אנחנו בחודש אב בו חרבו שני הבתים, נפלה ביתר, גורשו יהודי ספרד, נטבחו יהודי חברון. בית שני נפל בגלל "שינאת חינם", המשתקפת באגדת קמצא ובר-קמצא. גם לאחר נפילת ביתר היו תופעות מבישות שהשאירו את משקען בתפילת שמונה עשרה: "ולמלשינים אל תהי תקווה"
לטרגדיית גירוש ספרד קדמו מאה שנות מלחמת אחים, בין יהודים שבחרו בנצרות, וחלקם הצטרפו לרודפי אחיהם, לבין היהודים שדבקו בדתם ובעמם. ראשי כנסייה ומלומדים ממוצא יהודי סיפקו תחמושת לויכוחי הדת הפומביים, "הדיספוטציות" , הלשינו והסיתו, כדי לקדם את הגירוש שיקל על התבוללותם. בשיא מלחמת האחים, אנוסים שאולצו ע"י האינקוויזיציה למסור שמות , "הלשינו" על "נוצרים חדשים" שרדפום, וכך מתו יחד יהודים שלא ידעו לחיות ביחד.
הערבים, שלמדו לקח מן ה"נאכבה" שלהם, הכריזו : אצלנו לא תהיה מלחמת אחים, ולמרות האמור במפת הדרכים לא נפרק תשתיות טרור. איננו יכולים. אולם שרון התחייב למלחמת האחים המתגלמת בעקירת מאחזים. הוא , כן יכול ! עד עתה, הייתה זו מלחמה קרה, ג'נטלמנית, עם מגבלות. אבל כאשר יחלו בהריסת "מאחזים" שהם יישובים לכל דבר, המאבק המנומס עלול להסלים. החורבן עלול שלא להיעצר שם ולהתדפק על דלתה של המדינה בעצמה.
במוקד מלחמת האחים - ההלשנה לזרים , רומאים, שלטונות בגולה, בריטים במנדט, ובימינו האמריקנים והאיחוד האירופי. מה עוד עושה ראש הממשלה בוושינגטון. וכאן גייסו המלשינים ערוץ טלוויזיה.
וכמשת"פים המצביעים תחת כיסוי ברדס, הצביעו על מאחזים לעקירה. כאן אין צורך בברדס, כאן פונים לאמריקנים בגלוי. ראו איך שרון עובד עליכם, כדי לשסות אותו בשנואים עליהם בעזרת שוט אמריקני.
עד עתה קיבלו הקרבנות את המלשינים שבאו בשערי יישוביהם לרגל ולבלוש בהושטת הלחי השנייה. הגישו קפה, הסבירו פנים. ספק, כמה זמן "הפציפיזם" הזה יחזיק מעמד.
הלשנה לזרים הרסנית למסגרת הממלכתית, והיא גם סם המוות לדמוקרטיה. מפני שלא את רצון העם היא מנסה לכפות על הממשלה, כי אם רצון זר.
תחילה, ניסו להטביע את ההתנחלות בזלזול ולעג: "ערי שינה", "יישובי דמה", "דרווישים מטורפים הנודדים מהר קרח אחד למשנהו, אבל לבנות דבר של קיימא, כפי שעשו החלוצים "שלנו", אינם מסוגלים".כשראו שהברכה שרויה במעשי המתנחלים יישוביהם פורחים וצומחים פי 3 ו-4 משאר חלקי הארץ, פתחו ברצח-אופי: "כוחניים", "מנשלים", "פנאטים", "רוצחי רבין". אח"כ ניסו לחנוק את ההתנחלות באמצעים ממלכתיים. אך משנפלו ממשלות אוסלו והם מצאו שאפסה תקווה לספק את תאוותם במאבק לגיטימי בתוך העם, הלכו ואכלו קורצא אצל הערבים, האירופים והאמריקנים.
קהילות היהודים בגולה ידעו להתגונן מפני התופעה השפלה והמסוכנת הזאת. המלשין והמוסר הוחרמו ואף נשפטו בבתי דין. דווקא במדינת היהודים העצמאית, המלשינות נעשתה לנורמה ובחוגים מסוימים היא אפילו "בון טון". ח"כ (אז), מוסי רז, מ.פ. במילואים, התפאר בוועדת חוץ ובטחון: "אני מדווח לשגרירות האמריקנית על מאחזים יהודיים ביש"ע" (ידיעות אחרונות, 19.6.02). והתקשורת, כולל הממלכתית, משרתת את המלשינות ללא בושה.
ושכרה בצידה. "תעשיית השלום" מייצרת המון כסף. משכורות שמנות, מענקים ותמלוגים, אירוח נדיב בחו"ל. עשרות האגודות, המכונים, "החזיתות" ו"הגושים", החייבים לזכות שנה בשנה בתקציבים הזרים ולהראות הישגים, מציגים את פרי המלשינות. השלמונים מטעם האיחוד האירופי מתפרסמים בגלוי במאזנים. בארה"ב, מי שמקבל כסף ממדינה זרה לצרכים פוליטיים, חייב להירשם כ"סוכן זר". לא כאן.
טרם נמצא בשמאל איש-מוסר אחד, שככל שיתנגד להתנחלות, יאמר למלשינים "עד כאן", פשוט מתוך דאגה לעצם שרידותה של המדינה המשותפת.
תשעה באב בצל המלשינות הוא תמרור אזהרה במפת הדרכים. ככל שתהדקו את שותפותיכם עם הפלסטינים ועם מעצמות זרות, כדי לכרות בור תחת רגלי בני עמכם, כך תקרבו, חלילה , סכנת חורבן לחברה, וממילא לביטוייה הריבוני . המדינה.
