר יקרה עפ"י לוח הזמנים הקבוע, כלומר בסוף השנה הזאת. לשם כך פאול, רייס, קרצר, ווולף יושבים לנו על הוורידים, כדי ששום לחצי בחירות בארה'ב בשנה הבאה לא ישנו עוד את העובדה המוגמרת.
וכך, ב-31 לדצמבר, כששרי וח"כי המפד"ל והאיחוד הלאומי יתבקשו באדיבות לקום ולצאת מן הרכבת, הם יגלו כי הגיעו לתחנה הסופית והם כבר דורכים על אדמה פלסטינית. מפני שבמציאות הרכבת נסעה, לא עמדה.
לו יצאו מן הרכבת מבעוד זמן, היו רואים מיד שהרכבת אכן נסעה. מבחוץ גם היו יכולים גם להתניע התנגדות בין שרי וחכ"י הליכוד ולגרום למרכזו השורק להשמיע שריקת עצירה לרכבת הדוהרת. מאוחר מדי הם יפנימו, שעצם ישיבתם מנעה את ההתפתחות הזאת. הנימוק שבגללו המשיכו לשבת בממשלה הרחקתו של פרס היה מלכתחילה נימוק סרק: וכי מה היה פרס יכול להרע יותר מהכתוב במפת הדרכים? להחיש עוד את לוח הזמנים? להגיע להסכם עוד יותר מביש מאשר "הודנה" עקיפה עם החמאס?
כמה מהם אולי ייזכרו בדברים אלה של ז'בוטינסקי:
".. שוויון-נפש, פאטאליזם, כניעה לגורל.. משל למה הדבר דומה? כאלו הושיבו את האנשים האלה בעגלה.. ואת העגלה דחפו אל עבר פי תהום. כיצד מתנהגים אנשים אלה? אחד בוכה, אחד מעשן סיגריה, אחדים קוראים עתונים, אחד שר ולשווא תחפשו איש אחד שיקום, ייטול את המושכות לידיו ויעביר את העגלה משם והלאה.. כאלו בא איזה אויב גדול והרדים את מוחותיהם בכלורופורם.
..קורא אני אליכם: .. נסו לעצור את העגלה, נסו לקפוץ מתוכה, נסו לשים מכשול כלשהו בדרכה..."
(נאום באסיפת-עם בוורשה, מאי 1939)
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר, חבר הנהלת מועצת יש"ע ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות".