האפשרויות לפיתרון כל סכסוך
כל סכסוך (גם אם נתעלם מהטענה, הנכונה כשלעצמה, שהמלחמה הנוכחית אינה "סכסוך" רגיל) יכול להיפתר בדרך אחת משלוש אפשרויות: ניצחון, כניעה (ניצחון של הצד השני), או פשרה. אין דרך שלישית בנמצא.
כמו כן אי אפשר לערבב בין אילו מתוך השלוש מהאפשרויות. הניצחון הצד המנצח אחראי לתוצאות באופן בלעדי. אם לא כן , הוא לא ניצח! בדרך הפשרה שני הצדדים מכירים באי-יכולתם (או רצונם) לנצח, ולכן מחליטים על מצב מוסכם שיהווה פשרה , וממנו אין לזוז יותר.
מאפייני הכניעה
הכניעה מתאפיינת בכך שכל זמן שלא ידוע מי הוא המנצח , שני הצדדים מנסים להכניע זה את זה. כשהוחלט מי המנצח , אין לנכנע כל יכולת לטעון טענות או להילחם יותר. הוא העביר את האחריות למצב למנצח, ולפי רצונו של זה , כך יהיה. הנכנע מנסה "להתנהג יפה" ובכך ל"הרוויח" תנאי כניעה טובים יותר, והמנצח יכול לגרום לו "לעמוד על הראש" אם רצונו בכך...
מאפייני הפשרה
הפשרה מתחילה מהצהרה של שני הצדדים על אי רצונם להילחם, אלא להגיע לעמק השווה על ידי הגשת טענותיהם. הפשרה תהיה אפשרית רק אם כל צד יטען את הטענה המירבית האפשרית שלו. אין בשלב הטענות התייעצות או התחשבות בצד השני , כל זה נעשה בשלב שאחרי הגשת הטענות. כל ויתור בשלב הטענה המירבית מראה על פחד מהצד השני, ולכן שייך לתהליך הכניעה ולא לפשרה.
הטענה המירבית האפשרית.
בנושא ארץ ישראל וזו ההסתמכות על כתב המנדט (1920 1922) שניתן על ארץ ישראל לביצוע על ידי הבריטים.
כתב זה (להבדיל מהצהרת בלפור, שהיתה מכתב בין עסקנים) היה מסמך מחייב בינלאומי, שניתן על ידי המוסד הבינלאומי המקביל לאו"ם של היום - "חבר הלאומים". בכתב זה סעיפים רבים, אך עיקריו מעטים:
א. בארץ ישראל (הכוללת כאן גם את שטח "מדינת ירדן" של היום) אמור לקום "בית לאומי" כלומר מולדת לעם היהודי. מבצע המנדט (בריטניה) אמור לפעול בכל אופן שיסייע להשגת מטרה זו.
ב. בכל השטח הזה יש להתחשב בזכויות האדם של לא-יהודים, אך אין להם בו כל זכות לאומית!
(אגב: למה כתב המנדט כמעט ואינו נלמד היום כחלק מלימודי ההיסטוריה של עם ישראל?)
טענות מחזקות
א. מסמך ייחודי זה ניתן ליהודים כשמספרם בארץ ישראל כולה לא עלה על 100,000 נפש, ובעולם , כ 15 מיליון (פחות מאחוז מהיהודים גר בארץ ישראל). מובן שאם מסמך זה היה תקף בתנאים לעיל, הוא אמור להיות תקף שבעתיים (ויותר...) היום, כאשר כ 30% מיהודי העולם כבר קבעו כאן את מושבם!
ב. בריטניה, שקיבלה את השלטון החוקי בארץ ישראל רק בתנאי שתקיים את כתב המנדט, לא קיימה את התחייבותה. המצב הדמוגרפי של היום מושפע באופן קריטי מהתנהגותה של השולטת, שהכניסה בעצימת עינים מאות אלפי ערבים לארץ. בה בעת טענה שאין מקום ליותר אנשים כאן, ובעזרת טענה זו סגרה את שערי הארץ לפליטי השואה מאירופה. לו היתה בריטניה מקיימת את תנאי המנדט , היו יכולים לחיות בארץ כבר לפני 1940 מספיק יהודים בכדי להיות רוב מוצק ולהקים מדינה עצמאית, שיכולה היתה לקלוט מיליונים מיהודי אירופה! אפשר לומר במקום "הרגשת האשמה של העולם לאחר השואה גרמה שתוקם המדינה" "הפשע הבריטי בניהול הדמוגרפי של הארץ גרם לאיחור הקמת המדינה ועקב כך גם להחרפת ממדי השואה"!
ג. כמו כן אי אפשר להתעלם מלחץ הערבים על הבריטים שגרם לפשע זה, ואי אפשר לתת להם היום על מעורבותם בפשע "פרס", המתבטא בויתור על מה ששייך לנו על פי משפט האומות!
מי יודע?
כולם זאת אומרת בעיקר הצד השני, יודעים כי יכולנו לטעון את הטענה הזו. גם להם יש ספרי היסטוריה.
זאת היתה גם הטענה שהציג דוד בן-גוריון לפני מנהיגים ערבים אותם פגש באמצע שנות ה-30, במטרה להגיע להסכם שלום. ולמרות שיצא ממצב נחות בהרבה לא מדינה, רק כ 300,000 יהודים בארץ, לא צבא, לא היי-טק וכו'. אם הוא יכול היה במצבו לטען כך , מי אנחנו שנוריד את טענתו מסדר היום?
במילים אחרות: אפשר אולי לשכנע את כל היהודים שהויתור הוא "פשרה", אך אי אפשר לשכנע בכך את הצד הערבי!
כמו כן מובן שאם הטענה המירבית שלנו כוללת את עבר הירדן, לא תוכל להיות פשרה סבירה שלא תתן לישראל ריבונות על כל מערב ארץ ישראל (פחות מ-30% מכל השטח) כלומר עד הירדן. אין צורך לומר שיצטרכו למצוא סידורים לתושבים הערבים (למשל הצבעה מעבר לירדן, שהיא מוסרית גם בעיניים בינלאומיות) אבל כל זה יכלל בתנאי הפשרה, ולא שייך לעיקרון.
אין ברירה!
אי אפשר להחזיק את המקל משני קצותיו , כלומר אי אפשר לומר שפנינו לפשרה כאשר איננו מבצעים את התהליך הדרוש . הגשת טענה מירבית אפשרית.
כל זמן שלא נטען את הטענה המירבית ונבצע את חלקנו בתהליך של "פשרה" לא יבינו היריבים שזה מה שאנחנו עושים, וימשיכו להתנהג כאילו אנחנו נכנעים להם (אם גם בשלבים...).
הוכחות לכך לא חסרות. הראשונה היתה האבן הראשונה שנזרקה על כוחות צה"ל בפינוי יריחו, ב"אוסלו א". כבר אז הערבים הבינו שאין זו פשרה, שסוגרים בלחיצת יד, אלא סוג של כניעה, שצריך ל"עודד" ע"י הוכחה לעין כל. מה אם לא סקילת הנכנע?
מסקנה: בלי לתבוע את מזרח הירדן לא יוכל להיות "שלום"!
כמה הוכחות אנחנו מבקשים לקבל?
כל סכסוך (גם אם נתעלם מהטענה, הנכונה כשלעצמה, שהמלחמה הנוכחית אינה "סכסוך" רגיל) יכול להיפתר בדרך אחת משלוש אפשרויות: ניצחון, כניעה (ניצחון של הצד השני), או פשרה. אין דרך שלישית בנמצא.
כמו כן אי אפשר לערבב בין אילו מתוך השלוש מהאפשרויות. הניצחון הצד המנצח אחראי לתוצאות באופן בלעדי. אם לא כן , הוא לא ניצח! בדרך הפשרה שני הצדדים מכירים באי-יכולתם (או רצונם) לנצח, ולכן מחליטים על מצב מוסכם שיהווה פשרה , וממנו אין לזוז יותר.
מאפייני הכניעה
הכניעה מתאפיינת בכך שכל זמן שלא ידוע מי הוא המנצח , שני הצדדים מנסים להכניע זה את זה. כשהוחלט מי המנצח , אין לנכנע כל יכולת לטעון טענות או להילחם יותר. הוא העביר את האחריות למצב למנצח, ולפי רצונו של זה , כך יהיה. הנכנע מנסה "להתנהג יפה" ובכך ל"הרוויח" תנאי כניעה טובים יותר, והמנצח יכול לגרום לו "לעמוד על הראש" אם רצונו בכך...
מאפייני הפשרה
הפשרה מתחילה מהצהרה של שני הצדדים על אי רצונם להילחם, אלא להגיע לעמק השווה על ידי הגשת טענותיהם. הפשרה תהיה אפשרית רק אם כל צד יטען את הטענה המירבית האפשרית שלו. אין בשלב הטענות התייעצות או התחשבות בצד השני , כל זה נעשה בשלב שאחרי הגשת הטענות. כל ויתור בשלב הטענה המירבית מראה על פחד מהצד השני, ולכן שייך לתהליך הכניעה ולא לפשרה.
הטענה המירבית האפשרית.
בנושא ארץ ישראל וזו ההסתמכות על כתב המנדט (1920 1922) שניתן על ארץ ישראל לביצוע על ידי הבריטים.
כתב זה (להבדיל מהצהרת בלפור, שהיתה מכתב בין עסקנים) היה מסמך מחייב בינלאומי, שניתן על ידי המוסד הבינלאומי המקביל לאו"ם של היום - "חבר הלאומים". בכתב זה סעיפים רבים, אך עיקריו מעטים:
א. בארץ ישראל (הכוללת כאן גם את שטח "מדינת ירדן" של היום) אמור לקום "בית לאומי" כלומר מולדת לעם היהודי. מבצע המנדט (בריטניה) אמור לפעול בכל אופן שיסייע להשגת מטרה זו.
ב. בכל השטח הזה יש להתחשב בזכויות האדם של לא-יהודים, אך אין להם בו כל זכות לאומית!
(אגב: למה כתב המנדט כמעט ואינו נלמד היום כחלק מלימודי ההיסטוריה של עם ישראל?)
טענות מחזקות
א. מסמך ייחודי זה ניתן ליהודים כשמספרם בארץ ישראל כולה לא עלה על 100,000 נפש, ובעולם , כ 15 מיליון (פחות מאחוז מהיהודים גר בארץ ישראל). מובן שאם מסמך זה היה תקף בתנאים לעיל, הוא אמור להיות תקף שבעתיים (ויותר...) היום, כאשר כ 30% מיהודי העולם כבר קבעו כאן את מושבם!
ב. בריטניה, שקיבלה את השלטון החוקי בארץ ישראל רק בתנאי שתקיים את כתב המנדט, לא קיימה את התחייבותה. המצב הדמוגרפי של היום מושפע באופן קריטי מהתנהגותה של השולטת, שהכניסה בעצימת עינים מאות אלפי ערבים לארץ. בה בעת טענה שאין מקום ליותר אנשים כאן, ובעזרת טענה זו סגרה את שערי הארץ לפליטי השואה מאירופה. לו היתה בריטניה מקיימת את תנאי המנדט , היו יכולים לחיות בארץ כבר לפני 1940 מספיק יהודים בכדי להיות רוב מוצק ולהקים מדינה עצמאית, שיכולה היתה לקלוט מיליונים מיהודי אירופה! אפשר לומר במקום "הרגשת האשמה של העולם לאחר השואה גרמה שתוקם המדינה" "הפשע הבריטי בניהול הדמוגרפי של הארץ גרם לאיחור הקמת המדינה ועקב כך גם להחרפת ממדי השואה"!
ג. כמו כן אי אפשר להתעלם מלחץ הערבים על הבריטים שגרם לפשע זה, ואי אפשר לתת להם היום על מעורבותם בפשע "פרס", המתבטא בויתור על מה ששייך לנו על פי משפט האומות!
מי יודע?
כולם זאת אומרת בעיקר הצד השני, יודעים כי יכולנו לטעון את הטענה הזו. גם להם יש ספרי היסטוריה.
זאת היתה גם הטענה שהציג דוד בן-גוריון לפני מנהיגים ערבים אותם פגש באמצע שנות ה-30, במטרה להגיע להסכם שלום. ולמרות שיצא ממצב נחות בהרבה לא מדינה, רק כ 300,000 יהודים בארץ, לא צבא, לא היי-טק וכו'. אם הוא יכול היה במצבו לטען כך , מי אנחנו שנוריד את טענתו מסדר היום?
במילים אחרות: אפשר אולי לשכנע את כל היהודים שהויתור הוא "פשרה", אך אי אפשר לשכנע בכך את הצד הערבי!
כמו כן מובן שאם הטענה המירבית שלנו כוללת את עבר הירדן, לא תוכל להיות פשרה סבירה שלא תתן לישראל ריבונות על כל מערב ארץ ישראל (פחות מ-30% מכל השטח) כלומר עד הירדן. אין צורך לומר שיצטרכו למצוא סידורים לתושבים הערבים (למשל הצבעה מעבר לירדן, שהיא מוסרית גם בעיניים בינלאומיות) אבל כל זה יכלל בתנאי הפשרה, ולא שייך לעיקרון.
אין ברירה!
אי אפשר להחזיק את המקל משני קצותיו , כלומר אי אפשר לומר שפנינו לפשרה כאשר איננו מבצעים את התהליך הדרוש . הגשת טענה מירבית אפשרית.
כל זמן שלא נטען את הטענה המירבית ונבצע את חלקנו בתהליך של "פשרה" לא יבינו היריבים שזה מה שאנחנו עושים, וימשיכו להתנהג כאילו אנחנו נכנעים להם (אם גם בשלבים...).
הוכחות לכך לא חסרות. הראשונה היתה האבן הראשונה שנזרקה על כוחות צה"ל בפינוי יריחו, ב"אוסלו א". כבר אז הערבים הבינו שאין זו פשרה, שסוגרים בלחיצת יד, אלא סוג של כניעה, שצריך ל"עודד" ע"י הוכחה לעין כל. מה אם לא סקילת הנכנע?
מסקנה: בלי לתבוע את מזרח הירדן לא יוכל להיות "שלום"!
כמה הוכחות אנחנו מבקשים לקבל?