מפני שאין חברה אנושית המסוגלת לחיות בדו-קיום עם מלשיניה, מוסריה ורודפיה.
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר, חבר הנהלת מועצת יש"ע ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות
לטרגדיית גירוש ספרד קדמו מאה שנות מלחמת אחים, בין יהודים שבחרו בנצרות, וחלקם הצטרפו לרודפי אחיהם, לבין היהודים שדבקו בדתם ובעמם. ראשי כנסייה ומלומדים ממוצא יהודי סיפקו תחמושת לויכוחי הדת הפומביים, "הדיספוטציות" , הלשינו והסיתו, כדי לקדם את הגירוש שיקל על התבוללותם. בשיא מלחמת האחים, אנוסים שאולצו ע"י האינקוויזיציה למסור שמות , "הלשינו" על "נוצרים חדשים" שרדפום, וכך מתו יחד יהודים שלא ידעו לחיות ביחד.
הערבים, שלמדו לקח מן ה"נאכבה" שלהם, הכריזו : אצלנו לא תהיה מלחמת אחים, ולמרות האמור במפת הדרכים לא נפרק תשתיות טרור. איננו יכולים. אולם שרון התחייב למלחמת האחים המתגלמת בעקירת מאחזים. הוא , כן יכול ! עד עתה, הייתה זו מלחמה קרה, ג'נטלמנית, עם מגבלות. אבל כאשר יחלו בהריסת "מאחזים" שהם יישובים לכל דבר, המאבק המנומס עלול להסלים. החורבן עלול שלא להיעצר שם ולהתדפק על דלתה של המדינה בעצמה.
במוקד מלחמת האחים - ההלשנה לזרים , רומאים, שלטונות בגולה, בריטים במנדט, ובימינו האמריקנים והאיחוד האירופי. מה עוד עושה ראש הממשלה בוושינגטון. וכאן גייסו המלשינים ערוץ טלוויזיה.
וכמשת"פים המצביעים תחת כיסוי ברדס, הצביעו על מאחזים לעקירה. כאן אין צורך בברדס, כאן פונים לאמריקנים בגלוי. ראו איך שרון עובד עליכם, כדי לשסות אותו בשנואים עליהם בעזרת שוט אמריקני.
עד עתה קיבלו הקרבנות את המלשינים שבאו בשערי יישוביהם לרגל ולבלוש בהושטת הלחי השנייה. הגישו קפה, הסבירו פנים. ספק, כמה זמן "הפציפיזם" הזה יחזיק מעמד.
הלשנה לזרים הרסנית למסגרת הממלכתית, והיא גם סם המוות לדמוקרטיה. מפני שלא את רצון העם היא מנסה לכפות על הממשלה, כי אם רצון זר.
תחילה, ניסו להטביע את ההתנחלות בזלזול ולעג: "ערי שינה", "יישובי דמה", "דרווישים מטורפים הנודדים מהר קרח אחד למשנהו, אבל לבנות דבר של קיימא, כפי שעשו החלוצים "שלנו", אינם מסוגלים".כשראו שהברכה שרויה במעשי המתנחלים יישוביהם פורחים וצומחים פי 3 ו-4 משאר חלקי הארץ, פתחו ברצח-אופי: "כוחניים", "מנשלים", "פנאטים", "רוצחי רבין". אח"כ ניסו לחנוק את ההתנחלות באמצעים ממלכתיים. אך משנפלו ממשלות אוסלו והם מצאו שאפסה תקווה לספק את תאוותם במאבק לגיטימי בתוך העם, הלכו ואכלו קורצא אצל הערבים, האירופים והאמריקנים.
קהילות היהודים בגולה ידעו להתגונן מפני התופעה השפלה והמסוכנת הזאת. המלשין והמוסר הוחרמו ואף נשפטו בבתי דין. דווקא במדינת היהודים העצמאית, המלשינות נעשתה לנורמה ובחוגים מסוימים היא אפילו "בון טון". ח"כ (אז), מוסי רז, מ.פ. במילואים, התפאר בוועדת חוץ ובטחון: "אני מדווח לשגרירות האמריקנית על מאחזים יהודיים ביש"ע" (ידיעות אחרונות, 19.6.02). והתקשורת, כולל הממלכתית, משרתת את המלשינות ללא בושה.
ושכרה בצידה. "תעשיית השלום" מייצרת המון כסף. משכורות שמנות, מענקים ותמלוגים, אירוח נדיב בחו"ל. עשרות האגודות, המכונים, "החזיתות" ו"הגושים", החייבים לזכות שנה בשנה בתקציבים הזרים ולהראות הישגים, מציגים את פרי המלשינות. השלמונים מטעם האיחוד האירופי מתפרסמים בגלוי במאזנים. בארה"ב, מי שמקבל כסף ממדינה זרה לצרכים פוליטיים, חייב להירשם כ"סוכן זר". לא כאן.
טרם נמצא בשמאל איש-מוסר אחד, שככל שיתנגד להתנחלות, יאמר למלשינים "עד כאן", פשוט מתוך דאגה לעצם שרידותה של המדינה המשותפת.
תשעה באב בצל המלשינות הוא תמרור אזהרה במפת הדרכים. ככל שתהדקו את שותפותיכם עם הפלסטינים ועם מעצמות זרות, כדי לכרות בור תחת רגלי בני עמכם, כך תקרבו, חלילה , סכנת חורבן לחברה, וממילא לביטוייה הריבוני . המדינה.
מפני שאין חברה אנושית המסוגלת לחיות בדו-קיום עם מלשיניה, מוסריה ורודפיה.
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר, חבר הנהלת מועצת יש"ע ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות