שלשום ואתמול בלילה נשמעו בסביבת חברון מטחי ירי בלתי פוסקים , אבל נאמר לנו לא לדאוג, התלמידים סיימו בגרויות, והם חוגגים.

איך אפשר שלא להיזכר באוסלו עשר שנים אחורה, כאשר שמענו אותו סוג ירי בדיוק ושלטונות הביטחון הרגיעו: לא לדאוג – זה ירי של חתונות. אלא שבין החתונות לבגרויות קברנו 1200 נפשות יהודיות ונפצעו אלפים רבים.

לחתונות , פושעי אוסלו נתנו את הרובים, לבגרויות , פושעי עקבה משאירים את הרובים. הם לא פורקו ולא נאספו, למרות החלטות ממשלה שבלי זה ישראל לא תיתן כלום.

אז למה כבר שחררו להם 200 מחבלים וביניהם את אבו סוכר, מניח מקרר התופת בירושלים? כדי לחזק את אבו מאזן.

ולמה עומדים לשחרר עוד כמה מאות, וביניהם גם אנשי חמאס וג'יהאד? כדי לחזק את אבו מאזן.

ולמה נסוגו מן הרצועה ומאפשרים שם תנועה חופשית, עם תוצאות כפי שתיאר מופז אתמול בישיבת הממשלה : הצטיידות אדירה בטילים, חפירת מנהרות נוספות, עד כדי עומק של 80 מטר? כדי לחזק את אבו מאזן.

ומדוע עוקרים מאחזים ואלוף פיקוד המרכז מודיע שלצה"ל יש תכנית, והשבוע ישובו לעקור, ושרון מדווח לסיעת העבודה שלמעלה מ-90 ייעקרו? כדי לחזק את אבו מאזן.

ולמה הופסקה כמעט לחלוטין מלחמת צה"ל בטרור, למרות שהוא נמשך, ורק השבוע נדקר יהודי בלב ירושלים, ובערים הם שוב עוברים בסך עם הרובים והמקלעים שלא נאספו? ניחשתם: כדי לחזק את אבו מאזן.

ומדוע שרון נוהג כשותף מלא ל"הודנה", למרות שהצהיר שאנחנו לא צד לה והצבא הזהיר שהיא רק מחזקת את הטרור, והשכל הישר אומר, שעשיית הסכם עם מישהו ופירוקו ועקירתו משורש , הם תרתי דסתרי? כדי לחזק את אבו מאזן.

לפי ההיגיון החולה המעוות הזה, אל תתפלאו אם יום אחד שרון ישחרר את ערפאת מן המוקטעה, ייקח אותו בידו ויוליך אותו אחר כבוד אל כס ראשות ממשלת פלסטין בירושלים.

הוא יעשה זאת, כמובן, "כדי לחזק את אבו מאזן".

בכל מקום נפוצים הסטיקרים "פושעי אוסלו לדין" אבל פושעי אוסלו הם צדיקים גמורים ליד פושעי עקבה, אותם הפשעים , אולם 1200 נרצחים אחרי! לכן, ראוי היה שליד כל כרזת "פושעי אוסלו לדין" תופיע כרזה בגודל כפול: פושעי עקבה לדין!

במאמר קודם כתבתי, שממשלת ישראל, אשר כולנו חייבים בכבודה, פועלת כממשלת בובות ומדינת ישראל הריבונית הופכת לשטח חסות, תאומה לשטח החסות הפלסטיני, וכמאמר בוש: "זו בצד זו". ואכן, כך הוא גם מזמין אותם אליו לוושינגטון, את אבו מאזן הפלסטיני ואחריו את אבו מאזן הישראלי, שעבר לשם כך שידרוג כלפי מטה. את ברלוסקוני האיטלקי מקבל בוש בחוותו, כפי שקיבל את שליט סעודיה ואת בלייר. לא את שני הקטינים "מארץ הקודש".

אין טענות אליו, זו זכותו. למרות שישראל, כשעוד הייתה ריבונית, נתנה לאמריקה לאין ערוך יותר שירותים מאשר איטליה. ובכל זאת, באיטליה אין מעלים את בוש על נס כנשיא הכי טוב שהיה להם מעולם, כפי שעושים פה כלפי בוש. ללמדך, שיש לא רק מעמד של נתין וחוסה אלא גם מנטליות, מצב נפשי, של חנופה לאדון האפוטרופוס.

אבל, מי שייסע אל בוש כאבו מאזן ישראלי עוד יכול לשוב משם כאריאל שרון, ראש ממשלת מדינה ריבונית ועצמאית, המודעת לכוחה ולחשיבותה, אם יעמוד במבחנים שבוש יעמיד בפניו.

ראש וראשון בהם: מבחן נסיגת צה"ל מיתר הערים ביש'ע. מדובר כמובן בנסיגה סמלית. הרי ראינו בטלוויזיה את זב החוטם, שליט ג'נין החדש, משחק ברובה ואקדח ונשבע בשם ערפאת, אך הסמליות הזאת היא גורלית. כי לפי מפת הדרכים חייבות להיערך בחירות פלסטיניות בטרם יחליט הקוורטט שהגיעה העת לכנס את הוועידה הבינלאומית הראשונה ולהכריז על מדינה פלסטינית. אולם את הבחירות אי אפשר לערוך כל עוד צה"ל לא פינה את השטח רשמית, ועל כן ב"פינוי" המוכרז של ערי יש'ע שרון אמור ללחוץ על הדק אקדח העצמאות הפלסטיני, המכוון הישר לראשה של מדינת ישראל.

המבחן השני הוא הגדר. אבו מאזן הפלסטיני אינו רוצה גדר בכלל. קונדוליזה הורידה הנחייה, שלפחות תוואי הגדר יהיה תוואי הקו הירוק, ואצל בוש זה יקבל צורה של פקודה. לכן, עד להתייצבות שרון אצל בוש הגדר מוקפאת. האם יציית שרון?

המבחן השלישי הוא חלומם ומשאת נפשם של כל שונאי ישראל מבפנים ומבחוץ: החנקה גמורה של ההתנחלות, עקירה של מאחזים מאוישים. בוש לא יסתפק הפעם בפינויים סמליים ושוליים, הוא ידרוש לחתוך בבשר החי. "בידנא נשוף דם" בערבית. וזאת לדעת, כדי לבצע פקודת השמדה כזאת, התירוץ של "מאחזים בלתי חוקיים" לא יועיל. פשוט, אין מספיק כאלה. כדי להגיע ל-90, ובוודאי לעקירת יישובים, יצטרכו להחלטת ממשלה וחקיקת כנסת, וזו תהיה פרשת דרכים סופית והחלטית שבפניה יעמוד כל שר, כל ח"כ, כל חבר מרכז, בעצם, כל אזרח.

ועוד משהו, האם שמענו נכון ? שרון מבקש להקים מיד 35 יישובים חדשים בגליל ובנגב? לזה פתאום יש כסף ולמה הדחיפות, כשמצפים רבים אינם מלאים ובכל כפר, עיירה ועיר יש מקום למכביר? אולי שרון מכין מקום לציבור מסוים מאד, שבוש רוצה אותו שם?




עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר, חבר הנהלת מועצת יש"ע ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות".